לא יודעת מה לעשותבוטחת בהשם
ערב טוב, אולי אתן תוכלו לעזור..
אני ב''ה בהריון שני, עם תינוק מהמם ופעיל במיוחד בן 10 חודשים.
מאדד מתלבטת מה לעשות בצום.
שנה שעברה הייתי בחודש שביעי והרגשתי ממש רע, אז יצא שרוב הצום שכבתי במיטה וירדתי מדי פעם לתפילות, בעלי כל היום בישיבה(יש שם רק הפסקה של איזה חצי שעה במהלך כל היום אז כבר אין טעם שיחזור הביתה..)
עכשיו השאלה שלי היא כזו:
אין לי מושג איך אני ארגיש, עד ההריון (הקודם) דווקא הייתי סבבה לגמרי עם צומות, אבל שנה שעברה (וגם השנה תכלס) יוצא לי לצום רק יום כיפור כי ט באב נדחה בשנתיים האחרונות והייתי בהריון בשתיהם כך שהרב פסק שלא לצום, ושנה שעברה לא הרגשתי טוב בצום, אממה הייתי בשלב יותר מתקדם של ההריון כך שאני לא יכולה לדעת איך אני ארגיש,
עכשיו אני יכולה לבוא להורים שלי וככה תהיה לי אפשרות לרדת מדי פעם לתפילות, מצד שני לאמא שלי בלה''ער יש גם כן כמה קטנטנים (אמא שלי ילדה בגיל מאוחר ממש אז יש לי אחיות תאומות בנות שלוש ועוד אח בן שנה בליהע''ר) בבית וגם אחותי עם שלושה ילדים אמורה להתארח שם, ויכול להיות שגם גיסתי עם עוד שניים, כך שלא יהיה מאד שקט, אבל הפלוס שאני אוכל לרדת לתפילות וגם יהיה לי מי שישמור על הילד..
מצד שני אני חוששת שלא אוכל לנוח כמו שצריך למרות שיש בית גדול כי בכל זאת הולך להיות מלא ילדים..
מצד שני- אם אני בבית מן הסתם שאני אוכל לנוח כי יהיה יותר שקט למרות שהבן שלי הוא ילד פעיל בטירוף, ולמעשה לפעמים הוא כמעט ולא ישן במהלך היום אז אני לא יודעת אם לבנות על זה, או שבסוף אני אתקע בבית גם בלי אפשרות לרדת לבית כנסת וגם אולי לא אצליח לנוח, קיצר לא יודעת מה להחליט??
מה אתן אומרות מהנסיון?
להישאר בבית. לא לנסות ללכת לתפילות ושהבעל יהיה בסביבהאורוש3
את בהריון. עם תינוק בגיל שדורש השגחה. אצל ההורים לא נשמע שתוכלי לקבל עזרה. הבעל חייב לקחת אחריות ומבחינה הלכתית ואנושית להיות זמין. מבחינת ההלכה הצום שלך חשוב מהתפילה שלו. אם יש תפילה קרובה שילך אליה ויחזור כל שעה לראות מה איתך. ויחזור ברגע שלפני שאת חלשה ולא זזה. כי צריך להימנע מלהגיע לשם. ממש לא להתפלל שעות בישיבה. ממש לא. את תשכבי ותנוחי ותשמרי על העובר והוא יטפל בתינוקי של שניכם!!! זו עבודת יום הכיפורים שלכם השנה! שידבר עם רב אם קשה לו הרעיון. להישאר לבד יום שלם עם תינוק והריון זו ממש לא אופציה. ואצל ההורים נשמע מתיש ולא יעיל. ואל תחשבי שתגיעי לתפילות. אלו שנים שהעבודה שלנו היא באופן אחר. אם הכל יהיה מעולה כל היום לכי לנעילה קצת שזה בסוף. זהו.
לגבי העזרה מבעליבוטחת בהשם
הוא מאדד עוזר תמיד, אבל אני מעדיפה שביו''כ הוא יתפלל כמו שצריך, אני לא בנאדם חלש ואם אני מרגישה לא טוב תמיד אני יכולה לבקש עזרה משכנה או משהו... לגבי העזרה אצל ההורים שלי- זהו שתהיה לי עזרה שם כי יש לי כמה אחיות בגילאי העשרה שישמחו לשמור עליו, ולכן תהיה לי גם אופציה להתפלל..
טוב מקווה שד' יתן לי את ההחלטה הנכונה בעז''ה
אז אולי כן כדאי לנסוע באמתאורוש3
החלטות טובות בע''ה
כל מילה!אם ל2


יקרה, לדעתי תשחררי מהתפילות..נשואה וחצי
בטח זה יהיה לך לא קל, אבל צריך לזכור שעבודת ה' שלנו כרגע זה להיות עם הילדים.
והצום יותר חשוב מהתפילה- דאורייתא,
לכן עדיף שלא תתפללי ותשמרי את הכוחות לצום..
לגבי עזרה עם הפשוש- אולי תדברי עם בעלך שיבוא מידי פעם באמצע התפילה כדי לראות מה שלומך, ואם יש צורך יישאר לעזור לך.
או שאולי תנסי למצוא איזו ילדה מהאיזור שתעזור לך כמה שעות אפילו בתשלום? או שיש לך איזה אח בגיל מתאים שיעזור?
שוב- הצום דאורייתא ועדיף שהוא יפסיד תפילה קצת והעיקר שתוכלי לצום..
אני גם עם קטן הן שנה ועשרה וקטן הן שלושה חודשים..וזה מה שנעשה כנראה.

לגבי ללכת להוריך, תחשבי אם שהות עם עוד ילדים תקל עליך או תוציא לך יותר אנרגיות, לי אישית זה היה מקשה.
וואי בהצלחה!! ותתכונני טוב לצום מבחינת אוכל ושתיה..
ממליצה ממש לוותר על התפילות בביהכנסאנונימית לרגע1
עדיף להתפלל בבית עם מזגן, בנחת בקצב שלך כמה שאת יכולה
זה רצוי ומקובל לפני ה' באותו האופן
ועם הילדון פשוט להערך מראש.
להכין ממש הכל מראש: אוכל, צעצועים שהוא אוהב וכו. אם קשה לך אפילו אפשר להעזר בחטיפים (אעפ שבדכ אני לא בעד, לפעמים מותר לחרוג..)

וכמובן לשאול רב איך לנהוג בכל מיני התרחשויות למינהן שעלולות לצוץ..

לגבי איפה להיות
זה ממש תלוי בך
אני אוהבת את הפינה שלי
ומעדיפה לא "להעמיס" על הילדים ולנסוע למקום חדש..
לרוב הם מתנהגים אחרת וזה גם גוזל כוחות ממני
אז אני הייתי נשארת בבית

אבל לשיקולך כמובן

תרגישי טוב וצום קל ומועיל!! 🌷 החלטות טובות
אני הייתי נוסעת להוריםלפניו ברננה!
אם בוודאי תהיה לך שם עזרה.
תהיה גם חברה לתינוק, אפילו האחיות בנות ה3 יוכלו לשחק איתו.בזמן שהאחיות בנות העשרה ישמרו עליו, תנוחי במיטה. במקום להצטרך להעסיק אותו לבד כל היום. לדעתי זה שווה את זה, גם אם לא תצליחי ממש לנוח, כי יהיה מי שירדוף אחריו וזאת לא תהיה רק את כל הזמן. לדעתי המוקד הוא לא המנוחה= שינה, אלא יותר מנוחה=כמה שפחות להצטרך לזוז ולעשות. וזה ככל שיש איתך בבית יותר אנשים יותר קל, כי לדוגמה אם אחותך מגישה לילדים אוכל אז ברור שהיא תתן גם לשלך, ואם את תקריאי סיפור תתני לאחותך כמה דקות מנוחה.
ודווקא לבקש עזרה משכנה אני לא בטוחה שהייתי רוצה. הלוואי שהייתה לי אחות נערה שלא בהריון ולא מניקה, ובכל מקרה תישאר בבית בשביל האחים האחרים ככה שאפילו את לא מרגישה לא נעים שאת מבטל. אותה מתפילה. (ואת לא יודעת מה המצב של השכנה, אולי היא בשליש ראשון ומקיאה כל היום?)
תשחררי מהתפילות, אל תבני עליהן בכלל. המשימה שלך היא לדאוג לתינוק שבפנים ולתינוק שבחוץ.

לגבי מה שכתבת על בעלך, אני ממש ממש מבינה את הרצון. גם אני הייתי שם, אבל בהתלבטות מאוד גדולה כי אני ממש חלשה בהריון הזה, ובסוף הוא הכריע שנהיה ביחד.
יכול להיות שיש באיזור הבית של ההורים שלך ישיבה? אמנם זו לא תהיה הישיבה שלו, אבל זה יתן לו אווירה טובה של תפילות, ומצד שני במקרה הצורך הוא יוכל לבוא לעזור לך.
צודקת..בוטחת בהשם
נראה לי שזה באמת מה שאני אעשה
לגבי בעלי- תראי, אם זה היה הדבר היחידי ודאי שהוא היה נשאר אבל באמת ברגע שיש אח האחיות שלי והאופציה שישמרו עליו נראה לי שזה מייתר את הצורך בו וזה באמת יום כל כך חשוב ,אם אני לא מסוגלת להתפלל כמו שצריך לפחות שהוא יעשה את זה..
אשרייך!!לפניו ברננה!
באמת אני לא הייתי יודעת מה הייתי מחליטה אם הוא לא היה מכריע...
ניסיתי להציע רעיון שעלה לי במשך ההתלבטויות ;)
את חושבת רציני לרדת לבית הכנסת?מק"ר
חמודה שאת
בצום בהריון ועם תינוק בן עשרה חודשים נשארים בבית! הצום חשוב יותר מהתפילה..כן כדאי לך לא להיות לבד בבית, ללכת לאמא וכו', אבל לא בבית כנסת

בהצלחה!
תוותרי על לרדת לתפילות כרגעחיים של
הצום עדיף
וחוצמזה,
הילד לא מפריע למתפללות אחרות?
ברור שלא עם הילדבוטחת בהשם
לכן אמרתי שאם אני לבד בבית אני לא ארד, אם אהיה. אצל אמא שלי תהיה לי אפשרות לרדת, אני לא מבינה מה הבעיה לרדת לבית הכנסת אם הילד רגוע ואני מרגישה טוב, ברור שהמצווה העיקרית זה הצום, אבל אין עברה להתאמץ קצת
הבעיה היאמחי
שאת לא רק אמא לתינוק, שבמצב כזה באמת היית יכולה להשאיר אותו קצת עם האחיות ולרדת להתפלל,
אלא שאת גם בהריון, וכתבת שבהריון הקודם הרגשת ממש רע בצום. אז להתאמץ ללכת לבית הכנסת בצום כשאת בהריון זה לא צעד חכם. אולי בבוקר תרגישי טוב ותלכי להתפלל, ואז בערב המאמץ המיותר הזה יתנקם בך ויביא לחולשה גדולה?
כתבת שאת לא יודעת איך את בצומות בהריון, אז הנסיון היחיד שלך זו הפעם שעברה שהרגשת רע. מאחלת לך שתרגישי מצוין, אבל את צריכה להתחשב בנסיון הקודם שלך ולהשתדל לנוח כמה שיותר הפעם בלי מאמצים מיותרים.
מקווה שעכשיו השתכנעת
בהריון הראשון שלי נחתי כל היום, והלכתי רק לנעילה כי ראיתייעל מהדרום
לק"י

שאני מרגישה טוב.
איפה שתצומי הכי טוב, שם תהיי. יותר חשוב הצוםוואוו
מ אשר התפילות. בהצלחה וחתימה טובה!
מה לעשות??אמאשוני
תשכחי מללכת לתפילות! את לא נורמלית, אין לך מושג מה זה לצום בהריון ולהתרוצץ אחרי ילד...
גם בלי הילד היה לך קשה, אז עכשיו?? ועוד שזה הריון צפוף- הגוף לא מכונה.

גם אני לפני ההריונותהייתי צמה בקלות בלי שום בעיות בלי להרגיש את הצום בכלל והיה לי קשה עד כדי עילפון בהריונות והנקות וטיפול בילדים. זה לא סתם.

לגבי בית או הורים- איפה שיעזרו לך יותר עם הילד.
ושבעלך יגיע כל שעתיים- שלוש לראות מה איתך ושיתכונן נפשית לוותר על תפילות בישיבה.
הוא יכול להתפלל ביחידות בבית יחד עם הילד.

הצום שלך יותר חשוב...
אמאלה. מסכנה אמא שלך. מה עם כיבוד הורים?מיואשת******
סליחה באמת אבל למה אשה עם תאומים בני שלוש וילד בן שנה צריכה לארח כל כך הרבה אנשים? זה גם אוכל לפני ואחרי וגם היא תמה ובמקום שהאחיות יעזרו עם הטיפול בקטנים שלה הם יעזרו עם שלך ושל הגיסןת וכו.
בשביל שתוכלי ללכת לתפילות, מי אמר שזה יותר חשוב שתלכי לתפילות מאשר שאמא שלך תצום כמו בן אדם נורמלי ולא תתמוטט מרב אירוח והכנות?
ומי אמר שהאחיות לא אמורות להתפלל?
צריך להפנים שאלו השנים שלנו עם תינוקות ויש לנו תפקיד. והתפקיד בשנים האלו הוא לצום . וזהו. כל דבר נוסף אפ אפשר מבורך ואם לא לא צריך לבוא על חשבון מישהו אחר.
הזוג אחראי על הילדים שלו והצומות שלו והתפילות שלו. ואמא שיש לה ילדים קטנים משל עצמה לא צריך להיות בכלל אופציה ליפול עליה.
באותה מידה היא יכלה לבוא אלייך ולרדת בעצמה לתפילות, הרי יש לך פחות ילדים ממנה...
מצטערת לא מבינה איך כל המשפחה נופלת על אשה שנשמע שממש ממש לא פנויה לזה.
צום קל ומועיל
מנצלשת .. איך אתן מעבירות את הצום... ??דובשנית*
אני בחודש תשיעי חמפחדת ממש. אז אני אקרא ואשכב ואישן קצת ואתפלל כמה שאוכל , אבל אני כל כך נחלשת ביום הזה שאני מרגישה שאני צריכה משהו נוסף להתעסק בו כדי שיעבור הזמן... אז מה אתן עושות?!
כל מה שאמרת בעצם ...מיואשת******
פלוס לשמור על תינוקת. ה יעזור שנרגיש טוב והזמן יעבור לו
הלוואי הלוואי שאצליח להתפלל משהו
ועוד משהו...דובשנית*
אני סובלת קבוע מצירונים או התקשויות של הבטן.. איך אני אמורה לדעת אם מגיעים צירים או מצב שמסכן את העובר? במהלך הצום זה בטוח יופיע יותר....
בשלב שלך צירים זה לא סוף העולםאורוש3
מקסימום תלדי. בעיקר הכי חשוב לשים לב לתנועות אצלך!
לשכב ולתזמן ולשים לב לתנועות עובר!אמאשוני
יצא לי לצום יום כיפור בחודש תשיעי,
נסעתי להורים שלי ובעלי נשאר בבית עם הילדים כדי שלא תהיה אופציה שאאבד כוחות אליהם...
תכיני ספרים לקריאה- ספרי קודש ואווירה אם יתחשק לה וגם ספרי מתח להעביר את הזמן ותראי בזמן אמת מה מתאים מתי.
שימי לב שאם את לבד בבית יהיה לך איך להזעיק מישהו מבית הכנסת בשעת הצורך.
שימו לפני כיפור פלאפון על רטט בבית כנסת בתא איפה שבעלך מתפלל או משהו כזה אם תצאו ללידה...

לתזמן צירים. למדוד רמת כאב, אורך, תדירות...
לי למשל הצירונים בהחלט התחזקו והתדירות עלתה אבל אף אחד מהצירונים לא נמשך מעל דקה אז זה לא צירים סדירים...

יולדת פטורה מהצום אז שימי לב מתי את נכנסת לתהליך לידה- מותר לרחוץ במים חמים להקל על הכאב, להתפנות לבי"ח וכו'.

תקראי יש מאמרים באינטרנט תראו לפי איזה רב אתם הולכים
מאוד חשוב,לכל הצמות עם אופציה לא להרגיש טוב!מק"ר
תשריינו לכן אופציה לקרוא למישהו לעזרה בשעת הצורך, לא להיות לבד בבית, גם אם זה הילד בן 7 של השכנה, שבאישור אמא לשו כמובן ילך לקרוא לבעל
את צודקת אבל לא במקרה שלנובוטחת בהשם
לא צריך למהר להסיק מסקנות בלי לדעת את העובדות, אנחנו 5 אחיות ואח שנשואים, ועוזרים לאמא שלי מלא!!! היא הרבה יותר שמחה שאנחנו מגיעים כי ככה העול מתילק ולא נופל רק עליה, כשאנחנו מתארחים זה לא בית מלון, ממש לא, כל אחת מביאה משהו, ובאים מוקדם כדי לעזור לארגן את הבית, זה לא שאמא שלי צריכה לארח ולבשל כפול אלא להפך, יורד ממנה עול, וגם ביום כיפור- במקום לשמור לבד על הקטנים שלה אנחנו מתחלקות וכל אחת שומרת מדי פעם ונחה כשהאחרות שומרות (יש להורים שלי בית גדול 2 קומות כך שיש מספיק מקום..)
קודם כל דיברתי רק על כיפור ולא על אירוח רגילמיואשת******אחרונה
ואת הסברת שהבנות עשרה שומרות. את בהריון וצריכה לנוח ואת רוצה גם לרדת לתפילות, לא היה נשמע שזה עוזר לה
ועם כל הכבוד אני חושבת שהאחיות הצעירות זה השנים שלהן להתפלל ולא לשמור על ילדים של אחיות. אבל זה כבר לא ענייני.
בכל מקרה אם אמא שלך באמת רוצה וזה עוזר לה יפה. אני הייתי בודקת טוב טוב אם זה באמת עוזר לה או שהיא אמ טובה ולא אומרת

אני יש לי הרבה חברות עם ילדים נשואים כי בגילי אני קרובה יותר לגיל של אמא שלך וכולן כולן שמחות לארח אבל כולם מרגישות לא עין לומר כמה שזה קשה ומייחלות שהילדים יבינו בעצמם שזה קשה

תחשבי בעצמך איך היית מרגישה אם כל המשפחה שמגיעה לאמא שלך תגיע אלייך, גם אם יביאו לך חלק מהאוכל וישמרו לך קצת על הילדים איזה עבודה תהיה לך לפני ואחרי ותוך כדי.
אז אם כל מה שכתבתי לא רלוונטי לכם מעולה. אבל כן כדאי לחשוב על זה לעומק ולא מיד לבטל- אצלינו זה לא ככה
בת של חברה שלי מספרת לי שהיא מתארחת ואמרתי לה בעדינות אולי זה קשה לאמא, והיא אומרת לי נו את מכירה את אמא שלי רוצה לארח ושמחה וקל לה וכו וכו
ואני שעה לפני זה דיברתי עם האמא שבוכה לי כמה קשה לה אבל שהבת ביקשה ואיך היא תסרב כי הילדה שלה תריכה עזרה
מה שנקרא מה שרואים משם לא רואים מכאן
סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

היא לגמרי חצתה גבולנעמי28

אבל אני חושבת שהדגש וההסתכלות צריכה להיות-  לא על המעשה ההזוי שלה, ויותר על איך אתם מגיבים לכזאת התנהגות.


אין מצב שהייתי יושבת בשקט ונותנת לסבתא לעשות את זה.

היחסים בינך לבין הילדה שלך קודמים לכל קשר עם חמות או עם אמא.

אתם המבוגרים האחראים שלה.

הגב שלה.

אתם צריכים להיות הראשונים להיות שם כשפוגעים בה ובגבולות שלה.

ואם בעלך לא יכול לעשות את זה מול אמא שלו, תעשי את זה את.

לא צריך לריב עם החמות, בלי מילים, להיכנס עם הילדה יחד לחדר ולהרגיע אותה.

 

ולא מאוחר מדי.

גם אם לא הגבתם כמו שצריך, תדברו עם הילדה עכשיו, שסבתא לא התנהגה כמו שצריך, ותנצלו שלא עצרתם את סבתא, ושבפעם הבאה תהיו שם בשבילה.

 

לילדה בת שש מותר לעשות טנטרומים, זה אפילו חלק מהתפתחות התקנית שלה.

מותר לפעמים מתוך עייפות ובכי לא מווסת להפיל צלחת (אני מניחה שהיא בעצמה נבהלה מהתנהגות של עצמה)

מצד שני אדם מבוגר כבר צריך לדעת לשלוט ולטפל בטנטרום שלו, בטח אם הוא כולל התנהגות אלימה כלפי אחרים.

 

ומצידכם, אם אתם נעזרים בסבתא הרבה, הגיוני שהיא מרשה לעצמה לקחת חלק מהחינוך. תשקלו להוריד מינון ולבוא לביקורים יותר קצרים.

בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אולי את כבר מתכוונת לענייני שליטההמקורית
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

לשון בחוץדינהלה

תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?

הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
מה יכול להעיד?
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אבל אני חושבת שאם כל הזמן זה כה הייתי לוקחת לבדיקה כי זה לא נראה לי "רגיל" (אני לא סמכות רפואית כמובן, זו דעתי הכנה בלבד)
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
ואז צריך לבדוק מה הסיבה ואם לטפל
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
אם עברה בדיקת רופא והכל היה תקין
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

יאוודינהלה
נכנסתי ללחץ
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
ממה שאני יודעת. אולי סתם שרירים חלשים באיזור הזה 
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
?
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.אחרונה

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

 

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
כשהתחילה להרים את הראש יפה התחילה גם להוציא לשון. לא ברור לי למה, יש לי כמה תמונות מצחיקות שלה. הכל בסדר גמור איתה. היום היא בת 8. גם הקטן שלי באזור גיל 3-4 חודשים היה כל היום עם הלשון בחוץ
גם לי היה תינוק כזהגיברת

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1אחרונה

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוניאחרונה
וכדאי לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לגבי שמירה על הילדים במהלך השבת.
מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"ל

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

יודעות לכוון אותי איפה יש חולצות מכופתרות לילדים?שיח סוד

בכל מיני צבעים,

שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי

ובארץ…

ילד לא נער

לידר, קיוויעם ישראל חי🇮🇱
צ'ילדרנס פלייסחנוקה

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

אני גם ראיתי, אפשר לקנות אונליין בטרמינל Xשומשומ
תמנוןהמקורית
את מכירה את התלבושת האחידה שיש בתלמודי תורה?שושנושי

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

את מתכוונת לחולצות שיש בהן כפתורים לכל האורך?מתואמת

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

למה לא? בטח שישהמקורית

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

 

יכול להיות באמת שיש... זה פשוט נשמע לי לא מתאיםמתואמת
ל"קונספט"...
מה הקונספט מבחינתך? לא הבנתי האמתהמקורית
חולצות מכופתרות הן הרבה פעמים מכותנהקופצת רגע
הן עשויות מאריג, והאריג הוא הרבה פעמים מכותנה או תערובת כותנה.

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.


זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

כנראה באמת שאני לא מבינה בזה...מתואמתאחרונה

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

כותנה לא חייב להיות בד טריקו (שזה בד סריג)חילזון 123

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

צריכה עצות.או שאולי זו פריקה וצריכה חיבוק.לא יודעתאנונימית בהו"ל

חצי שנה אחרי.

והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.

אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי

והמוח עובר למקום אחר

והמחשבות

והגוף מתנתק


וזה כואב כל פעם

ומעייף

אוף

❤️❤️❤️❤️❤️אפרסקה
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ושתמצאי שלווה
חיבוק גדול גדול.קמה ש.

בס"ד


לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹


בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.


מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.


חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

תודה! (מוזכרת לידה שקטה)אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בניסן תשפ"ו 21:21

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת


 

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.


 

 

אמן!!!

חיבוק גדולאחת כמוני

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור


שולחת מלא כוחות

זה נשמע טראומטי ממשאיזמרגד1אחרונה

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

חיבוק!!מכחול

אולי יעניין אותך