שלושים יום קודם הפסחבתוך בני ישראל

בני רבנים.

(הבנתי אתמול עד כמה לא הבנתי אז, ו, וואו
[עדיין לא חושבת ש זה נכון, אבל, מובן יותר]

זה מורכב קצת, הרבה, אתמול בהקפ"ש בישיבה הגבוהה הרמתי את הראש לרגע וראיתי את הרב **** ולא יכולתי להתיק מבט, ו, איך נאמר, שולחן ליל הסדר עם ---

הבנה פתאום, ו, כאב, (עד כמה שאני רוצה, ונראה לי שזה נכון, לא הוגן מצידי לדרוש לוותר על סיכוי לזה, למרות ש
אוך))

(סוכה היא בחינת --- וכשקמתי לצאת הבטתי למעלה והתחלתי לבכות, למה שמישהו יבחר להתנתק מזה, איך אפשר, והדופן - המתנדנדת - ברוח הזאת היא יותר מחייבת מ הכל, אי, קשר מחייב הרבה יותר חזק)


נגמר בין הזמנים וחוזרים ואמור להיות קל יותר כך, והאר עינינו, שנדע להבחין ש ו וכש , הרב ברך

(בכנות? הייתי מציעה שנדבר עם הרב (מו"ר), בלב פתוח, ונשא-ל אותו על הכל, ומה נכון לעשות עכשיו, אבל, אמרנו שעכשיו לא, אז,
)
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך