וואו. הי'ה אורות ממש. גם בשבת, גם היום בערב, כשלוש שעות בשער הצאן, שוכחים מהכל, רק לשנן קצת ולהתפלל ולשיר בשקט ואורות ממש. (מלעיל, כמובן)
ואיך שיוצאים נתקלים בהם, והם שרים ותבנהו מהרה, והתרוממות רוח, והולכים לשער הכניסה להר הבית ומבקשים קצת בשער הנעול, ושחרית הלל מוסף ושוב פעם השא-לות, של מה הם עושים כאן, למה הם בחוץ, לך תסביר להם שהם הכי בפנים שאפשר
(וגדלות עם ישרא-ל, וואו)

[אח"כ פתאום קולטים כמה עלה בזמן הזה ומתיישבים וכאילו אי אפשר עוד ומותשים ואיך נגיע עכשיו הביתה ולמה גם אם הוא נותן לך אשלי'ה שכמעט בסדר זה ממש לא המצב, אבל, הי'ה שווה את זה, אורותאורותאורות, אמנם לא רציתי להיות כאן בשמח"ת ועכשיו חייבים אבל כנראה ששווה את זה]

וילדים קטנים שגדלים למציאות כזאת ונטילת לולב בהר ד' והד מהגשר ומראות קצרים שחורטים עמוק
ושקט עמוק וטהור

(טהור זאת הגדרה מדוייקת לחג הזה, בסיכום כולל)