זה שלה. היא מודעת למשקל שלה ומספיק קשה לה עם זה

את צריכה להרפות.הלחץ שלך בטוח לא עוזר לה. בבית היא צריכה להרגיש הכי טוב, ולהער לה רק ידחוף אותה חזק לאכילה רגשית

ואני מדברת מניסיון

ככה מגיעים ללהסתיר ולהחביא אוכל,ולאכול כשאף אחד לא רואה

באמת. ניסינו את זה. לא אמרנו כלום, איפשרנו לה לעשות מה שהיא רוצה (כלומר לא ללכת לשום פעילות גופנית, לא לדיאטנית, כלום) לא שאלנו אמרנו. באמת.

הנערה פשוט תופחת

ואם היא היתה מתחילה לעשן גם הייתי אמורה לומר זה אחריותשלה ולא לעשות כלום?

אני חושבת שזה נהיה מוגזם לצד השני. אנחנו ההורים שלה ויש לנו אחריות לעודד אותה להיות בריאה (אנחנו תמיד מדברים רק על בריאות ולא על מראה) 

נכון שלא אמורים להלחיץ ולשגע. אני לא הולכת להסתכל על מה היא אוכלת כמו שלא עשיתי את זה עד כה. זה שלה

אבל כאמא שלה יש לי אחריות עליה בהרבה תחומים וזה אחד מהם. והיא מזיקה לעצמה מאד ואני חייבת למצוא דרך לעזור לה

לעזוב את זה לא עזר, להיפך. אז כנראה שזה לא רעיון טוב. חייבת להיות דרך באמצע ואני נחושה למצוא אותה.

זה ידוע שמי שלא רוצה לקבל עזרה מעצמו,שום דבר לא יעזור

גם אם שמים אותם בגמילה, הם חוזרים לסורם

וכל הבעיות של סמים,אוכל,והתמכרויות יושבות על דברים אחרים. זה לא האוכל בכלל

לילדה יש בעית השמנה מהיום שנולדה. (היתה לי סכרת הריון שלא התגלתה) זה לא קשור לבעיות רגשיות אם כי כמובן יתכן מאד שעם השנים התפתחו גם כאלו. אנחנו שוקלים מסלול של טיפול רגשי

והיא לא בגיל שאני אעזוב אותה לנפשה בכל בעיה שהיא. 

גם אנורקסיה יושבת על בעיות רגשיות ולא עוזבים את הילדים כי הם ימותו.

גם בעיות לימודיות אפשר לומר לעזוב את הילד אם הוא דיסלקט או מתקשה במקצוע כלשהו ולא בא לו לקבל שיעורי עזר ואז יהיה מבוגר בלי יכולת ללמוד או לעבוד במלא דברים וההורים שלו יגידו- מצטערים ילד, תהיה איזה מוכר בחנות או משהו כזה כי פשוט בגיל 13 לא רצית ללמוד והחלטנו לא להתווכח איתך ולתת לך להרוס את ההשכלה שלך ורק להסתכל מהצד.

לא. זה לא איך שאני תופסת את התפקיד שלי כהורה.

אחרת סיימתי כבר עם כמה מהילדים שלי ומעכשיו התפקיד שלי רק להסתכל עליהם מהצד.

מרוויחים בד"כ לטווח קצר. היא תרזה ויהיה בסדר,ואם לא תטופל רגשית, הכל יחזור.

אני לא מדברת על דיסלקציה ושיעורי עזר-זה בקטנה וזו בעיה מולדת וברור שמטפלים גם כשהילד לא מעוניין,כי הוא לא מבין את הנזק שיהיה לו מזה בעתיד.ילדה מתבגרת מבינה טוב מאוד ומרגשה את זה כבר ליד החברות שלה, השמנה בגיל ההתבגרות זו בד"כ השמנה רגשית.

למדתי את זה וקשה לי לפרט לך

כתבתי לך בפרטי

זה בעיה גנטית. זה מאז ומתמיד. 

ולא, היא ממש לא מבינה את הנזק שיהיה לה מזה בעתיד ממש לא.

ואני לא חושבת ששיחה שתבהיר לה את הנזק הזה (בחורים פחות ירצו להתחתן איתך, יהיה לךיותר קשה להיכנס להריון וללדת, יכאבו לך כל מיני דברים בגוף, ישתבש לך המחזור) זה רעיון טוב.

אני חושבת שיש היום יותר מדי מחשבה שהילדים יכולים לבד. 

אם אני, כמבוגר, שיודע את כל הנזקים האלו מתקשה מאד לרזות לבדי מה פתאום אני יכולה לחשוב שאם אני לא אספק לה מידע, תמיכה, הכוונה - היא תצליח לבד? אין לה שום סיכוי.

השאלה כמה היא שמנה

קשה לי לכתוב פה, כי זו תורה שלמה. ולפי דעתי כדאי לך מאוד מאוד לעשות מה שכתבתי לך בפרטי,כי זה ימנע את כל הנזקים הרגשים שבנות דיברו עליהם פה. חוץ מזה אין לי עוד עצות.

לא הבנת אותי לגמרי

בכיף

כתבתי לך בפרטי, כי את נשמעת לי פיקחית ויודעת שתוכלי להכיל חשיבה שונה ומעניינת

אותי זה הציל משנים של אכילה רגשית

הערך העצמי שלה והדימוי העצמי הרבה יותר חשובים

ממש תיזהרי שלא תפגעי לה בזה

(זה שהיא ממשיכה להשמין לדעתי זה רק מזה, אכילה ריגשית ודימוי עצמי פגוע)

כדי שבעצם כל הבית יעבור שינוי. וכדי שזה יהיה תהליך שלנו ולא רק שלה. ברור שאם אני האמא ועוברת שינוי כל הבית גם יעבור

אי אפשר לצפות מנערה שיהיה לה את כל המידע מה טוב ומה לא, ואני מעדיפה שההסברים והמידע לא יבואו ממני. וכן יש משהו במעקב

בהחלט מתוכנן עכשיו לצאת להליכות וגםרשמתי אותה לכדורסל, אבל, הרבה פעמים אני או בעלי מציעים לצאת להליכה והיא פשוט לא רוצה. גם לחוג כדורסל בהתחלה לא רצתה. וזה מה שקרה, איפשרנו לה כי כולם אמרו לעזוב אותה, ושזה שלה, ואז היא פשוט לא עשתה כלום כלום כלום. 

ועכשיו אני אומרת, סליחה, אם הילדה שלי מתקשה בלימודים אני לא אאפשר לה לא ללכת לשיעורי עזר. כי לימודים זה חשוב והיא צריכה עזרה אז היא תיקח עזרה ואני אתעקש שתלך לקבל עזרה ותלמד מתמטיקה כמו שצריך ותדע

מבחינתי המשקל הוא אותו דבר כמו מתמטיקה. יש בעיה, צריך עזרה, אני הולכת להתעקש שתקבל עזרה.

הליכה משפחתית זה נחמד אבל 1- אין באמת אפשרות מעשית כזו 2-זה טיול ולא הליכה, אי אפשר יותר משני אנשים ללכת בקצב שנותן פעילות אירובית, ניסינו.

אבל אפשר לחשוב גם על רעיון אחר..

ברגע שזה הופך לשינוי של כולנו,

שינוי בריא

ולאו דוקא כזה שקשור להרזייה

זה מוריד הרבה מהרתיעה ומעודד התקדמות

בהצלחה רבה רבה ובהחלט לא פשוט מאמינה שתמצאו את הדרך הנכונה עבורכם 

למשל דוגמא. יש בבית ירקות. ולחם. היא צריכה לחתוך לה סלט נכון? אז היא אוכלת עוד לחם. 

מן הסתם אני לא יכולה כל היום לחתוך לה סלט בדיוק ברגע שהיא רעבה

או ארוחת צהרים, יש אורז ויש עוף ויש ירקות. היא מחליטה לעצמה מה לשים בצלחת כן? היא כבר ילדה גדולה. אז היא שמה הרבה אורז ופיסת ירק. 

לכן היא בעצמה צריכה משהו יותר רציני. אפשר להיות שמנים גם מהרבה אוכל רגיל, לאו דווקא ממתקים.

ממש לא רוצה לחכות שזה יגיע לקיצוני כי המגמה היא בעליה כל הזמן. קונה לה בגדים חדשים (ולא בגלל הגובה) כל חצי שנה. 

אולי באמת לא יזיקו בדיקות דם, אבל באיזה סיבה אני אקח אותה לרופאה, אני לא רוצה שהיא שוב תרגיש שונה. 

אולי אקח את שתי הגדולות ואגיד שזה לבדיקת שגרה או משהו. זה בטח לא יכול להזיק

אבל לא נשמע לי שלקחת אותה לבדיקות בתואנת שווא זו דרך נכונה.

אני חושבת על עצמי בסיטואציה שלה ונראה לי שהכי היה נכון לי זה שתגידי לי את זה בדיוק כמו שכתבת כאן- "אני אמא שלך, זו אחריות שלי לדאוג לך, וכמו שאם היית מתקשה במתמטיקה הייתי דואגת לך לשיעורי עזר ויושבת לך על הראש, אותו דבר עם המשקל. בתור המבוגר האחראי אני יודעת מה המשמעות של משקל יתר, ותפקידי לדאוג לבריאות שלך לפני שנהיה מאוחר מידי. האופציות שלנו הן א', ב' וג', מה נראה לך שהיה יכול להתאים לך". 

אבל שוב- זה ממש תחום אני לא מבינה בו (ולא ברור לי למה בכל זאת החלטתי להגיב )

בכל מקרה, 

תחזקנה ידייך! 

קוראת אותך בהערכה ולומדת הרבה מדרך החשיבה שלך. 

בהצלחה

ולכן אני מחפשת לעזור לה

ממש אשמח אם יש לך המלצה למישהי

אלא אם כן זה הכסף הפרטי שלה שהיא הרויחה. אין לי שליטה על זה

ובעיקרון מאד משתדלים עם המתוקים וכו. כמו שכתבתי בתגובות מעלי, אפשר להשמין יפה מאורז ולחם..

וכזאת שגם תתיחס יותר בריאות באופן כללי וגם לפן הנפשי
(אני די בטוחה שראיתי פירסום של משהו כזה בקופה אצלינו בסביבה, פעם)

נשמע לי ממש "פדיחות וחופר" ללכת לקבוצה כזאת עם אמא ואולי עם עוד נשים מבוגרות 
 

אני מסכימה איתך מאד על כל מה שכתבת

ואני לא מעירה לה בכלל על מה היא אוכלת. אני מציעה לה ללכת לתזונאית, או נגיד לפני החגים קראתי לכולן (לא רק לה) ואמרתי להן שכדאי שהן ואני ביחד נשמור על מה שאוכלים לפני החגים כדי שנוכל ללבוש את הבגדים היפים והחדשים שקנינו

אני לוקחת אותה (לצערי בתדירות ממש גבוהה) לקנות בגדים חדשים ומחמיאים ולא אומרת מילה כשצריך מידה גדולה יותר ויותר רק מחמיאה לה כמה זה חתיכי, ובאים הביתה ומראים לאבא איזה שמלה מהממת קנינו וכולם מחמיאים

ואנחנו מציעים לה לבוא להליכות *איתנו*

בקיצור, ממש משתדלים לעשות הכל כמו שצריך

אני המון משתפת כמה קשה לי וגם כמה היה קשה לי כנערה

ולכן חשבתי שאם נלך ביחד לאיזה קבוצה זה יהיה טוב. תזונאית ניסינו כבר ולא הלך. חשבתי שקבוצה יותר תיתן פוש ותמיכה. אבל אוןלי זה לא מתאים לגיל שלה

ועם תזונאית זה עבד כשהיא הקפידה ואז היא החליטה שהיא לא רוצה ללכת יותר. לכי תעשי משהו.

אני לא רוצה להכריח, אני מחפשת את הדבר שיתחשק לה ללכת אליו. לכן חשבתי משהו ביחד

על ההליכות המשותפות אני כן מתכוונת להתעקש יותר

הדברה.

אפשר לנסות קודם תחנת פיתיון שמוכרים בסופרים, שמעתי שזה די עוזר.

אני לא לוקחת סיכונים והולכת על הדברה טובה מראש רק כדי לא לפגוש את היצור הדוחה הזה

לק"י

אנחנו פעם הבאנו, והוא השתמש במזרק של הג'ל.

לא יודעת אם היה לו חומר טוב יותר ממה שמוכרים בחנויות, ובהרבה פחות כסף ממה שהוא לקח🤦‍♀️

ולא ישים ג'ל

אנחנו עושים פעם בשנתיים, וועד הבניין עושה כל שנה לפני הקיץ בבניין והם מתים עוד לפני שהם מגיעים לבית

אני גרה פה 6 שנים ונכנסו גוקים רק פעמיים.

למדביר שמכבד את עצמו כמובן, צריך לחפש המצלות..

לק"י

וזה דוחה. בעיקר במטבח.

ותוודאי שאין חורים בקירות

יש בי בהחלט הזדהות עם מה שכתבת.

מחזקת אותך למצוא לך טיפול מיטיב❤️

אין לי עצות, חוץ מלפעמים

שאני מרגישה שברגע שאנחנו מרפות ומקבלות את התקופה הזאת בנחת, אז הכל נהיה הרבה יותר קל.

ברוב הזמן זה פחות ככה.. מותר להתלונן באמת זה קשה🫤

כי הכנות שלך נגעה בי

האמת יש פעמים שהרגשתי בדיוק ככה

אבל פחות עם המילה 'הם' מול הילדים.. אלא מול חוסרים וכאבים אחרים בחיים שלי שמקרינים גם לאמהות שלי..

נגיד מרגישה שבגלל שאין לי משפחה ושייכות אז אין לי כח לילדים כי אין לי על מי להשען אף פעם..

וזה שאין לי חברה קרובה אז אין לי את מי לשתף ..ואז פחות סבלנית בבית..

והרגשתי ש-

אני לא שמחה

לי אין כח

אין לי חשק

אני לא חיה

אני בלי אנרגיות

וכו וכו

הבנתי

שלי חסרה שמחה ואנרגיות בחיים.

והבנתי עמוק בבטן שאני לא מוכנה להיות שם יותר. שזאת תהיה החוויית חיים שלי.

כי זה לא קשור אליהם.או למה שחסר לי.

זה קשור אלי.

להתמקמות שלי מול החיים ומה שהם דורשים.

ראיתי את זה בחוש כי לפעמים דוקא שהכל היה רגוע ובסדר..הלב היה כבוי.

וכשהיה אתגר- לפעמים כן הצלחתי להרגי ש חיוניות ושמחה למרות.

ואז כשזיהיתי את זה

אז הבנתי.שאני חייבתת לחזור לחיות.

עם מה שקשה. ועם מה שאין. ועם כל הטוב.

אז את נורמלית

וחיבוקקקק

וממליצה ללכת לטיפול טוב ישעשה סדר ויתן חיבוק ללב

מה עזר לך לחזור לחיות

ואיזה סוג של טיפול אני צריכה לחפש

תודה יקרה

ניסיתי כמה ולא היה לי מקדם

והמלצות נתנו לי על מטפלות מהממות אבל רחוקות..

לי אישית עוזר לכתוב ולעשות עם עצמי כל יום עבודה פנימית.. עם מטרות ויעדים לממש..ותובנות שמגיעה אליהן..

שמה לב איזה מחשבות מחלישות ומכבות אותי..ולומדת לזהות אותן בזמן אמת.. ואיזה נותנות לי כח..ואיזה תדר אני מחפשת ביום יום כדי להיות מי שאני רוצה

לומדת לנתק בין הנתונים בחוץ של מה קרה ומה הילדים עשו ומה חסר לי לבין איך אני מרגישה ומתנהלת.. לומדת שזה לא מחייב שאם משהו קרה לא לפי התכנון או אם חסר לי משהו - אז אני אכבה ואתנהל בעייפות.. לומדת שיכולה לבחור להיות מי שאני אוצה ושזה לא תלוי בבחוץ

מרגישה שזה המון עבודה כל הזמן מחדש

גם לומדת ימימה וזה מאוד עוזר

ופשוט שמחה זה ממכר

ברגע שגיליתי שאפשר לבחור בשמחה באותה המציאות ממש

אז פשוט בא לי מזה עוד

זה כיף להיות שמחה!!! כיף להרגיש כיף לחיות!!

ושווה להתאמץ עבור זה!

יכולה לשלוח לך בפרטי מס' של מטפלת שהמליצו לי עליה ..וכן ממליצה לך לברר על מישהי טובה באזורך.. ופשוט לקבוע..לתת לזה הזדמנות

רגעים של הנאה מהם? נחת?

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק

הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך

נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים

וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים

עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

לפעמים כן ולפעמים לא

פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה

אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף

או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות

שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..

שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.

לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.

ואורז.

סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.

חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.

אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.

סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?

אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?

אל תגלי לאף אחד, אבל אני לפעמים מתחילה להכין את השבת כבר מיום ראשון.

מחלקת כל יום קצת, יום אחד חלות ועוגה,

כשאני מכינה דגים זה תמיד בכמות משולשת ואז מקפיאה לעוד 2 שבתות.

את הבשרי גם לפעמים מקפיאה. ואז יום חמישי תוספות, סלטים. וביום שישי בעיקר ניקיונות... אין לי כוחות לעבוד 6 שעות ברצף, תוך כדי יש גם ילדים ב"ה, כביסות, מקלחות, שיעורי בית, מילואים, ארוחות של היומיום... אין רגע דל.

גם לשבת עצמה!

בגלל שאני אוהבת שמושקע וטעים אז מתחרפנת מעבודה לפני, ותוך כדי ולערוך ולהגיש ולפנות וכל השבת לטפל בילדים....

ולהיות איתם לבד שעות על גבי שעות כי בעלי מקםיד על תפילות במניין

לא אוהבת את הקונספט ולא מרגיש לי יום מנוחה

הוא לא לוקח איתו חלק מהילדים לתפילה?

הוא לא שותף להכנות/ להווי תוך כדי?

אולי כדאי לדבר על זה

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

אני עייפה מלאאאאא לאחרונה!

מהיום שנכנסתי להריון עם הגדולה (שהיא תכף בת 5) ועד היום..

בין לבין יש אולי כמה ימי חסד שבמקרה אני לא עייפה.

ובכלל מרגישה שהיכולת הזו לישון כמו שצריך נדפקה. גם בפעמים שיצאתי עם בעלי ללילה בלי הילדים קמתי מוקדם יחסית מתוך הרגל

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

חוץ מזה שהוא יכול להתחיל צירים בשבת ולהיוולד במוצ"ש אבל הוא לא בעניין 😏

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

כרגע בהדחקה מהלידה שבפתח.. לא רוצה לחשוב מתי תהיה הלידה ואיך יהיה..

ממשיכה לעבוד השבוע כדי לא לחשוב יותר מדי.

מתפללת שהכל ילך כשורה אבל לא בלחץ...

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה ממש מעודד..

אנסה למצוא כמה דקות כאלה, בטוחה שהוא ישמח

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

כן, זה מה שאני מנסה לעודד אותי גם, אבל עדיין להרגיש את הרגשות האלה זה מרגיש כל כך רע, ברמה שאני חושבת שאולי אני לא ראויה..

היינו אצל פסיכולוגית, הכיוון עכשיו הוא יותר הדרכת הוריםמ אבל מחפשים משהו שמשלב גם את הילד בחלק מהזמן