אוקיי קפיץ
מסתבר שלפעמים הטיפשות של המערכת עובדת לטובתי.
הולכים לשנוא אותי על זה, וזה הולך להציק להם בעיניים. אבל טכנית, הם לא יוכלו להגיד כלום על זה, זה לגמרי עומד בכללים
זה מצחיק אותי, הולך להיות כיף
קפיץ
גיליתי שמותר ללכת עם סנדלים כל עוד לא הולכים עם סוודר/מעיל. (זה ממש נחמד, כי בהתחלה מישהי אמרה לי שזה רק בקיץ, ושעכשיו אסור.
וההגדרה הטיפשית שברגע שהולכים עם סוודר זה נחשב חורף נורא נחמדה)
אני לא בנאדם שקר לו בד"כ. וכמעט אף פעם לא הולכת עם סוודר... ואני שונאת נעליים סגורות.
זאת כנראה לא הייתה הכוונה, אבל אני יכולה ללכת בערך *תמיד* עם סנדלים. טכנית זה לגמרי לפי הכללים. הם יכולים להשתגע ממני כמה שבא להם. אבל לא יהיה להם מה להגיד על זה
אוי זה טוב ממש פעם הייתי ניקית


איזה כיףכיפת ברזל-סרוגה
אני אוהב פירצות בחוק..
חוק שמנוסח בצורה טיפשיתקפיץאחרונה
ממש לא הבעיה שלי. ⁦🤷🏻‍♀️⁩
זה שאנשים לא חושבים שמישהו ירצה ללכת באמצע החורף עם סנדלים ובלי סוודר זו גם לא בעיה שלי. בעיה שלהם
(לא שהבנתי את ההגיון. אבל זה צה"ל, זה לא שיש שם הגיון)
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך