בסביבה הביתית היא מתקשרת, זורמת וצוחקת, וגם עם אותה חברה ועם עוד כמה מהשכונה...
אני מנסה להזמין חברים אבל משום מה כולם מתעלמים, נותנים תירוצים או דוחים אותה כל הזמן בתואנות כאלו ואחרות, ובסוף כבר אין כח להציק להם...
אציין כי יש מעליה אחות בגן חובה שלא מפסיקה להיות מוזמנת וללכת לחברים. אען לה רגע דל. לפעמים אני עוצרת ומסרבת כדי לא להגזים...
עצוב לי שהיא מחפשת את מי להזמין ואף פעם לא באים אליה, ועצוב לי שהיא לא מבטאת את עצמה בגן ומראה את המתיקות שלה כלפי חוץ.
מה הייתם עושים במצב כזה? מבינות שזו הילדה וצריך לקבל אותה כמו שהיא, או מטפלות בצורה מסויימת?
תודה רבה מראש!


