מה יהיה עם המדינה הזו?
אח"כ אל תתלוננו שאני לא ציונית או לא אוהבת את המדינה המקסימה הזו.
פשוט צריך לעשות הבדל מאד פשוט בין המדינה למדיניות הממשלה.
זה הכל...
אבל מי שלא רוצה לשמוע ולהבין לא יבין את זה אף פעם. אז חבל.
זה כל הבלבול...
בגלל שאתה לא מבדיל ביניהם אתה מדבר שטויות כמו שאתה מדבר.
כיוון שהרוב נורמאלים כמוני ולא טועים כמוך אז אני רגוע.
בכל מקרה, למדתי מדעי המדינה... קצת יותר הגיוני שהפרספקטיבה שלי רחבה יותר משלך. זה הכל.
'למדתי מדעי המדינה אני הכי חכם'רובין הודצורת הדיבור שלך לא מראה חכמה, אלא להיפך.
אם זה מה שעושה לך טוב אתה מוזמן להמשיך.
מעניין אותי אם תתווכח עם רופא בנושא הרפואה ועם פסיכולוג בנושא הפסיכולוגיה או עם פילוסוף בנושא הפילוסופיה...
בד"כ מי שלמד את הנושא המדובר מבין יותר ממי שלא. רק אומר...
ב. זה שאתה ממשיך לדבר במילים לא יפות לא נותן לך ייתרון בדיון הזה.
ג. מוזמן ללמוד את מה שאני למדתי, לעשות את העבודות שאני עשיתי, לסייר איפה שסיירתי, לדבר עם מי שדיברתי ולחקור את מה שאני חקרתי ואז לדבר. תראה שתדבר אחרת אחרי שתבין יותר.
ד. "כולם" זה בטוח לא. העובדה שאני הרוב ואתה המיעוט לא ממש מוכיח את מה שרצית להוכיח...
ב. אתה חושב שאתה מכיר אותי למרות שאתה לא ולכן יש לך המון הנחות יסוד לא נכונות.
ג. אתה עצמך כתבת כולם. ציטטתי אותך. אתה סותר את עצמך.
למה אתה חושב שאתה יודע בן כמה אני, איפה למדתי? כמה למדתי ומה למדתי?
אתה לא. סתם חבל לבנות עליי תיאוריה שרובה לא נכונה ולא עונה לנתונים האמיתיים שלי.
בינתיים מי שמפוחד הוא אתה. העובדה, אתה מדבר בצורה לא מכבדת וזה אחד הסימנים שהמחקר מביא לאדם לחוץ. המילים האלה הן מגננה.
אתה עדיין לא מכיר אותי ולכן אתה מדבר באוויר. אם היית מכיר אותי לא היית אומר את מה שאתה אומר. אבל הכל בסדר.
מי שאמר עליי נתונים לא נכונים זה אתה.
ואז אומר שאני שקרן...
כל הפוסל במומו פוסל.
אמרת בורח מהאמת. קוראים לזה שקרן. ואתה קצת כזה. אומר עליי נתונים, בטוח שהם נכונים משום מה ואז אומר שאני בורח מהאמת...
תסתכל בראי...
דיון מקיימים לא מתוך נתונים לא מאומתים ובטח לא מתוך המצאות פרופיל לאדם שאיתו אתה דן והכי גרוע זה לגזור מהפרופיל המומצא גם השלכות שקשורות לדיון.
תזהר מזה. חכם זה לא עושה אותך...
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול