חברה שלי עומדת בכניסה לחדר, אנחנו מדברות, אני אומרת שלמדתי בינתיים עשרים שעות בערך, מישהי עוברת במסדרון ואומרת מה, בתוך בני ישרא-ל, את לומדת תורה עשרים שעות ביום?!
חברה שלי עומדת בכניסה לחדר, אנחנו מדברות, אני אומרת שלמדתי בינתיים עשרים שעות בערך, מישהי עוברת במסדרון ואומרת מה, בתוך בני ישרא-ל, את לומדת תורה עשרים שעות ביום?!
הרושם גרוע כי היא חושבת שאת לומדת פחות ממה שאת לומדת באמת?
אחרי זמן תפילות וכו', אתה *באמת* רוצה שאני אשן שעה בלילה?! (בעצם יש גם לימודים, אז, מינוס כמה)
הרושם גרוע כי הוא לא נכון. זא, הלוואי שהי'ה לי את הפנאי ללמוד 20 שעות ביום, רק ש לא אפשרי לחיות במקביל לזה, בעלי, ילדים, חיי תורה ומצוות, אז בעייתי קצת
(אה, ופרנסה, ידעתי ששכחתי משהו)
הממ, במחשבה נוספת, לא, ממש לא, (ניסיתי להיזכר בכמה דברים שאני זוכר ששמעתי לגבי לימוד לעומת שינה, ואז נזכרתי במשהו מראש הישיבה! |מתלהב|)
הוא אמר שלפעמים בן אדם שישן מספיק יכול ללמוד פי שתיים בשעה מכמה שלומד אדם שלא ישן מספיק, ואז יוצא שהוא מפסיד,
ראש הישיבה הוסיף ואמר שלפעמים יש יצר הרע להמשיך ללמוד בלילה...
כן, הבנתחי, צחקתי, {לא ידעתי שכבר יש לך <צ>} (כן, זה חשוב)
מעולה, לא הי'ה לי תכנון כזה
כל פעם מחדש, וואו
גם אני, {אה, אתה מכיר אותו? <צ>}
ב"ה
{יוסי רביבויבוי?}{טוב, נעצור כאן, זה מתדרדר}
אוי ויי, חו {בהחלט מתדרדר, אמרת אתמול שהם אנשים שונים}
{לאלא, באידאל שזה יהיה אדם אחד, אבל ראיתי שזו גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה, אז נתתי אפשרות לחלוקה בין אנשים}
{הציבור יכול לעמוד בה, תנסה שוב}
{הממ}
לפתוח פצל"ש שי'הי'ה הציבור?
נדמה לי שכבר צחקנו בשטיות יותר מדי,
אפשר לעבור לתיירה, שם גם אפשר להשתעשע ולצחוק
או לדון בדברים רציניים,
או לא.
בכבוד, אשריך
חדש לנו חידושך, לא פתחתי ספר מאז אחרי שחרית
מכירה את מכון מגלים?
אמנם הם לא מדייקים בהכל אבל יש להם סרטונים על התנך וההיסטוריה, מאוד יפים,
אז הם לימדו זכות גדולה על דוד, לא יודע אם הםם חשבו עליה כל כך לעומק, אבל מילא,
כשנתן נכנס ומוכיח את דוד על עסקי אוריה, הם אמרו שאצל כל מלך אחר באותה תקופה הוא לא היה יוצא בחיים,
אבל דוד, או!, דויד, מקבל את זה בהכנעה וענווה.
(שמתי לב שכשאני מתחיל להתלהב אני מדבר ביותר הבורה, צחוקים)
כן, הראו לנו סרטונים שלהם בחידון פעם, יש גם דברים שלהם במכון
וואו, זה יפה, (למה החלפת בין מלכים לדברי הימים באמצע?)
(אוליזה גם עניין (מלעיל) באופן כללי, מלכים צדיקים ופחות, היחס לנביאים, וכיוצא בזה)
(|משועשע| כשאני מתחילה לדבר על דברים שבקדושה אוטומטית זה כך. או כשאני עייפה ממש ולא שמה לב)
[אממ, אני הולכת רגע לקחת ארוחת ערב, שאספיק לאכול היום מתישהו, ולהזכיר על הלימוד, אחזור בעזהית עוד 8 דק מקסימום בערך]
..
(האמת שבלי סיבה מיוחדת סתם להדגיש יותר את ההבורה, אבל אחרי ששאלת עלה לי וורט, דויד עם יו"ד יש לו עוד אות משמו של הקבה אז לכאורה כמו יהושע יהונתן, יש בזה יותר קדושה (אגב קדושה עם סגול בשי"ן, כמו רה"י) אז כשאני מציין מעלתו של דוד אז זה דויד, אבל אולי אפשר להגיד שאצל דויד, גם כשזה דוד זה גאעדלס רציני.)
(אוי אוי לא התכוונתי וגם הם לא התכוונו לקטרג על מלכי ישראל, תראי, ערכתי)
(לוישן הקוידש)
{בתיאבון, אשרייך}
(הו, וואו,)
(יישר כח, אממ, כך הבנתי בתחילה, מחילה אם התפרש אחרת)
(בהחלט)
{האמת היא שהגעתי לחדר בושבע דקות והתלהבתי שהספקתי, ואז קלטתי שמי שנתנה לי קליטה הלכה לאכול, אז אממ הייתי צריכה ללכת לחפש מחשב ריק וכו, לא נורא}
..
..
..
{הממ, לא שמתי לב שעברו שמונה דקות הסרטונים האלה של מגלים ממכרים}
{תהנה, רק א-ל תתמכר לזה, יש סרטונים בסגנון שיותר שווה להתמכר א-לי'הם}
{א-ל תתמכר בכלל, כן?}
{ודאי}
{בעזרת ד'}
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול