היינו..יום בהיר
היינו חברות טובות. ממש. או לפחות ככה חשבתי. אהבתי אותה. באמת. והיא ידעה עלי דברים שאחרים לא..
ולאט לאט זה קרה, הרבה זמן הרגשתי שהקשר לא הדדי אבל לא רציתי שהקשר יפסיק, אז נפגעתי שוב ושוב ובלעתי עד שכבר לא יכולתי יותר..
וזה התפוצץ ונגמר..
ומאז עברו הרבה מים בירדן, ועברתי דברים, כאלה שכ"כ רציתי לספר לה אבל כבר לא יכולתי..
וסלחתי לה, למרות שנפגעתי מאד, וכ"כ הייתי רוצה שנחזור להיות חברות, והפעם באמת. אבל אני יודעת בתוכי שזה לא יקרה, כי היא לא תרצה וזה יעיק עליה..
והאמת היא שזה לא מגיע לי הפגיעה שעברתי, ומגיעה לי חברה שתהיה באמת חברה שלי, ותרצה בזה.
אבל היא פשוט מיוחדת, ואני יודעת שהכל קרה כמו שקרה לא בכוונה תחילה, סתם השתלשלות עניינים דפוקה ולחץ מהסביבה..
עצוב לי.
אוף
פעם הייתי ניקיתאחרונה

אופ.

 

אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך