..
יוסי יוסי יוסי הלא תשאלי הלא תשאלי לשלום אסירייך


למרות שכמעט תמיד אני מתבלבלת בין המקור ביבמות לזה שבברכות
גם אני לא. אני תוהה האם יש לזה משמעות בכלל
מצחיקהאבל מופיע גם ביבמות 
ז"א, מעבר למה שהגמרא אומרת?
לא מעבר למצא טוב ומר ממוות וכו'
מחילה
זכורני שהוא מדבר רק על מצא בעבר ואילו מוצא בהווה כי בידו לגרשנה
(ועל יתפלל ש מפני אורך חייו וכו)
שכוייח
(לא, לא זכרתי שזה הרב זצל עד שהזכרת אותו)
משהו בסנגון של כיון שמצא אותה, כבר הוא זוכה במקחו הטוב ומי יקחנה מידו ואין הדבר תלוי אח"כ בהשתדלות שלו. אבל אשה רעה, (לא זוכרת פה את הניסוח המדויק בכלל, משהו בסגנון של מפני שכל הזמן מצווה לגרשה אז כל עוד הוא לא הרי ש, פשוט במילות הרב) הוא גורם רעה לעצמו, והוא מוצא תמיד את המר ממות, (כי יש בידו להמנע מזה והוא בוחר שלא)
עבודת התפילה? לזכות לתורה, זה שם בהמשך כמדומני, כשהוא מצטט את הרמב"ם (שבמקור על נבואה וכו)
לצערי עדיין לא למדתי עין אי"ה באופן מסודר |נבוך| לא השגתי עותק עדיין. אז לא יודעת...
כי תורה לא נתנה ליחידים? וואו, זה חידוש (במלעיל כמובן) מדהים. מה המקור שלו?
(וואו.)
משערת שלא של ראש הישיבה ולא של הרמ לשעבר (גם בגלל הנושא, והמסקנה), לא זכור לי עוד, ז"א, לא הי'ה הרבה זמן שבו אממ וכו
אשמח
אה, רגע, אתה מדבר על הרצף שאמרת לי לראות ושאולי יעלו ואולי הסתבך להקליט אותם ולא העלו?
טוב, חבל, תודה, תזכה למצוות
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול