ובחלומי...
חוזרת מבית ספר בתלבושת מרגישה לא משהו בלשון המעטה וישןשבת מדוכאת משהו בתחנת האוטובוס
לידי עובר מישהו בסוודר אפרפר "סליחה מה השעה?" הוא שואל "2:45" "תודה" וממשיך ללכת ומועד
*מחניקה צחוק* הוא מחייך אלי במעין עצבנות צינית שכזו וחושף שיניים ישרות ולבנות כמו כוכב קולנוע וכל מה שאני חושבת זה 'יא אללה איך אני ניראית איך בכלל מחייך אליי' אני צוחקת הוא מתיישב בסוף הספסל
ובוהה בנעליו.
'למה האוטובוס הזה לא מגיע'<"43 עבר?" הוא שואל
"לא" אני עונה "כבר חצי שעה שלא"
*מגחך*
'קר לי ומשעמם'
*מסתכלת מסביב ועייני נעצרות עליו*
'הוא דיי גבוהה בלורית חום בהיר גדולה מדי לטעמי ועור שזוף של גולש הסודר מסתיר את השאר..'
'שיט, הוא שם לב שהסתכלתי?.. אל תסמיקי אל תסמיקייייי'
*מסמיקה *
*הוא מחייך חיוך מדהים*
'ואו הוא מחייך הרבה'
"או 84" הוא אומר
"סוף סוף" אני עונה
'רק שיהיה מקום לשבתתת'
*אין מקום לשבת אני תופסת בעמוד*
*האוטובוס עוצר אני מועדת ותופסת בזרועו כל הספרים עפים מהשקית ונוחתים על רגלה של זקנה רוגזת ממילא*
'oMG איזה פדחנית היה עדיף שתיפלי על הפנים! '
*מרימה את הספרים בעוד הזקנה הנחמדת צועקת עלי*
"כולם לרדת" הנהג מכריז "יש תקלה ישלחו אוטובוס נוסף בקרוב"
' יום מושלם ממש... '
הוא עוזר לי להרים את הספרים אני שולחת יד לספר היסטוריה,
גם הוא ,
ידיינו נפגשות ונרתעות מיד,
*זרם עובר בעמוד השדרה שלי*
הוא מרים ראשו ומחייך אלי *שוב*
'איזה עניים ירוקותתתת'
אני מסיתה את ראשי בעל כורחי מרימה את הספר האחרון וקופצת החוצה
'מה את קופצת כמו ילדה מתלהבת, אוף'
גם הוא קופץ החוצה
*מחניקה גיחוך*
הוא מגיש לי את הספרים באדישות מה...
*הזקנה הנחמדת מסתכלת עלי*
"פעם הבאה תחזיקי קצת יותר טוב" היא אומרת בקולה הצורמני
"היא לא עשתה את זה בכונה את יודעת"
*שוק*
'איזה חמוד'
"תודה" אני לוחשת לו
הוא מספר בדיחה שנונה כזו ושיחה מתחילה להתגלגל לה
ברק,
רעם,
גשם.
'איזה כיף'
אני מתכווצת מקור והוא מניח עלי את הסודר שלו
יש לו מין ריח של כביסה ממש טובה
"תודה אני אומרת"
"אני מתן" הוא אומר
"הדס" אני מחזירה בחיוך נבוך
הוא גבוה ממני בראש בערך ועכשיו כשהוא בלי הסודר אני שמה לב לזרועות מעוצבות היטב ושזופות במידה מדוייקת
*בייייפ*
סקודה אוקטביה אפורה עוצרת לידנו והחלון נפתח "מתן רוצה טרמפ?"
"טוב אז.. ביי" אני אומרת ובאה להוריד את הסודר
"נראה לך אני רוצה שיהיה לך דלקת ריאות בגללי? " הוא שואל בציניות
"עזוב אחי אני אחכה" וקורץ
ההוא מסקודה קורץ סוגר את החלון ונוסע


השיחה ממשיכה להתגלגל וגיליתי שהוא ילד חמישי ואחרי יש עוד אחת ש"אם משהו קורה לה..." וסיפרתי לו על המשפחה שלי והבית ספר הוא סיפר שהוא בי"א ומתכנן ללכת להסדר בסוף שנה הבאה
'יש אין לו חברה'
התחלנו ללכת לכיוון כי "הוא לא יגיע בקרוב אה? "
הוא עלה איתי ל31
הגענו לתחנה והוא עלה איתי ל31
"טוב אז ביי" אמרתי
אבל הוא גם ירד בתחנה
"אתה אמור לרדת עוד 7 תחנות"אמרתי
"כן אבל... יש מצב למספר שלך? "
'אומייגאד כן! '
הנהנתי
"ולסודר שלי"?
'שיט'
הוא צוחק בהנאה בעוד אני מורידה את הסודר ומגישה לו
הקראתי לו את המספר והלכתי
"ביי" הוא אמר
"ביי" אמרתי בלי להסתובב כדי שהוא לא יראה את החיוך המרוח לי על הפרצוף
אבל אז... התעוררתי
והבנתי שאין אנשים נחמדים כל כך
ושאף אחד לא ידבר איתי או יחייך אלי במיוחד כשאני בתלבושת
ושהקטע עם הספרים קורה רק בספרים