יום אחד אתה הולך ברחוב, ופתאום מרגיש נקודה רטובה נוחתת על גב כף היד שלך ועוד אחת בקצה האף ועוד שתיים על תלתלי השיער הקצרים. מדגדגות אותך בעדינות, מספרות לך בלחש מתוק של זרזוף עננים על תקופה חדשה מתקרבת.
אנשים סביבך מתעטפים במעילי גשם, מכסים ראשים בכובעי קפוצ'ון, ילדות פותחים מטריות ורודות מצוירות, גברים מניפים מטריות ענק שחורות, שיחביאו אותם מהגשם, שיבריחו מהם את מימי השמיים השוצפים בקולניות.
אבל אתה, אתה יודע שהטיפות האלה הן כמו יונות דואר, מבשרות בשורה שרק אתה שומע. מספרות על הטוב שעוד יבוא, על הברכה, בטפטופים של טוב, בשלוליות של אהבה, מזמינות עליהם מגפי גופי קטנות שיקפצו בהן, שירטבו מהן, שיכניסו לתוכם מהטוב הזה.
אתה ממשיך ללכת, בחיוך מאוזן לאוזן שרק אתה מבין את פשרו, והעננים כמו שמחים בשמחתך, משיבים בתרועות רעמים, באורות גדולים, שוטפים את העולם שלך, את כפות ידיך החשופות לשמיים במים זולגים של ברכה.
איש מוכר מברך אותך לשלום, ואתה יודע שהשלום כבר כאן. שלום בתוכך, שלום בין הארץ לשמיים, שלום בין אדם לאדם, שלום בין סוף להתחלה חדשה.
ככה דברים טובים מתחילים;
קודם לאט-לאט, ואז מהר-מהר,
בלי לבקש רשות או תודה או סליחה, פשוט נכנסים אליך הביתה דרך הדלת או החלון הפתוחים.
אל תגיפו את החלונות שלכם בפני הזדמנויות חדשות.
תאירו להם פנים, קבלו אותם באהבה ופנקו אותם בכוס או שתיים של תה רותח.
(בכל-זאת, קר בחוץ.)

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם