אחרי שנה האלימות פיזית פסקה (לבינתיים ואף אחד לא מבטיח שזה לא יחזור) , האלימות המילולית אפשר לומר גם פסקה..ועדיין יש בעיה באופן איתו בעלי מתמודד עם כעסים. קודם כל, הוא יכול להתרגז מדברים הזוייםםם! שאני בכלל לא מבינה מה הסיפור.. למשל, היום אני לאחותי דיברנו בטלפון והוא החליט שהיא דיברה אליי בזלזול ובהתנשאות( השיחה הייתה על רמקול והיא ידעה על כך). אני לעומתו ממש לא חושבת כך! להפך, אני חושבת שאחותי היא כמעט בלי טיפת אגו. אז הוא אמר שהוא שונא אותה ואני אמרתי לו שאין בעיה שהוא לא מתחבר לאדם מסוים אבל שלא ישנא. ואמרתי לו גם-מה אתה רוצה, שלא נבוא שבתות למשפחה שלי?! כי הוא המשיך ואמר שהוא לא יכול לסבול אותה וכ'ו.. גם בחג הוא התרגז מאוד בגלל שהוא פירש משהו שהיא אמרה בתור התנשאות. הוא פשוט לא מבין את הסגנון שלה.. אוף. בקיצור אחרי חילופי הדברים הוא כעס עלי שאני נותנת לה לרדת עליי ואני פשוט לא מבינה מה הוא רוצה. הוא התעלם ממני לאורך כל הקניות בסופר ואמר שהוא לא מעוניין לדבר איתי ושאני אשתוק. אחרי חודשיים שלא הייתה לו התפרצות עכשיו פתאום כבר פעם שנייה השבוכ שהוא עושה לי את הקטע הזה שהוא מתעלם ולא מדבר איתי על דברים שפשוט הזוי שהוא כועס עליהם! אני חושבת שיש לו אגו וזה עולה לו לראש ומנהל אותו. כי באופן כללי טוב לי אותו אבל השתיקות האלה והפרשנות המעוותת שלו על דברים הכי קטנים והכי פעוטים יכולה להוציא אותי מדעתי!!
לפני שנה רציתי להתגרש והייתי בטוחה שאעשה זאת אך החלטתי לנסות עוד בעזרת הטיפול. הטיפול עוזר אך אין לדעת אם יעלים את ההתנהגויות שלו לגמרי.. ובינתיים כל התפרצות כזו שלו מערערת אותי וגורמת לי שוב למחשבות על גירושין. אני לא מעוניינת לחיות חיים שכל דבר קטן מערער את בעלי. למשל, גם אם הוא מתעצבן ממשהו כשאנחנו הנופש הוא לא מצליח להבליג או להתאפק או להירגע אחרי כמה דק'או אחרי שעה. זה יכול לקחת לו יום שלם וזה פשוט הורס כל דבר טוב בחיים. וכ''כ עצוב לי להתגרש כשיש לנו תינוק משותף. מאוד קשה לי עם החוסר איזון הזה. אני חושבת שכל ההתפרצויות האלה נובעות מאגו אצלו וזה מגעיל אותי שזה מה שמנהל אותו
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.