ולא כל דבר, זה "מה מקבלים מזה" ושאר חשבונות. עץ החיים קודם לעץ הדעת..

את עוד לא בשלב של ההורות - אז לא נורא שאת "לא אוהבת ילדים"...  תבני את אישיותך כעת. כל דבר בזמנו.

אגב, מאמץ ומסירות על דבר גדול - זה משהו טוב מאד. 

ובוודאי שילד של האדם עצמו - זה ממש חלק ממנו, המשך עצמי. זה לא חפץ ש"מאמצים" - לפחות כשאפשר.

אפשר לענות גם מפורט על הנקודות שהעלית. אבל נראה לי שלעת עתה, טוב להמתין שתתפתח יותר ההרגשה שמאפשרת את ההבנה.

את האידיאל אני מבינה. באמת. אבל באהבת הורים לילדים יש משהו אחר ולא מובן.

שלא שואלים על האהבה.

הגדרת ממש יופי: "באהבת הורים לילדים יש משהו אחר ולא מובן"...  בדיוק. סימן שאת מבינה-ענין..

נכון. זה משהו אחר, עצום, מעבר להסברות במילים. וזו לא רק "אהבה" בהרגשה. זה סוג של קשר ומסירות, שגם כאשר יש מצב שכלפי חוץ כאילו לא מרגישים "אהבה" (נניח, ילד בוגר שממש מעצבן אותך..) - אם יהיה צורך, ירוץ בשבילו לקצה העולם....

אהבה רבה אהבתנו ה' אלוקינו..

לגדל אותו-זה בדיוק ההפך מאגואיסטיות

אדם שנותן, מוסיף באהבת המקבל יותר עם כל נתינה - משום שעם הנתינה, כוחות הנפש שלו עברו לידי המקבל ואין זה שונה מאהבת עצמו.

לכן אהבת ההורה לילד גדולה אלפי מונים מאהבת הילד להורה כפי שאמרו חז"ל. והאנשים היחידים שלא אוהבים את הילדים שלהם הם אנשים שלא אוהבים גם את עצמם.

גם אליהם,

ולכן אוהבים משהו שמשקיעים בו.

בילדים את משקיעה המון,את כל החיים שלך,

וזה גורם לכך שחלק גדול מאוד מהנפש שלך קשור בהם ממש.

(וחוץ מזה, אין מצב שאת ממש לא אוהבת את עצמך. אחרת לא היית אוהבת אותם ככה...אולי יש דברים ספציפיים בעצמך שמציקים לך ואת מודעת לכך שאת צריכה להשתפר בהם, אבל בכללי ובאמת, את אוהבת את עצמך מאוד....וזה דבר טוב מאוד,אחד הדברים היותר טובים שיש.)

ילדים זה אינסוף נתינה, אינסוף אהבה ואינסוף מסירות. כשאדם נותן הוא גדל (מבחינה נפשית ואולי גם רוחנית) ונהיה שמח, ועם כל ילד שנולד יש יותר אהבה ויותר רצון לתת. מאחלת לך שתהיי יום אחד אמא ותביני(:

אולי אנשים אנוכיים או לא מאמינים יולדים כדי לקבל

אנחנו יולדים כדי לתת, להעניק לעוד נשמה אפשרות לקיים מצוות, ולשדרג את הנשמה שלנו ע"י נתינה וחינוך הילדים

יש לך שאלות מדהימות! באמת!

את בחורה חושבת וזה מעולה.

ענו לך נכון.

זה משהו לא מוסבר אבל זה גם משהו שלא כולם חווים אותו דבר.

לאחת מספיק-1-2.

ואחת- לא יודעת שובע גם אחרי 17!! (מכירה אישית)...

וזה בסד אם זה מנותק מלחץ חברתי- סביבתי.

ולגבי האהבה- לדעתי לא אוהבים את כל הילדים באותה עוצמה, אבל הדאגה שיש לך לכל הילדים היא אותה דאגה, וכשדואגים למשהו מאוד- ונותנים ומעניקים לו- זה יוצר אהבה.

יש ילדים מעצבנים וקשים, ולא כיפים, מתבגרים בעיקר.

אז מה? אחר כך יש מהם נחת בד"כ בע"ה.

תמשיכי לחשוב!!!!

בהצלחה!

יש לי גם כזה.

אני בכוח משתדלת לחשוב על הדברים הפצפונים שכן טובים אצלו, ויש, יש אצל כולם.

נגיד הבן שלי רב עם כל אחד בבית, אבל את הקטן- הוא מחבק ומנשק ודואג ומטפל.

ואני אומרת לו שזה מה שמראה כמה הוא רגיש וטוב לב ואוהב את אחים שלו.

שם הוא לא צריך לשחק ולהציג ולקנא, זה נטו תינוק קטן וטהור.

אם הוא נותן לך לחבק אותו ולנגוע בו בחיבה זה גם מוסיף ה-מ-ו-ן.

שלי כבר גדול יחסית (14) ולא מוכן שאגע בו, למרות שאני מגניבה לפעמים...

מחזיקה לך אצבעות.

תזכרי שיש לו רק אמא אחת, שתעשה בשבילו הכל, שתאהב אותו ללא תנאים, למרות הכל

אני פשוט לא אסבול אותו. הלכתי לטפל,והיום הוא אחד הילדים המדהימים. אני כ"כ שמחה שהלכתי בזמן

כואב לקרוא אותך

באמת שאני מנסה שלא לשפוט אבל זה משפט מזעזע

אז מראש אני מסייגת שיתכן ואני טועה

אבל אם זה באמת כפי שכתבת אז לכי לטיפול

את לא סובלת את הילד שלך??????

אם את לא סובלת אותו אז מי בעולם יאהב אותו???? השכנים? העובדת הסוציאלית שתטפל במיקרה שלו בעוד כמה שנים כשהוא יפנים שאת לא סובלת אותו ויתנהג בהתאם חס וחלילה חס ושלום???

תתאפסי ומהר

הוא התיקון שלך בעולם הזה? את התיקון שלו!! יש לו אמא שמסוגלת לא ליסבול ילד שלה, עצמה ובשרה

אין לו שום סיכוי להשתנות אם את לא תאהבי אותו ודחוף

אם תאהבי אותו - יש לו זיכוי לכבוש את העולם

אם את מתקשה לפנות ממש לטיפול, אז תתחילי בלצפות בסרטים על הורות/מורים למופת (בן קרסון וכד')

תקבלי קצת השראה ותתקדמי משם

נראה לפי דברייך שעדיין אין לך ילדים בגיל ההתבגרות.

אמנם זה לא מחייב שכל ילד בגיל ההתבגרות יביא את אימו לתחושות קשות כאלה, ואני מאחלת לך שלא יקרה לך. אבל עדיין, זה נותן רגישות כשאת חווה לאילו רמות של סבל ותסכול אפשר להגיע בגידול ילדים.

שאלה גם איך מגדירים אהבה.

אולי אפשר לאהוב ילד וגם לא לסבול אותו בו-זמנית, יכול להיות?

היא משקיעה בו המון, לא מתנערת ממנו, ואף רוצה להרגיש את האהבה, אבל את הרגש קשה לעורר כשהילד עושה הכל (לכאורה) כדי להיות בלתי נסבל...

ואל תשכחי שהיא גם מאד אוהבת את שאר הילדים שלה , והילד הזה פוגע בהם.

בכל מקרה, 

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו

א)

רוב הגברים לא אוהבים ילדים בכללי, גם כשהם מתחתנים הם לא חולמים על ילדים וריח של תינוקות כמו האימהות שאת רואה סביבך, אלא יותר כמו על זכות ומצוה וכד', כשהילדים נולדים רבים מהגברים לא נהנים מהטיפול בילדים, וודאי שלא מהמלאכות הפחות מקסימות (כמו טיטיול והשכבה), בניגוד לחלק מהאימהות, והם בהחלט לא חושבים על ילד מעצבן שהוא חמוד באותו הרגע שבו הוא מעצבן

אבל הם אוהבים את הילדים שלהם מאוד מאוד מאוד, וכל אחד מהם יעדיף שאם חלילה נגזר על בנו לסבול אז הוא רוצה לסבול במקומו, וכל אחד מהם חולם שילדיו יצאו יותר מוצלחים ממנו עצמו, וחלילה כשאין ילדים הכאב עצום ונורא

כמובן שיש גם נשים רבות שלא אוהבות ילדים בכללי (אני מכירה אמא שמטורפת על ילדיה והיא כמעט נגעלת מילדים אחרים - את לא חריגה כלל)

ב)

למה אוהבים? כי ככה ה' ברא אותנו, נס ופלא כדי שיהיה לנו הכוח והיכולת לגדל את הגדיים כדי שיהיו תיישים

אני מכירה אנשים מעצבנים שלא ברור לי למה הם אוהבים את עצמם, איך הם מצליחים? ככה זה, נס ופלא מה'

ג)

ממליצה לך לא לעסוק בדבר הזה בכלל (אלא אם זה מטריד אותך בצורה ממשית, ואז לכי לשאול אנשים מומחים לתחום)

אולי זה מרגיש לך מעמיק וחכם לחשוב על זה, אבל את רק מייצרת לעצמך מין סיבוך נפשי כזה וכשתגיעי לגיל המתאים לחפש בעל הדיון הזה יחפור לך במוח ובלב ויעיק עליך

את יכולה להיות סמוכה ובטוחה שכשתגיעי לרגע שזה יהיה רלוונטי, הדברים יהפכו ליותר פשוטים וברורים

אני מניחה שבגיל 8 לא ממש הבנת למה מתחתנים, למה חצי מהשירים הישראליים עוסקים באהבה, למה יש ז'אנר סרטים רומנטיים

וגם היו לך ראיות לכך שזה טיפה מיותר, הרי אנשים רבים עם בני הזוג יותר משהם רבים עם החברה הכי טובה

וגם כשנפרדים מחברה אז לא עצובים כ"כ כמו כשמתגרשים

וגם שראית סביבך בעלים או נשים ממש מעצבנים, ממש אבל, אז למה הם נשואים ואוהבים?

נכון?

היום את בטח מבינה יותר

עוד כמה שנים תביני אפילו עוד יותר את העניין בלהתחתן

וכשתמצאי את בעלך, אז ממש ממש ממש תביני

ובחתונה הכסף תצחקי על המחשבות האלו של גיל 8

אותו תהליך את תעברי לגבי ילדים

כשתתחתני תביני יותר,

כשתהיי בהריון תביני יותר

כשתלדי תביני עוד יותר

כשהוא יגיד אמא את סופית תביני

כשהוא יהיה חולה בפעם הראשונה ואת תרגישי כאב פיסי בלב מדאגה, אז זה יהיה ממש ברור

ד)

לכן אני מציעה לך רק לזכור ולעסוק בזכות הגדולה שיש בלהקים בית בישראל, משכן לשכינה

וכן בזכות להעמיד דורות ישרים מבורכים

להזכירך שגם בשואה אנשים ילדו, וכך פסקו חלק מהרבנים, למרות שידעו חלקית את העתיד הצפוי לילדים אלו

ה)

לגבי הקטע של עוד ועוד ילדים

זה בהחלט לא קל, אבל אנחנו מאמינים בזה, מאמינים בזכות של להביא ילדים יהודיים לעולם

בנוסף ישנו הטבע האנושי הניסי והלוא מוסבר שהזכרתי לעייל ותמיד משתוקק לעוד ילד, ורק עוד אחד, ועוד אחד

עיצה קטנה: לגבי הטירחה, אל תחששי, לא יולדים שביעיה ביום אחד

הם באים לאט לאט והחל מגיל מסוים הם עוזרים זה לזה

הצלחה רבה במשימות הגדולות של החיים!!

זה עלול לנבוע מהעובדה שהם לא מספיק מכירים בזכות של ללדת ילדים יהודיים

ה)

לגבי הקטע של עוד ועוד ילדים

יש כאלו שלא רוצים הרבה ילדים

זה עלול לנבוע מהעובדה שהם לא מספיק מכירים בזכות של ללדת ילדים יהודיים

זה בהחלט לא קל, אבל אנחנו מאמינים בזה, מאמינים בזכות של להביא ילדים יהודיים לעולם

בנוסף ישנו הטבע האנושי הניסי והלוא מוסבר שהזכרתי לעייל ותמיד משתוקק לעוד ילד, ורק עוד אחד, ועוד אחד

עיצה קטנה: לגבי הטירחה, אל תחששי, לא יולדים שביעיה ביום אחד

הם באים לאט לאט והחל מגיל מסוים הם עוזרים זה לזה

הצלחה רבה במשימות הגדולות של החיים!!

מעידה על עצמי בהסתכלות אחורה

אני מתנגדת לכל מה שכתבת אבל המשפט האחרון מוגזם במיוחד

אני אוהבת מאוד מאוד את היצורים הזעירים האדומים והצרחנים האלו

אני גם אוהבת את עצמי, יצור זעיר אדום וצרחן לשעבר, אתה יודע?

אני חוששת שאנשים בוגרים (בדגש על בוגרים, לנערה בת 17 יש לפעמים שאלות שהן חששות ותהיות סתם שיתבהרו עם התבגרותה בעז"ה) שלא אוהבים את ילדיהם או לא מבינים מדוע לא אוהבים ילדים

זה עלול לקרות בגלל שהם עצמם לא היו מוצפים באהבת הורים

מי שגדל מוצף באהבת הורים (כמו רובינו) מבין שאוהבים ילדים בדיוק כמו שאוהבים את עצמינו

לא צריך לזה יותר מדי הסברים

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....