והיא עונה על הגדרת ההלכה לכסות את השיער

אולי תנסי לשכנע בכיוון הזה?

ודאי שעדיף על להוריד לגמרי

חיבוק יקרה, אל תוותרי

מכירה מקרוב

גם אני עם פאה שנראית פאה ב"ה

אבל מה לעשות, ביהדות (חז"ל, ראשונים, אחרונים....) לא מובא בשום מקום שהכיסוי נועד להיות סימן היכר שהאשה הזאת נשואה. באותה מידה היתה יכולה גם לענוד טבעת (יותר נוח ויותר פרקטי) או ללבוש איזה טלאי צהוב (בכוונה אני כותב זאת, כדי להגחיך את הענין).

אשה נשואה לא צריכה להכריז על עצמה בצורה כלשהי שהיא נשואה. לא מזמן קראנו "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ..." למרות שהיא היתה אשתו, לא היה שום סיכן היכר שהיא אשתו, ומה שנותר לה הוא רק לומר שהיא אחותו. זאת אומרת, בפסוק לא מובא שהוא הורה לה להוריד את הכיסוי המיוחד לנשואות, או משהו כזה..

גם בגמרא בכתובות שהיא מקור הציווי של כיסוי הראש, אין רמז לכך שכיסוי הראש בא להבדיל בין נשואות לרווקות.

אז הבעל שטוען שסרט זה "מגוחך", צודק לגמרי. זהו כמובן לא כיסוי, וזה לא תורם לכלום.

כיסוי ראש של פאה היה יכול להיות מצויין, ואם זה מגוחך בעיניו, הוא פשוט צריך ללמוד את הנושא ולהבין שפאה היא כמו בגד.

בעלה לא לוחץ לשים כיסוי ראש מלא, אלא דווקא להוריד את הסרט.

זה די קשה להסתובב כל הזמן עם משהו שבן הזוג מתבאס ממנו

ואני מאמין שאם תראה מישהי שמסתובבת ברחוב עם ביקיני זעיר, אתה לא תעריך זאת ותאמר לעצמך "טוב, לפחות היא שמה סרט כלשהו, יש נחת רוח לרבונו של עולם מהסרט הזה שמכסה לה רוחב של סרט..."

אם הכיסוי אמור לכסות את הראש, והיא חובשת סרט, זאת בדיחה. כי הסרט לא מכסה שום דבר.

את מצד אחד לא חולקת על רבנים עם כתפיים רחבות שהתירו בקהילה שלהם פאה (למעשה לא "התירו" אלא "חייבו" ללכת עם פאה...) אבל מצד שני משווה את זה לחצאית מעל הברך.

ובכן, חצאית מעל הברך זה איסור דאורייתא של גילוי ערווה.

ופאה "מתוקתקת", אין בה שום איסור, כי אין איסור הלכתי כזה, שאסור לאשה להיות יפה יותר מדי. גם אין בעיה עם "משחקים" בהלכה. אני יכול להביא לך בקלי קלות כמה וכמה דוגמאות של משחקים כאלה, חלקם נוצרו ע"י חז"ל בעצמם.

אנשים שמגלחים את פניהם עם מכונה, למעשה משחקים עם ציווי התורה שלא לגלח עם תער.

אנשים שמוכרים חמץ בפסח, למעשה משחקים עם ציווי התורה לא להשאיר חמץ בבית.

כנ"ל מכירת קרקעות בשמיטה.

אנשים שעושים "פרוזבול" משחקים עם ציווי התורה לא לפרוע הלוואה בשמיטה.

אנשים שמשתמשים עם שעון שבת, משחקים עם ציווי התורה לא להדליק אור.

ויש עוד הרבה דוגמאות....

מה שמותר, מותר.

כאשר הפאות החריגות התפשטו בציבור והפכו לנדושות, גם הן מותרות.

"אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך - כבודה בת מלך. שמלה שכולה אדומה אולי לא ראוי, יש דבר כזה בשו"ע (יו"ד סי' קע"ח סעיף א') אבל מה שכתוב שם לא נוגע לימינו, שם האיסור הוא בגלל החיוב לשנות ממנהג הגויים. אין צורך להיות ראשונים בכל דבר ולהתלבש ע"פ המודה הכי מודרנית. אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים.

יש ענין של מנהג נשים כשרות, דהיינו אם כך נוהגות נשים כשרות, יש להחמיר כמותן, ויש גם מקום להקל כמותן. לדוגמא, במקום שנשים כשרות, נשות בני תורה וכדומה, נוהגות ללכת עם שרוולים עד המרפק ממש, זה בסדר, ומותר לנהוג כמותן. כתוב שנשים כשרות נהגו ללכת עם סרט נוסף על כיסוי הראש, ואז זה היה חובה ללכת כך. לעומת זה יש במשנה (חלה פרק ב' משנה ה') "אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים" - לפעמים יש מציאות כזאת שהראשונים שפורצים את הגדר לא נהגו כשורה, אבל סוף סוף השתנה המנהג ונוהגים אחרת, ואי אפשר לחייב את כולם לשוב למנהג הראשון".

"התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה: 'אני לא יודע'.

המשכתי לשאול אותו על גדרים נוספים שהתפרסמו, האם כך נכון לומר? על כל ענה לי הרב: 'אני לא יודע, אינני מבין בזה'. לבסוף אמר לי: אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר". 
 

(תשובות הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך, ועלהו לא יבול, חלק ג)
 

יש כעשרים מגדולי הדור שכתבו או אמרו שלבישת הפאה היא לכתחילה, או שדעתם היתה שראוי ונכון ללבוש פאה, וזה כיסוי הראש המהודר ביותר. ראי בספר המצורף (פרק י"ז). 

20191111170148.pdf

הרב עובדיה הביא כשלושים פוסקים שאוסרים. חלק מהם בכלל התירו, וחלק לא אסרו. על ה"רשימות" שמסתובבות היום אני בכלל לא מדבר, הכל מלא שטויות והבלים (וגם הם לא מתקרבים למאה).

רוב הפוסקים שאסרו היו מהדורות הקודמים, הם אסרו מטעם של מראית העין ובחוקותיהם לא תלכו, כל מה שלא שייך היום בכלל. כולם היו חוזרים בהם בימינו ומתירים.

וכן כתב מרן הגאון רבי שלום משאש בשו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו והלאה): "רוב הפוסקים המחמירים היינו משום דת יהודית ומראית העין וכו', וזה היה קודם התפשטות המנהג בכל העולם. וכמו שכתבו בדבריהם 'אם תימצא אחת בעיר בטלה במיעוטה'. לא כן היום שכולם פרצו גדר ונעשה מנהג פשוט, וגם המחמירים יחזרו בהם להתיר, ונמצא רוב הפוסקים לצד ההיתר".

כיוצא בזה כתב הגר"מ גרוס שליט"א בספרו "אום אני חומה" (דף צ"ד), וזה לשונו: "רבים האוסרים הוא משום מראית העין, והוא לפני שנתפשט לבישת הפאות. וגם טעם האוסרים שיסבור שהוא שערות ויבוא לידי הרהור, ליכא כיום".

וכן כתב הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, מח"ס "נטעי גבריאל": "שיטת הפוסקים המחמירים הוא או בשביל חשש מראית העין או משום שהם משיער המת שאסור בהנאה או משום הרהור או משום דת יהודית או משום חוקות הגויים, וא"כ בזמננו שנתפשט שבנות ישראל הכשרות הולכות בפאה נכרית, והקלות דעת וכל שכן נכריות אינן הולכות רק בגילוי שערות ממש, לא שייך כל החששות. ומה שהביא רשימות של כמה גדולים שאסרו, טעם של רובם לא שייך בזמננו". (קובץ אור ישראל ל"ז). 

והגאון רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר זצ"ל, לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואח"כ רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, בספרו "אבני ישפה" (חלק ה' סי' קמ"ה), כתב: "בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך".

וכן כתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, בשו"ת "דת והלכה" (סי' א'): "ויש בזה צורך היום להתיר הדבר לספרדים ותימנים, שאם נעמוד לאסור להו פאה נכרית, יכשלו רובן ככולן של הצעירות במטפחת למחצה לשליש ולרביע רחמנא ליצלן, דהוה גם לדידהו איסור חמור טפי וכמש"כ, ולכן אנן שליחותייהו דקמאי עבדי לצורך השעה להתיר פאות, שיש בזה צורך ודת יהודית יותר מגילוי שערות במקצת. ואין ספק בחשש כהאי גוונא היום בעוונותינו הרבים, והגאונים שאסרו היו מצטרפים להורות כדברינו וזה פשוט". 

וגם הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי" בספרם "מגן גיבורים" (או"ח סי' ע"ה), כתבו להתיר פאה נכרית, על אף שהם נכדי מהר"י קצנלנבוגן שהיה ראש וראשון לאוסרים, וביארו שמהר"י אסר רק בזמנו ובמקומו, שהיה זה פירצה חדשה. וזה לשונם שם: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו היתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".

והפוסקים הראשונים והעיקריים שכתבו בספריהם לאסור לבישת פאה, הלא הם "באר שבע" והגאון יעב"ץ וסיעתם, אסרו גם לבישת מטפחת והצריכו רדיד עליה, כמבואר בדברי מהר"י קצנלנבוגן שהביאו הב"ש, וזה לשונו שם: "אע"פ שמכוסה במטפחת דעביד ביחוד לכיסוי השיער, וגם הוא כיסוי מעליא שהוא מכסה לגמרי השערות, אפי' הכי לא סגי, משום דשני כיסויים גמורים בעינן, ודעבידי ביחוד לכיסוי השיער, כמטפחת או סבכה והדומה לה, ועל המטפחת רדיד". ולכן פירש את המשנה בשבת שמדובר בפאה נכרית מכוסה, כי לשיטתו צריך שני כיסויים, ואין נפק"מ בין מטפחת לפאה. 

וממילא אי אפשר לעשות "פלגינן דיבורא" בשיטתם, ולהביא היום ראיה מהם שהפאה אסורה ללא רדיד עליה, ומאידך להתיר לבישת מטפחת שאין עליה רדיד, דלא כדבריהם, ובפרט במטפחות המצויות כיום. ורוב אוסרי הפאה כתבו דברים חריפים בחומרת גילוי מקצת שערות. 

העובדות הן, יהודה יקירי, שלא עיינת ב"תורתו של מרן" מעולם. כי אם היית מעיין קצת, רק קצת, היית רואה שהרב עובדיה הביא בספריו הרבה יסודות להתיר...

ועל קצה המזלג:

א. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' אה"ע סי' ה') בענין פאה נכרית רצה הרב לאסור מטעם בחוקותיהם לא תלכו, ואילו בענין היתר גילוח במכונה כתב הרב בשו"ת יביע אומר (חלק ט' יו"ד סי' י') וזה לשונו, "שאין איסור ובחוקותיהם לא תלכו נוהג אלא כשהוא מתכוון להתדמות אליהם... לא שייך איסור ובחוקותיהם לא תלכו, אלא בדבר שעושים משום אמונתם ועבודתם... אף שמראש מקדם שהורגלו האומות באירופה לגלח זקנם, המסיר שערותיו נראה כמי שמתדמה להם במלבושיהם, שיש בו איסור משום ובחוקותיהם לא תלכו, כל זה היה מאז ומעולם, אך עתה בעוונותינו הרבים קלקלתינו תקנתינו, שכבר הורגלו רובא דרובא מישראל שבמדינתנו לגלח הזקן וא"כ אין כאן משום ובחוקותיהם לא תלכו". 

ב. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) כתב הרב לאסור פאה משום הרהורי עבירה, ומאידך מצינו בשו"ת יביע אומר חלק ו' (או"ח סי' י"ג), לגבי היתר אמירת דבר שבקדושה כנגד שיער נשים נשואות שאין דרכן לכסות ראשן, שכתב הרב בהיפך וזה לשונו: "לכאורה נראה שמכיון שנשים אלה רגילות לצאת לרשות הרבים בגילוי ראש, ודרכן בכך, אין בזה משום הרהור... יש לחלק בין גילוי שוק באשה שלא הותר מעולם גם לבתולות פנויות, לשיער שהותר בבתולות פנויות, וא"כ י"ל דלא שכיח הרהור כ"כ בזה". 

ג. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) כתב הרב לאסור פאה משום מראית העין, ומאידך בשו"ת יביע אומר (חלק ט' יו"ד סי' י' הנ"ל) בענין היתר גילוח במכונה, כתב הרב וזה לשונו: "כל שהדבר מפורסם שיש דרך היתר, לא שייך בו איסור משום מראית העין... לא גזרינן גזירות משום מראית העין אחר חתימת הש"ס, ובפרט בזמן הזה שנפוץ המנהג של גילוח הזקן במספריים כעין תער גם אצל יראי שמים, ולא נשאר מקום כל כך לחשד". 

ד. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) רצה הרב לאסור פאה משום דת יהודית, ודברי הרב סותרים לכאורה את מה שכתב בשו"ת יביע אומר (חלק ד' סי' ג') לגבי גילוי שיער הבתולות וכיסוי ראש הנשים הנשואות במטפחת, וזה לשונו שם: "והנה היום פשט המנהג שהנשים יראות ה' יוצאות במטפחת או בכובע בלבד בלי צעיף או רדיד, ואין פוצה פה ומצפצף. ועל כרחך דדוקא עצם כיסוי הראש שהוא דאורייתא הוא מחוייב המציאות לעולם ולא ישתנה בשום זמן, אבל מנהג בנות ישראל שנהגו לצניעות כל שהמנהג בכל העיר להקל אזלינן בתר מנהגא... והכי נמי במה שנהגו הנשים לצאת במטפחת או בכובע בלי שום צעיף או רדיד, כיון שהכל נהגו כן, בכהאי גוונא אתי מנהג ומבטל מנהג". 

ה. בשו"ת יביע אומר (חלק ד' אה"ע סי' ג') רצה הרב לאסור פאה למרות שהגרש"ק כתב שהוא איסור דרבנן וי"ל ספק דרבנן לקולא, מפני שעיקרו מדאורייתא. ומאידך כתב הרב בשו"ת יחוה דעת (חלק ד' סי' נ"ב בהערה), וזה לשונו: "כתב בשו"ת משאת משה (חלק או"ח סוף סי' א') שהרדב"ז יחיד הוא לגבי כולהו רבוותא, דסבירא להו דבספק פלוגתא דרבוותא בדרבנן אזלינן לקולא". עכ"ל. והאריך שם להביא פוסקים הסוברים שגם כשנחלקו הפוסקים בדברים האסורים מדרבנן, אמרינן על זה ספק דרבנן לקולא. 

ו. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) רצה הרב לאסור פאה בגלל חרם ההפלאה. ומאידך בשו"ת יבי"א חלק ד' (אה"ע סי' ג'), כתב הרב להתיר מטפחת המגלה מקצת שערות: "אף שהצמח צדק מליובאוויטש בתשובה (חלק אה"ע סי' קל"ט) ובחידושי הש"ס (פ"ג דברכות) האריך לחלוק על המהר"ם, ע"ש, מ"מ רבו האחרונים שסמכו ע"ד המהר"ם, ובודאי שהנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן ע"מ שיסמוכו", עכ"ל. וזאת אע"פ שיש חרם בדבר, שהחרימו את הנשים ההולכות במטפחת שע"י זה מתגלות מעט השערות, ראה מש"כ בזה הגר"מ שטרנבוך בשו"ת דת והלכה (סי' א') בשם שדי חמד (והובא החרם במלואו בספר משא חיים להגר"ח פלאג'י, מנהגים מע' נ' אות ק"נ) וזה לשונו: "בשנת תר"כ בעיר גדולה סלוניקי ראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מהר"א קובה שהתחילו ללבוש איזה לבוש, וע"י זה באו לגלות חלק מהשערות, וגזרו בחרם גמור בגזירת נח"ש, ובאו על החתום כל החכמים ורבנים וטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שיער ואפי' קצת חוץ לצמתן, ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל וכו', ולא יאבה ה' סלוח לו" וכו'. 

ז. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) דחה הרב את היתר הפאה של הרמ"א, בטענה שדיבר על ק"ש ולא על יציאה לרה"ר. ומאידך בריש התשובה ההיא כתב: "אע"פ שכתב הרמב"ם (בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ז), לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש, וכן פסק הטוש"ע אה"ע (סי' כ"א סעיף ב'), כבר פירשו הפרישה והב"ח והח"מ והב"ש, שפירוש פנויה בכאן היינו אלמנה או גרושה, אבל בתולה מותרת ללכת בפרוע ראש, וכמ"ש ראבי"ה (בפ"ג דברכות סי' ע"ו), שמותר לקרות קריאת שמע נגד בתולה שרגילה בגילוי שיער, ואין בזה משום שיער באשה ערוה. וכ"כ בארחות חיים (הלכות קריאת שמע אות ל"ו) בשם ר"ת, שמעשים בכל יום לקרות קריאת שמע כנגד שיער הבתולות. וכן הוא במאירי (ברכות כ"ד) ובמרדכי והרא"ש שם". עכ"ל שו"ת יביע אומר שם. וזה לשון הרא"ש בברכות שהזכיר שם: "אבל בתולות שדרכן לילך פרועות מותר לקרות כנגדן". וגם המאירי והמרדכי שם דיברו בענין קריאת שמע. ולא דחה זאת בטענה שמדובר רק בבית ולא ברה"ר.

ח. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) רצה הרב לאסור פאה בגלל לשונו החריף של "עצי ארזים", שכתב ש"המורים היתר בזה עתידים ליתן את הדין". ומאידך בספר הליכות עולם (חלק א' פרשת לך לך הלכה ה') כתב הרב וזה לשונו: "מנהג הספרדים ועדות המזרח ללבוש טלית קטן תחת הבגדים, ואף הציציות מכוסות תחת הבגדים, ומנהג זה יסודתו בהררי קודש. וכן יש לנהוג לדעת רבותינו המקובלים, ואף תלמידי הישיבות טוב ונכון שלא ישנו ממנהג אבותיהם". ובהערות הביא הרב פוסקים המסייעים לדבריו, ואח"כ כתב שם: "ומכאן תשובה למש"כ במשנה ברורה (סי' ח' ס"ק כ"ו), אותם אנשים המשימים הציצית בתוך המכנסיים שלהם, לא די שהם מעלימים עיניהם ממה שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה', עוד מבזים הם את מצוות השי"ת, ועתידים הם ליתן את הדין על כך". והנה שם לא התחשב הרב זצ"ל בלשונו החריפה של הגאון בעל "משנה ברורה", ולא פסק כמותו. ומוכח מדבריו, שאם יש פוסקים לסמוך עליהם, לא מתחשבים בלשונות חריפים מעין אלה, ואין מקום לזה בהלכה.

ואכן באמת הרב היקל בכמה מקרים שהגיעו לפניו (ספר מעיין אומר חלק ט) ורק לציבור הרחב הוא החמיר כדי שלא יתפשט המנהג. גם היקל לאלמנה וגרושה, אפילו אם היו רגילות לכסות במטפחת במשך שנים.

הצחיק אותי מאוד לקרוא את המשפט: "הרבה סיפורים מספרים על גדולי ישראל שהתירו ולא היא כגון חכם בן ציון שמספרים בשמו שהתיר ומגדולי תלמידיו העידו שאסר עלי ספר".

המצב הוא בדיוק הפוך: הוא התיר במפורש בספריו, והורה לאשתו לחבוש פאה, וכל משפחתו עם פאות, רק שהרב מוצפי מעיד אחרת בשמו...

בשו"ת "אור לציון" (חלק א' סי' י"א), פסק להתיר פאה נכרית במפורש. זהו תימצות של כל התשובה:

"מרן בשו"ע (סי' ע"ה סעיף ב') כתב וזה לשונו, "שיער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות (קריאת שמע) כנגדו, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר". וכתב ע"ז הרמ"א בהג"ה שם, "וכל שכן שיער נכרית (דמותר) אפי' דרכה לכסות. הגהות אלפסי החדשים". ע"כ. וכ"כ גם בדרכי משה... ומקורו מדברי שלטי הגבורים... ומשמע מדברי הרמ"א שמתיר לצאת בפאה נכרית אפי' לרשות הרבים במקום שרגילות בכך, וכ"כ הפרי מגדים (אשל אברהם אות ה') בדעת המגן אברהם (שם ס"ק ה), שביאר דברי הרמ"א הנ"ל... והנה הגאון באר שבע (סי' י"ח) האריך לדחות דברי הש"ג מההלכה... ונראה לענ"ד ליישב בס"ד דברי הרמ"א... דהוא ז"ל לומד מדברי שלטי הגבורים דיוצאת לרשות הרבים בפאה נכרית לא חשיב פרועת ראש מהתורה, אבל לענין דת יהודית לא למד ממנו, אלא סמך על שיטתו ושיטת הרמב"ם ומרן בזה, שהדבר תלוי במנהג המקומות, וא"כ כיון שנהגו לילך כך גם ברשות הרבים, שוב לית בה אפי' דת יהודית".

(שים לב שהוא לא כתב במפורש מותר ללכת עם פאה... למרות שזה ברור מהתשובה).

ובאור לציון חלק ב' (פרק מ"ה הלכה ט"ז - פסקי הלכות בקצרה) גם התיר במפורש:

"הלכה: מותר לקרוא דברים שבקדושה כנגד אשה הלבושה פאה נכרית. ביאור: ראה בספר אור לציון תשובות חלק א' או"ח סי' י"א, במה שנתבאר שם ליישב דברי הרמ"א שכתב שמותר לקרות ק"ש כנגד אשה הלובשת פאה נכרית, ושמותר לה לצאת כך לשוק במקום שרגילות בכך, ונתבאר שם שכן היא גם דעת הרמב"ם ומרן השו"ע".

(גם שם ההיתר "מתחבא" בביאורים).

בחוברת "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות".

אז איך הרב מוצפי מעיד אחרת? איני יודע, ואני גם לא צריך להסביר מדוע הוא אומר את מה שהוא אומר.

אבל בספר "תפארת ציון", כתוב: "והיתה לו (לגרב"צ אבא שאול זצ"ל) חכמה בפסק, לצאת מתוך בעיות סבוכות, ואכמ"ל. והיו הוראות שהיה עונה בחכמה, עד שיש שלא היו יורדים לסוף דעתו. וכגון בענין פאה נכרית... היה מסתיר פסקים מסויימים מחמת השלום. פעם אמר לי לערוך מפיו תשובה ארוכה ומנומקת בענין מסויים, ולהסתירה שלא תתפרסם אלא לאחר אריכות ימים ושנים". 

במילים אחרות, כדי לא לעורר מחלוקת עם הרב עובדיה שהיה צועק על ענין הפאה בכל הזדמנות, הוא פשוט הסתיר את ההיתר שלו ולתלמידים ענה בצורה מבלבלת...

אבל ההיתר כתוב במפורש בספרו!

וכאשר אנחנו מציגים מחלוקת, אנחנו לא אומרים "זה טעה וזה צדק". 

אבל זכותו של כל תלמיד חכם ללמוד את הסוגיה בספרי הפוסקים, ולהסיק את המסקנה שנראית לו. אין מונופול לאף פוסק הלכה - התורה מסורה לכולם.

גם כאשר מגלים סתירות בשיטתו של פוסק פלוני - מותר לכתוב זאת. זה לא "זלזול". מי שרוצה ללכת בשיטתו - בשמחה רבה. כנ"ל מי שהולך בשיטתם של אחרים... 

אני לא "נלחם" באוסרים. מעולם לא נלחמתי באף אחד. גם לא קראתי לך להחליף את המטפחת שלך בפאה, ולא מעניין אותי מה תעשי או איך את נראית. 

אם את רוצה לראות מהי באמת "מלחמה" (במתירים), את מוזמנת להציץ בתגובות שלך ושל חברתך "לה' המלוכה", תגובות של השמצה והכפשה בלתי פוסקת כלפיי, כאשר הנדון של פאה היה בכלל שולי ולא קשור לדיון הזה.

הענין שלי (לא בדיון הזה, אלא בדיונים אחרים) הוא שהציבור יידע את כל השיטות בהלכה, ולא רק מה שהוא קורא במודעות רחוב או בפשקווילים וחוברות תעמולה.

אינני פוסק הלכה ואני לא מתיר כלום. אני רק מצטט מה שכתבו גדולים ממני.

גם לא כתבתי שהרב מוצפי שיקר. כתבתי את המציאות - שהגרב"צ אבא שאול כתב בספרו להתיר (כל אחד יכול לפתוח ולראות שהציטוט שלי תואם למקור) ושהמשפחה שלו כולה נוהגת להיתר, על פיו. אין כאן ענין של "אמונה".

ודוקא כתבתי הסבר משכנע ששומר על כבודו של הרב מוצפי ולא הופך אותו ל"שקרן". 

מה שאת כותבת "אל תשלח הוכחות כי זה לא מעניין", זה דוקא מאוד מעניין לראות איך את טומנת את הראש בחול.

והתלמידים יכולים לכתוב מה שהם רוצים. אם לפנינו שחור על גבי לבן בשני ספריו הוא התיר, צריך להפנים שזאת המציאות, וכנראה הוא בלבל במתכוון את תלמידיו, כפי שהבאתי מהספר "תפארת ציון".

חבר שלי דיבר עם אחד מגדולי הרבנים שמשמש כרב עיר והוא תלמיד של הגאון רבי בן ציון אבא שאול, ואמר לו בטלפון שהוא פעם אחת התיר לו פאה ופעם אחת אסר לו.... 

תבין לבד עד כמה הוא בלבל אותם, כדי שלא לצאת ברבים נגד ידידו הרב עובדיה.

מצטער, אבל אי אפשר לנהל דיון בצורה כזאת.

תקראי שוב את מה שכתבתי, ואז תגיבי.

אני הסברתי הכל יפה מאוד.

אף אחד לא אמר שהרב יצחק ברכה הוא לא צדיק ולא קדוש. או שהוא משקר.

והרב יצחק טופיק הרב של ביתר, עליו דיברתי בתגובה הקודמת:

"חבר שלי דיבר עם אחד מגדולי הרבנים שמשמש כרב עיר והוא תלמיד של הגאון רבי בן ציון אבא שאול, ואמר לו בטלפון שהוא פעם אחת התיר לו פאה ופעם אחת אסר לו..."

וברור גם לך שאצל רווקה אין בזה שום איסור.

ומעולם לא שמענו איסור כזה, ברווקה או בנשואה, שאסור לה להיות "יפה יותר". 

אתה כותב שהחתם סופר התיר פאה מהשיער של עצמה, הוא לא כתב את זה, היא אומרת שהשדה חמד אסר, הוא רק הביא את דעת האוסרים והמתירים. מצחיק לקרוא כמה חוסר ידע יש בציבור (אתם לא לבד)...

אבל נהניתי לקרוא את דברי "כלה נאה" כשהיא מציגה את הצד של המתירים. זה צעד ראשון בהבנה של המחלוקת... לא רק לדקלם צד אחד במחלוקת, אלא להבין שיש טענות משני הצדדים.

ושוב אני מדגיש שאני לא טוען שהרב עובדיה "טעה" או משהו כזה. זה שטויות, ואנחנו מאוד קטנים. אבל יש בענין הזה מחלוקת בין גדולי הדור, ואי אפשר להכריח אף אחד לעשות כפי דעתו של הרב עובדיה דוקא.

וגם לפי הרב עובדיה עצמו, אשה נשואה שמוצאת חן בעיני בעלה רק עם פאה, יכולה ללבוש פאה. או אם קשה לה, כי כל החברות חובשות פאה, או כל המשפחה עם פאה.

אבל תכלס רוב האנשים ורוב הנשים יודעים להבחין מה פאה ומה לא פאה, בין היתר לפי התסרוקת ולפי צורת השיער על הראש.

וממה נפשך: גבר חרדי לא יתחיל גם עם רווקה, וגבר שאינו חרדי יתחיל עם נשואה. אשתי עובדת במקום שיש חובשות מטפחת וחובשות פאה, וגברים מתחילים עם כולן ללא הבדל גזע דת ומין.

ושוב פעם, בפעם המליון: "כיסוי ראש נועד בעיקר להראות שאישה נשואה" זה שטות ללא שום מקור.

להגזים אסור.

לדוגמא בגמרא כתוב שאשה יוצאת מביתה עם בושם.

מצד שני ציינו לגנאי את אותן נשים שהתיזו בושם בכוונה על הגברים.

אפשר להבין את ההבדל "הדק" בין השניים...

מותר לאשה להתבשם, אסור לה לשפוך על עצמה קילו בושם.

גם אשתו של מרן רבי שלום משאש הלכה עם מטפחת. מנהג האשה לא בהכרח קובע על דעתו של הבעל. הרב טופיק עצמו חי וקיים, כל מי שמפקפק יכול ללכת לשאול אותו ולשמוע ממנו בעצמו כיצד הרב בן ציון פעם אסר לו ופעם התיר לו.

ואת מוזמנת להביא ציטוט שכתבתי באיזשהו מקום בפורום הזה, שאינו מכבד את מי שנוהג אחרת. 

בכל אופן היית צריכה להתייחס עניינית למה שכתבתי כאן, ולא למה שכתבתי בעבר בדיונים אחרים, ובטח שלא להתפרץ בשטף גידופים והשמצות כלפיי, על בסיס מה שכתבתי בעבר.

הוא מביא את דעת הרמ"א להתיר פאה, מביאה את דעת החולקים, ומה שהקשו עליו, ודוחה אותם, ומסביר שכך היא ההלכה לפי הרמב"ם והשו"ע.

גם בחלק ב' הוא כותב במפורש "ראה בחלק א', שכתבנו שם שמותר לאשה לצאת עם פאה..." אבל מבליע את זה בתוך ההערות ולא בגוף ההלכה.

מי שעיניים בראשו, ויודע לקרוא בין השורות, רואה כיצד המחבר ניסה להסתיר את דעתו. ואכן הגאון הרב בן ציון אבא שאול חלק בהרבה הלכות על הרב עובדיה, אבל כאן שזה נושא שהרב עובדיה דיבר עליו הרבה, הוא לא רצה לצאת בגלוי נגדו.

הציווי הוא לאישה נשואה לכסות את השערות שלה

איך אמר לי רב גדול,

עד כמה נשואה אישה רוצה להראות זה כבר יראת שמיים שלה

הרי בשביל להראות נשואה אני יכולה להחזיק שלט ענק שיראו מכל מקום וכתוב עליו נשואה..

הענין הוא בכיסוי השיער 

שואלת באמת 

מכבדת את מה שאת אומרת ולא מסכימה 

טעות מביכה שהושרשה בציבור... אין לזה שום מקור.

אני מבין גם את הצורך בהמצאה: יש כאלה שפשוט מתקשים להסביר מדוע נשואה בת 90 עם שיער לבן ויבש, צריכה לכסות את שערה, ורווקה בת 30 יכולה לגלות את שערה.

אז ממציאים דברים כמו "הנשואה צריכה היכר שהיא נשואה". אבל לא. בתימן ובארצות נוספות, וגם בחז"ל בזמן הגמרא, הרווקות והנשואות כולן כיסו את שערן ולא היה שום הבדל בין רווקה לנשואה. היה רק סימן אחד ויחיד, ביום הכלולות, שהבתולה היתה פורעת את צמתה על כתפיה.

ביחד עם זה אפשר להיות מאוד יפה עם כיסוי ראש כפי דרישות ההלכה...

אם את מסתמכת על הסברא התורנית של שלום-בית - אין מבחינה תורנית שום מקור לכך שאשה תלך ללא כיסוי ראש "בגלל שלום בית" כי בעלה רוצה. זה לא דבר טוב לצטט דברים תורניים, ולבנות על סמכם הלכות מחודשות, כשאינם בהקשר.

השם נמחק בשביל להשכין שלום, כי כך ה' ציוה בתורתו. ושתמשים בכך כדי להראות כמה גדול שלום בית. אבל זה כמובן לא מתיר לעבור סתם עבירות "כי הבעל רוצה". כל דבר, צריך בדיקה לעצמו.

[מניח שלא מעט נשים היו מאד מתנגדות שאשה "תשמע לבעלה" אם היה אומר לה ללכת עם משהו שמכוער בעיניה, ולא היו אומרות שתעשה כך "בגלל שלום בית".... אז זה לא פחות]

אז לא כדאי שתורדי. יותר טוב מבלי בכלל לדעתי.  פשוט תחפשי סרט וכו' ששניכם אוהבים..

עוד משהי רשמה זאת - "מדאורייתא אאל"ט אישה חייבת שיהיה ניכר שהיא נשואה ".

להבהרה: ברור שרצוי עדיף מלא אבל גם אם את לא שם אז עדיף משהו על כלום. 

ב"הצלחה ושבת שלום!

כי כשאת בלי כיסוי ראש, יש סיכוי שתחזרי בתשובה יום אחד ותכסי את הראש.

אבל כשאת עם "סרט", את עלולה עוד לפתח אידאולוגיה שהסרט הוא תחליף לכיסוי, ולהרגיש טוב עם זה... 

כמו שכל אחד ואחת מבינים שביקיני הוא לא "משהו" כך גם סרט. הוא לא כיסוי בשום מובן. ו"היכר" שהיא נשואה הוא המצאה עכשווית שאין לה מקור הלכתי.

זו אכן חולשה, ש"אינך מסוגלת" כיסוי ראש מלא. וראוי היה להתגבר על זה, על כל פנים כשיוצאים מהבית, אבל לא זו היתה השאלה.

מוטב חלקית, מאשר בכלל לא. זה לא או שעושים או שום דבר.

ובוודאי שפאה, שהלכו דורות של נשים - וגם היום - זה לא "מגוחך".

פסיקת הלכה אינה לפי "הרגשת בטן".

נכון שיש משהו בריא בתחושה הזו, שפאה, בפרט בצורתה כיום, זה נראה "כאילו". אבל יש הרבה שמתירים כך, יש אפילו שרואים בכך יתרון (הרבי מלובאוויטש).

על כן, תאמרי לבעלך שאת מבינה את ההרגשה שלו - אבל אינך רוצה לחזור להסתובב לגמרי כמו רווקה כשאת נשואה. לא צנוע.

ואם מתאים מבחינתך ללכת עם פאה - תאמרי לו ששמעת שהרבה פוסקים מתירים את זה לגמרי, כי זה לא השיער הטבעי; ושאת תלכי עם פאה שאינה ראוותנית שנראית לו פיתרון "מגוחך", אלא עם משהו שאינו כמו בלי כיסוי ראש. הוא יעיין בהלכה, ילמד אותה קצת יותר. את תמצאי פאה הולמת שיפה לך ואינה "בוטה" מידי, ושניכם תוכלו להיות מרוצים. ובעיקר - טוב בעיני ה'..

אנשים נוטים לחשוב שהחיים שחור לבן- או הכל או לא כלום. וזה לא כך בעיני השם! ד' רואה ומעריך ואוהב כל השתדלות הכי קטנה שלנו! אז להפך.. אם את רוצה לעשות שינוי אז רק שינוי לטובה- להוסיף ולא להוריד..!

 גם אם כרגע קשה לך לכסות את כל שערותייך, דעי לך ששימת סרט שמראה שאת נשואה יש גם משקל הלכתי חשוב ביותר. קוראים לזה "דת משה". אולי אם תסתכלי יחד עם בעלך על ההלכות שנוגעות לכיסוי ראש, ואפילו תשאלו רב ששניהם סומכים עליו, זה ישב טוב יותר על שניכם. כי בהחלט יש מקום לסרט על פי ההלכה. בהצלחה רבה!

למען השם, מאיפה הבאת את זה?

"דת משה" אומרת שהראש צריך להיות מכוסה במלואו. אצטט לך מהרמב"ם הלכות אישות פרק כ"ד: "ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת משה: יוצאה בשוק ושער ראשה גלוי". כך גם בשו"ע.

"דת יהודית" היא תוספת מאוחרת של מנהג בנות ישראל, כל מקום לפי מנהגו. זה גם משתנה לפי המקום והזמן. בעבר, מדין "דת יהודית" לבשו רדיד גדול כתוספת לכיסוי, היום השתנה המנהג ואין חיוב ללבשו.

"דת משה" לא אומרת שהנשואה צריכה להצהיר שהיא נשואה, אין בכלל חיוב כזה, וכמובן של"סרט" אין כלל משמעות מבחינה הלכתית.

אדרבה, הסרט הוא גרוע מאוד, כי נשים שעונדות סרט על הראש מרגישות טוב עם עצמן מתוך בורות וחוסר ידיעה, כאשר הן עוברות על איסור דאורייתא.

ראשית, האשה לא אמרה שהיא הולכת עם סרט בלבד, אלא עם "חצי כיסוי ראש עם סרט". אני מבין שכוונתה שמכסה חצי ראש.

דבר שני, היא לא עושה מכך "אידיאולוגיה". היא יודעת שזה לא בסדר, אלא ש"אינה יכולה", בהרגשתה, ללכת עם יותר מזה. הרצון הזה שמתבטא במשהו, יוכל להביא לחיזוק יותר. אם תתרגל ללא כלום - הסיכוי שפעם תחזור בה קטן יותר. מתרגלת באפקרותא. יש להעריך כל רצון טוב.

דבר שלישי, בהיות שאכן יש מפוסקי דורנו, כולל גדולי גדולים, שהדגישו את הכיעור בהשתדלות "להיראות כמו רווקה" (כך יש מהרב אויערבך), אז גם אם  לדעתך זו דעת מיעוט, מכל מקום - השתדלותה ללכת אפילו לפי משהו שמבטא כיוון שיש הסוברים שהוא חשוב (אע"פ שאכן הלכתית לא יסכימו ש"חצי" זה נחשב לכיסוי), יש בה משהו. זה כבר שייך יותר לחוכמה של הוראת הוראה, מאשר לשאלה ההלכתית. בפרט שיש מיעוט קטן מאד, למיטב זכרוני, שסובר שגם ב"קצת כיסוי" יש משהו. מוטב שאשה תתכוון לסמוך על מישהו, אשר להתייאש לגמרי.

לגבי עצם הענין שכיסוי ראש מבטא את היותה נשואה - אע"פ שלא פוסקים הלכה (וקל וחומר לא ההיפך מההלכה), לפי "טעמא", אבל ברור שזו סברא חזקה, אע"פ שידוע לי כאלה שציטטת בעבר שדיברו על כך כמו סוג של "גזירת הכתוב". יש כמה וכמה מקורות הפוכים. כמובן, לא אכנס כאן לדיון חוזר.... כך שאין צורך לטרוח להביא את המקורות שהבאת בענין זה בעבר (היה יהודי יקר, לתמיד חכם חשוב, הרב אלימלך בר שאול זצ"ל, רבה של רחובות, שהאריך להסביר בתשובה לאשה ששאלה, מובא בספרו, עד כמה כיסוי הראש הוא "נזר הצניעות" והכתר שמבחין אשה נשואה. ממש לא כדאי לזלזל בדברים כאלה, גם אגב שיטפא של הרצון להעמיד על ערך הפאה..)

אבל בוודאי נכון, שמצד הדין הראש צריך להיות מכוסה. לא "חצי". יש דיון לגבי ה"טפח"/שתי אצבעות כידוע, אבל לא "קצת כיסוי".

ובוודאי נכון שפאה זה פיתרון מצוין למצב כזה. בזה צריך הסברה לבעל, שהלכה זה לא רק לפי "הרגשה". גם ייראה לו טוב - וגם תנהג לפי הדין. זו סברא מאד מאד בעייתית, לחשוב שבגלל שזה נראה לו כמו ללא כיסוי, אז עדיף באמת ללא כיסוי... הבדל שמיים וארץ.

ומקריאה ברפרוף טעיתי והבנתי משום מה שמדובר בסרט בלבד.

אבל במחילת כבוד תורתך, דבריי במקומם עומדים, ואין ממש הבדל בין חצי כיסוי לבין סרט.

ואסביר: בשמירת שבת, לדוגמא, יש ענין שגם אדם שמחלל שבת, יקבל על עצמו משהו. לדוגמא אם הוא מעשן, אז יקבל על עצמו לא לכבות את הסיגריה. לאט לאט הוא ימשיך ויוסיף עוד, עד שיגיע לשמירת שבת מלאה. וזה בדוק ומנוסה.

בכיסוי, לעומת זאת, יש ענין לכסות את כל הראש. כיסוי חציו, אינו מועיל מאומה. אף אחד לא יבוא לאשה שחובשת בגד שמכסה את הצד הקדמי שלה ומגלה את הצד האחורי (סתם זורק דוגמא שעלתה בראשי כרגע) ויאמר לה "כל הכבוד, בת ישראל צנועה את! לכסות חצי זה לא פשוט! המשיכי כך!" כולנו מבינים שזאת בדיחה.

אותה אשה, כשהיא מבינה שגם חצי כיסוי זה משהו, היא פשוט תמשיך עם זה ותרגיש טוב עם עצמה. ובעלה הצדיק פשוט הבהיר לה שזה כלום... ועדיף שלא תשים כלום, כדי שתפנים היטב שזה כלום.

אני חולק עליך בכל מה שכתבת. הניסיון הוכיח ש"הסרט" הולך ומתפשט בציבור הדתי לאומי, ועוד ועוד נשים חושבות שהסרט זה משהו, כי הרי "הכיסוי נועד להדגיש שאני נשואה". שזה שטות והבל, ללא שום מקור, כפי שהארכתי בכמה תגובות כאן בדיון הזה.

גם מה שהבאת בשם הגרש"ז אויערבאך - אין לזה מקור. אולי הוא דיבר על הניסיון להשוות לכיסוי מראה של "בלי כיסוי". אבל ללא קשר לרווקה. אבל אלה שמועות בשמו, הוא לא כתב זאת מעולם, ויש סבירות גבוהה שלא אמר זאת מעולם. 

איני מבין איך הגעת ל"גדולי גדולים" כאשר בקושי מדובר בשמועה בשם גדול אחד... או בתקנונים שונים, שכידוע אינם משקפים את ההלכה (אגב, גם בתקנון זה כתוב בלשון של "לא ראוי").

לגבי מה שכתבת שזו סברא חזקה, שכיסוי הראש מבטא את היותה נשואה - יכול להיות שזו סברא חזקה, אבל מי שיתרשם מזה הוא רק אחד שלא קרא ולא שנה, אבל ת"ח כמוך צריך להכיר את הענין מיסודו, וכשלומדים זאת ביסודיות מבינים שזה עורבא פרח.

הגמרא בכתובות ע"ב מדברת על "בנות ישראל". הגר"א, הב"ח, ועוד, דייקו מגמרא זו שאין שום הבדל בין נשואה לפנויה. הרמב"ם והשו"ע כתבו זאת בפשטות: "אחת פנויה ואחת אשת איש". האחרונים, מחמת המנהג שהרווקות יוצאות כיום פרועות, נדחקו מאוד בביאור דבריהם. אבל בפשטות? הם דיברו על נשואות ורווקות... גם הגמרא בנדרים שהגדירה את הגברים כ"שחורי הראש" והנודר מהם מותר בנשים (למרות שאם הרווקות פרועות, אז הוא אסור בכל הרווקות כי גם הן שחורי הראש).

גם הפמ"ג הבין כך, ואין כאן המקום להאריך בזה. גם קללת חוה המובאת במסכת עירובין דף ק', מדברת על נשים באופן כללי. 

מה שהרב בר שאול האריך להסביר שכיסוי ראש הוא נזר צניעות וכו' - אני לא מזלזל בזה, וזה אכן טוב עבור בנות שמתקרבות לדת ומתעניינות מהו טעם כיסוי הראש. אבל אם רואים שכתוצאה מההסבר הזה, נשים חושבות שמספיק "סרט", אז צריך להדגיש שההסבר הזה חסר מקור לחלוטין... (ולא בגלל אג'נדה שקשורה לפאה).

אבל, יש לציין שראשית, על אף מה שהבאת לגבי "אחד נשואות ואחד פנויות" (שגם שם ההבנה הפשוט ההיא שזה ענין של צניעות, גם אם זה בבחינת "טעמא דקרא" ואינו משנה להלכה-למעשה), למעשה זה אצל  נשואות בלבד, כיום דומני ללא יוצא מן הכלל. ובכן, הנהגת צניעות יתרה אצל נשואות. זו הכוונה. לא סתם איזה "סמל" שהיא נשואה, מעין אותם גברים שעונדים טבעת למטרה זו.... לכך התכוונתי שזו "סברא חזקה", שכיסוי הראש נועד להדגיש צניעות, ולמעשה - את הצניעות היתרה אצל אשה נשואה. בין אם מטעם שהיא אשת איש, בין אם מטעם שהיא בעולת-בעל.

וגם יש סברא טובה להבין באופן טבעי את הענין, על אף שאכן היה גדול שכתב שכביכול מסברא אי אפשר להבין מה ההבדל ביניהן. לא ניכנס שוב לפירוט.

דבר שני, בוודאי שאני מסכים איתך שזו רעה חולה, שמתפשטת אופנה כזו של "סרט", ונשים כאילו "פוסקות לעצמן" מתוך הרגשה.

אבל כאן היתה שאלה ספציפית, של אשה שניכר שאינה עושה זאת כאידיאולוגיה, כפי שכבר כתבתי. במקרה כזה, אכן ראוי לעודד את זה כשלב שיש לקוות שישתפר עוד, מאשר לומר "אל תלכי בכלל"..

ולגבי המשל שהבאת, אדרבה: אם מישהי היתה הולכת חלילה בפריצות גמורה - והיתה אומרת, אכסה קצת יותר, כי זה בינתיים מה שאני יכולה, ברור שהיו מעודדים אותה. גם מסבירים שזה לא סוף פסוק. 

לגבי ההסבר של הרב בר שאול זצ"ל, לדעתי זה לא רק ל"מתקרבות" - ולא בגלל זה כתב את זה. אפשר לראות בספרו. זה הסבר טוב ומוצק, כרגיל כאשר מבארים רעיונות שאחרי הלכות (כשכמובן, קיום ההלכה אינו מותנה ב"רעיון"). ואינו "חסר מקור" כלל, כפי שביארתי לעיל. 

ולא ההסבר הזה גורם ל"סרט"... זה נכתב לפני שנים רבות, כשעוד לא חשבו על דבר כזה... היו לא מעטות שכלל לא הלכו עם כיסוי ראש, והיו אחרות. אלו שהולכות עם סרט כי חושבות שזה "מציין" את היותה נשואה, אולי יפה שרוצות להדגיש שהן כבר נשואות - זה טוב בני עצמו - אבל אין לכך קשר, לפחות לפי רובא-דרובא של הפוסקים (ראיתי דומני משהו חריג בענין) למצוה לכסות את הראש.

ולגבי בעלה של זאת, שאתה קורא לו "בעלה הצדיק", ודן אותו לכף זכות שכל מה שאמר לה שתלך בלי זה, זה כדי שתפנים זה לא כלום.... יפה שאתה מסתכל עליו בעין טובה, אבל אני לא משוכנע שזה כך. על אף שתיאורטית יתכן שאמר במר ליבו. שהרי גם על פאה אמר כך. כלומר, מה שנראה לו "לא אמיתי", כבר יותר טוב שתלך בלי זה... לומר לאשתו הלכה-למעשה שתלך וראשה מגולה לגמרי - זאת טעות קשה. ואני מסופק מאד אם זה היה כדי "לגרום" שתלך עם מלא. חוששני שיגרום ההיפך.

במחילה - אסתפק בכך  לדיונים הללו. אחרת עלולים שוה להיסחף שוב בדיון שאין לו סוף, בנושא שקרוב מאד לליבך (אולי ל"ראשך", או יותר נכון, ראש רעייתך..). בשו"ט. שנזכה לכתר מלוכה מה' על עמו ונחלתו.

[בהיות שאגב שיטפא כתבת, "ת"ח כמוך" וכד', אני חייב לציין למען היושר, שלצערי לא הגעתי לכך. נקוה שבעז"ה עם הזמן..)

וזה גם לא מוזכר בראשונים.

אגב, אם יש בשיער חוסר צניעות, אז לא צריך ללמוד מ"ופרע את ראש האשה". הרי כתוב "והיה מחניך קדוש" ומשם כבר מובן שכל גילוי ערוה הוא אסור. גם הגמרא במסכת ברכות כ"ד מביאה ממרחק לחמה, ששיער הוא ערוה מהפסוק "שערך כעדר העזים". היא אפילו לא מנסה ללמוד זאת מ"ופרע את ראש האשה"..

רש"י בכתובות דף ע"ב מבאר שממעשה הכהן והסוטה, למדים שכך היה מנהג בנות ישראל. זהו פירושו העיקרי של רש"י: "מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר". זוהי גזירת הכתוב גמורה, או למעלה מכך, מנהג בנות ישראל שמוזכר בתורה...

מסברא, אכן אי אפשר להבין מה שונה רווקה מנשואה, ואפילו הרב עובדיה, שהתנגד כידוע ללבישת פאה, הביא פוסק כלשהו שכתב לאסור פאה מטעם זה שנשואה נראית כמו רווקה, ודחה אותו לגמרי, וכתב שאין הבדל בין נשואה לרווקה נדה, שתיהן אסורות באיסור חמור.

גם אין שום חילוק בדיני הצניעות בין רווקה לנשואה, מדוע שדוקא בפרט זה יהיה חילוק.

אגב, מלשון השאלה לא משתמע כדבריך, זה מה שהיא כותבת: "אני שמה חצי כיסוי עם סרט. בעלי טוען שזה מגוחך ורוצה שאוריד לגמריי. על כיסוי ראש מלא מבחינתי אין מה לדבר לא מסוגלת".

לגבי המשל שהבאתי - אני לא מאמין שאתה היית מעודד מישהי שרגילה ללכת בבגד ים, כאשר היא תכסה צד אחד. אני חושב שגם אתה היית מבין שזה חוכא ואיטלולא. משום מה, בכיסוי הראש, לא מבינים שחצי כיסוי זה בדיחה... לכן הבאתי דוגמא.

אגב, גם לא מבינים את הבעייתיות בכיסוי ראש מסוג כזה שמחליק כל רגע מהראש. אבל אם אשה תלבש חצאית כזאת שכל כמה דקות תיפול לה, כולם יבינו את הבעייתיות...
 
הסברים הם נחמדים באופן כללי, בפרט למתחזקים, אבל לא כאשר יודעים שההסבר אינו מתחיל כלל. כאשר מבינים שמדין התורה אין שום חילוק בין נשואה לרווקה, וגם מדין הגמ', וגם מדין השו"ע והרמב"ם, והמצב הנתון שהרווקות הולכות פרועות, הוא מצב של בדיעבד שהפוסקים אישרו אותו בלית ברירה ומתוך דוחק עצום בשו"ע וברמב"ם (האם יש לשון יותר ברורה מ"אחת פנויה ואחת אשת איש"?) - אזי מבינים שההסבר הוא מגוחך. נחמד, אבל מגוחך...

אפשר גם להוסיף שבארצות אותנטיות כמו תימן, הלכו גם הרווקות וגם הנשואות בכיסוי ראש. כמובן שלא היה שום הבדל בין רווקה לנשואה. אם היו שומעים את ההסבר של הרב בר שאול, זה היה ממש מצחיק אותם. לכן זה גם מצחיק אותי, כאחד שלמד את הסוגיה.
 

הגמרא במסכת ברכות דף כ"ד אומרת ששיער הוא ערוה. 

מסבירים הראשונים במקום, ששיער הבתולות אינו ערווה, כי... הבתולות רגילות ללכת בגילוי ראש.

(אגב לשיטת הרמב"ם גם שיער הנשואות אינו ערווה ומותר לקרוא דברי תורה כנגדו, הוא סובר שהשיער הוא כלום. כך הבין רבי יוסף קארו בדבריו).

מה למדים מדברי הראשונים? ששיער אינו ערווה "בעצם" אלא שרק אם הוא רגיל להתכסות, אז גילויו לפתע מעורר תאווה והרהור (זה דבר שאפשר להבין בהגיון פשוט - כל דבר שרגיל להתכסות ופתאום מתגלה, הוא מעורר הרהור).

מכאן פסקו האחרונים, כמו בן איש חי, ערוך השולחן, וגם אחרון חביב, רבי עובדיה יוסף, ששיער הנשואות בימינו אינו "ערווה" ואם אשה חילונית רגילה ללכת בגילוי ראש, מותר לקרוא דברי תורה כנגדה, כי שערה אינו מביא הרהור מיוחד.

זאת אומרת, יש הבדל בין החיוב לכסות את הראש, שהוא מדאורייתא, "גזירת הכתוב", ולעולם יש חיוב כזה, כי התורה אינה משתנה, לבין המושג "ערוה" בשיער, שהוא משתנה לפי הזמן והמקום.

ועכשיו (בהנחה שקראת והבנת עד כאן), תעמדי מול המראה ותקראי שוב את המשפט שכתבת: "תפסיק לדקלם דברים בלי להבין את הפשט"....

אותו "סרט" ממילא לא מכסה שום דבר ואין לו דין של כיסוי כלשהו. אם כבר, עדיף שתעשה רצון בעלה, ואולי יום אחד תתעורר בתשובה שלמה ותכסה את ראשה כמו שצריך.

אלא שקשה לה לקיים בשלמות.

אז לזלזל בהשתדלות - זו לא דרך נכונה. הרי זה לא שאם לא היתה מצוה, היא היתה שמה חצי כיסוי כתחביב. זה לפחות סוג של הצהרה על רצון חשוב. בעז"ה תתקדם יותר. דומני שאם היתה שואלת פוסקי הלכה מובהקים, כאשר ברור שאינה עושה מזה אידיאולוגיה - היו אומרים לה שעדיף כך מאשר בכלל לא..

עיקר השאלה בענין "חצי או לא כלום", בפרט במישהי כזו שאינה עושה מכך אידיאולוגיה אלא "קשה לה", אינה האם זה "שווה" משהו הלכתית או לא (שגם בזה יש כנראה מיעוט שנותן לכך ערך הלכתי ממשי), אלא שאלה של דרכי פסיקה (ובשביל להבין אותה, צריך באמת להיות פוסק רציני, שתופס את ה"ראש" של נשים מסויימות, למה בכלל זה "קשה להן"... לנו זה נראה יופי. צריך "להעמיק" באמפתיה כדי להבין למה יש נשים ש"קשה להן".. כך גם יהיה יותר קל לשכנע אותן שממש כדאי בכל זאת. בלי להבין מה קשה לשני, גם לא תוכל לשכנע אותו להתגבר על הקושי, כנראה. לפעמים גם אם נאמר לו שזה רצון השם...).

קל וחומר, שהיא כנראה אכן רוצה לקיים את ההלכה, ומוכנה ללכת עם פאה. אז מי שרוצה לעשות "מה שהוא רוצה", זה דווקא האיש בנידון זה.. (גם עליו ניתן ללמד זכות, ש"נראה לו" שזה סוג של רמאות..). אין "ואהבת לרעך כמוך", ללכת ללא שמץ כיסוי, כי האיש לא רוצה פאה...  צריך להסביר לו, במתינות.

אך האם הבעל דנן חשקה נפשו לפסוק בביתו כפסיקת הרוב, ולא לסמוך על דעת מיעוט.

בנוסף, אין לנו את הצד שלו, אולי הוא מספר את זה אחרת.

כמובן שהכל השערות, ניתן מאוד להתחבר לצד של האשה, כי הוא המופיע כאן כמסכן שלא נותנים לו דרור לעבוד את ה' כרצונו.

בכל עניין כזה בו ההלכה מתנגשת עם הזוגיות צריך לדון בזה בצורה מעמיקה וזוגית, ולא מבחינה הלכתית.

לכן, טענתי פה שהיא צריכה ללכת לקראתו, שהרי אם בעלה מצהיר בפניה שהיא יכולה ללכת בלי כיסוי ראש, כי חצי זה לא כיסוי כי כך פוסקים רבותיו, אל לנו לזלזל בפסיקה שלו, ואל לה לזלזל בפסיקה שלו, ולומר לו, דעתך ההלכתית אינה מקובלת כאן, חופשיה אני לפסוק כרצוני, אין זה כי אם חוסר בתקשורת, ולא מעצור בעקבות חוסר ידע הלכתי או פסק הלכה מפורש.

ראשית, הרי הוא מתנגד גם לפאה. זה בוודאי לא "דעת מיעוט", ובוודאי שלא נכון שמישהו מרבותיו יאמר שעדיף ללא כיסוי מאשר פאה..

דבר שני, גם לגבי ה"חצי" זו לא רק "שאלה זוגית" כמו שניסית להציג. כי גם אם הבעל פוסק כרבותיו (נניח שזה כך. לא בטוח - כי איש מרבותיו מן הסתם לא היה אומר לו שעדיף שכבר תלך בלי כיסוי בכלל) - אף אחד לא מזלזל בפסיקתו. וגם  היא, בוודאי שהיה ראוי שתנהג כרצונו. כפי שכתבת. בזה אין מחלוקת. השאלה היא כעת, כשלמעשה אינה הולכת כך, כי "אינה מסוגלת" לדבריה - גם אם לא מקבלים הסבר כזה - האם עדיף שתלך בכלל בלי כיסוי, כי לדעתו זה לא נקרא ממילא.  על זה אמרתי, שזו שאלה בדרכי פסיקה. כי לקבלת עצתו, יש משמעות של עשית דבר שהיא מרגישה בו עבירה, יותר ממה שכעת; ואח"כ גם התרגלות למשהו שיהיה קשה לתקן.

אז אם הוא סובר שזה "אותו דבר" למשה - אולי כדאי שבאמת ישאל את רבותיו אם עצתו נכונה... בטוחני שיאמרו שלא, קל וחומר על פאה.

זוג שחזר בתשובה ולאט לאט קיבלו על עצמם ממש את כל המצוות

היה רק דבר אחד שהאישה לא הצליחה לעשות - היא לא היתה מסוגלת לכסות את ראשה

בעלה מאוד מאוד רצה שתעשה את זה והיא פשוט לא היתה מסוגלת

הוא ניסה לקחת אותה למומחים ויועצים ורבנים שיסבירו את חשיבות המצווה, שיתנו רעיונות איך לקים אותה בהכי פחות אי נוחות

כלום לא עזר - פשוט לא היתה מסוגלת

ואז הוא שמע על רב גדול מאוד בירושלים, ר שלמה זלמן אוירבאך

הוא אמר לה שהוא יסע לרב לשאול אותו לדעתו על הענין וסוכם שהיא תנסה לקבל את מה שהרב יקבע

הוא נסע וחזר שותק

היא שואלת אותו: מה הרב אמר

והבעל עונה בשפל קול: שאת צודקת

-מה?????

-שאת צודקת

-???

-הרב אמר לי שכל היופי של האישה והפאר והנשיות זה בשער, ומאוד מאוד מאוד קשה לכסות את הראש

וואו!

כששמעה האישה את זה היא קיבלה על עצמה כיסוי ראש, כיון שהרגישה את הדבר הכ"כ נכון הזה, שמאוד קשה לכסות את הראש

מעריכה אותך על העמידה במבחן, גם מול בעלך, מחזקת אותך להעלות בקודש ולא חלילה להוריד

יש לי משפט שלי אישית מהדהד מאז התיכון: בפרשת אישה סוטה כתוב שבמסגרת מסע ההשפלה שהחוטאת עוברת בחצר העזרה מסירים את כיסוי הראש שלה, ושם כותב רש"י הקדוש משהו בערך כזה: "מכאן לבנות ישראל, שגילוי הראש גנאי הוא להן" - אמאלה, מי רוצה להיות מגונית? האם כשיבוא המשיח בקרוב ממש תלכי לשכנה להשאיל כובע כדי שתוכלי לבוא לראותו במקדש?

לפי השו"ע , אישה שמביישת את בעלה , יוצאת ללא כתובה.

כתוב.

לא כתוב כך בהקשר כזה.

אדרבה, מה שכתוב, זה שניתן להוציא ללא כתובה אשה שהולכת ללא כיסוי ראש, עוברת על "דת יהודית". ולא שהאיש יציע לה באופן מעשי ללכת בכלל בלי כיסוי ראש כי "מתבייש בחצי"...  למעשה, היום לא מוציאים בגלל זה. צריך לפתור בצורה אמיתית.

ומה שאתה אומר גם לא נכון וגם לא קשור לנושא.

ואם תגיד את זה עוד עשר פעמים, לא יהפך הסילוף שלך לאמת.

וזה לא מה שמעניין את הבית יוסף.

ממש לא אכפת לו איזה בגד לובשת האישה ואיך מיסתרקת ואם יש לה כיסוי ראש או אין לה או יש לה חצי.

הוא מדבר על היחס של אישה לבעלה, זו הסיבה שהיא יוצאת בלי כתובה.

לכן ערוך השולחן, פסק שהיום לא מגרשים אישה בגלל כיסוי ראש, לא בגלל שפעם היה אסור ועכשיו מותר, אלא בגלל שגם היום וגם אז זה לא מה שהיה חשוב.

פעם כיסוי ראש היה אינדיקציה למשהו והיום לא אינדיקציה לכלום, אבל העיקרון ההלכתי נשאר כמו שהיה, אם אישה מביישת את בעלה, היא יוצאת ללא כתובה וזה לא משנה איך היא מביישת, אם בלבוש שלה, או בהתנהגות שלה או בדיבור שלה. לא משנה

אבל אנשים קטנים מתעסקים בשטויות, כן כיסוי, לא כיסוי, חצי כיסוי. הבלים.

אין צורך שאומר "עוד עשר פעמים".. מה שכתבתי - זה מה שאומרת הגמרא. שאדם יכול לגרש "עוברת על דת יהודית". למעשה בנושא זה, לא כך נוהגים היום.

אז אם היית אומר שמביישת אותו בכך שאינה הולכת בכיסוי ראש, ניחא.

אבל שיכול לומר לה שתלך לגמרי ללא כיסוי ראש, כי "מביישת אותו" שהולכת עם חצי, בוודאי שזה ממש ההיפך מההלכה.

שלא לדבר על גילוי הראש, מאן דכר שמיה.

כל מה שאת עושה למען התקדמות ליותר קדושה זה מעולה!!!

תשאלי רב מה לעשות הכי טוב

אינ מבינה את הטענות של שניכם אבל יש גם צד גיחוך... הוא מתבייש בסרט שלך אז מה הוא מציע ? להוריד את הכל!

ואת "לא מסוגלת" לשים כסוי ראש יותר מכסה...למה?

כדאי מאד לבדוק כל אחד מה מניע אותו.. מה יגידו.?.. מה חושבים עליהם... ?

אומרים שיש החלטה אחד שמקרבים את שני בני הזוג לשם יתברך

מה ההחלטה שלכם?

כשאדם עובר על ההלכה, אין לזה קשר עם המשפט "70 פנים לתורה". המשפט הזה מדבר על פירושם של דברי אגדה... אבל הלכה יש רק אחת.

אם אדם מצווה להניח תפילין, והוא מחליט להניח קוביה הונגרית, כולם מבינים שאין כאן שום מצווה. למרות ש"בכל זאת, הוא מניח משהו".

אני מבינה אותך, ויש לי הרבה חברות שהן משתפות אותי בהתלבטות הזאת,

אני מציעה להן ללכת עם כיסוי מלא, לא מתוך הכרח, אלא איך שאני רואה את איך שצריך ללכת.

זו בהחלט התמודדות לא פשוטה עבורי, מודה.

מרגש ממש

האמת שלא כ"כ יודעת לגבי עלויות של חתונה רגילה כיום כיוון שעברו יותר מ19 שנים מאז שהייתי שם וכמו בכל דבר בארץ המחירים עלו בצורה עצומה,

אבל אולי כמה נקודות שכן יכולות להיות כיוון לבירור:

- לחפש מקומות לא הכי יוקרתיים אלא נעימים וטובים אבל במחירים הגיוניים (עד כמה שאפשר). (לי זכור לטובה אולם "גן הפקאן" בנתיבות שבו אנחנו התחתנו אבל שוב לא יודעת מה המצב שם לאחר כמעט 20 שנה ) 

אז אולי אולמות שהם כן מכובדים יפים ונעימים אבל במיקום יותר פריפרילי יכולים להוזיל עלויות?

- אולי למצוא מקום בחוץ ושם לערוך את החתונה? כמו נקודת נוף מיוחדת בארץ שללא עלות אלא להביא את הכל לשם? יכול לעבוד?

ואז יש כל מיני כיוונים שאנשים יכולים לרצות כמו נוף של הרים, ליד הים במיקום פרטי יחסית, טבע אחר שאתם מביאים מארגנים שיסדרו שם הכל מא עד ת (זה מן הסתם בתשלום אבל לפחות האולם עצמו נחסך) וכן הלאה.

- כמות המוזמנים - לראות שמזמינים בהחלט את מי שרוצים לשמוח איתו ושהוא ישמח איתנו, אבל כן לשים לב למעגלים יותר רחבים שלא עונים כ"כ להגדרה הנ"ל ואיפה כן אפשר לעשות משהו יותר חמים וקטן מהבחינה הזו.

- אחותי התחתנה בחתונת קורונה והאמת בדיעבד זה היה אחד הדברים השווים שיש! נכון שזה לא היה לכתחילה אבל בסופו של דבר הם פשוט עשו בדשא של הגינה, עם המון המון אהבה, חברים ומשפחה קרובה, ודאגו שלא יחסר דבר. והמון זוגות בגלל הקורונה עשו כך אז זה אולי קונספט שאפשר לשכפל אפילו לא בקורונה?

כלומר רק במובן האפשרי כמובן ולא לקיצון השני...

- אולי להשכיר שמלת כלה ולאו דווקא לקנות יכול להוזיל עלויות?

זה מה שעולה לי כרגע

שתהיה המון ברכה והצלחה ומזל טוב גדול

בניין עדי עד ב"ה

הייתי בחתונה כזו של חברה אהובה ובאתי בשמחה, וגם המון מהאורחים.

בטח בשבתות קיץ שנכנסות מאוחר.

ברור שיש כאלה שלא יתאים להם,

אבל אם מתארגנים מראש זה יכול להיות סבבה לגמרי.

מה גם שאם חושבים על זה גם בחתונות ערב תמיד יכול להיות מישהו שלא יתאים לו...

אז נכון ששישי צהריים יכול לא להתאים ליותר, אבל בד"כ רוב המוזמנים יכולים לסדר זאת שכן יסתדר להם.

והכי חשוב לשמוח בשמחתם,

חתונה זה פעם בחיים בעזרת ה' אז לשריין יום שישי אחד לחברים טובים או קרובים אהובים זה ממש בסדר גמור. ובטח לא לשנוא אותם חלילה (יודעת שכתבת בכוונה קיצוני ובכל זאת)

בחירה שלכם.

כמה דברים:

א. לגבי מה שכתבת "ישנא אתכם" או "בחירה שלכם" - כמובן שלא מדובר בנו (בעלי ואני) כזוג כי גם לא התחתנו בשישי בצהריים בכלל וגם זה היה לפני כמעט 20 שנה, כך שהמילים אתכם ושלכם לא רלוונטיות.

ב. והכי חשוב - לכתוב על זוג שכן החליט או יחליט בעתיד להתחתן בשישי בצהריים שהם חצופים ושצריך לשנוא אותם זה ממש קיצוניות בצורה לא ראויה כלל בעיניי.

מה יש לשנוא אנשים שזוהי הבחירה והעדפה שלהם?

מה יש לומר שהם חצופים?

הם בסך הכל בחרו במשהו שמתאים להם משיקוליהם.

האם אנחנו יכולים לדעת את השיקולים של כל אחד? ודאי שלא.

ואם כך החליטו - ודאי שזה לאחר מחשבה ומה שהכי מתאים להם וטוב להם.

והם אלה שמתחתנים

אז נשמח בשמחתם

זה היום שלהם, לא שלנו.

אז בעיניי נעשה מאמץ להגיע אם מסתדר לנו כדי לשמוח איתם

ואם לא מסתדר - זה גם בסדר גמור. רק בטח שלא להגיד שזו חוצפה או לשנוא חלילה.

זה מה שנוח לו 

אתה לא חייב לבוא

אבל מכאן ועד חוצפה?

מאיזה צד?

בשישי יש יותר תחבץ מאשר ב11 בלילה

בשישי אנשים לא עובדים

לארגן שבת אפשר מחמישי בערב אם יודעים שיש משהו למחרת

היינו כמה פעמים בחתונה בצהריים. בקיץ כמובן.  

האופי של החתונה שונה לגמרי מחתונת ערב.  

זו יותר מפגש משפחתי וחברתי קליל - לפחות בחתונות שאנחנו היינו.  

הארוע גם קצר יותר מחתונת ערב שנמשכת שעות.  

כי צריך לוודא שחתונה נגמרת בשעה סבירה

אם זה אירוע בשעון חורף, זה אומר שהחתונה מתחילה סביב 10-11 (ואז זה אומר שהכלה מתחילה להתארגן ב6 בבוקר)

בשעון קיץ זה אולי אפשרי, אבל גם לחוץ

לא כל הספקים הדתיים יסכימו לאירוע שישי בצהריים

כי להקה וצלם צריכים להשאר עד סוף האירוע, ואם הם גרים רחוק זה לא תמיד מתאפשר

הייתי בחתונות שישי בצהריים

זה נחמד כאורח, 

כבעלי השמחה זה לדעתי לחוץ

אם הקבלת פנים/החופה בחוץ

בשעון קיץ = שיא הקיץ זה בלתי אפשרי לעמוד בחוץ.

חייבים מקום מקורה וממוזג.

הייתי בחתונת שישי בצהריים סביב לג בעומר ובאמת היה מזג אוויר סביר בצל.

גם שם בשמש היה לא כיף לעמוד יותר מ3 דקות

עכשיו ביולי אוגוסט

אין מצב שהייתי מסכים להיות לא במזגן

עכשיו בדקתי ולא נראה שנסגר.  יש עליו reels וסרטונים מהימים האחרונים.  

כנראה את מתכוונת לגן אירועים אחר? 

תשימי לך יעד 60 כל צד

ניתן לעמוד בזה תתכננו היטב מראש,  

פחות מזה יצריך אקרובטיקה מרובה

אבל כמו שכתבו לפני, אם זה רלוונטי לכם אז לנסות למצוא אולם באזור הדרום

מחירים נמוכים משמעותית לאירועים נורמליים

זה יוצא חיסכון משמעותי

אם זה רלוונטי לך אני יכול לתת המלצות בפרטי

אם פחות קריטי אולם סטנדרטי אז יש ביו"ש כל מיני גני אירועים או חצי אולם חצי גן אירועים שהגיוני שיהיו מחירים יותר זולים אבל לא מספיק מכיר

כמובן גם צריך לדעת מה חשוב לכם שיהיה בחתונה, ומה שלא אז לנסות להוריד ולקבל הנחה במחיר

איפה שלא סוגרים לנסות להיכנס לקבוצות של זוגות צעירים ומאורסים

יכולים לתת לכם מידע מאוד משמעותי על חיסכון מהניסיון שלהם

יש הרבה פעמים קבוצות עם כוח קנייה יותר גדול למוצרים שזוגות צעירים צריכים

כל אולם שלא תסגרו תבדקו עליו עם אנשים שהתחתנו שם

יש נגיד קטע לאולמות שבהצעת מחיר הם לא מדברים על העיצוב

ואז פתאום זה יכולה להיות הפתעה כספית מאוד לא נעימה

וזה עוד מלא דברים שאתה לא חושב עליהם

לנסות לבוא פתוחים למגוון של אולמות או כל שירות אחר

ואז אתם יכולים יותר להתמקח כי יש לכם אלטרנטיבה

לדעת להתמקח זה ממש חשוב עם כמה שזה לא נעים

ואם אתם פחות טובים בזה אז שווה למצוא מישהו שקשור אליכם שיכול לבוא ולהתמקח בשבילכם

לא עולה לי עוד כרגע

אבל בכל מקרה שיהיה המון בהצלחה

יש מנעד מאוד רחב של אפשרויות לחתונה, מחתונה ברבנות עם חבילת בורקסים לסעודת מצווה, עד לאירוע ענק של 1,000 איש עם מתנות אישיות מוקדשות באופן אישי ועיצוב של כל מרצפת בצורה מרהיבה בהתאם לקונספט מאחד. בכל אחד ואחד מהשלבים בין לבין יש המון מרווח עם מה אפשר לשחק. כמובן שזו שאלה עד כמה מוכנים לשחק עם זה ומה נחשב "התקמצנות" וקו אדום להוריד.

אני חושבת שזו צריכה להיות החלטה יותר של הכלה, כי רוב ההוצאות קשורות אליה, או בדרך כלל לכלה חשובות הוצאות כמו סידורי שולחנות ועיצוב. וזו שאלה כמה היא מוכנה להתגמש על זה.

כמובן שההוצאה הכי גדולה זה האולם. כמובן שיש גבול כמה אפשר להתפשר בזה, ואם מחליטים שלא רוצים לגרור את כולם לאזור תעשייה מטונף בקצה הארץ ללא תחב"צ, זה מובן. (אם כן לפחות תארגנו הסעה לשם, כי אז תבזבזו הרבה יותר במנות מיותרות לאנשים שלא יכולים להגיע)

אנחנו התחתנו לפני שנתיים הסיכום מול ההורים אצלינו היה שהם מתחלקים חצי חצי על האולם (אולם זול ומתחת לממוצע במחירים היום), ואנחנו משלמים על שאר הספקים כמו צלם, מאפרת, ולהקה. אז רוב החיסכון שלנו התמקד בתחומים האלו. חסכנו בדברים שלנו באופן אישי הרגישו לא משמעותיים ואפשר להוריד, אנשים אחרים זה יראה הוצאות משמעותיות מידי או ההתקמצנות מיותרת. זה באמת עניין אישי, ואין סיבה לסבול בחתונה של עצמך ולהוריד משהו שחשוב לך או לכלה רק בגלל כסף. כמובן כדאי לבדוק אם אפשר להשיג אותו דבר בזול יותר ולא לשפוך כסף סתם.

כל הספקים המדוברים בהחלט עדיין פועלים וראיתי אותם בכמה וכמה חתונות שהיינו בהן. לא נסענו לקצה הארץ לאיזה מישהו מיוחד וזול, כי היה לנו חשוב שהם יהיו איכותיים עם המלצות ומתאימים לסגנון שלנו.

ללהקה לקחנו את ההרכב הבסיסי שלהם בלי תוספות. לקחנו שמלה חינם מגמ"ח וחליפה זולה. עם הצלם הורדנו צילום וידאו ואלבום מעוצב (בעיקר בגלל שהעיצובים שהוא הראה בדוגמאות היו ממש מכוערים לדעתי, אז העדפתי אלבום כיסים נקי על פניהם).

תחשבו האם אתם מוכנים לעשות קיצוצים כאלו.

יש גם מחיר משתנה מאוד על העיצוב של האולם. צריך לברר בדיוק מה זה כולל מול כל אולם.

להכין טבלת אקסל ולהכניס שם עלות של כל דבר.

וככה יודעים לאן מגיעים.

צריך לזכור שהחתונה לא מתחילה ונגמרת במחיר מנה באולם. (שזה אכן חלק עיקרי ) יש עוד הרבה הוצאות מסביב.

כמו להקה. צלם. איפור. שמלה. תסרוקת. חליפה. נעליים.

אם לא לוקחים את זה בחשבון. זה פשוט פתאום נופל וזה עשרות אלפי שח.

ואין קסם.

ככל שעושים יותר צנוע, ככה עולה פחות

יש חתונות שעולות פחות מ1000 שח.

חופה בבית כנסת

שמלה פשוטה מגמ"ח.

כיבוד קל וכו'

ויש חתונות במיליונים

אתם כזוג (רק אתם. לא ההורים. רק אתם)

צריכים לשבת ולהבין ביחד מה התקציב שאתם מוכנים (ויכולים) להוציא ולפי זה לתכנן את החתונה שלכם.

ההורים רוצים לתת כסף? מבורך.

זה מתנה. זה לא אישור לבנות לכם את החתונה.

לעניות דעתי.

2 דברים חשובים בארגון החתונה

1. שתהיו מרוצים מהתוצאה. אתם ורק אתם חשובים. לא מה האבא יחשוב או מה הדודה תגיד. זה היום שלכם וזכותכם להחליט איך לחגוג אותו.

2. שתמשיכו להיות מרוצים גם אחרי. שלא יהיה לכם זנבות חובות שלא כיף להתחיל איתם את החיים ומצד שני שלא תתבאסו שלא עשיתם משהו שרציתם לעשות.

מוזמן להתייעץ תמיד

והמון מזל טוב!

דנים בינינו מה אנחנו רוצים

לא נראה שיש פערים גדולים ברצונות

בסוף זה האירוע של החיים שחיכיתם לו כל כך הרבה..

בתוך העצות פה תשימו לב שעדיין זה נשאר האירוע שלכם איך שדימיינתם..

לכלה בטוח יש חלומות על החתונה שלה, אז לתת להם מקום, כי זה ה- מקום להגשים אותם.

ואני מכירה גם זוגות שלקחו קצת הלוואה מההורים ואח"כ החזירו להם לאט לאט

הכל יסתדר, רק שלא תצא תחושת פספוס שזה לדעתי חבל מאוד..

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

קורס שהוא אוהב (אם הוא בקטע של רכבים. יש לגיתאי מסוויץ בראש הרבה קורסים טובים. אבל כנראה פחות יתאים לך )

אפשר  גם משהו זוגי. למשל נגרות לבית.

עם הילדים? צאו לחופשה משפחתית

בני כמה הילדים?

ובגיל שלהם.

ילדים קטנים דורשים המון תשומת לב.

אבל אם הוא בן 50. כנראה שהם כבר לא כל כך קטנים ולכן זה יותר נוח

הבעיה עם מתגברים זה שיש להם מלא קיטורים ותלונות. אם הילדים שלהם לא כאלה, זה יכול להיות חופשה נחמדה מאוד.

זה שונה.

לא מתאים לכל אחד.

אבל יכול להיות אחלה חוויה

עדיף מלון

חשבנו ללכת ליום פינוק במלון בלי לינה א. בוקר מסא'ז וכו וחסר לי הפתעה באמצע...

מה התחביבים שלו?

למסיבה? חגיגה רגילה לא מספיקה? ז"א בילוי כלשהו מתנה וכו? למה צריך להגזים? מה דעתכם? איך אתם חוגגים יומולדת עגול? תודה לעונים

הגרעינית. אבל בעלי חושב שצריך לציין את זה וזה חשוב. ואני צריכה כל שנה לפחד שאני לא עומדת בציפיות (גם ביומולדת רגיל זה סיפור אצלו)

מכל מיני כיוונים ממש חשוב להם לחגוג לי ואני לא בעניין...

נראה לי שכדאי לנהל שיחה כנה עם בעלך, להבהיר שאת אוהבת אותו ורוצה לשמח אותו, אבל להפיק אירוע זה לא את.

אולי מישהו אחר יכול?

(ילדים גדולים, אחים שלו וכד')

הבנת? יעני הפלייסטיישן של היום הוא דור 5. ובעלך הוא גם דור 5.

שכחי מכל הרעיונות שנתנו לך פה. לכי על שלי. תודי לי אחר כך.

אבל לא צריך.

מה לגבי גאדג'טים של גברים? הוא אוהב? דברים לטלפון

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב