הקורבה העליונה שהקב"ה מקרב את עצמו בעשי"ת, "קראוהו בהיותו קרוב", אינה חלה על האדם אלא ע"י שמחה, "שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך שמחה של מצוה" (שבת ל). אלא שהשמחה צריכה להיות בפנימיות, ומה שבעשי"ת באתכסיא מתגלה בסוכות באתגליא.
יבליג האדם על כל היגונות וישמח בה' בעוזו בימים שבין ראש השנה ויום הכפורים, יגיל וישמח בקרבתו, במה שהנם נמצאים אז בקרבתו ית"ש, וזה התכלית של התשובה. ומתוך ששמחים בקרבתו זוכים באמת לכל האורות הגדולים הזורמים בזרמים בימים אלה. (רזי לי יז)
@ארץ השוקולד @בא לי בירה@ע מ @תתן אחרית לעמך@בוער לארץ השלמה @לעבדך באמת! @פרח-אש@בת מלך!!!! @חן, @חיפושית~@בתוך בני ישראל@תופסת אומץ@אמיץ(ה) @אוא"ר @אוי טאטע! @נעה ונדה@נפש חיה. @אחיתופל @מחייכת =)
