התקלקלתי.שיח סוד
פעם הייתי מזה מסודרת, חרוצה וטובה כזה...
היום... פחח אני מתוסבכת כזה. מפספסת שיעורים לפעמים ואין מוטיבציה כל כך.. משו מעצבן.
...*אור קטן*



מזדהה ביותר
אני הזאת שיושבת בשורה הראשונהReminder
ועונה לכל שאלה של המרצה
אבל זה רק כי התחילה השנה...

תנסי לגרום לך ענין בלימודים תחפשי משהו שיענין אותך
תבטיחי לעצמך תמריץ קטן על כל פעם שתגיעי ותשקיעי, או משהו כזה
חחח תמשיכי כך שיח סוד
אני כן מתעניינת בלימודים זה ממש מעניין ממושך אותי, באמת.
אבל איכשהו לאדעת.. פתאום לא מחזיקה ראש ופתאום נראה הכל ארוך מידי...
הלוואי..Reminder
אפילו שאני נורא מעצבנת כשאני ככה
הגעתי למסקנה
אני רואה את עצמי כחייבת להשיב לכל שאלה שמשהי שאלה,
למרות שהיא שאלה את המרצה ולא אותי

ואני בכללי קצת קרציה במצב הזה

כשאני יושבת בסוף ומדברת עם כולן אני הרבה יותר חברותית ונסבלת

כמובן שהכי חשוב הלימודים,
אבל סתם שמתי לב לזה היום...

והגיוני, יש תקופות כאלו שפחות יש כח להשקיע... זה לגטימי לגמרי
בהצלחה לך!

מה את לומדת?שיח סוד
^^^^^בימאית דמיונותאחרונה

לכולם זה מגיע מתישהו....

 

 

טוב,

כמעט כולם

אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך