אסיף//

אסוף את המעשים

את המילים והאותות

כמו יבול ברכה

כבד משאת

אסוף את הפריחה

אשר גמלה לזכרונות

של קיץ שחלף

בטרם עת

אסוף את כל מראות פניה היפים

כמו את הפרי ואת הבר

האדמה היא אפורה, מתחת לשלפים

ואין לה עוד

לתת

לך

דבר.

ואין יותר גבול חולם על שיבולתו

ואין יותר

נדרי

ואסרי

רק הבטחת הרוח כי

הגשם בעיתו

עוד יחונן את עפרה

בתום תשרי.

אסוף את המעשים, את המילים והאותות

כמו יבול ברכה

כבד משאת

אסוף א הפריחה

אשר גמלה לזכרונות

של קיץ שחלף בטרם עת

אסוף את כל מראות פניה היפים

כמו את הפרי, ואת הבר

האדמה היא אפורה מתחת לשלפים

ואין לה עוד

לתת

לך דבר

ואין יותר גבעול

חולם על שיבולתו

ואין יותר

נדרי

ואסרי

רק הבטחת הרוח כי

הגשם בעיתו

עוד יחונן את עפרה בתום תשרי.

---------------------------------------------------

לדמיין חיבוק של חורף

חיבוק של עיניים בגשם

משב רוח מחלון פתוח של רכב תופס אותנו לא מוכנים.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול