הייתי כותבת את זה גם עוד אלף פעמים
אבל מה זה משנה

רוצה אותך, אוקי?
זה מה שאני רוצה
ואני כועסת על עצמי שאני כל כך פתטית ושאני כותבת את השורות האלו
אבל נו באמת מה אכפת לך את אנונימית מי יודע
אני יודעת אני יודעת אני. אני אני אני אני.

אני צריכה לחזור לטפל בעצמי
הצילו
כמעט ולא נשאר בי דבר
לא נשאר מה שיכסה אותי
יכסה בי

ואולי אני צריכה פשוט להתחיל ומשם ללכת הלאה.
חייך אלי
תרצה בי
אני אקבל אותך, כל כך פגום כמו שאתה
כי גם אני פגומה
גם אני שייכת לאי של הצעצועים המקולקלים

ואף אחד לא יגיב לשרשור הזה
וזה ירגיש כמו הרגע המביך הזה שמישהו אומר משהו ואף אחד לא יודע מה לומר
ורק מחליפים מבטים, שוקלים לחייך מתחת לשפתיים
ואני לא שונאת את כולכם
אבל אני לא יכולה להסתכל לכם שוב בעיניים

לילה וחושך ואני מספרת לעצמי דברים
כמו זה שאני אוהבת את הלילה רק כדי לא להודות שבעצם אני שונאת את עצמי
ושקשה לי
ושאני לא מרגישה שיש מי שאוהב אותי
ויש

אבל אין מי שיחבק אותי ממש חזק ויגיד שעכשיו טוב וזה בסדר ושאני מקבל אותך כמו שאת
תקבל אותי
אני מבטיחה לאהוב את כל מה שיש בך
למרות הפגמים
בזכות הפגמים

טקסט מבולבל של לילה
ועדיין אין לי חיבוק אמיתי

(לעולם לא יהיה לי את האומץ לומר לך מה שיש לי לומר לך
וכמה אני חושבת שאנחנו יכולים להיות מאושרים יחד
אם רק תסכים להסתכל בי כמו שהסכלת בה)

בדיוק עברתי לילה שכזה במוצ"ש..
ואז מגיע הבוקר, ואיכשו הכל סביל יותר ורואים יותר טוב..
איך את?

 

 

(הנה אני אומרת את זה ותזכרו איפה שמעתם על זה לראשונה: אמיר דדון יחזור בתשובה ביום מן הימים)