שלום שלוםרוקדת בגשם

יש פה אנשים?

 

מה שלומכם? מה מעשיכם בימים א-לו?

(מצטרפת למה שפטל כתב)*אור קטן*
לאלארוקדת בגשם

כי לכאורה אם שניכם עונים אותו דבר, אני אמורה לענות לכם את אותו הדבר.

רק שאז, הטקסט עצמו מושפע גם מהכותב ומסגנונו, ואז בתת המודע אני אחשוב על כך שאני פונה לאדם הנ"ל. ועכשיו, זה המחשבות שלך בניסוח שלו, אז אין את הדיוקים הקטנים שמבינים בין השורות. מה עושים עם זה?

ממ. בעיה.*אור קטן*אחרונה


מתמודדים

אבלאבל
זה בדיוק מה שאני מרגישה.
רוקדת בגשם

 

 

 

ב"ה יום יום. המשך החיים... באיזה רובד?

שלוםבימאית דמיונות

מנסה להתרגל ללימודים....

חולמת על חנוכה

פרוט!רוקדת בגשם

מה איתך?

 

יש בגרויות אחרי חנוכה. או שאתן נגשות רק בקיץ?

מחילה, כשדיברתי עם חברה שלי (מהשכבה שלכן) לגבי זה נסחפנו מהר מאוד לשיחה על מרכז והר הבית, אז לא הבנתי עד הסוף

ברוך ה' יום יום יעמס לנו.....בימאית דמיונות

נראלי שפנימיות,

ואז בקיץ כל החיצוניות....

אין לי פה את הלוח

..בתוך בני ישראל

עד כמה אני בלחית מאחת ועד לקרוא את זה בתור 'מחכה לחתונה'? פעמיים?

שלום.דשא סינטטי

לפעמים.

 

 

 

מנסים לחזור לשגרה..

..רוקדת בגשם

 

 

לחזור לשגרה זה קשה. מתישהו הבנתי שהסיבה שתמיד יש לי דברים ואין לי פנאי ל'סתם, שגרה' היא כי אני מפחדת ממנה. טוב לי בשגרה, אבל כשהיא בסיס ולא העיקר. לא יודעת. נקודה למחשבה. 

בהצלחה רבה: )

תודה. גם לךדשא סינטטי


הי.שוחרת ידע

שלומי מצוין! 

חזרנו לשגרה! |נאנח אנחת רווחה עמוקה|

מה מעשי? נוסעת ללימודים, לומדת, חוזרת. זהו, פחות או יותר.

אה, ובערבים הולכת לחתונות של חברות. יש ממש הרבה בימים הקרובים.

אהלן אהלןנצח נצחים

היה אמור להיות לי עבודה שבוע 50 לשעה אבל היא התבטלה😥אולי אולי יש ראשון עד שלישי שבוע הבא אבל לא ב50..רציתי לרדת לסיני אבל היה לי את העבודה אז ככה שלא עשיתי דרכון..באסה חברים טובים שלי יורדים ואני לא, וגם מתשעמם..אבל בסהכ בסדר מנסה לחפש תעסוקה

אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך