אפשר להגיד לך שנמאס לי כבר ממש?
די באמת אני לא מסוגלת יותר להכיל את איך שאתה פועל.
כמה אנחנו יכולים להכיל את זה.
די כבר די פשוט די
הכאב הזה לא ניתן לריפוי הוא שורף כל איבר שורף כל דבר אני לא נושמת יותר.
כשהוא אמר לי את זה התאפקתי לא להתפרץ בבכי באוטו.
הגעתי לחדר ובכיתי כמו שלא בכיתי הרבה זמן.
אתה לא חושב שזה מוגזם כבר??
די באמת זה בלתי נסבל
לא רוצה לשנוא אותך לא רוצה לא להתפלל אליך לא רוצה להאמין שאתה לא שומע אותנו
אבל כמה אפשר לבקש ולבקש ולבקש והכל חרא ומסריח ונשאר אותו דבר כל הזמן.
איך אתה חושב שאפשר להמשיך לחיות ככה?
אני נשבעת שכבר לא נשאר ממני כלום כמעט אני מרוסקת וגמורה
לא יכולה להיות לבד עם כל הדבר הזה ולא יכולה בכלל וגם לא יכולה לא להיות שם
הלב שלי מרוסק אני מבטיחה לך
ואם שלי אז שלהם
ושלה
ושלו
כמה אנחנו יכולים?
כמה אפשר עוד?
ועכשיו לעזאזל עם המשפט המטומטם הזה שבאלי לא לקום בבוקר בגללו.
וכל ההלקאות עצמיות שיש עכשיו וכל האשמה עצמית
ואני לא יכולה להכיל יותר לא את עצמי ולא אותך ולא את העולם
באלי להיעלם ולא להיות מלא מלא זמן שאני אשכח מי אני מה אני מה הצרות שלי
נמאס לי ממך נמאס לי מהכל נמאס לי מהחוסר אמונה
נמאס לי מהמציאות המשוגעת הזאת והכאב הבלתי פוסק
והדאגה,
הדאגה הלא הגיונית הזאת.
לא נשאר לי לב
נמאס לי להיות לבד
נמאס לי
נמאס לי לבכות רק לעצמי
אני ככ מרוסקת
