במשפחה יש לי שם של מישהי נורא מצחיקה, אני יושבת ומפטפטת עם אחייני בן האחת עשרה והוא בוכה מצחוק מדברים רנדומליים שאני אומרת ללא כוונה בכלל להצחיק
וכשאני עם אחותי אז בכלל, אנשים לא גומרים להגיד לנו שאנחנו צריכות להעלות סטנדאפ יחד שאנחנו פשוט יושבות יחד ומדברות. אבל אנלא בנאדם מצחיק, לא באמת
אני כן עם חוש הומור, לא רע בכלל
אבל אולי זה כמו מוסיקה, או מבטא כשאני מדברת בשפה אחרת, אני מאוד רגישה לדיוקים, אבל איכשהו כשזה יוצא מהפה שלי זה פשוט לא מוצלח כמו בתוך הראש שלי. שזו הסיבה שאני לא שרה, אפעם. אפילו לא במקלחת, אנלא מסוגלת לשמוע את עצמי שרה.
אני אשכרה רוצחת סדרתית של שירים.
אז אולי זה זה.
או שזה חרדת ביצוע ליד אנשים מצחיקים יותר ממני
כמו הפעם ההיא שלא הייתי מסוגלת לצייר כשישבנו פעם אחותי ו@סלט ואני לצייר, ושתיהן אלופות ואני ישבתי שם כמו ילדת גן (המשך המשפט היה כלול בהגזמה אז צינזרתי) וכל מה שהצלחתי לצייר היה שרבוטים חסרי טעם. אני פשוט באתי במגע לאחרונה עם אנשים באמת מצחיקים והנחיתיות שלי שבה וצצה.
יש מצב שזה זה.
יואו
אני אוכלת תראש גם כשישנתי מספר סביר של שעות.
או שהנסיעה הסיוטית היום סחטה אותי כל כך שאני עייפה דיי כדי להרגיש אותו דבר.
יכול להיות
אנלא אוהבת להתארח😔
ואחותי עצבנה אותי, אבל זו סוגשל אשמתי, הייתי צריכה לראות אתזה מגיע ולהימנע מזה
אני רוצה לישון

הצחקתם אותי...