בגלל שכשאני קוראת ספר או רואה סרט אני נכנסת כבר לעולם בנוי ומתוסרט,
ולמרות שלפעמים צריך להתאמץ להבין מה קורה,
זה מאוד נוח,
כי זה לא החיים האמיתיים, לא המציאות, שהיא מורכבת ומסובכת יותר מכל סיפור שבנאדם ימציא,
לא משנה כמה הוא ינסה.
וזה לא מחייב אותי לעשות משהו ע"פ מה שקורה שם,
כמו למשל שאם במציאות יש ג'וק בחדר, אז זה מלחיץ כי צריך להרוג אותו או לפחות לדאוג שאמא לא תראה,
אבל אם בסיפור יש אזעקה על טיל גרעיני, אני יכולה להמשיך לפצח חמניות לא יקרה לי כלום.
ואם לא הבנתי כמה משפטים בדיון בין גיבור הסיפור למלך הרשע,
זה לא מזיק בכלל,כי אני לא אלך לכלא אם אגיד משהו לא קשור.
אבל אם במציאות לא אבין מילה אחת ממה שחברה שלי אמרה,
אז אגיד משהו קשור אבל מהצד השני והיא תפגע\תסתכל עלי מוזר.
אה,ועוד משו.
מאוד כיף בסיפורים האפקט של ההפתעה.
שאם עוצרים באמצע מדי פעם
(כי בכ"ז אי אפשר לקרוא ספר שלם ארוך ברציפות)
או אפילו תוך כדי,
זה מעניין מה יהיה בהמשך ומנסים לנחש
ובסוף יש הפתעות לאורך כל הסיפור, וזה מאוד כיף.
כי כמו שאמרתי לעיל, זה לא נוגע לי לחיים.
אבל,
אם תוקעים איזה סוף פתוח,
נתתם לי לנחש ולתסרט בעצמי את הסיפור!!!
ולהתאמץ על זה כי אי אפשר להמציא סוף לסיפור בלי להתאמץ על זה מאוד.
וגם דפקתם לי את הסיפור על החיים,כי זה כן דורש ממני לעשות משו
קיצור,
מ.ש.ל.
