אני מכחישה קשר להאם זה קרה
אבל, כן

אולי

זוכרת שהיה לי פה שרשור שמישהו העיף לי אגרוף לאף?
קיצור הוא היה עקום הלכתי לטרם השקעתי שעתיים עשו צילום, אין שבר העקמימות זה נפיחות, עברו יומיים הנפיחות ירדה עדיין עקום, ביקשתי מאמא לקבוע לי תור לאף אוזן גרון,שעה השקעה, הסתכל בצילום אמר אין שבר אמרתי עקום אמר לי שב, התחיל לנסות להזיז לי את האף עם היד אני עושה אוו אוו ואז הוא אומר אין שבר, ניסה עוד פעם אוו אוו עד שהיה אוו גדול, הוא: אתה צודק באמת יש שבר, אתה יכול לבכות זה אמור לכאוב, אני: אני יודע, תודה (כבר בכיתי)
הוא נתן לי הפניה לביח אם האף לא יהיה מספיק ישר,
הלכתי להתייעץ עם ראש הישיבה אם ללכת כי זה הרבה השקעה,
הוא התחיל בלשאול למה לא סיפרתי לו עד עכשיו, אחכ אמר שכדאי כדי למנוע סיבוכים עתידיים,
נסעתי, שעתיים נסיעה, ישבתי בביח עם אמא, שבע שעות עוברים מרופא לרופא ורופאות גם, גיוואעלד, בסוף הפלסטיקאית אמרה שאם היא תנסה להזיז זה עלול להיות רק יותר גרוע וככה זה מספיק טוב,
שעתיים נסיעה לישיבה,
ברוך ד' יש לי אף קצת עקום.

(האמת היא שאף פעם לא חיכיתי בטרם יותר מעשרים דקות, אבל, זאת לא חוכמה. גם כשהלכתי לשע"צ [לפני כמה שנים טובות, כששברתי את הרגל] חיכיתי שעתיים עד שהגיע הרופא, ואז הוא פשוט נתן לנו את הכרטיס שלו, אמר להכנס לחדר ושעוד שני'ה הוא מגיע |נבוך|. אז אני לא דוגמא בזה)

(אממ כן, אבל, בסופו של דבר, אמא שלי אמרה שהיא לא בטוחה האם ובמה זה יעזור אבל אולי כדאי, ו, השיקול המרכזי שלי הוא שהם לא מרשים לי להתפלל וללמוד עד שאני א-לך, אבל, לא יודעת, אוך)

(את האמת, את חשבת שהמצב טוב לגמרי?)

(אממ, לא, אבל מצד שני, לא עד כדי כך. מצד שלישי, לא חוכמה לומר את זה עכשיו, זא, אני די על משככי כאבים חזקים)

(לא הלכת עדיין?)(למה את מחכה?)

(אמא שלי אמרה שנחכה ונראה. הלכנו לטרם בינתיים, זא, כי אמא שלי עובדת שם וכו, אז זה פשוט יותר, נחכה שייגמר ונראה איך י'הי'ה. לא יודעת, רק מקווה שיוחלט לפני זמן מנחה)
(כן, זה אולי לא הדבר הכי חשוב להתמקד בו עכשיו, אבל, עדיין קשה לי)

(על מה דיברת?)
 

(לא, אני בבית)
(המשפט האחרון)

(מה חוששים? שתית כבר?)
(לגיטימי לחלוטין, אשרייך)

(לא יודעים... לכאורה אין הסבר הגיוני אחר חוץ מהתייבשות, אבל רוצים רק לוודא שלא וכו. [אני בכלל טוענת שזה רק מהשילוב של הרצף עם זה שהייתי מותשת באופן כללי, אבל אחרי הבוקר ההורים שלי פחות נוטים לחשוב כך, במיוחד אחרי שראו שיש לי חום. אז לא יודעת] אממ, לא ממש שתיתי, אבל קבלתי נוזלים ואכלתי קרח, זה די אותו הדבר בסופו של יום)

(יהיה בסדר, תשתי)

(בסדר, וודאי, בעזהי"ת)

לא נגזר עדיין. לא יודעים. אולי נספיק לחזור לשבת, אולי לא, תלוי בדברים טכניים בלבד (אממ ובתוצאות, אבל, מאמינים שלא וכו)
בעזהי"ת כן.

אחת השאלות ששאלתי את הרם לשעבר במוצאי יום הכיפורים היא,
הרב, זהו, אז עכשיו נחתמנו לטובה?
הרב: כן, למה לא?
אני: לא יודע, עלתה לי השאלה.
הרב מסתכל עלי ומחייך, משועשע,
טוב.

כבר חזרת לשם שוב?
בעזרת ד' שיהיה בסדר,
שבת שלום(:

|משועשע|


במקום ללכת אח"כ... זה גם מרחק הליכה (ארוכה, אבל הליכה) מהבית שלי, אז עדיף...
שבת שלום ומבורך!

אבל טכנית בשלבי יציאה, אם זה י'הי'ה דחוף יתקשרו או משהו

ובעזהי"ת נספיק

מה את עם המכשיל? גיוואעלד.

אמן

זא, לא עדיף בהרבה, מחשב, של הלימודים, ו, יש עליו מנחה, ועוד כמה דברים חשובים לערב שבת, שאי אפשר בלעדי'הם

המכשיל איפשהו בבית. לא יודעת בדיוק איפה, נראה לי שבארון היכנשהו

שבת
שלום.

שבת שלום.