יש את הגמרא בברכות, (שאני לא זוכרת בע"פ אז תודה לגוגל) (רגע,יש בעי'ה של לא תחנם בלומר תודה לגוגל?) אמר רבי אלעזר: אמר לו דוד לשאול, מן התורה בן הריגה אתה שהרי רודף אתה והתורה אמרה, בא להרגך השכם להרגו. אלא צניעות שהיתה בך, היא חסה עליך. ומאי היא, דכתיב ויבא אל גדרות הצאן על הדרך, ושם מערה. ויבא שאול להסך את רגליו. תנא גדר לפנים מן גדר ומערה לפנים ממערה. להסך: אמר רבי אלעזר מלמד שסכך עצמו כסוכה. והרב זצל אומר על צניעות שהיתה בך שאמנם הי'ה פה דין רודף, וזה שהוא מלך ככהנ לא מתיר, אבל הי'ה לדוד שיקול לנהוג במידת חסידות ולא להורגו, מפאת צניעותו, אם ילמדו ישרא-ל ממנו הרי שזה "שווה את המחיר" של לא להרוג אותו.

הרלבג (ונראה לי שגם האברבנא-ל, אבל לא בטוחה) גם אומר שהי'ה דין רודף אבל לא שייך פה- כי דוד יודע שעתיד להיות מלך ולא רוצה שיתבזה מעמד המלך בעיני העם וי'היו הרבה הפיכות וכו

המלבים הולך בקו שונה ואומר שלדעתו דוד עצמו התלבט, אין מלכות נוגעת וכו, וכיוון שהרגיש שיש צורך למנוע את הריגתו- אבל לא הי'ה שלם עם הריגת המלך, לא הגיע זמנו, רק נטל את חניתו וקרע את בגדו.

(יש בקריעת הבגד גם מעשה עם רובד נוסף, שאול מצאצאי רחל, כותנת יוסף)

הבקורת לכאורה היא על ביזוי המלך, גם צריך לעיין בפסוק של ולא יחם לו

אממ, לגבי שלושת האחרונות, אקרא ואחשוב בבוקר, מחילה, אני כבר לא ככ מרוכזת בשעה הזאת

יפה יפה,
יש לך כוח לכתוב מה את אומרת על שלוש השאלות האחרונות?

והוא בעצמו אמר "מי שלח ידו במשיח ה' ונקה".

מעניין לציין את הקשר של התכלת למלכות, "והתכלת גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך גוים" (רמב"ן תצוה), ואת המנהג לחתוך כנף מהטלית המכסה את המת.

שלום בנצי 👋)