ולמה פחות?
אני מצפה לכמה דברים כיפים שתכננו, ולפגוש כמה אנשים מענינים
אני גם מצפה למחר, אמור להיות יום מענין ורווחי נקווה
אני פחות מצפה לחג, באמת שנמאס לי כבר מחגים
לא בקטע רע חלילה וחס
אלא ככה זה.
הכי מצפה - מפגש עם המשפחה.
הכי פחות מצפה - מצוות שמחה, המצווה השישית הכי קשה.
את האמת שהיה לי השבת יום הולדת אז אני מצפה לחבירות שיפתיעו או משהו בסגנון..
והחג שאני הכי אוהבת מגיעע אז מצפים שיהיה טוב בע"ה!!
אבל יש את המשפט שאומר שאסור לצפות כי מציפיות יוצאים רק אכזבות אז אנחנו מקווים..
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול