כל חלק וחלק בגוף צועק לי שדי, שדי להדחיק ודי לכאוב.
ואני לא יודעת לשחרר, אני חסומה כל כך.
למה אני כותבת כאן, למה עכשיו, למה בכלל.
אני רוצה מישהו פה שיחבק אותי ולא יעזוב. אני רוצה מישהו כאן.
יש אותו ואת גרעין דביר
,
מה שזה לא יהיה בכלל...
זה לא אמיתי,
זה חיצוני לך,
תאמיני בטוב שלך,
הוא באמת אמיתי,
ודווקא בימים האלו,
של אלול,
לפני ר"ה,
זה הזמן שבאמת אפשר לתקן הכל,
ולגדול,
ולהשתפר,
ולצמוח.
אבל סליחה. אפסיק בלנ"ד להגיב פה מעכשיו..
לפעמים זה מעצבן להתחשב באנשים אחרים.
לפעמים מעצבן שככה זה מתנהל.