אני לא כל כך אוהבת את כל ההגשות עבודה הנחמדות האלה שצריך להגיש ושלא ממש חשבתי שאליהן שמא תיפגע לי שמחת החג,

אבל אני כן מתגעגעת לחברות שלי, למורות ולאולפנה באופן כללי.

כן?

השעורי בית

שכחתי מעצם קיומם.

למרות שזה כמו לשכוח מפגש עם דרקון

אני לא שכחתי בזכות התיק שלי והספרים שהשתלטו לי על השולחן,

אבל זה לא אומר שעשיתי משהו בעניינם...

אבל איכשהו שכחתי מהם

אומנם הם לא ממש הפריעו לי בערימה המסודרת שלהם שם,

אבל הם כן גרמו לי לכאב ראש עמום כזה ולהרגשה הנחמדת של "איזה כיף לי! אני הולכת למות מהתקף לב שייגרם מלחץ!"

ציניות זה דבר חשוב.

בהחלט.

אולי היית צריכה לפזר אותם על הרצפה וכל יום לשנות את המיקום שלהם כדי לא להתרגל לזה

בכל מקרה לא היה לי מתי להציץ עליהם אפילו

עכשיו עומד להיות שיממון של לימודים וסניף ואיזה אולפיזמון לשבור טיפה ת'שגרה שגם בפני עצמה תובענית עד חנוכה.

לא שהחגים היו בלי דרישות ועבודות סביב השעון,

אבל לפחות היה את החג\שבת עצמו לנוח (לפני הרעש הבא...),וגם זה היה כיף

יש מלא אולפנות עם אולפיזמון

(לפחות לפי מה שאני מכירה)

אולי כן,אבל אני מכירה 2 אולפנות שאני ועוד 2 בנות היחידות שמקשרות בניהן איכשהו,

ובשתיהן קוראים לזה אולפיזמון

אלא אם זה היה החופש הנוראי ההוא!

לימודים זה כיף

מה יותר נחמד מלהקשיב למורה ולעשות תוך כדי עוד כמה דברים?

לי זה נותן הרגשה מועילה כזאת כי דיי ברור לי שאם הייתי צריכה ללמוד מהבית,

זה פשוט לא היה קורה

נכון,

לא באמת יש לי מה לעשות עם כל החומר הזה בחיים,

אבל...

אני מרגישה מבוזבזתתתת

אבל אני אף פעם לא באמת אעשה את זה.

זה הכל עניין של גישה,

לי אין עניין סתם 'להסביל' על עצמי את החיים,

יש בהם כל כך הרבה, למה לי להתמקד בסבל אם זה לא מועיל לי בגרוש?

אבל אני מרגישה 

(לפחות עד לפני איזה חודש) שבחופש אני עושה יותר מאשר בלימודים

לא רק את...

בחופש אני עושה הרבה יותר פחות דברים מבלימודים וזה לא שלא הייתה לי רשימת של דברים

ואיזה שעה בחגים.

זה היה מדהים