למישהי יש המלצה לקבוצת תמיכה להורדה במשקל למתבגרת שלי?מיואשת******

אני עובדת עצות לגמרי

היא ממש לא משתפת פעולה והולכת ותופחת כולה, זה כבר ממש לא לענין

הצענו לה כמה פעמים לחזור לדיאטנית ולא רצתה

ניסיתי לא להעיר

ניסיתי כם להעיר

ניסיתי בעדינות

בכה ובכה

כלום

 

עכשיו חשבתי אולי אם יש איזו קבוצה שמתאימה גם לה וגם לי אני אציע לה ללכת ביחד איתי ונעבור ביחד את התהליך ואז גם יהיה את אותו האוכל וכל מה שאכין לי אכין לה וכו וזה יכול לעזור

מישהי מכירה כזה דבר?

יש המלצות באיזור ירושלים?

וסתם כל עצה וגם חיבוק יעזרו

איך בעלי אמר לי אתמול - פעם כשראיתי את הבת של X כזו שמנה לא הבנתי איך ההורים שלה נתנו לה להגיע לכזה מצב. היום אני מבין שאנחנו פשוט חסרי אונים

אוף

זה קשההההההההההההההההה

לדעתי,עם כל הקושילמה לא123

זה שלה. היא מודעת למשקל שלה ומספיק קשה לה עם זה

את צריכה להרפות.הלחץ שלך בטוח לא עוזר לה. בבית היא צריכה להרגיש הכי טוב, ולהער לה רק ידחוף אותה חזק לאכילה רגשית

ואני מדברת מניסיון

ככה מגיעים ללהסתיר ולהחביא אוכל,ולאכול כשאף אחד לא רואה

עזבנו אותה כמעט שנה. והמצב רק החמירמיואשת******

באמת. ניסינו את זה. לא אמרנו כלום, איפשרנו לה לעשות מה שהיא רוצה (כלומר לא ללכת לשום פעילות גופנית, לא לדיאטנית, כלום) לא שאלנו אמרנו. באמת.

הנערה פשוט תופחת

ואם היא היתה מתחילה לעשן גם הייתי אמורה לומר זה אחריותשלה ולא לעשות כלום?

אני חושבת שזה נהיה מוגזם לצד השני. אנחנו ההורים שלה ויש לנו אחריות לעודד אותה להיות בריאה (אנחנו תמיד מדברים רק על בריאות ולא על מראה) 

נכון שלא אמורים להלחיץ ולשגע. אני לא הולכת להסתכל על מה היא אוכלת כמו שלא עשיתי את זה עד כה. זה שלה

אבל כאמא שלה יש לי אחריות עליה בהרבה תחומים וזה אחד מהם. והיא מזיקה לעצמה מאד ואני חייבת למצוא דרך לעזור לה

לעזוב את זה לא עזר, להיפך. אז כנראה שזה לא רעיון טוב. חייבת להיות דרך באמצע ואני נחושה למצוא אותה.

גם בסיגריות וסמיםלמה לא123

זה ידוע שמי שלא רוצה לקבל עזרה מעצמו,שום דבר לא יעזור

גם אם שמים אותם בגמילה, הם חוזרים לסורם

וכל הבעיות של סמים,אוכל,והתמכרויות יושבות על דברים אחרים. זה לא האוכל בכלל

במקרה זה אני לא מסכימה איתךמיואשת******

לילדה יש בעית השמנה מהיום שנולדה. (היתה לי סכרת הריון שלא התגלתה) זה לא קשור לבעיות רגשיות אם כי כמובן יתכן מאד שעם השנים התפתחו גם כאלו. אנחנו שוקלים מסלול של טיפול רגשי

והיא לא בגיל שאני אעזוב אותה לנפשה בכל בעיה שהיא. 

גם אנורקסיה יושבת על בעיות רגשיות ולא עוזבים את הילדים כי הם ימותו.

גם בעיות לימודיות אפשר לומר לעזוב את הילד אם הוא דיסלקט או מתקשה במקצוע כלשהו ולא בא לו לקבל שיעורי עזר ואז יהיה מבוגר בלי יכולת ללמוד או לעבוד במלא דברים וההורים שלו יגידו- מצטערים ילד, תהיה איזה מוכר בחנות או משהו כזה כי פשוט בגיל 13 לא רצית ללמוד והחלטנו לא להתווכח איתך ולתת לך להרוס את ההשכלה שלך ורק להסתכל מהצד.

לא. זה לא איך שאני תופסת את התפקיד שלי כהורה.

אחרת סיימתי כבר עם כמה מהילדים שלי ומעכשיו התפקיד שלי רק להסתכל עליהם מהצד.

התכוונתי שכשמכריחים מישהו לעשות משהו בניגוד לרצונולמה לא123

מרוויחים בד"כ לטווח קצר. היא תרזה ויהיה בסדר,ואם לא תטופל רגשית, הכל יחזור.

אני לא מדברת על דיסלקציה ושיעורי עזר-זה בקטנה וזו בעיה מולדת וברור שמטפלים גם כשהילד לא מעוניין,כי הוא לא מבין את הנזק שיהיה לו מזה בעתיד.ילדה מתבגרת מבינה טוב מאוד ומרגשה את זה כבר ליד החברות שלה, השמנה בגיל ההתבגרות זו בד"כ השמנה רגשית.

למדתי את זה וקשה לי לפרט לך

כתבתי לך בפרטי

אז אני מסבירה לך שזה לא בעיה של גיל ההתבגרותמיואשת******

זה בעיה גנטית. זה מאז ומתמיד. 

ולא, היא ממש לא מבינה את הנזק שיהיה לה מזה בעתיד ממש לא.

ואני לא חושבת ששיחה שתבהיר לה את הנזק הזה (בחורים פחות ירצו להתחתן איתך, יהיה לךיותר קשה להיכנס להריון וללדת, יכאבו לך כל מיני דברים בגוף, ישתבש לך המחזור) זה רעיון טוב.

אני חושבת שיש היום יותר מדי מחשבה שהילדים יכולים לבד. 

אם אני, כמבוגר, שיודע את כל הנזקים האלו מתקשה מאד לרזות לבדי מה פתאום אני יכולה לחשוב שאם אני לא אספק לה מידע, תמיכה, הכוונה - היא תצליח לבד? אין לה שום סיכוי.

לא הבנתי שזו בעיה גנטיתלמה לא123

השאלה כמה היא שמנה

קשה לי לכתוב פה, כי זו תורה שלמה. ולפי דעתי כדאי לך מאוד מאוד לעשות מה שכתבתי לך בפרטי,כי זה ימנע את כל הנזקים הרגשים שבנות דיברו עליהם פה. חוץ מזה אין לי עוד עצות.

לא הבנת אותי לגמרי

אני אבדוק מה שכתבת לי. תודה רבה!מיואשת******
בבקשהלמה לא123

בכיף

כתבתי לך בפרטי, כי את נשמעת לי פיקחית ויודעת שתוכלי להכיל חשיבה שונה ומעניינת

אותי זה הציל משנים של אכילה רגשית

אוי לא, רק לא שיחה כזאת!!באורות
ממש להמנע מדבר כזה, זה לא יעזור ורק יפגע בה לעתיד עוד יותר.
ברווווווווור.מיואשת******


^^^ים...

הערך העצמי שלה והדימוי העצמי הרבה יותר חשובים

ממש תיזהרי שלא תפגעי לה בזה

 

(זה שהיא ממשיכה להשמין לדעתי זה רק מזה, אכילה ריגשית ודימוי עצמי פגוע)

לדעתי ואין לי עדיין מתבגרים..אנונימית לרגע1
לקחת אותה לקבוצת תמיכה וכו.. זה מעצים את התחושה הלא נעימה והבעיה מקבלת מימדים גדולים יותר
אם רוצים שינוי כל הבית צריך לעבור אותו כדי שלא תרגיש חריגה ושונה
למשל, אי אפשר להגיד רק לה לא לאכול מתוקים כשיש ארון מתוקים (סתם דוגמא)
אלא צריך שלא תהיה בכלל האופציה הזו בבית
וכו.

אולי פשוט לעשות משהו משפחתי. למשל לצאת להליכה/ ריצה וכו.
או לרשום אותה לחוג מבלי להצהיר כוונות למשל ריקוד. היא אוהבת?
אבל לכן חשבתי שנלך ביחד לקבוצהמיואשת******

כדי שבעצם כל הבית יעבור שינוי. וכדי שזה יהיה תהליך שלנו ולא רק שלה. ברור שאם אני האמא ועוברת שינוי כל הבית גם יעבור

 

 

אי אפשר לצפות מנערה שיהיה לה את כל המידע מה טוב ומה לא, ואני מעדיפה שההסברים והמידע לא יבואו ממני. וכן יש משהו במעקב

 

בהחלט מתוכנן עכשיו לצאת להליכות וגםרשמתי אותה לכדורסל, אבל, הרבה פעמים אני או בעלי מציעים לצאת להליכה והיא פשוט לא רוצה. גם לחוג כדורסל בהתחלה לא רצתה. וזה מה שקרה, איפשרנו לה כי כולם אמרו לעזוב אותה, ושזה שלה, ואז היא פשוט לא עשתה כלום כלום כלום. 

ועכשיו אני אומרת, סליחה, אם הילדה שלי מתקשה בלימודים אני לא אאפשר לה לא ללכת לשיעורי עזר. כי לימודים זה חשוב והיא צריכה עזרה אז היא תיקח עזרה ואני אתעקש שתלך לקבל עזרה ותלמד מתמטיקה כמו שצריך ותדע

מבחינתי המשקל הוא אותו דבר כמו מתמטיקה. יש בעיה, צריך עזרה, אני הולכת להתעקש שתקבל עזרה.

כן אבל כשזו קבוצה שהדגש בה הוא ירידה במשקלאנונימית לרגע1
הבעיה מועצמת ויוצרת התנגדות טבעית
ולצאת להליכה התכוונתי באופן אחר
לא שתציעו לה לצאת אתכם
אלא שגם אחיותיה יצטרפו
כשזו תהיה חוויה משפחתית מבלי "הצהרת כוונות" מפורשת, אולי זה יעודד אותה לנסות
יכול להיות שקבוצה כזו היא באמת לא המענהמיואשת******

הליכה משפחתית זה נחמד אבל 1- אין באמת אפשרות מעשית כזו 2-זה טיול ולא הליכה, אי אפשר יותר משני אנשים ללכת בקצב שנותן פעילות אירובית, ניסינו.

לא מכירה את הדינמיקה ביניכם ואת שאר הנתונים כמובן אנונימית לרגע1

אבל אפשר לחשוב גם על רעיון אחר..

ברגע שזה הופך לשינוי של כולנו,

שינוי בריא

ולאו דוקא כזה שקשור להרזייה

זה מוריד הרבה מהרתיעה ומעודד התקדמות

 

בהצלחה רבה רבה ובהחלט לא פשוט מאמינה שתמצאו את הדרך הנכונה עבורכם 

 

אין לי מתבגרים, אבל אולינועה נועה
ללכת בעצמך לדיאטנית ולבנות איתה קווים מנחים לשינוי תזונתי הדרגתי של כל המשפחה? ככה זה גם לא מכוון ישירות אליה ועדיין המקום שבו יש לכם הרבה יכולת להשפיע. ושאר המשפחה אמורה עקרונית רק להרוויח (לא שאני מהבריאות, הלוואי)
עכשיו ראיתי שאנונימית לרגע כתבה דומה מעלינועה נועה
תראי, זה לא כזה פשוטמיואשת******

למשל דוגמא. יש בבית ירקות. ולחם. היא צריכה לחתוך לה סלט נכון? אז היא אוכלת עוד לחם. 

מן הסתם אני לא יכולה כל היום לחתוך לה סלט בדיוק ברגע שהיא רעבה

 

או ארוחת צהרים, יש אורז ויש עוף ויש ירקות. היא מחליטה לעצמה מה לשים בצלחת כן? היא כבר ילדה גדולה. אז היא שמה הרבה אורז ופיסת ירק. 

 

לכן היא בעצמה צריכה משהו יותר רציני. אפשר להיות שמנים גם מהרבה אוכל רגיל, לאו דווקא ממתקים.

ברור, מבינהנועה נועה
לכן אני דווקא חושבת שכדאי להתייעץ עם איש מקצוע, אבל אולי אפילו רק ההתחלה בלעדיה. מניחה שיהיו לו דברים חכמים יותר ממני להגיד, ואולי יוכל גם להנחות איך 'להכניס' אותה לעסק בצורה נכונה.
בהצלחה, נשמע ממש לא פשוט⁦♥️⁩
הייתם אצל דיאטנית ילדים?אמא ל6 מקסימים
או רגילה של מבוגרים?
כי זה ממש שונה
כתבת פעם על זה שיש מסביבה שמעירים לה.מוריה
מה עם טיפול רגשי?

אולי זה אכילה רגשית כבר?

אגב, בדיקות דם עשיתם?
חשבתי על זה גם. יש לך המלצה למישהו?מיואשת******


האמת שלא.מוריה
איזה בדיקות דם?מיואשת******
עשינו לפני כמה שנים טובות . איזה בדיקות רלוונטיות להשמנה?
פרופיל הורמונלי, סוכר בצוםבאורות
בלוטת התריס.
לא ציינת עד כמה ההשמנה שלה חריגה. אם זה סתם "שמנמנות", ולא יתר משקל קיצוני, אין סיבה שזה יהיה קשור למשהו רפואי כמו פשוט לאכילה והתבטטות יתר. בגיל ההתבגרות יש הרבה פעמים התקפי רעב, בעיקר לפני קבלת הווסת, וקשה להתמודד עם זה כשאתה צעיר וחסר עכבות...
זה לא קיצוני, אבל זה הולך וגדל בהתמדהמיואשת******

ממש לא רוצה לחכות שזה יגיע לקיצוני כי המגמה היא בעליה כל הזמן. קונה לה בגדים חדשים (ולא בגלל הגובה) כל חצי שנה. 

אולי באמת לא יזיקו בדיקות דם, אבל באיזה סיבה אני אקח אותה לרופאה, אני לא רוצה שהיא שוב תרגיש שונה. 

אולי אקח את שתי הגדולות ואגיד שזה לבדיקת שגרה או משהו. זה בטח לא יכול להזיק

קטונתי ממששלומצ'

אבל לא נשמע לי שלקחת אותה לבדיקות בתואנת שווא זו דרך נכונה.

 

אני חושבת על עצמי בסיטואציה שלה ונראה לי שהכי היה נכון לי זה שתגידי לי את זה בדיוק כמו שכתבת כאן- "אני אמא שלך, זו אחריות שלי לדאוג לך, וכמו שאם היית מתקשה במתמטיקה הייתי דואגת לך לשיעורי עזר ויושבת לך על הראש, אותו דבר עם המשקל. בתור המבוגר האחראי אני יודעת מה המשמעות של משקל יתר, ותפקידי לדאוג לבריאות שלך לפני שנהיה מאוחר מידי. האופציות שלנו הן א', ב' וג', מה נראה לך שהיה יכול להתאים לך". 

 

 

אבל שוב- זה ממש תחום אני לא מבינה בו (ולא ברור לי למה בכל זאת החלטתי להגיב מבולבל)

 

בכל מקרה, 

תחזקנה ידייך! 

קוראת אותך בהערכה ולומדת הרבה מדרך החשיבה שלך. 

 

בהצלחה

^^^ גם לי עלה ישריערת דבש
הענין עם הסבתא שמעירה לה.

לבדוק בהחלט כיוון רגשי.
וגם- אני מצטרפת לממליצות להרפות מהנושא הזה לגמרי לגמרי.

ולא
זה ממש לא כמו מתמטיקה ושיעורי עזר.
כי עניני אכילה
כמו כל ההתמכרוית
הן יושבות על חלקים עמוקים ולא מודעים בנפש...
ואם תמשיכי להתיחס לזה כמו אל קושי במתמטיקה ושיעורי עזר, זה לא יועיל. רק יזיק.

מציעה בזהירות גם הדרכת הורים.
לראות איך ואיפה העבודה שלך כאמא ושלכם כהורים מול הענין הזה.
איך לקבל אותה כמו שהיא.איך לקבל את זה שאין לך שליטה על הענין הזה כבר. ועם כל הכאב היא כבר בן אדם שעושה את הבחירות שלו בחיים לטוב ולמוטב.
ובעיקר איך לא להיות מופעלים מזה ככ ...
( ואני יודעת שזה ממש קשה..! קל להגיד קשה ליישם ועדיין...)
כי זה הופך את זה לענין ואישיו ביניכם לבינה.
וזה כבר לופ רגשי שקשה לצאת ממנו..

חיבוק⁦❤️⁩
דווקא אני חושבתהבוקר יעלה
שזה כן עניין שלכם ההורים, בדיוק כמו שאמרת אם זה היה עישון או לימודים, בעיני זה אותו הדבר, מדובר כאן על הפן הבריאותי.
אני חושבת להתחיל שינוי בבית, לצמצם ממתקים ועוגות, גם בשבתות ולהתחיל להכין דברים בריאים ומזינים. גם ממתקים 'בריאים' אפשר..
להציע לה ולעוד ילדים ללכת להליכה, ללכת יחד לתזונאית נראה לי מעולה.
לא להציג את זה כדיאטה, אלא כאורח חיים בריא. להיות שמן זה לא בריא.
אולי לצ'פר אותה במשהו שהיא אוהבת כשהולך לה..
לצאת איתה רק את והיא ליום כיף לדבר על זה בפתיחות..
אתן עצה מכיוון אחרבימבה אדומה
את אמא שלה. הדבר שהיא הכי סומכת עליו בעולם שרוצה בטובתה אבל יודעת שאם את אומרת לה בניגוד לנטייתה אז היא תתנגד. הייתי הולכת לטיפול בשבילך. שאת תקבלי כלים איך להיות המשענת הטובה והנכונה ביותר עבורה בתחום הזה. כמו שלפעמים בבני זוג אחד לא רוצה ללכת אז מייעצים לזה שרוצה שינוי ללכת לבד וזה עוזר. עכשיו נכון שזה לא אותו שבר כי זה שלה
אבל אם בעלך יחליט פתאום לעשן נכון שזה שלו אבל זה משפיע על כולם ובצדק. וללכת בשבילך לקבל כלים זה הדבר הנכון ביותר
והדבר הכי הכי הכי- להתפלל להתפלל ולהתפלל!!!
הייתי הולכת לאשת מקצוע לקבל הדרכה.דינהדינה
ליבי איתך. עוד אין לי מתבגרים אבל השמנת יתר אני מכירה מקרוב. מה שאני הייתי עושה בהנתן העובדה שאת מתארת כך וכך כיוונים בתחום הדיאטה שניסיתם ונכשלו, הייתי מתייעצת עם אשת מקצוע. לא דיאטנית, פסיכולוגית קלינית שעובדת עם מתבגרים בתחום האכילה. נפגשת, מתארת לה הכל- את הדאגה, הפחדים ממה יהיה אם כן תתערבו/לא תתערבו, מה כבר ניסיתם והתגובות שלה.
אכילת יתר כפי שאת מתארת יכולה לא רק להוביל לסיטואציות רגשיות לא פשוטות אלא גם לנבוע ממקומות רגשיים חסרים והתמודדויות שונות ומשונות. הייתי שוקלת (בהדרכה של אשת מקצוע) גם את הכיוון הזה, לטפל בשורש הרגשי ולא רק בדיאטה. ייתכן מאד שהיא זקוקה לעזרה ואכן תפקידכם לעזור לה ואולי לעזוב אותה פשוט זאת באמת לא הדרך אבל מסופקני אם דיאטות וקבוצות וכו וכו יעזרו, את הרי מתארת התנגדות שלה ממש. אולי העזרה שתתנו לה תהיה מסוג שונה ותביא לתוצאות שונות מאשר הרזיה דווקא, וייתכן שזה הדבר שהיא זקוקה לו.
זה רעיון ממש טוב. יש לך המלצה לאשת מקצוע בתחום?מיואשת******


אני אנסה לחשוב, אם אצליח אכתוב לך בפרטי.דינהדינה
בכל מקרה במקרה הזה בגלל רגישות הנושא ופוטנציאל הנזק (ואני לא מדברת על הפרעת אכילה, שזה הקצה של הסקלה אלא על פגיעות בדימוי העצמי והתפיסה העצמית שנפוצות הרבה יותר והרסניות בפני עצמן) הייתי הולכת רק רק לאשת/איש מקצוע מוסמך ומנוסה בעניין הספציפי הזה.
חשוב לי לעודד אותך שאני בגיל 20 קיבלתי את הכוחות לעשות דיאטה ורזיתי מאד מאד מאד, אחרי שנים רבות כנערה שמנה מאד. זה קורה הרבה, בגיל ההתבגרות לא תמיד יש את הפניות וכוחות הנפש לעשות שינוי כזה, או את המוטיבציה הפנימית. מתבגרים הם עוד ילדים בהרבה מובנים
ממש מסכימה עם המשפט האחרון שלךמיואשת******

ולכן אני מחפשת לעזור לה

ממש אשמח אם יש לך המלצה למישהי

הצעה מוזרה...חדשה ישנה
כשהייתי נערה היתה אופנה כזאת לעשות דיאטה בהתערבות. מה זה אומר? 2 חברות מחליטות להתערב על נניח 100 שח. קובעים כללים ומי שחורגת מהם צריכה לשלם לשניה 100 שח. ואז כל פעם שבא לך לחטוף איזה שוקולד קטן את מבינה שזה עולה לך 100 שח אז את תופסת את עצמך מיד. .

אולי תעשו התערבות ביחד על משהו יותר מתאים? נגיד מי שחורגת מהכללים אחראית לארגן לשניה ערב שווה של משהו...
עכשיו אני רואה בתגובותחדשה ישנה
שלך שהיא לא בדיוק רוצה אלא את מנסה לגרום לה לרצות... אז לא יודעת אם זה מתאים..
אולי תנסו לא להכניס מתוקים ודברים לא בריאים לבית?ה' אלוקינו
ולא לתת לה כסף לשטויות..
אין לה כסף לשטויות.מיואשת******

אלא אם כן זה הכסף הפרטי שלה שהיא הרויחה. אין לי שליטה על זה

ובעיקרון מאד משתדלים עם המתוקים וכו. כמו שכתבתי בתגובות מעלי, אפשר להשמין יפה מאורז ולחם..

אני מכירה ... מצרפת לך לינק וחיבוק כמובן...הריון ולידה2
משהי מדהימה עזרה מאוד לאחיינית שלי

https://hilay770.wixsite.com/hila

בת כמה היא? נראה לי שפחות מקובל לשלוח לקבוצהבתי 123
בגילאים צעירים
הלכתם כבר לתזונאית יחד? אולי מישהי שמשלבת בסיכוטרפיה או גישה אחרת..
אם כבר הייתי מבררת על קבוצה לנערותחילזון 123

וכזאת שגם תתיחס יותר בריאות באופן כללי וגם לפן הנפשי
(אני די בטוחה שראיתי פירסום של משהו כזה בקופה אצלינו בסביבה, פעם)

נשמע לי ממש "פדיחות וחופר" ללכת לקבוצה כזאת עם אמא ואולי עם עוד נשים מבוגרות 
 

אין לי מושג אבל מחזקת אותךושוב אתכם
את אמא מדהימה!
מקווה שתצליחי למצוא משהו שיעשה לכן טוב.
אולי תלכו אז ביחד לתזונאית?באורות
לא עקבתי אחרי כל התגובות,
אבל יכולה להעיד מנקודת המבט האישית שלי, בתור נערה שנעשתה פתאום שמנמנה וההורים שלה לא ידעו איך לאכול את זה והם כל הזמן העירו לי על כמה אני אוכלת ומה אני אוכלת והייתי הרבה פעמים לוקחת אוכל ואוכלת בסתר במיטה כדי לא לקבל את המבטים שלהם. הייתי בוכה בגלל זה המון ושונאת את עצמי ואת הגוף שלי ונגעלת ממנו, מפחדת להיות עם גופיה אפילו ליד חברות, והבטחון העצמי שלי היה נמוך מאוד עד החתונה שפגשתי את בעלי שגרם לי קצת להבריא.
אז דבר ראשון לדאוג להעצים אותה במקביל כל הזמן. יכול להיות שזה מכוער בעיניכם והיא נראית פחות יפה בעיניכם אבל חשוב שלא תתנו לזה להשפיע על היחס כלפיה. להקפיד לתת לה מחמאות על הדברים בהם היא חזקה.
ובמקביל, את מעידה על עצמך שההתמודדות עם האוכל קשה לך. אני מצטערת אם זה פוגע אבל אנסה להגיד בכנות, שאני יכולה להגיד על עצמי שאם אמא שלי היתה מעירה לי כל הזמן על משהו שהיא בעצמה לא עומדת בו, הייתי מאוד מזלזלת בה ולא ממש מקשיבה לה... במיוחד בגיל ההתבגרות, וזה קרה לי מול אמא שלי, על דברים אחרים, והרבה פעמים הייתי עושה לה "דווקא". אתה לא באמת חושב בגיל הזה על ההשלכות המאוחרות של זה, וזה גם לא עוזר לחשוב, אתה חי בכאן ועכשיו.
זו באמת התמודדות כלכך קשה, רוב הנשים יכולות להעיד על עצמן כמה דיאטה זה דבר סיוטי, וצריך לגשת לזה לכן בעדינות רבה רבה. אם אמא שלי היתה עושה איתי את התהליך הזה במקביל, עם כנות מוחלטת על כמה גם היא מתמודדת וכמה זה קשה לה גם, ולמה זה חשוב, יכול להיות שזה יותר היה פותח לי את הלב על לנסות בעצמי. אפשר שתציבו לכן לכל אחת יעד לאיפה תרצו להגיע נניח עוד חצי שנה, מעין קבוצת תמיכה זוגית, עם תפריט שמתאים לכל אחת. תבקשי ממנה שהיא תעזור לך, ואת תנסי לעזור לה.
אבל זה מה שכתבתי בהודעה שלי, שאני רוצה ללכת יחד איתה מיואשת******

אני מסכימה איתך מאד על כל מה שכתבת

ואני לא מעירה לה בכלל על מה היא אוכלת. אני מציעה לה ללכת לתזונאית, או נגיד לפני החגים קראתי לכולן (לא רק לה) ואמרתי להן שכדאי שהן ואני ביחד נשמור על מה שאוכלים לפני החגים כדי שנוכל ללבוש את הבגדים היפים והחדשים שקנינו

אני לוקחת אותה (לצערי בתדירות ממש גבוהה) לקנות בגדים חדשים ומחמיאים ולא אומרת מילה כשצריך מידה גדולה יותר ויותר רק מחמיאה לה כמה זה חתיכי, ובאים הביתה ומראים לאבא איזה שמלה מהממת קנינו וכולם מחמיאים

ואנחנו מציעים לה לבוא להליכות *איתנו*

בקיצור, ממש משתדלים לעשות הכל כמו שצריך

אני המון משתפת כמה קשה לי וגם כמה היה קשה לי כנערה

ולכן חשבתי שאם נלך ביחד לאיזה קבוצה זה יהיה טוב. תזונאית ניסינו כבר ולא הלך. חשבתי שקבוצה יותר תיתן פוש ותמיכה. אבל אוןלי זה לא מתאים לגיל שלה

כל הכבוד לךבאורות
באמת..זה ממש חשוב ונשמע שאת מתמודדת עם זה בגבורה כי זה באמת קשה. בת כמה היא?
למה עם תזונאית זה לא עבד? היא לא רצתה את התפריט? או שלא הצליחה להקפיד? אולי תלכו ביחד לשיעור ספורט כלשהו, שיעור כיפי כזה כמו זומבה, או ספינינג? יש גם אפליקציות של 10 דק ספורט בבית. בראש שלי דווקא בגלל שאת גם מתמודדת עם זה זה יכול במקום מסוים להוות "נקודת פתיחה טובה"(סתם לצורך ההשוואה, אמא שלי רזה מאוד ותמיד היתה רזה ולכן ידעתי שהיא לא באמת מבינה אותי ואת ההתמודדות שלי וזה היה מעצבן אותי). כאילו לקחת את זה למקום מעצים של אמא ובת, זמן כיפי רק שלכן, לנסות להפוך את זה לחוויה חיובית ולא שלילית.. טיפולים וכאלה נשמע לי רק מעצים את הבעיה, אם ללכת לטיפול אז ללכת למשהו שידבר על פיתוח כללי אישי ושלא קשור לדיאטה בצורה ישירה. נניח משהו כמו רכיבה על סוסים (אני עשיתי בגיל מסוים תקופה של רכיבה על סוסים וזה גרם לי לרדת 5 קילו בלי לנסות בכלל..) או שחיה. חוג ספורט כמו כדור עף או כדור רשת וכד..
רשמנו לחוג ספורטמיואשת******

ועם תזונאית זה עבד כשהיא הקפידה ואז היא החליטה שהיא לא רוצה ללכת יותר. לכי תעשי משהו.

אני לא רוצה להכריח, אני מחפשת את הדבר שיתחשק לה ללכת אליו. לכן חשבתי משהו ביחד

על ההליכות המשותפות אני כן מתכוונת להתעקש יותר

תני להבשורות משמחות
לראות סרטונים של הרב אשרוב, זה סרטונים קצרים מסבירים איך לאכול נכון ומה לאכול.
אפשר לעשות את זה כזמן איכות שלכם יחד.
תטפלי בזה, כן...חדשה1
כמובן בעדינות בלי להרוס את הילדה.
מניסיון אומרת לך
בתור ילדה,נערה, מתבגרת שתמיד הייתי מלאה והוורים שלי ר ק הרימו לי כל הזמן.. כל הזמן את יפה, את מהממת, תאכלי הכל בסדר וכו... (מיותר לציין שהיה לי ביטחון מטורף בזכות זה)
אבל שהגעתי לחתונה שום שמלה שרציתי לא עלתה עלי עשיתי דיאטת כאסח 5 חודשים וירדתי 21 קילו(רעב...)
התחתנתי בשמלה שרציתי. אבל יום אחרי המשיכו המחמאות שכמה אני יפה... ואז עליתי 40 פלוס קילו!!!!!!! ושרצינו להיכנס להיריון לא הצלחנו, אז עשיתי ניתוח שרוול.. במשקל של 140 קילו וכל זה כי ההורים שלי פחדו לפגוע בי ולהרוס לי אם יגידו שאני מלאה וכו....
תעזרי לה בדרך נכונה. תתיעצי עם אנשים נכונים... מניסיון.
אם הבת שלי בלי נדר תגיע למצב שאני רואה שהיא שמנה אעשה הגל לעזור לה... כמובן בהתייעצות של אנשים שמבינים מה צריך לעשות .
בהצלחה
וואו תודה תודה תודה.מיואשת******
ממש עוזר לי לשמוע שיש גם כמוך. ושזה נכון שאני לא רוצה לעזוב את זה
תודה רבה ששיתפת!
אני בהחלט רוצה להתייעץ ולעשות בצורה הנכונה
ה יעזור שאצליח
לא אל תעזבי..חדשה1
ההורים שלי אנשים מיוחדים לא עשו את זה חס ושלום לרעה.. רצו שחא אפגע וכו
אבל השומן הרס לי בעיקר אחרי החתונה שרצינו ילדים.
חברתית אפעם לא סבלתי, ותמיד היתי נראת מעולה ,מטפחת מתלבשת יפה וכו...
אבל הנושא של ההיריון גרם לי להבין שהם עשו טעות....
הכל מאת ה'
בהצלחה רבה!
חייבת רק להאירדפני11
שאומנם השפיע עלייך בכניסה להריון
אבל עצם זה שהחמיאו לך כל הזמן והבטחון עצמי שלך היה בשמיים, בעיניי, זה יותר חשוב... כי אחכ להוריד משקל בשביל להכנס להריון זה יותר קל (נראה לי) מאשר להתמודד עם בטחון עצמי נמוך כל החיים בגלל מראה...
ואולי אפילו אדרבה, בזכות הבטחון העצמי היה לך את המוטיבציה לרדת לפני החתונה, ואת הכוח לעשות ניתוח...
אז שוב, ברור שעדיף את דרך האמצע ושום קיצוניות לשני המקרים היא לא טובה, רק מעלה נק למחשבה..
מסכימה איתך. ממש לא בטוחיערת דבש
שאם זה היה ההפך
או אחרת,
לא היית עדיין באותו משקל...
נראה לך שהורים שלוחצים ומורידים לילד את הבטחון זה גורם לו להרזות באמת ולטווח ארוך??

ברור שלא.

ההורים שלך נתנו לך כלי וכוח מדהים וחסר תחליף לחיים- בטחון ודימוי עצמי גבוהים ויציבים
ואין לזה שום תחליף בעולם...


ממש לא בטוחה,.(והאמת שדי בטוחה שלא😏)
שאם זה היה אחרת היית יותר רזה.

בדרך כלל השמנה ובעיות אכילה בגיל ההתבגרות
קשורות לבעיות בקשר עם ההורים
ולדמוי עצמי וגופני ירוד. ..
ברור..חדשה1
כל מה שרשמת אמת.
בזכות זה היה לי ביטחון מטורף! תמיד הודתי להם על זה...
גם עכשיו, אני אחרי לידה... גרה אצל ההורים שלי
וכל הזמן הם מחמיאים איך אני מטפלת בילד, איך אני נראת מעולה.. יאמר לזכותם שזה משהו מיוחד בהם.
אבלחדשה1אחרונה
באיזשהו מקום היתי שמחה אם היו עוצרים אותי מלאכול בלי גבולות.
הבית שלהם מלא שטויות, שתיה ,חטיפים ,עוגות... מה לא
ולא היה לי גבולות בתור נערה לדעת מתי לעצור
וחיפשתי אותם.
לא אומרץ בצורה קיצונית אבל כן גרום לי לדעת מתי לעצור
אז מצטרפתמחי
זה לא אותו דבר, אבל דוגמא למשהו שלא מבינים בגיל צעיר ואמא שכן מבינה צריכה לקחת אחריות.
מאז ומתמיד הייתי עם חגורת כתפיים חלשה. היתה תקופה קצרה שאמא שלי הביאה מורה הביתה פעם בשבוע שעשתה איתי תרגילים לחיזוק חגורת הכתפיים, וכמובן שלא נהניתי מזה. אני לא זוכרת מה קרה ולמה זה הפסיק, אבל עד היום אני עם חגורת כתפיים חלשה, ועם ההריונות זה מחמיר. בתור ילדה בטח שלא אהבתי להתעמל, אבל אני לא יודעת למה אמא שלי נכנעה. אולי היא היתה לפני או אחרי לידה, אולי היה קשה מדי לפנות חדר בבית כששאר הילדים גם צריכים את המרחב שלהם, ואולי (בטוח) סתם הייתי עקשנית ומפונקת, אבל אני ממש מצטערת שהיא לא הכריחה אותי להתמיד בזה (עם פרסים או לא יודעת מה).
אז עם משקל זה באמת הרבה יותר מסובך ויכול להזיק נפשית הרבה יותר, אבל בכל זאת אני ממליצה לא לעזוב את הנושא. מה שכן, להתייעץ טוב טוב עם מומחים איך לעשות את זה נכון בצורה הכי מכבדת ומעצימה.
(נ.ב.
1. לגבי הלחם, זכור לי שכתבת שאתם אוכלים לחם לבן. אולי להחליף לקמח מלא, ואז יקרוץ לה פחות סתם לקחת עוד פרוסה? וזה גם יותר משביע.
2. גם אני לא הייתי חותכת סלט מיוזמתי בתור מתבגרת... אמא שלי חתכה סלט ענק כל פעם לפני שחזרנו מבית הספר, וזללנו אותנו בתאבון רב. וגם היו ירקות חתוכים על השולחן, וזה היה הנשנוש הכי זמין וקל)
בדיוק היתה לי שיחה עם אמא שלי על זה לפני כמה ימים...דפני11
בתור ילדים היה לנו קטע שהשמנו מלאא אבל באמת המון סביב תחילת גיל ההתבגרות.
זה היה בערך 4 שנים של השמנה (מאוד! יש לי אחות שהייתה ממש ממש ענקית) ולא סתם השמנה. באמת היינו אוכלים המוןן! ברמה שאני יכולה להעיד על עצמי שבכל ארוחת ערב הייתי מסוגלת לאכול חצי כיכר לחם בלי למצמץ. פשוט כי הייתי רעבה ורציתי לאכול.
ןכמה מפתיע.. השמנתי. הרבה.
ואיכשהו באמצע גיל ההתבגרות פשוט הרזנו הכל והיום כולנו חתיכות ורזות...
שאלתי את אמא שלי אם היא דאגה או משהו כי בחיים בחיים היא לא אמרה לנו כלום על זה או העירה.. ואני דווקא זוכרת אנשים אחרים מהמשפחה (מאוד קרובים) שהעירו לי בעדינות- אולי תאכלי פחות פירות? אולי תמעיטי באכילת לחם? בכללי, הכי טוב יהיה אם תורידי כמה שיותר פחמימות, בואי אני יעזור לך לבנות דיאטה....
ושלא תביני, דווקא הציק לי המשקל, והיו פעמים שניסיתי לרדת בכל מיני שיטות, אבל משום מה כל ההערות האלה פשוט גמרו אותי.... והיו פעמים שבאמת הייתי מנסה לעבוד לפי "התפריט הדיאטטי" שהציעו לי, או להפחית פירות... ואז אחרי חצי יום הייתי מתפרקת על בומבה של ארוחה עם מלא פחמימות במין "דווקא" כזה והרגשת ייאוש עצומה שאין סיכוי שאני אצליח אי פעם באיזה דיאטה... הייתי רעבה. וחשבתי שהרעב הזה הוא סתם. בראש שלי. ואני דפוקה עם הכמויות והצורה שאני אןכלת. והתייאשתי מעצמי.

ובקיצור בדיוק השבוע דיברנו על זה עם אמא שלי, אני ואחיותיי. והיא אמרה שהיא באמת אף פעם לא דאגה...
שאלנו איך זה יכול להיות. אז היא אמרה שהיא הייתה בטוחה שבגלל שהבית שלנו היה בריא (ובאמת היה בריא. בלי שום שוקולד למריחה, מעדנים, קורנפלקס, חטיפים- אפילו לא במבה, שתיה מתוקה וכו) אז היה לה ברור שבסוף זה איכשהו יסתדר....
היא אמרה, אז תאכלו מלא לחם, לפחות תשבעו ממנו וכנראה זה מה שהגוף שלכן זקוק, ובסוף הכל יתאזן.
הגישה שלה טענה שאם אין שטויות בבית, הילד לא יתרגל לאכילה מזיקה ולכן גם אם יעלה במשקל הוא יוריד אותו בסוף כי ההרגלי אכילה שלו הם נכונים ובריאים. מבוססים על אוכל טוב ולא שטויות. שתכלס מהשטויות והעוגות והעוגיות הכי קשה להתנתק ברגע שמתחילים... והם באמת אלו שמשמינים...
וזה לא שלא היה לה מה לפחד ,יש לנו משני הצדדים סיכונים גבוהים של השמנת יתר, סכרת וכו...
ומעניין שזה בסוף הצליח לה....
אז לא יכולה כמובן להבטיח שום דבר.
אבל רציתי לספר לך את הסיפור שלי בשביל 2 מסקנות מאוד חשובות בעיני-
1. סביבה מאוד מאוד משפיעה. ומנסיון אישי (וגם של אישה מאוד קרובה אלי- שאצלה היה לחץ גדול במשפחה על המשקל והיא עד היום גדולה...) ממליצה פשוט לשנות הרגלי אכילה משפחתיים- להוציא דגני בוקר (לקנות במקומם פיצפוצי אורז למשל), לנוציא שטויות חטיפים ןממתקים (רק בשבת מכינים עוגות), להוציא ממרחים מתוקים ושתייה מתוקה. להרבות!! בפירות, בכל מיני סוגים- ושיהיו נגישים, אפשר לחתוך אותם יפה בצהריים למשל ואז זה מושך לאכול, פריכיות אורז. ולא לפחד לתת לה לאכול אוכל אוכל (גם אם זה כולל פחמימות). העיקר שתאכל אוכל טוב ולא שטויות.
ואם זה מה שיש לאכול בבית- אז זה מה שהיא תאכל. וגם אם בחוץ היא תקנה לעצמה שטויות- זה עדיין כאין וכאפס לעומת הרוב הגדול והעיקרי של האוכל שלה. וזה מה שחשוב.
2. עם כל הקושי.... לא נראה לי שפתרון ברמה אישית כמו דיבור, לקיחה לדיאטנית, ללחוץ לצאת להליכה וכו- יעזור. לדעתי זה יגרום רק הפוך.... שוב, לא בהכרח ממרד, אלא פשוט כי זה קשה... אני מאמינה שגם לה זה לא קל כל המראה והכובד והסרבול... וכשיש לחץ בנושא זה פשוט לא הולך.... ואולי באמת היא פשוט רעבה וזקוקה לכמויות האלה כמו שאני הייתי? היום אני מבינה שזה היה צורך של הגוף שלי, ואחר כך הוא איזן את עצמו.
פשוט הייתי רעבה ולא יכולתי להפסיק לאכול... קצת כמו בהנקה...
אולי באמת כדאי שגם את תלכי לאיזה ייעוץ לדעת איך לענות, איך להסיר פחדים (בדכ לכולנו כאמהות יש פחדים מהנושא הזה...), איך לשנות התנהלות בבית.... ותפילות... ובע"ה שזה ישתנה...
כי תכלס בלי רצון שלה זה פשוט לא ילך....

ומביה אותך מאוד מאוד! מזדהה עד מאוד. כל השיחה שלי עם אמא שלי באה מתוך פחד שלי, מה יהיה עם הילדים שלי גם יהיו ככה... זה מלחיץ, ובאמת שאין לנו שליטה עליהם ועל רצונותיהם, אפילו שאנחנו רוצים את הטוב ביותר עבןרם...

כנראה שזה גם חלק מהבירורים הנפשיים שאנחנו צריכות לעבור בתור אמהות...
אין לי הרבה מה להוסיף, וגם בלי ניסיון בנושא הזה, אבל משהו אחבארץ אהבתי
זה נושא בהחלט רגיש ומורכב, מצד אחד קשה לגרום לה להתאמץ כדי לשנות את ההרגלים שלה ולרדת במשקל בלי שהיא באמת תרצה את זה, ומצד שני את לא רוצה לחשוף אותה לכל הסכנות שבמשקל גבוה או לגרום לה להרגיש רע עם המשקל שלה כדי לעורר בה את הרצון לשנות.
אבל אני חושבת שנקודת הרצון פה כן חשובה בכל זאת, שווה להשקיע כדי למצוא את הדרך לגרום לה לרצות לעשות שינוי. כי כל עוד זה נשאר משהו שאת רוצה בשבילה והיא לא רוצה, זה בקלות יכול להפוך לסוג של מלחמה סמויה. והיא דווקא תנסה הפוך לא כי חשוב לה להיות שמנה אלא כי היא רוצה 'לנצח' במלחמה.
אולי כדאי כן לפתוח את זה בשיחה איתה- לשמוע ממנה איך היא רואה את זה, האם היא יודעת שיש גם השלכות בריאותיות לא טובות למשקל גבוה (כמובן שזה צריך להיות בזהירות, אבל אולי אפשר לדבר על המצב הקיצוני יותר ממנה ולהגיד שהיא ב"ה לא שם ולא צריך לדאוג עליה עכשיו, אבל אתם כן רוצים לעזור לה לשנות את ההרגלים שלה כדי שהיא לא תגיע לשם), אולי גם לשתף ולספר על ההתמודדות שלך בנושא, שהיא תבין שאת ממש מבינה את הקושי והניסיונות שזה כולל. אחרי שהיא מגיעה לאיזושהי הבנה שהיא כן היתה רוצה לשנות משהו בכיוון, ולהתחלה של הבנה למה זה חשוב לה, אז אפשר להתחיל בלחשוב על משהו אחד שהיא יכולה לשנות באופן מעשי, את יכולה להציע גם עזרה מצידך (להכין לשתיכן כמות סלט כפולה ולאכול לפני שלוקחים עוד פרוסת לחם, להשאיר תמיד סלט חתוך במקרר שהיא יכולה לקחת ולתבל במקום, וכו'), אבל העיקר לדעתי הוא שזה שלה, לא משהו שאת מנחיתה עליה אלא משהו שהיא היתה שותפה בהחלטה עליו.
וכל הכבוד לך, אני חושבת שאת לגמרי צודקת ביחס שלך לכל הנושא הזה, ואת אמא מדהימה... אשריה שזכתה לאמא כזאת!
וואו,נשמע מצב לא פשוטאמא שלה.
כמה הכלה צריך. איזה מדהימה. חיבוק
אין לי מתבגרים, למעשה יותר קרובה לגיל של הבת שלך כנראה,כי לעולם חסדו
אז ממש לעניות דעתי - אולי כדאי להירשם איתה לסטודיו סי או למכון כושר/חוג באיזור שלכן. משהו שכיף ולא מבייש ללכת אליו ומשם להתחיל.
אולי במקביל גם לעשות איזה שהוא טיפול רגשי, אם אתם מוצאים לנכון שצריך.
להפוך את זה לכיף. שותים שייק טעים בבוקר והולכים לסטודיו

בהצלחה! את אמא לביאה, זה ממש ניכר בהודעות שלך.
שחלות פוליציסטיות ונרמול!אהבת חינם1

שלום לכולם

אני בת 22 (עוד מעט 23), נשואה כמעט 10 חודשים לבעל מתוק ומקסים!

ברוך השם אנחנו מאושרים, ומאוד רוצים ילדים!

יש לי שחלות פוליציסטיות שמאובחנות מגיל 18 בערך, מאופיינות במחזורים ארוכים של חודשיים שלושה. בשנה וחצי האחרונות לקחתי מדבקות למניעת הריון כדי להסדיר את המחזור. ב4 חודשים הראשונים של הנישואים מנענו הריון מסיבה אישית. וכרגע מנסים להיכנס להריון ללא הצלחה..

ז"א שאנחנו מנסים בערך 6 חודשים.

קיבלתי מחזור (3 פעמים) בתקופה הזו בערך כל 38-39 יום עד למחזור האחרון שעוד לא הגיע ואני כבר ביום ה55.

ולא, זה לא הריון..

הרופאת נשים בלבלה לי את השכל ואמרה לי לנסות חצי שנה ואז להגיע אליה, ועכשיו פשוט שלחה אותי לרופאת פריון שאני מקווה מאוד מאוד שתעזור.

כולם מסביבי בהריון , גם כאלה שהתחתנו אחרי ובאמת קשה לנו ברמות!

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, כל הזמן עצובים וגם מקבלים הערות מההורים על זה מה שמגביר את המתח בינינו ואת הלחץ והעצב סביב הנושא הזה..

אני יודעת שאנחנו נשואים יחסית קצת זמן וניסינו יחסית מעט אבל עדיין הלחץ והמתח סביב הנושא הזה וסביב הדרך שעוד מחכה לנו לא מרפה..

מחפשת עצות טובות של נשים מניסיון, הרגעה, או נרמול שאנחנו בסדר וזה יגיע לנו בקרוב.

יודעת שזה הזמן לפתח את הזוגיות אבל מרגישים ככ מוכנים ורוצים את זה ובטח שמתחילה כנראה טיפולים אצל הרופאת פריון אז זה לא שאפשר פשוט להתעלם מהנושא..

אם יש לכן דברים חכמים להגיד מאוד יעזור ❤️

תודה וחג שמח לכולן!

אין לי משהו חכםניק חדש2

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!


ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

תבררי על שיטת אביבהנפש חיה.
שיטה טבעית של התעמלות שמזרימה דם לאברי הרבייה וגורמת להם לפעול בע"ה , כסדר.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות


@אפונה

בהחלט יעיל מאדאפונה

ממש ממליצה.


במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגבי שיטת אביבהאהבת חינם1

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

אני לא יודעת כמה עולה אבלמשתדלתלהיותאני
אני א יודעת כמה עולה אבל בטוח זה יהיה יותר זול מטיפולים
זה עולהאפונה

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

אני שילמתי באופן חד פעמי 600₪ עבור ההדרכה הראשוניתנפש חיה.אחרונה

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת


באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

היו לכם רק 3 חודשי ניסיוןעדיין טרייה

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

הצלחנו כמה פעמיםאהבת חינם1
בפעמיים הראשונות הצלחנו לאתר ביוץ עם בדיקות.. והפעם שום בדיקת ביוץ לא יצאה חיובית ועשיתי בדיקת הריון ביתית ולמחרת בדיקת דם ויצא שלילי
בדקת ביוץ לאורך כל התקופה?עדיין טרייה
אפשר גם לנסות לשלב חום השחר שיותר זול לבדוק איתו תקופות ארוכות (למרות שהוא נותן אינדיקציה רק אחרי הביוץ). מתי עשית בדיקת הריון לפני כמה זמן?
בדקתיאהבת חינם1

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

אז יש מצב שפספסתעדיין טרייה
את הזמן שהיה ביוץ או שהוא עוד לא היה. אם תלכי לרופא הוא ידע להגיד לך אם את אחרי ביוץ. בכל מקרה לא הייתי בלחץ מכל כך מעט נסיונות. בהצלחה!
עם שחלות פוליציסטיותנעמי28

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

דבר שנינפש חיה.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

 

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.


 

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!


 

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד


 

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

ממליצה בחום ומניסיון אישי על דיקור סינימצפה88
ואם יש אפשרות גם לעבור לתזונה כמה שיותר מותאמת לשחלות פוליציסטיות (להפחית סוכר ומזון מעובד), עוד יותר טוב
מה הכוונה תזונהאהבת חינם1
האם צריך ממש לחתוך סוכר? אני ממש אוהבת ואין לי כוח עכשיו להישאב לדיאטת כסאח שאולי לא אראה ממנה תוצאות..
ברור שתראי תוצאותאפונה

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

היי יקרהמחכה להריון

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

רק לגבי שיח אברהם- כדאי לשאול את הרוקח לפני כןנפש חיה.

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

לא בטוחה שרוקח הוא הכתובת, אולי הומיאופתהמקורית
אתםשירה_11

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה


כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"


מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה


הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב


אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת


יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

מציעה מלהתחיל לעקוב אחרי הביוץאולי בקרוב

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

הי יקרהכובע לבן

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.


במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

הטיפול הוא "די"פשוטנעמי28

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.


ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.


השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.


ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

כמה דבריםמתיכון ועד מעון

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

רוצה להדגישאהבת חינם1
שהמחזורים של ה38-39 יום זה רק ב3 חודשים אחרי שהפסקתי מניעה.. לפני היה הרבה יותר ארוכים והחודש המחזור כבר חוזר לסורו..
מצטרפת לקודמותיישלומית.

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

עונהנויה12345

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

רק רוצה לשים דגש על משהוהביתמתפורר

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.


ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

בהמשך למה שכתבואפונה

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).


הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.


זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

כשרוצים משהו מאוד קשה להרגיע, ובכל זאתמשתדלתלהיותאני

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.


כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.


ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.


מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.


וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

דיקור סיני עושה פלאיםאנונימית בהו"ל

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים


 

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי


 

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)


 

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.


 

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...


 

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

 

חיבוק 🫂


 

 

שאלות על טבעת נוברינג/דיאפרגמהפרח חדש

אני יודעת שזה שני דברים שונים מאוד

אני פשוט בשלב של התלבטויות והסתבכתי עם עצמי


לגבי טבעת-

כמה זה מעצבן ההתעסקות עם ההוצאה והכנסה לבדיקות טהרה וטבילה? אני יודעת שזה רק להפסק ראשון ושביעי וטבילה.


ולגבי הדיאפרגמה

יש פה בנות שהצליחו למנוע אותם ממש רציני? הכוונה לקיים יחסים בזמן ביוץ באמת ולא להיקלט? כי החשש שלי שאצטרך במילא להימנע בימים הפוריים ואז כבר עדיף להישאר בלי כלום.. למרות שזה לא רעיון טוב בכלל

עונה..הריון ולידה

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥


לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

וואו איזה באסה לטבול שוב!רוני 1234
קרה לי גם שטבלתי שוב אבל עוד הייתי במקווה.

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

עם דיאפרגמהoo

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

השאלה אם אין חשש שלא ימנע פיזיתפרח חדש

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

אפשרoo

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו


אני רואה את זה כמניעה בטוחה

דיאפרגמהאנונימית בהו"ל

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

הטבעת לא מעצבנת כל כךרוני 1234

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

עונהשאלה גנים

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה


לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך


לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅


בהצלחה בהחלטות!!

אני עם הדיאפרגמה כבר 3 שנים בערךהמקורית

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

עונה ממה שמכירהאוזן הפיל
טבעת - מוציאה ומכניסה בקלי קלות, אחרי 4 לידות🤷‍♀️, ואני כן מוציאה לכל בדיקה, רק כי יותר נח לי ככה, אפילו שלא צריך. יותר קל וזריז מלסדר את העד על האצבע.

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

דיאפרגמהרק לרגע9
מונעת איתה כבר יותר מעשר שנים. ב"ה אף פעם לא נכנסתי להריון איתה... וכשאני מפסיקה למנוע ב"ה ישר נקלט הריון, אז מניחה שזה עובד טוב. כמובן צריך להקפיד על שימוש נכון, עם קוטל, לא להוציא שש שעות אחרי. למדתי שמפ אז אני לא משתמשת כל החודש, רק בימים הפוריים.
בינתיים החלטתי לנסות חודש אחדפרח חדשאחרונה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה


אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

דיון שהיה לנו ואשמח לשמוע אתכןאנונימית בהו"ל

ראש ממשלה ספרדי, אקדמיות ופרופסורים ודוקטורים ספרדים,מרוקאים, תימנים, פרסים וכו' וכו', משהו שיקרה בטווח זמן הקרוב?

היו כאלו שטענו שכן ויש בשלות לעם

והיו כאלה שטענו שזה עוד רחוק בגלל כל החברה המקיפה..

מרגישה על חברות מוכשרות שלי שככ רוצה שיהיה להן תארים מתקדמים אבל נראה שהכל מוקף באשכנזים/אירופאים כמוני😢 הלוואי ויהיה שינוי! 

אנחנו נאלצות לנעול את השרשוריעל מהדרום
מאחר ואם אין תרבות דיון ויש מחיקה כזו של דעות שונות בצורה לא מכבדת, אין מקום לדיון בפורום.

ואין שום הצדקה לאנונימי.

סקר התקן לא הורמונליהריון ולידה

1. איזה התקן שמת?

2. האריך והכביד לך את הווסת?

3. היו לך דימומים/כתמים בין וסתיים? אם כן,קיבלת פסיקה מיוחדת ל7 נקיים?

4. היית מרוצה מהמניעה הזו?


בונוס

אשמח להמלצה לרופא.ה להתקנה במאוחדת באיזור השרון. 

אני לא יודעתאנונימית בהו"ל

האמת שלא ממש הסבירו לי יותר מדי בתוך התהליך וזה ממש מעצבן

למרות ששאלתי מלא.

חפרתי על זה ברשת הרבה בתקופה שאחרי, ובכלל על התקנים...

מניעה ואישה מיואשתאנונימית בהו"ל

ניסיתי כמה סוגי גלולות. רגילות, משולבות.

ניסיתי טבעת.

היה גם התקן ואיתו דלקות וסיבוכים.

וזהו, הגעתי לקצה.

אני רוצה את החיים שלי בחזרה.

ההורמונים האלו הרסו אותי. מרגישה שאני פשוט לא אני.

אני עכשיו אחרי דימום שהתחיל עם גלולות, החלטתי להפסיק והודעתי לבעלי שאני לא לוקחת יותר כלום. נמאס לי.

נמאס לי מהעצבים, מהדיכאונות, מניסוי וטעייה, מחוסר חשק.

אבל אני ממש לא רוצה עכשיו הריון והוא בכלל נחרד מהרעיון.

אמרתי לו שלא מעניין אותי.

שייקח על זה הוא אחריות.

לא יודעת איך.

אם גם הוא לא יודע אז לא יהיו יחסים וזהו.

מסכן

אבל נשבר לי

וואי ממש מובן. מציעה:ממתקית

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

רק אומרת שזה חייב להיות הורמונלי אם זה בזרוע...שש וארגמן
שבב שמונע דרך הזרוע בלי הורמוניםאפונה
נשמע טוב בערך כמו לאכול עוגת קצפת בלי להשמין.
מבינה אותךבעלת תשובה

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה


דיאפרגמהרוני 1234
דיאפרגמהאפונה
ואם את ממש חרדה אז יחסים רק אחרי ביוץ.
תלמדי מודעות לפוריותהריון ולידה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.


לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

מסכימההמקורית
אני רק חיבוק, מזדהה מאוד מאוד ❤️❤️שאלה גניםאחרונה
לאן הולכות לטייל בחול המועד?אוויר לנשימה

בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא

עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות… 

בדיוקטארקו

זה לא לא מטופל, אבל המציאות פה מורכבת מה לעשות..


וגם, לעצור בצד בזמן אזעקה ולקרוא לחיילים לאבטח, נניח שכן היו מספיק חיילים-אבל זה לסכן אותם מעבר למה שצריך...

(לחיילים יש עמדות שממוגנות חלקית.. ברור שאם יש צורך גם אם יש אזעקה הם בפעילות! אבל צריך לא ליצור צורך כזה סתם(

נסיעה מהמרכז לירושלים במצב הבטחוני הנוכחיאנונימית בהו"ל

הי בנות,

בעלי מאוד רוצה לסוע כולם לירושלים לבקר את המשפחה שלו ואני מפחדת שתתפוס אותנו אזעקה בדרך ורוצה להמנע, הוא אומר שאני מגזימה וכולם נוסעים...

מרגישה רע שאומרת לא אבל באמת מפחדת, מה אתן חושבות? אני מגזימה?

אני נסעתיoo

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים


מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

היום יש כמות גדולה של אזעקות ואני הייתי נמנעתהמקורית

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

אני נסעתי הרבה פעמיםבוקר אור

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

לא הייתי נוסעת, אבל מאפשרת לו אם הוא מרגיש בנוחכורסא ירוקה
נסענו הרבה פעמים בהרכבים שונים..שומשומ
אי אפשר לעצור את החיים ולהיות סגורים בבית כל היום. לדעתי. 
כנללומדת כעת

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

אני נוסעת חופשישלומית.

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

נסענו כמה פעמים...אורי8
האמת, נוסעים לאן שצריך/ רוצים. קרה לנו שהיתה אזעקה בדרך. כבר בהתראה התחלנו לחפש מקום מוגן. בהרבה תחנות דלק יש מרחב מוגן ונכנסו לשם. ( בדרך כלל בתוך החנות של התחנה). אולי אם יש הרבה קטנטנים זה יותר מורכב. מסכימה שיכול להיות בזה סיכון מסוים, אם לא תמצאו מרחב מוגן תצטרכו לעצור , ולצאת מהרכב . היום הינו במעין והיתה אזעקה, לא נעים, ואני בדרך כלל ממש נשמעת להנחיות. ברור שיש פה סיכון מסוים. אבל גם בסתם נסיעה בלי מלחמה יש סיכון מסוים ואנחנו נוסעות. אז כל אחת מנהלת את הסיכונים שלה ... 
אנחנו נוסעיםשומשומונית

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אנחנו נסענורקאני
השאלה מה מרחק הנסיעהחילזון 123

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

נסענו והיה ממש בסדרצוצקהלה

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אני לא הייתי נוסעת.רותי7

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

אני מבינה אותךתקומה

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

אנחנו נוסעיםקפצתי לבקר

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

אנחנו נוסעיםאר
ונסענו כמה פעמים את הדרך הזו
מקווה שלא תפסה אתכם אזעקה בדרךבתאל1אחרונה
כי במרכז היו הרבה היום
לא קשור לפסח, התייעצות קרעים בלידהכנה שנטעה
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י"ט בניסן תשפ"ו 0:09

לא היה לי רעיון אחר לכותרת חחח

נקרעתי בלידה הראשונה ותפרו אותי כמה תפרים, עד היום אני ממש מרגישה את התפר של החתך ותפר של קרע אחד (שנה וכמעט וחצי אחרי).

הייתי אצל פיזיותרפיסטית והיא נתנה לי תרגילי קיגל (ככה קוראים לזה?) ואמרה לי לעשות עיסוי פרינאום כזה באזור התפרים. את התרגילים אני משתדלת לעשות, לא חשה שיפור (אולי קצת מבחינת רצפת אגן שגם היא לא במצב וואו), אבל את העיסוי אני לא מעיזהההה פשוט לא מסוגלת לעשות לעצמי, לגעת שם. עושה לי חלחלה וצמרמורת ביחד..

עכשיו ב''ה בהריון שני ומלבד חוסר הנוחות הרגיל אני גם די לחוצה שאקרע שוב בלידה וח''ו יהיה כמו אז אם לא גרוע יותר..

אשמח לשמוע מנסיונכן האם נקרעתן שוב בלידות חוזרות? חוויתן כאב שוב בתפרים ישנים? ורצפת אגן חזרה לכן מתישהו לתפקוד נורמלי? ואולי יש לכן טיפים להרגעה של הצלקות מהתפרים שלא יכאבו כבר?

סורי על באריכות תודה לעונות!

אני נקרעתי קצת רק בלידה 1 ב"ה. בשלוש שאחריה לאיעל מהדרום
יואו🤦‍♀️ הוספתי לך בכותרת את המילה "בלידה"יעל מהדרום
לק"י

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

במחילה, את צריכה פזיו אחרתממשיכה לחלום

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

נקרעתי פעמייםהמקורית

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

אצלימקקה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

לי היו תפרים בלידה שלישית שהרגשתי המון זמן אחרישאלה גנים

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.


מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...


בהצלחה ורק בריאות 🥰

היה לי ככה בלידה הראשונהגפן36

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

 

החלטתי לחכות. 

 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.


 

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

האמת הייתי הולכת להתייעץ עם רופאשלומית.

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

לידה ראשונה חתך יזום אבלדיאט ספרייט

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

גם לי היתהשיפור
ממש רתיעה מהמגע בצלקת, הפיזיותרפיסטית עשתה איתי תהליך של התרגלות הדרגתית, אחרי הלידה השניה היה מספיק עם מאמנים, אחרי הלידה השלישית הייתי צריכה עם היד. זה היה לא פשוט, אבל שווה, כשהתמדתי הכאבים עברו לגמרי
חמש לידות,שגרה ברוכה

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה


תרגישי טוב❤️

עונהעם ישראל חי🇮🇱

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

לידה ראשונהאנונימית בהו"ל

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.


*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

זיהום בתפרים נשמע נוראלומדת כעת
הוי,מקלדתי פתח

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

תודה לכולן על התגובות!כנה שנטעה

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

היה לך קרע בדרגהאישהואימא

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

גם אם את הולכת דרך הקופהממשיכה לחלום

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

יש הרבה דרכים למנוע קרעים בלידהגלי מטר

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

חשוב לי להגיב על זהשלומית.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

מסכימה- ילדתי בשכיבה על הגב, לידה אחת עם אפידוראל,יעל מהדרום

לק"י


כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).


גם אניכורסא ירוקה

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

 

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

הפסקה השניה- גם אצלי זה קרה😅יעל מהדרום

לק"י


כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

מצטרפת להמלצות ללכת לפיזיו' אחרתשש וארגמן

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

אמאלה… הייתי נזהרת עם זהרוני 1234
זה לא סתם אזור בגוף ויכולות להיות לזה השלכות רגשיות. אני לא שוללת ב 100% אבל צריך לחשוב על זה טוב טוב…
נכוןשירה_11אחרונה
רק מחחשוב על זה נהיה לי חרדה

אולי יעניין אותך