ושוב אני הולכת להתפלל
מתלבטת בדיוק איפה
ואם יש לי כח לקום גם לשחרית.
מתלוננת שלא מספיק הייתי מחוברת
נהנינת מהשירה
מתרגשת
בוכה.
מתפללת.
אבל לא הייתי אמורה.
הייתי אמורה להיות עם תינוק בן חודש וקצת.
יולדת.
שנשארת בבית.
ואם לא זה,
אם נסתכל על ההריון השני
הייתי אמורה להיות באמצע שליש שני
חוששת מהצום
שואלת רב מה לעשות אם...
מכינה ליתר בטחון מנות בשיעורים.
נשארת בבית לנוח.
נזהרת.
שומרת על עצמי.
שומרת על עובר.
אבל לא
ההריון הראשון נגמר מזמן
וגם השני.
אני צמה רגיל,
אין עובר לפחד עליו.
והולכת להתפלל.
הכל רגיל.
הכל לא.
והנורמליות הזאת,
שממשיכה משנים קודמות,
של תפילה וצום ובית כנסת
הנורמליות הזאת
שאז הייתי כ"כ במקום
כי הייתי רווקה
ואפילו מאורסת בשנה שעברה
הנורמליות הזאת
מפרקת אותי.
לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. 