אל תתרגשו מידי אנשים
זה לא הרבה.
אבל אני לחלוטין מתה על זה שאנחנו מסוגלים להתרגל לדברים כל כך מהר.
וכדי שלא תחשבו שאני סתם אומרת, אני אתן דוגמא;
קמתי היום בתחושה מרוצה כל כך, כמעט עם חיוך של החתול שבלע את הקנרית. ולמה זה?
אני אסביר למה אני, שסוברת שבוקר טוב הוא בוקר שמתחיל בצהרים, קמתי כל כך מבסוטה היום, והנה זה מגיע (תופים)
אחרי שבועיים של לקום בשעה רגילה, לעשות את כל רוטינת הבוקר שלי שהיא אחלה ללא ספק, ויומיים מתוך השבועיים האלה קמתי באיחור מחריד של חצי שעה או שעה. וזה בלגן לי את הבוקר.
היום קמתי שלוש שעות אחרי שעת הקימה הרגילה שלי.
שלוש שעות שלימות חברים!
וזו לא שעה מאוחרת, לא ולא חברים.
למעשה, אם נסתכל כמה זמן אחורה, לא הרבה בכלל, השעה בה קמתי היום הינה מוקדמת בעליל.
וזו חברים, היא הסיבה (בין הבודדות) למה יש דברים שאני אוהבת באנושיות.
אנחנו מתרגלים כל כך מהר!
משו משו

הצחקתם אותי...