יום שלם עם חובה לאכול פי 5 ממה שאתם תמיד אוכלים,
או יום שלם עם חובה לאכול רק חמישית ממה שאתם תמיד אוכלים ביום רגיל?
בימאית דמיונותלאכול פי 5,
קללל
5 מתמטיקה או 5 אנגלית?
ספרדי או אשכנזי?
מזודה או תיק?
בוקר או לילה?
צמר או פוך?
שם פרטי ארוך או קצר?
בקבוק שפעם היה עם מיץ או בקבוק קשיח מעוצב?
שבת בערב או בבוקר?
אח או אחות?
זהב או כסף?
בימאית דמיונותפארק טדי ופיצה או שופינג בעיר וקצפת?
דולפין או סוס?
נסיו"פ או נוג"ה?![]()
חנוכה או פורים?
ירוק או סגול?
ללמוד לבד או עם חברה?
כיפה קטנה או גדולה?
כלום אבל אשתי שמלה
פלסטלינה או פנדה?

קניון או מרכז העיר?
בימאית דמיונותפו הדוב או מיקי מאוס?
מחשב או סמרטפון?
אז בטוח יהיה יותר טוב.
שעה?
ברדודים....
מיץ סחוט טבעי או קולה?
(לא מאמינה שהגעתי לשלב הזה)
לישון או לאכול?
בימאית דמיונותטבע נאות או טוגו?
צפון או דרום?
מים או סודה?
ראסטה חוטים או מקשרים בשיער?
(במילעיל
)
חתול או כלב?
סוודר או חולצה דקה וקפוצ'ון?
קפוארה או טקוואנדו?
ירושלים או תל אביב?
עירוניסטים או סביבתים
שירות או מדרשה?
חדר לבד או עם עוד אחד\ת?
סוכר או מלח?
בני עקיבא או אריאל?
מאוורר או מזגן?(אני מסתכל על מה שיש לי בחדר..)
בשרי או חלבי
סתיו או אביב?
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)