הוא אמר לו "תראה לי מופת", קם הרבי מקוצק נכנס לבית המדרש בו ישבו חסידיו, לקח כמה מטבעות בידו זרק על הריצפה, אז כל החסידים היסתכלו עליו, והוא אמר "יש עכשיו עת רצון כל מי שיקח מהמטבעות יהיה עשיר כל ימיו", כל החסידים הסתובבו והמשיכו לילמוד, אמר הרבי מקוצק לרבי מרוז'ין זה המופת שלי.

 

שנזכה כולנו לצאת מתאוות ממון בשלמות ולמסור את הנפש על התורה "ואין שייור אלא התורה הזאת"

מעיישה קטן שהעתקתי מאתר "כיפה" על רייב זושא.

 

 

בשכנותו של רבי זושא, גר אדם אחד שהיה רגיל לעזור לו מידי פעם בעזרה כספית. במשך הזמן הצליח האיש יותר ויותר בעסקיו, והתחיל להרגיש בחוש, שככל שהוא עוזר יותר לר' זושא כן ה' מצליח בידו יותר. כך נמשך הדבר זמן רב, כאשר האיש עוזר יותר ויותר ומצליח בהתאם. יום אחד הגיע האיש לביתו של רבי זושא והקיש על הדלת. אשתו של ר' זושא פתחה ואמרה לו כי בעלה אינו נמצא בבית. היכן הוא ? התעניין האיש, והאשה ספרה לו כי בעלה נסע לרב שלו. האיש היה מופתע מאוד, מעודו לא חשב כי לר' זושא יש רב, הוא היה בטוח כי הוא הרב הגדול ביותר. אחר כך החל לחשב חשבונות, והחליט לבסוף כי אם קיבל שכר גדול כל כך בזכות העזרה לר' זושא, יקבל שכר גדול הרבה יותר כאשר יתמוך ברבו של ר' זושא שהוא בודאי גדול ממנו. מאותו היום והלאה, חדל האיש לתמוך בר' זושא והחל לתמוך ברבו. אך התוצאה הייתה הפוכה לחלוטין וככל שעזר יותר לרבו של רבי זושא, כך הלכו עסקיו והורעו, עד שנשאר נקי מנכסיו. בשברון לב, חזר האיש לרבו הראשון ובפיו שאלה – כיצד יתכן שהקב"ה מעוות משפט ? בעד העזרה לך קיבלתי שכר גדול, ובעד העזרה לרבך עונש ? האם אין רבך גדול ממך ? ואם אין הדבר כך, מדוע נוסע אתה אליו ואין הוא נוסע אליך ?
ענה לו רבי זושא, העניין הוא פשוט מאוד: כל עוד לא עשית חשבונות מיהו ראוי יותר לקבל ומיהו ראוי פחות, אף הקב"ה נהג כך אתך, אך מרגע שהתחלת לחשוב למי ראוי יותר לתת, התחיל הקב"ה לנהוג כך גם בעניינך, ומצא לו כנראה מישהו מתאים יותר ממך להשפיע עליו טובה …

 

 

 

וכמנהג קודמי אסיים ב "שנזכה" או פשוט,

 

אבא טוב! תודה על כל השפע הגדול שאתה משפיע עלינו, אל תפסיק לרחם עלינו...

בדיוק הום נזכרתי בסיפור על ההתקדמות לחוף המבטחים,

 

ופתאום אני רואה אותו מובא כאן! פששש..

 

כמו סימן מה' שהוא מושך אותנו אל החוף הזה... חופף מעלינו..מלשון חופה..

 

בבחינת "מושכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו".

 

שנזכה לחוש בכל רגע, בחדר יחוד עם המלך האהוב...!!

 

אשרנו ישראללל!

 

 

 

 

עוד סיפור ורעיון ששמעתי מתדהר הרשפלד:

 

לאחד התלמידים של הבעש"ט ,

 

הייתה עזות דקדושה,

 

והוא רצה לראות איך נראה רבו בזמן תפילת עמידה.

 

פעם אחת הוא ניגש,

 

הפשיל מעט את טליתו של הבעש"ט, והציץ.

 

הוא ראה את פניו הבוערות, המחליפות צבעים בכל רגע.

 

אדום, צהוב, לבן...(זה זז מהר בסרט, אז לא ממש ראיתי..=)  )

 

ואז התלמיד החל לרעוד,

 

הניחוהו על המיטה, ועברו כמה שעות עד שנרגע.

 

מהבעש"ט אנו למדים, על דרך עבודת ה'.

 

להתחדש, לגלות עוד ועוד גוונים

 

של תורה, ואהבה, ויראת רוממות, וחסדים.

 

וכמו שחז"ל מלמדים אותנו, להדבק במידותיו של ה' יתברך..

 

גם הוא מתלבש באין סוף עניינים...

 

במעמד הר סיני הוא העביר לישראל הרגשה של סב רחמן,

 

ובשבועות הוא לנו- כדוד לרעיה..

 

והוא ניבט דרך כל נפש יהודיה

 

דרך סוגים שונים של ניגונים

 

דרך כל מיני התרחשויות ומצבים...

 

שנזכה להוולד כל רגע מחדש,

 

"ותחדש כנשר נעורייכי"=

 

כנשר המשיר נוצותיו ועוטה חדשות..

 

(שוב - וורט מתדהר.)

 

ושנזכה למצוא את ה' בכל גוון..

 

 

 

 

 

 

 

 

איזה מזל שזכינו להכיר את רבינו....מה הייתי עושה.??!!..

הסיפור על ר' אלימלך כ"כ מרגש!!

 

תודה!!

 

כל הסיפורים האלה מכוונים אותנו,

 

להדבק בדרכי הצדיקים,

 

להזדכך עוד ועוד,

 

כדי שנזכה לטעום מהקדושה..

 

האין סופית..

 

המאירה..

 

להתקשר עם התכלית..

 

שנזכה..!

בעמיאח"ה      'המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם..' הסיפורים מצוטטים מסיפורי צדיקים של שמחה רז..

 

1. "למדן אחד התפאר, כי אין קושיא שאינו יכול לתרץ..

פנה אליו רבי מנחם מנדל מקוצק ושאלו: 'ומה אם קושיית רב-החובל?'

בטרם שהבין הלמדן למה התכוון הרבי בשאלתו, יצא הרבי מהחדר. אח"כ הסבירו לו התלמידים שם. 'הרבי לא התכוון לסוגיה תלמודית, אלא לשאלה ששאל רב-החובל את יונה הנביא, כשכימעט האוניה טבעה. "מה לך נירדם?-קום קרא אל אלוהיך!"

למדן יהיר אתה, בעל גאוה,יודע הכול,אבל לא ליקרוא לאלוהיך....'

 

2.מעישה ר' אלימלך מיליזנסק שהלך בדרך וראה קבוצת סוחרים בדרכם לעיר. אמר להם בבקשה שאלו בשלום אבי. מי הוא אביך? הוא אבי, משיב ר' נועם אלימילך הוא אביכם,הוא אבינו שבשמים... טאטעעע...

 

3. אותי חיזק.. פעם שאלו את ר' שמעלקי מלאזוכר

איך אפשר לחכות ולצפות למשיח בדורנו, בדור הכי עני, לאחר שדורות רבים של תנאים אמוראים וכו' ניסו ולא הצליחו להביאו?? השיב הרבה

משל לצבאות הדירים שכבשו עיר בצורה-ואח"כ מביאים פועלים פשוטים לפנות את כול ההריסות....

 

אחד הפירושים(ניראה לי ר' נחום מצרנוביץ) על "אין בן דוד בא..עד שיכלו הנשמות שבגוף" -חייב אדם להתפלל על ביאת משיח, עד כלות הנפש..

 

 

בע"ה אם אנשים יכתבו עוד סיפורי צדיקים, גם לנו יהיה גנעדן מהסיפורים(שכוייח למי ששם עד עכשיו) וגם יהיה משהו מחיה כאן..

 

המעשה השני הכי נגע בי.  (במי זה לא בעצם?)

 

 

הסיפור על ר' אלימלך ממש מתוק ומחבר לאבא!

 

 ופירוש "יכלו הנשמות" פשוט מעיף לשמים!

 

הנה עוד , ששמענו בשבועות מאילון שריג:

 

הרב קוק היה נזהר מאוד לא לדבר בחולין טרם התפילה.

 

פעם אחת ראהו הרב חרל"פ, מדבר עם הגנן בדרכו לביה"כ.

 

שאלו מדוע, וענה הראי"ה,

 

שבאותה עת בערה בו כ"כ אהבת ה',

 

עד שהיה צריך להרגיע מעט בענייני העולם,

 

כדי שלא תפרח נשמתו באמצע התפילה...

 

מאותה סיבה הוא גם היה משחק בשעונו בתפילה..

 

אשרינו שיש לנו צדיקים כאלה..

 

 

היה יהודי בעל בית מרזח,

 

שחייו היו ארציים מאוד ומעורבים בחיי הגויים.

 

יום אחד בא אליו ר' אהרון הגדול מקרלין,

 

דפק בדלת, נשא אליו את פניו הלוהטות באש קודש,

 

וחזר אל העגלה. לאחר שהתעשט האיש,

 

 החל לרוץ כל עוד נפשו בו אחרי העגלה.

 

הוא הגיע אליה וזעק, עד שנעצרה:

 

"רבי, רבי, תן לי תשובה, אני רוצה לחזור בתשובה!!!"

היו שולחים אל הבעש"ט אנשים החולים בנפשם,

 

והיו נשארים אצלו בשבתות,

 

וממראה פניו היו נרפאים לגמרי...

 

שמענו מהרב גד מבת עין, עניין מרבנו:

 

כאשר היהודי מזין בעיקר את נשמתו (ומעט את גופו),

 

אזי פניו מאירות באור יקרות,

 

ורואיו מתעוררים לתשובה.

 

אייי.. שנזכה...

כל פעם שהרבי מליובוויץ' היה אומר "מאמר" הוא היה עוטף את היד ומחזיק במפה

וכל זה למה?

 

בישביל לא להגיע להתפשטות הגשמיות לגמרי!

 

ול"ערבות הדדית" אולי היתכוונתה לרבי שמעלקה מניקלשבורג

הסיפור יפה אבל החזון איש הקפיד לא לכתוב בחול המועד - גם לא חידושי תורה.

פעם שאל הרבה ר' שמעלקה מניקלשבורג את המגיד ממזריץ' "כתוב בגמרה שצריך לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, ומפרשת הגמרא לקבל את כל מה שקורה בשמחה, איך אפשר לקבל את הדברים הרעים באותה שמחה שמקבלים את הדברים הטובים?" אמר לו המגיד "לך לר' זושא שם תקבל תשובה" הלך ר' שמעלקה לר' זושא וראה בית מט ליפול נכנס וראה בקושי שולחן וכמה כסאות וגם הם ישנים ושבורים, וליד השולחן ראה את ר' זושא יושב עם בגדים קרועים ליד השולחן, שאל אותו ר' שמעלקה את השאלה ואמר לו שהמגיד שלח לשאול אותו, אמר ר' זושא "תמהני על רבנו ששלח לשאול את זושא, מאיפה זושא ידע הרי מעולם הקב"ה לא עשה לזושא רעה"

 

 

קראתי בספר "מלאכים כבני אדם" השבת, והזדעזעתי מגודל קדושתו של הרב.

 

מה גם שלו היו מתנגדים (קיצוניים בירושלים) שהיו משמיצים ומבזים אותו והוא התייחס אל כולם באהבה כזו שאתה לא מבין מאיפה הוא שואב אותה... 

 

 

 

כשקראתי על המחלוקת שהיתה על הרב קוק זה ממש הזכיר לי את המחלוקת שהיתה(ועדיין נמשכת) על רבינו נחמן...

 

 

ישועות ונחמות

 

 

אלול- "אני לדודי ודודי לי". הגיע הזמן לעשות חשבון נפש!

תודה, זה כל כך מופלא...

 

בני מלכים שעשויים מאבנים טובות..

 

הרב שלמה זלמן אוייערבך אמר,

 

שטוב לגלגל בפה, את מילות

 

הברכות והתפילות,

 

כמו סוכריות מתוקות

 

שטועמים מכל הכיוונים..

 

(ואף משהים אותן בפנים....)

 

ורבנו אומר בליקו"מ תורה ס"ה אות ב':           (כדאי מאוד לעיין שם עוד!)

 

"כשאדם עומד ומתפלל..

 

אז הוא מלקט פרחים ושושנים נאים..

 

כאדם ההולך בשדה..

 

ומקבץ כמה אגודות יפות

 

כמו כן הוא הולך בתפילה מאות לאות..

 

 עד שגומר ברכה..

 

וכשהדיבור יוצא מהנפש ונשמע לאוזניו,

 

הדיבור מבקש מהנפש ואינו מניח אותה לילך יותר,

 

ומחבק ומלפף אותה ..

 

"כי איך תוכל לילך ממני, הלא אתה רואה

 

את יקר יפיי וזיוי והדרי ותפארתי,

 

הלוא אני תיבת "ברוך"..

 

ושמע נא מה שאתה מדבר..

 

ואיך תוכל לפרד מאיתי כדי ללקוט עוד

 

 סגולות יקרות וחמודות גדולות..

 

על כן עיקר שלמות התפילה היא

 

כשזוכה לעשות אחד מכל התפילה

 

וכשעומד בתיבה אחרונה של התפילה

 

יהיה עדין עומד בתיבה הראשונה

 

שעי"ז לעולם אינו נפרד מהאות הראשונה של התפילה

 

אפילו בגמר התפילה". (מבחינת הרושם בנפש).

 

איייייי.... טאטעעע... שנזכה...

 

 

 

 

 

 

 

תלמידי האדמור הזקן, באו לשבת בארץ ישראל-

 

אצל אדמור מקרלין.

 

והוא, הביא כאלה צעקות קדושות ועצומות,

 

שאותם תלמידים "המשיכו" את השבת ואת ההתעלות

 

עד יום שלישי.

 

כשהם חזרו לרבם, הם שאלו אותו

 

למה הוא לא מעורר אותם עם חוויה דומה,

 

והרי זה כ"כ מחייה ומחבר לה'!

 

הוא ענה להם: "איך שהייתם אצלו,

 

זה לא הייתם אתם, זה היה הוא, האור שלו."

"מה ה' אלוקיך שואל מעימך..כי אם ליראה "

 

שואל ר' חנינא: "יראת שמיים מלתא זוטרתא היא?"

 

(=איך היא מובאת כ"עניין קטן" וקל להשגה?)

 

והוא עונה: "לגבי משה- מלתא זוטרתא היא"-

 

עבורו זה פשוט!

 

ושואלים המפרשים: איך התשובה עונה לשאלה,

 

והלוא התורה ומצוות-היראה ניתנו לכל ישראל?!

 

הסביר לנו הרב גדי (באולפנה) :

 

"לגבי משה" = "ליד משה".

 

כשישראל ראו את משה, יורד מההר,שבו קיבל את התורה,

 

והוא אפוף הוד והדר אלוקי,

 

קל היה עבורם להדבק בה'.

 

כך מרגישים ליד צדיק,

 

וליד מי שמשרה קדושה עילאה וזכה כ"כ.

 

 

 

 

אין התפעלות מ"ביטול בחירה" כזה,

 

שכן אז- היכן נקודת הקשרהפנימי

 

של היהודי הפשוט בעצמו?!

 

על כך הוא עונה בתניא:

 

"מה שאמרו חז"ל:

 

"אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא",

 

דקאי על בחינת משה שבכל אחד מישראל..

 

ובכל דור יורדין ניצוצין מנשמת משה,

 

ומתלבשין בחכמי הדור,

 

ללמד את העם גדולת ה',

 

ולעבדו בלב ונפש"

נמצא א"כ, שניתן להתחמם לאורם של הצדיקים,

 

ולזכות להתרוממות עי"כ,

 

אך עם זאת- היהודי צריך לדעת ולחוש,

 

שגם בתוכו

 

יש מעיין אין סופי

 

של חיבור לה',

 

ועליו לחפש

 

איך בכל רגע של חייו,

 

 הוא "רואה את הקולות",

 

בבחינת: "שיויתי ה' לנגדי תמיד",

 

כי הוא "חלק אלוקה ממעל ממש".

 

שנזכה...

 

 

היום שמעתי סיפור כזה:

 

יהודי אחד שר למול חברו החב"דניק:

 

"יחי אדונינו מורינו ורבינו,

 

אם הוא המשיח, אז אני משה רבינו!"

 

מלך החב"דניק על נפשו, ובמקום להתעמת,

 

ענה בשלווה: "נכון, הוא- המשיח, ואתה- משה רבינו.." 

 

מה שדיברנו.. שבכל יהודי יש משה רבינו קטן...

 

שיכול להביא גאולה לעולם..

 

גם רבנו (נחמן.. =) ) אומר את זה..

 

 

 

 

שמעתי עניין יפה:

 

האר"י הקדוש, צייר את העולם כחור שחור ומעובה,

 

שכולא את נשמתו האינסופית,

 

המשתוקקת רק לעונג אלוקי ולזיו השכינה...

 

אבל, הוא מבהיר לנו:

 

ה' נתן לנו את התורה,

 

ו- "קודשא בריך הוא ואורייתא- חד הם",

 

המתנה הטובה הזו,

 

היא כאי של אין סוף,

 

שמשמש עבורנו- עוגן הצלה

 

מתעתועי העולם הסוגר,

 

(כדברי רבנו: "העולם הזה מטעה אותנו לגמרי!)

 

ומושך את נשמתנו אל מרחבי הנצח.

 

אשרנו!

 

 

הרב גדי סיפר על פירוש מתוק מדבש, לפס':

 

"לא על הלחם לבדו יחיה האדם,

כי אם על מוצא פי ה' יחיה האדם"

 

-ממה היהודי מתחייה?

 

לא כ"כ מהלחם הגשמי, אלא בעיקר מ-

 

"מוצא פי ה' " , שחבוי בלחם!  ("המוציא"..=.. "מוצא"..)

 

דרך המזון, שנעשה לחלק מאיתנו,

 

אנחנו יכולים להרגיש את ה' הכי חזק...

 

הרב ארוש אמר בשם רבנו,

 

שבזמן האכילה יכולים לעלות הרצונות הכי גבוהים...

 

וזה מה שכתוב בשיר השירים: "עינייך ברכות בחשבון",

 

(פירוש הרב יצחק (גנזבורג) ) :

 

"עינייך"- אלו מעיינות התורה והקדושה, שה' שופך אל העולם..

 

ומזכה אותנו לשתות מהנביעה ...

 

"ברכות"- אלו הברכות שצומחות לנו מהמים המטהרים האלה..

 

"בחשבון"- אלו גדרי ועסקי העולם, כמו הלחם הזה,

 

שמתוכם בעצם, ניתן להדבק בו יתברך..

 

ע"י ההתבוננות באלוקות שבהם...

 

ואז נמשכת ברכה גדולה ומופלאה...

הוא הסביר שלענף הגפן, יש פיקות ברך לאורכו

 

(שיעור חקלאות... סתם..),

 

וכדי להצמיח מהן עוד עצי גפן, מכופפים אותן אל האדמה

 

ומוציאים מהעבר השני- את קצהו הנוסף של הענף.

 

וכך הברך הזו משתרשת, ומעלה עוד גזעים ופירות...

 

הוא אמר שזוהי האומנות של האיש הישראלי!

 

לחבר כל דבר שבעולם הזה,

 

למקור החיות האלוקי שמצמיח אותו,

 

ואז הברך ( דימוי ל"עניין מהעולם"),

 

הופכת ל- ברכה!

 

על אליעזר נאמר : "ויברך את הגמלים",

 

גמל- אותיות לגם..

 

לכופף את הברכיים לאדמה-

 

לחיות את העולם הזה,

 

ובד בבד- ללגום ממי התורה תמיד!

 "שולחן עורך- צפון- ברך- הלל- נרצה"

 

"שולחן"- זו ארציות העולם.

 

"ברך"- היא הברך, האפשרות שלנו

 

לחבר בגמישות, את הגשמיות,

 

אל מקור חיותה, ה' יתברך. ולהצמיח ברכה.

 

"הלל"- זה ההלל לה' על הפלא הגדול הזה,

 

 שניתן להתחבר אליו מתוך העולם

 

וזה מה שמחזיק ומחיה אותנו כאן...

 

"נרצה"- הידיעה, שה' נמצא בכל,

 

מעוררת בנו רצונות וכיסופים,

 

לרוץ אליו.. ב"רצוא"..

 

ולגלות אותו בכל מצב ומקום... ב"שוב" ...   

 

 

 

"כל דבר הכי קטן, אם תחבר אותו לאבא,

הוא יהפוך למשהו נפלא, למעלה.."

 

(מהשיר של הרב רונן חזיזה)

 

=) =) =)

"מי שרוצה לשוב לה' יתברך...

 

צריך להיות בקיא בהליכה..

 

שלא יפיל אותו שום דבר בעולם...

 

בין בעליה.. ובין בירידה..

 

היינו בקיא ברצוא ובקיא בשוב"...

 

ולעניינינו-

 

בקיא בעניין הכיסופים,

 

ובקיא בהכנסתם אל עולם המעשה.

 

שנזכה...!!!

 

 

כרגע אין לי זמן בע"ה אוסיף סיפורים בהזדמנות

איך הוא משמח אותנו...!

 

איך הוא מענג אותנו...

 

מחכים לסיפורים...

 

באמת מתוק מדבש ,

 

האור שבו הם ממלאים את הנפש...

 

יפה... איזו בקיאות בהוואי הארץ ישראלי...

 

אכן... הרגב"ז= הרב גדי בן זמרה.

 

(שליט"א הי"ו יאמומהל"ו ננמ"ח ושו"א ...)  =) .......

 

בקשר לחתונות...

 

רגועים...

 

כשה' ישלח= הכי טוב...

 

זיווגים הגונים משורש הנשמה

 

לכל נשמות ישראל

 

בעגלא ובזמן קריב

 

בעיתו ובזמנו,

 

בעיתה אחישנה.

 

אשרנו!

נשמה טהורה..את לא מבינה איך שאת חסרה... געגועים...!!! תבואי לבקר...

תפילות...

 

ה' יעזור לי להגיע,

 

המקום הקדוש הזה...

 

הוא כמו אויר בשבילי...

 

אשריכן שאתן זוכות  עוד ועוד...

 

געגועים אינסופיים בחזרה...

 

נשיקות וחיבוקים לכולן!

סיפור חמוד שהרב גדי הביא עכשיו, בפתיחה לשיעור גמרא:

 

כשהבת של הרב סולובייצ'יק הייתה ילדה

 

היא עברה תקופת משבר כזו..

 

חלישות .. בתפילה.. בלימודים.. בתפקוד..

 

רצה אביה לעוררה.. ופנה אליה:

 

"רוצה.. ללמוד גמרא..?"

 

הבת התנערה בשמחה וקפצה על המציאה,

 

של זמן האיכות הקדוש עם אבא.

 

ככה גמרו מסכת ברכות..

 

(כיום היא אישתו של הרב לכטנשטיין..

 

שהיה ראש ישיבת הר עציון..)

 

 

 

 

על לימוד תורה נרחב לבנות..

 

"שלא תיעשה כוהנת- כפונדקאית".

 

הכוהנת- היא התורה הקדושה.

 

ולא ייתכן שנהיה חשופים אליה ברמה נמוכה

 

כאל "בעלת פונדק דרכים",

 

בעוד שאת חכמות החול הרבות,

 

אנו מקיפים מכל העברים..

 

יהי רצון שנזכה לחוש כמה שהתורה

 

היא חלק מאיתנו, מהנשימה, מהנשמה,

 

מהמהות והמציאות שלנו- עם ישראל:

 

"ממלכת כהנים וגוי קדוש"

 

יחד עם "הכהנת"...

 

היקרה מזהב ומפז רב..

 

המתוקה מדבש ונופת צופים...

יא קורעת!

איזה עונג.. איזה גן עדן..

 

איך זכיתן....

 

ההההה...........

 

תנצלו כל רגע קדוש ,

 

בהיכלות העליונים שנפתחים שם,

 

אוררררררר אייייןןן סוףףףףףףף.............

אבא שלי אף פעם לא מרגיש את הצום ביום כיפור,

כשהייתי קטן שאלתי אותו למה?

והוא אמר לי שכשחרב מונחת על צווארו הוא לא חושב על הצום....

באותו רגע,

לא קלטתי את הגדלות של אבא שלי,

אמרתי טוב נו, יום אחד בטח גם אני אהיה כזה(אני עדיין מתפלל, ב"ה אני משתפר)....

ואז ביום הכיפורים אחד (כשכבר גדלתי....),

אמרתי לאבא שלי שאני רעב....

והוא אמר לי:

"אני מקנא בך שאתה מרגיש את הצום ויש לך ניסיון....אמנם ביום כיפור אנחנו צריכים להיות כמלאכים,

אבל אם נהיה מלאכים אז בעצם לא אנחנו עשינו תשובה...."

מעורר ומחזק! יישר כח!

 

הבעש"ט אמר

 

שבדורו של משיח, נטילת ידיים תהיה חידוש גדול,

 

שישמח מאוד את הקב"ה ויתקן בכל העולמות!

 

ואחד מתלמידיו הגדולים כתב בספרו:

 

"אהובי אחי האמינו לי!

 

מה שהצדיקים היו מתקנים בכמה חודשים,

 

אפשר היום לתקן בשעה אחת..

 

בגלל שהקב"ה חס על עולמו -

 

הוריד קדושתו למטה לארץ,

 

ומכאן מובן שבקל יוכל האדם להשיג את ה'!"

 

איייי... שנזכה להרגיש ולראות בחוש עין בעין,

 

שבכל מחשבה- דיבור- ומעשה טוב,

 

שדרכם מאירה נשמתנו

 

אנו שוטפים את העולם בטהרה,

 

ומגלים את מלכות ה'.

 

בלבבות ישראל,

 

בארץ ישראל "תאיר ארץ מכבודך"

 

בכל העולם...

 

(משיעור הר' צבי לב במדרשת טוהר..)

 

 

 

 

הגיע מישהו, שסיפר דבר חובה על אחר.

 

ענהו הצדיק:

 

"אתה רוצה להגיד שהתפילין של הקב"ה פסולות?

 

אתה מוחק יהודי?

 

מהתפילין שלו שכתוב בהם:

 

"ישראל גוי אחד בארץ"..?!?!"

 

ב"מוחין" של ה' יתברך,

 

כל ישראל אהובים כאחדות אחת-

 

"ישראל אשר בך אתפאר"!!!

 

(משיעור הר' אברהם פרסוף ביד בנימין כנ"ל..)

 

 

 

 

באחד מימי החורף הקרים באירופה,

 

כשרב שמואל מונקטש, חסיד האדמו"ר הזקן ,

 

נדד מעיירה לעיירה, ופילס דרכו בשלג,

 

ראה הוא לפתע קרון סחורה גדול,

 

מלא חביות משקה..

 

קפץ לשם הרב, וישב ביניהן..

 

רצה לטעום קצת ולחמם עצמו..

 

וכשחיפש איך יוכל לשתות, הוא נזכר שהוא חסיד!

 

ושלכל חסיד יש בכיס של הבעקיטש, מול הלב-

 

בקבוקון קטן..

 

מייד הוציא אותו ושתה.

 

וכשנפגש עם כמה חסידים,

 

 סיפר להם את הסיפור ואמר:

 

"יהודי יכול להיות מוקף- בדבר הכי מחמם ,

 

וזה לא יעזור לו..

 

רק אם הוא יכניס, אפילו בקבוקון אחד קטן-

 

לתוך הלב..

 

 

שנזכה להכניס הרבה בקבוקים כאלה לתוך הלב..

 

מלאים במשקה של אהבה..

 

ויראת הרוממות של אין סוף..

 

לה' יתברך..

רצה להחזיר את שירשור הסיפורים...

 

אז הנה הוא מוקפץ..

 

(אגב "מוקפץ"-

 

אמא קניבלית הגיעה הביתה,

 

סוחבת על גבה שני ברסלברים

 

(המזמרים: "רבנו שאג בקול גדול..

 

אין שום יאוש.. בעולם כלל"..).

 

הילד שלה שואל: "מה אוכלים היום?"

 

היא עונה: "היום יש מוקפצים.."

 

 

מכניס אפע'ס שפלות..