יש עוגות שמרים, יש ריבת חלב, הקציצות על האש.

על אמגזית. השעשוע.

אני מתקרחת בקצב לא נורמלי.

אין מקום לגוף הזה, אין מקום לי.

אני צריכה למות. הרגע.

כוסעמק.

את תלמדי מטעויות. אבל אפשרי בלי פשוט?

ודי לקחת ללב כל-כך.)

יש אותו ואת גרעין דביר ,
מה שזה לא יהיה בכלל...

אולי את באמת כזו?

כבר שנים שלא עקצצה לי התחושה הזו בגוף.

והנה פתאום שוב, זה נוכח, וזה מבהיל.

לא יודעת אם אני רוצה,

אבל אני רוצה.)

לפעמים זה מעצבן להתחשב באנשים אחרים.

לפעמים מעצבן שככה זה מתנהל.