אני מפחדת לקום ולגלות שהם מבולגנים לגמרי

נו, בתכלית, אני יכולה לשער מעכשיו מה י'הי'ה המראה המדויק של המבחן, ו בעזהי"ת לא נתבלבל

אחרי המבחן אני הולכת בלנד לכתוב רשימה של כל המשפטים הלא נכונים שחשבתי עלי'הם, כמו התירוץ למה אפנון הוא ריבוב ולמה אין קשר בין אתרנט לשכבת הקו. זה י'הי'ה מעניין.

כרגע, מאחר וגם ככה לא לומדים- לסיים את הקצת שנשאר (מומלץ לעמוד בקצב של כולם), פסקא או שתיים ונלך לישון. נגיע הביתה מאוחר מן הסתם, שתיים לערך, אז להתארגן עד אז.

(אויש, איך אני אספיק להתפלל מחר, אני צריכה להיות מאורגנת בשבע ורבע אחרי תפילה והשעון מתאחר, כבר קיוויתי שאספיק להתפלל בלי לחץ)

|נושם עמוקות|

י'ה'יה בסדר. בוודאות.

ואם לא שלמים עם התוצאה, וחושבים שאפשר יותר- תמיד אפשר לערער, או מועד ב' (פחות רצוי).

לילה טוב

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול