איזה כיף יהיה לצאת החוצה בבוקר
אם היה לי אומץ היתי מגיחה עכשיו לרחוב.. לנשום אותו מקרוב ולהתמלא בחמצן נקי
(ובתקווה
כי גשם איכשהו תמיד נותן לי את התחושה הזו)
ואז אני חושבת (ההקשר פחות משנה.. גם אם מישהו קורא עכשיו זה בעיניים טרוטות ומוח על 7%)
על הדברים בחיים
המקובעים
העתיקים
שהפכו להיות כמו כפכף ישן ונוח
אבל החיבור אליהם תוקע דברים חדשים מלבוא
ואני לא באמת יודעת מה אני חושבת על זה
כי דברים עתיקים הם כיפיים ומוכרים ובעיקר נורא נוחים
וגם כבר קצת לא מחייבים
אבל מה אם נתקעתי?
תהייה של אישון בוקר
והמחר עוד רגע כאן
והגשם קצת השתתק
ואולי שהשעון המעורר שלי ידמה את קולו של הגשם?
אולי
ואולי עוד כמה דברים
אולי
ודי






