והם מדהימים

פשוט מדהימים.

ואני יודע את זה, ורואה את זה, ושמח שאני רואה אתזה.

וכיף לי לדבר איתם אחרי שאני מגלה אתזה. כי הם כנים.

וזה מדהים.

מדהים איך יש ככ הרבה אנשים שאני באמת רואה את הטוב שבהם גם אם הם נראים לכאורה ככ רע

וזה משיחה פשוטה, סגנון דיבור, ו.. פשוט הכל.

אנשים. אתם מדהימים. אני אוהב אתכם. תעריכו את עצמכם. אני מאמין בכם ככ.

ואז אני חושב גם על ניקים בפורום כאלה.

ויש כאלה.

ואז אני חושב על ניקים שאני קצת יותר מכיר.. מדהימים.

איך היו אנשים בעבר שבעינהם היו ככופרים ואני ראיתי ועדיין רואה אותם קדושים

ואז אני חושב על עצמי

ולא מבין למה אני לא רואה את הטוב.

בעצם? אני מבין.

אני מיואש. מבואס. זה שובר אותי ככ. זה ככ מעציב אותי העובדה שאני הורס את החלום שלי בידיים שלי.

וזה פשוט ייסורים. (הלוואי שיכפרו)

ואני רוצה לראות את הטוב שבי. ואם תשאל, למה? אענה בפשטות.

קשה לעבוד את ה'. מאוד. ואני אומר את זה ממעמקי ליבי. זה קשה לי ככ ומצריך ממני מאמצים אדירים

אבל.. כל עוד אין לי איזו דחיפה. איזה רצון אדיר שפועל כרגע, ולא קבור בפנים..

לא אצליח.

אני צריך שהרצון לא יהיה קבור בפנים ונכנע, אני צריך שהרצון יהיה ככ חזק שאני מוכן לוותר על כל מה שלא יהיה, לטובת המטרה

לטובת התורה. לטובת ה'. לטובתי.

אני צריך להכניס לעצמי להיות מוכן לוותר על אותו תענוג/נחת/כיף שמילוי התאווה/עבירה/אי-עשיית מצווה יגרמו לי.

(שכר עבירה כנגד הפסדה וכו' זה שכר העבירה)

ואם הכוונה לשעות שינה למשל, אז להיות מוכן לוותר על התענוג הזה של לישון עוד 10 דקות ולקום כבר עכשיו ולומר את הפתיחה לתפילה בנחת בבית הכנסת ולא במהירות בהליכה.

ולפעמים אני חושב שאני נורא רגיש (ביחס לגברים לפחות. מאוד רגיש) מקשה עלי מאוד

אמנם זה מביא לי המון יתרונות שאני נהנה מזה, אבל זה קשה כאן, כי אם אני לא מרגיש.. קשה. מאוד.

וזה להתעלות ולהתאמץ ולנסות ולוותר על הנחת הזאת והעצלנות הנוראית שאני שקוע בה.

** ****,

אתה חווה ניסיון קשה מאוד. מאוד. ה' ישמור אותנו.

ואתה נראה חלש (בדת) בעיני אחרים, ונכון שיש לך במה להשתפר. גם אם זה הרבה.

אבל אתה נשמה טהורה, יש בך תמימות כזאת.. שבמהלך השיעור אתה כולך קשוב ומנסה להבין למרות שלפעמים קשה לך להבין דברים

ואתה נחמד וחבר טוב. אולי היחיד שיש לי בכלל איפה שאני גר.

ולא, אנחנו לא חברים טובים בכלל. יש לך חברים אחרים. אבל אתה ממש מאיר אלי פנים במעט זמן שאנחנו יחד

ובשיעור שיש אצלך בבית,

בעקבות הנסיבות הככ קשות וכואבות. לראות אותך אומר קדיש..

אז יש במה להשתפר, ואתה כן לפעמים איש אחר כשאתה עם החברים הטובים שלך.

אבל ה-אתה האמיתי שלך זה בימי חמישי בלילה. בין 8 ל9 ועשרים.

שבו אתה מקשיב. מתפלל ערבית. לפעמים גם חזן.

גם צוחק. גם מדבר קצת ומפריע כמו שצריך. גם חולם כמנהגך בקודש. גם טוחן קצת בוטנים. אבל מקשיב. ומבין. ואתה מיוחד.

ואני אוהב אותך.

אתה בנאדם טוב ומאיר פנים. כיף לי איתך. באמת באמת כיף לי איתך.

תודה.

מן השמים תנוחמו.

ראש השנה

בעעע

לא אוהבת. ועוד חג של יומיים

חלום שלי לטוס לחו'ל לכל החגיםםם

ולתהות על קנקנו, אז מה זה הפורום הזה?

מלא אנשים שבאים להתארח ועושים מלא רעש ברחוב ומשאירים בלאגן ולכלוך...

לא כזה מגניב לבוא לפה

שמגיע לפורום נטוש ותוהה על טיבו

או- מישהו שמכיר אותה במציאות יודע מה שלומה?

תמסרו לי שנזכרתי והתגעגעתי