גם לכם יש הליכת ספריה?
זה ללכת עם הראש נוטה הצידה כדי לקרוא את כותרות הספרים.
אז התיישבתי על הרצפה עם כמה דברים שרציתי לקרוא (רמז- זה לא דברים שאפשר לקרוא בחמש דקות) ושקעתי בקריאה עד כדי כך שלא שמעתי שקראו שהספרייה נסגרת, שכיבו את האור (ישבתי ליד החלון, היה לי מספיק מואר)
אבל פתאום רציתי לעבור ספר, והשקט והחושך היו חשודים מאד, אז יצאתי והקפצתי לספרנית את הצורה.
אחרי נזיפה הגונה, יצאתי החוצה והתיישבתי על ספה קטנה בחוץ.
ישב בצד השני של המסדרון רוסי זקן.
אחרי שתי דקות של שתיקה הוא אמר משפט ברוסית שלא ממש הבנתי. אמרתי לו שאני לא מבינה, ואם הוא יכול בבקשה לדבר בעברית.
הוא נתן לי את המבט הזה שאמריקאים נותנים באנשים שאומרים להם I don't speak English, ואז אמר,
ספרייה צריכה להיות פתוחה כל היום. ספריה לא צריכה להיסגר אף פעם.
ואז הוא נאנח ואמר, בלי ספר טוב החיים שלי אינם חיים.
היה נורא נחמד לגלות שאני מזדהה עמוקות עם רוסי זקן שאני לא מכירה.
חצי שעה אחר כך ואני כבר יודעת למי הוא מצביע, למה הוא פה ולא חוזר הביתה (אשתו לא מפסיקה לתזז אותו. למעשה מאז שהוא עזב את העבודה הוא לא מצליח להסתדר איתה, ולכן הוא בא לספריה לקחת ספרים עם עצות על זוגיות) מה הוא חושב על ערבים (לא חיובי במיוחד) וכן סיכום מקוצר של חייו.
מה הוא יודע עלי?
כלום.
היה מרתק, אני חייבת לומר.
נפרדנו לשלום לפני חמש דקות ואני עכשיו צריכה להעביר את הזמן מעכשיו ועד עוד שעה, כי רק אז יש לי אוטובוס.
זה ללכת עם הראש נוטה הצידה כדי לקרוא את כותרות הספרים.
אז התיישבתי על הרצפה עם כמה דברים שרציתי לקרוא (רמז- זה לא דברים שאפשר לקרוא בחמש דקות) ושקעתי בקריאה עד כדי כך שלא שמעתי שקראו שהספרייה נסגרת, שכיבו את האור (ישבתי ליד החלון, היה לי מספיק מואר)
אבל פתאום רציתי לעבור ספר, והשקט והחושך היו חשודים מאד, אז יצאתי והקפצתי לספרנית את הצורה.
אחרי נזיפה הגונה, יצאתי החוצה והתיישבתי על ספה קטנה בחוץ.
ישב בצד השני של המסדרון רוסי זקן.
אחרי שתי דקות של שתיקה הוא אמר משפט ברוסית שלא ממש הבנתי. אמרתי לו שאני לא מבינה, ואם הוא יכול בבקשה לדבר בעברית.
הוא נתן לי את המבט הזה שאמריקאים נותנים באנשים שאומרים להם I don't speak English, ואז אמר,
ספרייה צריכה להיות פתוחה כל היום. ספריה לא צריכה להיסגר אף פעם.
ואז הוא נאנח ואמר, בלי ספר טוב החיים שלי אינם חיים.
היה נורא נחמד לגלות שאני מזדהה עמוקות עם רוסי זקן שאני לא מכירה.
חצי שעה אחר כך ואני כבר יודעת למי הוא מצביע, למה הוא פה ולא חוזר הביתה (אשתו לא מפסיקה לתזז אותו. למעשה מאז שהוא עזב את העבודה הוא לא מצליח להסתדר איתה, ולכן הוא בא לספריה לקחת ספרים עם עצות על זוגיות) מה הוא חושב על ערבים (לא חיובי במיוחד) וכן סיכום מקוצר של חייו.
מה הוא יודע עלי?
כלום.
היה מרתק, אני חייבת לומר.
נפרדנו לשלום לפני חמש דקות ואני עכשיו צריכה להעביר את הזמן מעכשיו ועד עוד שעה, כי רק אז יש לי אוטובוס.
