והיא עונה על הגדרת ההלכה לכסות את השיער

אולי תנסי לשכנע בכיוון הזה?

ודאי שעדיף על להוריד לגמרי

חיבוק יקרה, אל תוותרי

מכירה מקרוב

גם אני עם פאה שנראית פאה ב"ה

אבל מה לעשות, ביהדות (חז"ל, ראשונים, אחרונים....) לא מובא בשום מקום שהכיסוי נועד להיות סימן היכר שהאשה הזאת נשואה. באותה מידה היתה יכולה גם לענוד טבעת (יותר נוח ויותר פרקטי) או ללבוש איזה טלאי צהוב (בכוונה אני כותב זאת, כדי להגחיך את הענין).

אשה נשואה לא צריכה להכריז על עצמה בצורה כלשהי שהיא נשואה. לא מזמן קראנו "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ..." למרות שהיא היתה אשתו, לא היה שום סיכן היכר שהיא אשתו, ומה שנותר לה הוא רק לומר שהיא אחותו. זאת אומרת, בפסוק לא מובא שהוא הורה לה להוריד את הכיסוי המיוחד לנשואות, או משהו כזה..

גם בגמרא בכתובות שהיא מקור הציווי של כיסוי הראש, אין רמז לכך שכיסוי הראש בא להבדיל בין נשואות לרווקות.

אז הבעל שטוען שסרט זה "מגוחך", צודק לגמרי. זהו כמובן לא כיסוי, וזה לא תורם לכלום.

כיסוי ראש של פאה היה יכול להיות מצויין, ואם זה מגוחך בעיניו, הוא פשוט צריך ללמוד את הנושא ולהבין שפאה היא כמו בגד.

בעלה לא לוחץ לשים כיסוי ראש מלא, אלא דווקא להוריד את הסרט.

זה די קשה להסתובב כל הזמן עם משהו שבן הזוג מתבאס ממנו

ואני מאמין שאם תראה מישהי שמסתובבת ברחוב עם ביקיני זעיר, אתה לא תעריך זאת ותאמר לעצמך "טוב, לפחות היא שמה סרט כלשהו, יש נחת רוח לרבונו של עולם מהסרט הזה שמכסה לה רוחב של סרט..."

אם הכיסוי אמור לכסות את הראש, והיא חובשת סרט, זאת בדיחה. כי הסרט לא מכסה שום דבר.

את מצד אחד לא חולקת על רבנים עם כתפיים רחבות שהתירו בקהילה שלהם פאה (למעשה לא "התירו" אלא "חייבו" ללכת עם פאה...) אבל מצד שני משווה את זה לחצאית מעל הברך.

ובכן, חצאית מעל הברך זה איסור דאורייתא של גילוי ערווה.

ופאה "מתוקתקת", אין בה שום איסור, כי אין איסור הלכתי כזה, שאסור לאשה להיות יפה יותר מדי. גם אין בעיה עם "משחקים" בהלכה. אני יכול להביא לך בקלי קלות כמה וכמה דוגמאות של משחקים כאלה, חלקם נוצרו ע"י חז"ל בעצמם.

אנשים שמגלחים את פניהם עם מכונה, למעשה משחקים עם ציווי התורה שלא לגלח עם תער.

אנשים שמוכרים חמץ בפסח, למעשה משחקים עם ציווי התורה לא להשאיר חמץ בבית.

כנ"ל מכירת קרקעות בשמיטה.

אנשים שעושים "פרוזבול" משחקים עם ציווי התורה לא לפרוע הלוואה בשמיטה.

אנשים שמשתמשים עם שעון שבת, משחקים עם ציווי התורה לא להדליק אור.

ויש עוד הרבה דוגמאות....

מה שמותר, מותר.

כאשר הפאות החריגות התפשטו בציבור והפכו לנדושות, גם הן מותרות.

"אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך - כבודה בת מלך. שמלה שכולה אדומה אולי לא ראוי, יש דבר כזה בשו"ע (יו"ד סי' קע"ח סעיף א') אבל מה שכתוב שם לא נוגע לימינו, שם האיסור הוא בגלל החיוב לשנות ממנהג הגויים. אין צורך להיות ראשונים בכל דבר ולהתלבש ע"פ המודה הכי מודרנית. אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים.

יש ענין של מנהג נשים כשרות, דהיינו אם כך נוהגות נשים כשרות, יש להחמיר כמותן, ויש גם מקום להקל כמותן. לדוגמא, במקום שנשים כשרות, נשות בני תורה וכדומה, נוהגות ללכת עם שרוולים עד המרפק ממש, זה בסדר, ומותר לנהוג כמותן. כתוב שנשים כשרות נהגו ללכת עם סרט נוסף על כיסוי הראש, ואז זה היה חובה ללכת כך. לעומת זה יש במשנה (חלה פרק ב' משנה ה') "אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים" - לפעמים יש מציאות כזאת שהראשונים שפורצים את הגדר לא נהגו כשורה, אבל סוף סוף השתנה המנהג ונוהגים אחרת, ואי אפשר לחייב את כולם לשוב למנהג הראשון".

"התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה: 'אני לא יודע'.

המשכתי לשאול אותו על גדרים נוספים שהתפרסמו, האם כך נכון לומר? על כל ענה לי הרב: 'אני לא יודע, אינני מבין בזה'. לבסוף אמר לי: אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר". 
 

(תשובות הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך, ועלהו לא יבול, חלק ג)
 

יש כעשרים מגדולי הדור שכתבו או אמרו שלבישת הפאה היא לכתחילה, או שדעתם היתה שראוי ונכון ללבוש פאה, וזה כיסוי הראש המהודר ביותר. ראי בספר המצורף (פרק י"ז). 

20191111170148.pdf

הרב עובדיה הביא כשלושים פוסקים שאוסרים. חלק מהם בכלל התירו, וחלק לא אסרו. על ה"רשימות" שמסתובבות היום אני בכלל לא מדבר, הכל מלא שטויות והבלים (וגם הם לא מתקרבים למאה).

רוב הפוסקים שאסרו היו מהדורות הקודמים, הם אסרו מטעם של מראית העין ובחוקותיהם לא תלכו, כל מה שלא שייך היום בכלל. כולם היו חוזרים בהם בימינו ומתירים.

וכן כתב מרן הגאון רבי שלום משאש בשו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו והלאה): "רוב הפוסקים המחמירים היינו משום דת יהודית ומראית העין וכו', וזה היה קודם התפשטות המנהג בכל העולם. וכמו שכתבו בדבריהם 'אם תימצא אחת בעיר בטלה במיעוטה'. לא כן היום שכולם פרצו גדר ונעשה מנהג פשוט, וגם המחמירים יחזרו בהם להתיר, ונמצא רוב הפוסקים לצד ההיתר".

כיוצא בזה כתב הגר"מ גרוס שליט"א בספרו "אום אני חומה" (דף צ"ד), וזה לשונו: "רבים האוסרים הוא משום מראית העין, והוא לפני שנתפשט לבישת הפאות. וגם טעם האוסרים שיסבור שהוא שערות ויבוא לידי הרהור, ליכא כיום".

וכן כתב הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, מח"ס "נטעי גבריאל": "שיטת הפוסקים המחמירים הוא או בשביל חשש מראית העין או משום שהם משיער המת שאסור בהנאה או משום הרהור או משום דת יהודית או משום חוקות הגויים, וא"כ בזמננו שנתפשט שבנות ישראל הכשרות הולכות בפאה נכרית, והקלות דעת וכל שכן נכריות אינן הולכות רק בגילוי שערות ממש, לא שייך כל החששות. ומה שהביא רשימות של כמה גדולים שאסרו, טעם של רובם לא שייך בזמננו". (קובץ אור ישראל ל"ז). 

והגאון רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר זצ"ל, לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואח"כ רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, בספרו "אבני ישפה" (חלק ה' סי' קמ"ה), כתב: "בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך".

וכן כתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, בשו"ת "דת והלכה" (סי' א'): "ויש בזה צורך היום להתיר הדבר לספרדים ותימנים, שאם נעמוד לאסור להו פאה נכרית, יכשלו רובן ככולן של הצעירות במטפחת למחצה לשליש ולרביע רחמנא ליצלן, דהוה גם לדידהו איסור חמור טפי וכמש"כ, ולכן אנן שליחותייהו דקמאי עבדי לצורך השעה להתיר פאות, שיש בזה צורך ודת יהודית יותר מגילוי שערות במקצת. ואין ספק בחשש כהאי גוונא היום בעוונותינו הרבים, והגאונים שאסרו היו מצטרפים להורות כדברינו וזה פשוט". 

וגם הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי" בספרם "מגן גיבורים" (או"ח סי' ע"ה), כתבו להתיר פאה נכרית, על אף שהם נכדי מהר"י קצנלנבוגן שהיה ראש וראשון לאוסרים, וביארו שמהר"י אסר רק בזמנו ובמקומו, שהיה זה פירצה חדשה. וזה לשונם שם: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו היתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".

והפוסקים הראשונים והעיקריים שכתבו בספריהם לאסור לבישת פאה, הלא הם "באר שבע" והגאון יעב"ץ וסיעתם, אסרו גם לבישת מטפחת והצריכו רדיד עליה, כמבואר בדברי מהר"י קצנלנבוגן שהביאו הב"ש, וזה לשונו שם: "אע"פ שמכוסה במטפחת דעביד ביחוד לכיסוי השיער, וגם הוא כיסוי מעליא שהוא מכסה לגמרי השערות, אפי' הכי לא סגי, משום דשני כיסויים גמורים בעינן, ודעבידי ביחוד לכיסוי השיער, כמטפחת או סבכה והדומה לה, ועל המטפחת רדיד". ולכן פירש את המשנה בשבת שמדובר בפאה נכרית מכוסה, כי לשיטתו צריך שני כיסויים, ואין נפק"מ בין מטפחת לפאה. 

וממילא אי אפשר לעשות "פלגינן דיבורא" בשיטתם, ולהביא היום ראיה מהם שהפאה אסורה ללא רדיד עליה, ומאידך להתיר לבישת מטפחת שאין עליה רדיד, דלא כדבריהם, ובפרט במטפחות המצויות כיום. ורוב אוסרי הפאה כתבו דברים חריפים בחומרת גילוי מקצת שערות. 

העובדות הן, יהודה יקירי, שלא עיינת ב"תורתו של מרן" מעולם. כי אם היית מעיין קצת, רק קצת, היית רואה שהרב עובדיה הביא בספריו הרבה יסודות להתיר...

ועל קצה המזלג:

א. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' אה"ע סי' ה') בענין פאה נכרית רצה הרב לאסור מטעם בחוקותיהם לא תלכו, ואילו בענין היתר גילוח במכונה כתב הרב בשו"ת יביע אומר (חלק ט' יו"ד סי' י') וזה לשונו, "שאין איסור ובחוקותיהם לא תלכו נוהג אלא כשהוא מתכוון להתדמות אליהם... לא שייך איסור ובחוקותיהם לא תלכו, אלא בדבר שעושים משום אמונתם ועבודתם... אף שמראש מקדם שהורגלו האומות באירופה לגלח זקנם, המסיר שערותיו נראה כמי שמתדמה להם במלבושיהם, שיש בו איסור משום ובחוקותיהם לא תלכו, כל זה היה מאז ומעולם, אך עתה בעוונותינו הרבים קלקלתינו תקנתינו, שכבר הורגלו רובא דרובא מישראל שבמדינתנו לגלח הזקן וא"כ אין כאן משום ובחוקותיהם לא תלכו". 

ב. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) כתב הרב לאסור פאה משום הרהורי עבירה, ומאידך מצינו בשו"ת יביע אומר חלק ו' (או"ח סי' י"ג), לגבי היתר אמירת דבר שבקדושה כנגד שיער נשים נשואות שאין דרכן לכסות ראשן, שכתב הרב בהיפך וזה לשונו: "לכאורה נראה שמכיון שנשים אלה רגילות לצאת לרשות הרבים בגילוי ראש, ודרכן בכך, אין בזה משום הרהור... יש לחלק בין גילוי שוק באשה שלא הותר מעולם גם לבתולות פנויות, לשיער שהותר בבתולות פנויות, וא"כ י"ל דלא שכיח הרהור כ"כ בזה". 

ג. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) כתב הרב לאסור פאה משום מראית העין, ומאידך בשו"ת יביע אומר (חלק ט' יו"ד סי' י' הנ"ל) בענין היתר גילוח במכונה, כתב הרב וזה לשונו: "כל שהדבר מפורסם שיש דרך היתר, לא שייך בו איסור משום מראית העין... לא גזרינן גזירות משום מראית העין אחר חתימת הש"ס, ובפרט בזמן הזה שנפוץ המנהג של גילוח הזקן במספריים כעין תער גם אצל יראי שמים, ולא נשאר מקום כל כך לחשד". 

ד. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) רצה הרב לאסור פאה משום דת יהודית, ודברי הרב סותרים לכאורה את מה שכתב בשו"ת יביע אומר (חלק ד' סי' ג') לגבי גילוי שיער הבתולות וכיסוי ראש הנשים הנשואות במטפחת, וזה לשונו שם: "והנה היום פשט המנהג שהנשים יראות ה' יוצאות במטפחת או בכובע בלבד בלי צעיף או רדיד, ואין פוצה פה ומצפצף. ועל כרחך דדוקא עצם כיסוי הראש שהוא דאורייתא הוא מחוייב המציאות לעולם ולא ישתנה בשום זמן, אבל מנהג בנות ישראל שנהגו לצניעות כל שהמנהג בכל העיר להקל אזלינן בתר מנהגא... והכי נמי במה שנהגו הנשים לצאת במטפחת או בכובע בלי שום צעיף או רדיד, כיון שהכל נהגו כן, בכהאי גוונא אתי מנהג ומבטל מנהג". 

ה. בשו"ת יביע אומר (חלק ד' אה"ע סי' ג') רצה הרב לאסור פאה למרות שהגרש"ק כתב שהוא איסור דרבנן וי"ל ספק דרבנן לקולא, מפני שעיקרו מדאורייתא. ומאידך כתב הרב בשו"ת יחוה דעת (חלק ד' סי' נ"ב בהערה), וזה לשונו: "כתב בשו"ת משאת משה (חלק או"ח סוף סי' א') שהרדב"ז יחיד הוא לגבי כולהו רבוותא, דסבירא להו דבספק פלוגתא דרבוותא בדרבנן אזלינן לקולא". עכ"ל. והאריך שם להביא פוסקים הסוברים שגם כשנחלקו הפוסקים בדברים האסורים מדרבנן, אמרינן על זה ספק דרבנן לקולא. 

ו. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) רצה הרב לאסור פאה בגלל חרם ההפלאה. ומאידך בשו"ת יבי"א חלק ד' (אה"ע סי' ג'), כתב הרב להתיר מטפחת המגלה מקצת שערות: "אף שהצמח צדק מליובאוויטש בתשובה (חלק אה"ע סי' קל"ט) ובחידושי הש"ס (פ"ג דברכות) האריך לחלוק על המהר"ם, ע"ש, מ"מ רבו האחרונים שסמכו ע"ד המהר"ם, ובודאי שהנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן ע"מ שיסמוכו", עכ"ל. וזאת אע"פ שיש חרם בדבר, שהחרימו את הנשים ההולכות במטפחת שע"י זה מתגלות מעט השערות, ראה מש"כ בזה הגר"מ שטרנבוך בשו"ת דת והלכה (סי' א') בשם שדי חמד (והובא החרם במלואו בספר משא חיים להגר"ח פלאג'י, מנהגים מע' נ' אות ק"נ) וזה לשונו: "בשנת תר"כ בעיר גדולה סלוניקי ראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מהר"א קובה שהתחילו ללבוש איזה לבוש, וע"י זה באו לגלות חלק מהשערות, וגזרו בחרם גמור בגזירת נח"ש, ובאו על החתום כל החכמים ורבנים וטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שיער ואפי' קצת חוץ לצמתן, ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל וכו', ולא יאבה ה' סלוח לו" וכו'. 

ז. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) דחה הרב את היתר הפאה של הרמ"א, בטענה שדיבר על ק"ש ולא על יציאה לרה"ר. ומאידך בריש התשובה ההיא כתב: "אע"פ שכתב הרמב"ם (בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ז), לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש, וכן פסק הטוש"ע אה"ע (סי' כ"א סעיף ב'), כבר פירשו הפרישה והב"ח והח"מ והב"ש, שפירוש פנויה בכאן היינו אלמנה או גרושה, אבל בתולה מותרת ללכת בפרוע ראש, וכמ"ש ראבי"ה (בפ"ג דברכות סי' ע"ו), שמותר לקרות קריאת שמע נגד בתולה שרגילה בגילוי שיער, ואין בזה משום שיער באשה ערוה. וכ"כ בארחות חיים (הלכות קריאת שמע אות ל"ו) בשם ר"ת, שמעשים בכל יום לקרות קריאת שמע כנגד שיער הבתולות. וכן הוא במאירי (ברכות כ"ד) ובמרדכי והרא"ש שם". עכ"ל שו"ת יביע אומר שם. וזה לשון הרא"ש בברכות שהזכיר שם: "אבל בתולות שדרכן לילך פרועות מותר לקרות כנגדן". וגם המאירי והמרדכי שם דיברו בענין קריאת שמע. ולא דחה זאת בטענה שמדובר רק בבית ולא ברה"ר.

ח. בשו"ת יביע אומר (חלק ה' שם) רצה הרב לאסור פאה בגלל לשונו החריף של "עצי ארזים", שכתב ש"המורים היתר בזה עתידים ליתן את הדין". ומאידך בספר הליכות עולם (חלק א' פרשת לך לך הלכה ה') כתב הרב וזה לשונו: "מנהג הספרדים ועדות המזרח ללבוש טלית קטן תחת הבגדים, ואף הציציות מכוסות תחת הבגדים, ומנהג זה יסודתו בהררי קודש. וכן יש לנהוג לדעת רבותינו המקובלים, ואף תלמידי הישיבות טוב ונכון שלא ישנו ממנהג אבותיהם". ובהערות הביא הרב פוסקים המסייעים לדבריו, ואח"כ כתב שם: "ומכאן תשובה למש"כ במשנה ברורה (סי' ח' ס"ק כ"ו), אותם אנשים המשימים הציצית בתוך המכנסיים שלהם, לא די שהם מעלימים עיניהם ממה שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה', עוד מבזים הם את מצוות השי"ת, ועתידים הם ליתן את הדין על כך". והנה שם לא התחשב הרב זצ"ל בלשונו החריפה של הגאון בעל "משנה ברורה", ולא פסק כמותו. ומוכח מדבריו, שאם יש פוסקים לסמוך עליהם, לא מתחשבים בלשונות חריפים מעין אלה, ואין מקום לזה בהלכה.

ואכן באמת הרב היקל בכמה מקרים שהגיעו לפניו (ספר מעיין אומר חלק ט) ורק לציבור הרחב הוא החמיר כדי שלא יתפשט המנהג. גם היקל לאלמנה וגרושה, אפילו אם היו רגילות לכסות במטפחת במשך שנים.

הצחיק אותי מאוד לקרוא את המשפט: "הרבה סיפורים מספרים על גדולי ישראל שהתירו ולא היא כגון חכם בן ציון שמספרים בשמו שהתיר ומגדולי תלמידיו העידו שאסר עלי ספר".

המצב הוא בדיוק הפוך: הוא התיר במפורש בספריו, והורה לאשתו לחבוש פאה, וכל משפחתו עם פאות, רק שהרב מוצפי מעיד אחרת בשמו...

בשו"ת "אור לציון" (חלק א' סי' י"א), פסק להתיר פאה נכרית במפורש. זהו תימצות של כל התשובה:

"מרן בשו"ע (סי' ע"ה סעיף ב') כתב וזה לשונו, "שיער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות (קריאת שמע) כנגדו, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר". וכתב ע"ז הרמ"א בהג"ה שם, "וכל שכן שיער נכרית (דמותר) אפי' דרכה לכסות. הגהות אלפסי החדשים". ע"כ. וכ"כ גם בדרכי משה... ומקורו מדברי שלטי הגבורים... ומשמע מדברי הרמ"א שמתיר לצאת בפאה נכרית אפי' לרשות הרבים במקום שרגילות בכך, וכ"כ הפרי מגדים (אשל אברהם אות ה') בדעת המגן אברהם (שם ס"ק ה), שביאר דברי הרמ"א הנ"ל... והנה הגאון באר שבע (סי' י"ח) האריך לדחות דברי הש"ג מההלכה... ונראה לענ"ד ליישב בס"ד דברי הרמ"א... דהוא ז"ל לומד מדברי שלטי הגבורים דיוצאת לרשות הרבים בפאה נכרית לא חשיב פרועת ראש מהתורה, אבל לענין דת יהודית לא למד ממנו, אלא סמך על שיטתו ושיטת הרמב"ם ומרן בזה, שהדבר תלוי במנהג המקומות, וא"כ כיון שנהגו לילך כך גם ברשות הרבים, שוב לית בה אפי' דת יהודית".

(שים לב שהוא לא כתב במפורש מותר ללכת עם פאה... למרות שזה ברור מהתשובה).

ובאור לציון חלק ב' (פרק מ"ה הלכה ט"ז - פסקי הלכות בקצרה) גם התיר במפורש:

"הלכה: מותר לקרוא דברים שבקדושה כנגד אשה הלבושה פאה נכרית. ביאור: ראה בספר אור לציון תשובות חלק א' או"ח סי' י"א, במה שנתבאר שם ליישב דברי הרמ"א שכתב שמותר לקרות ק"ש כנגד אשה הלובשת פאה נכרית, ושמותר לה לצאת כך לשוק במקום שרגילות בכך, ונתבאר שם שכן היא גם דעת הרמב"ם ומרן השו"ע".

(גם שם ההיתר "מתחבא" בביאורים).

בחוברת "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות".

אז איך הרב מוצפי מעיד אחרת? איני יודע, ואני גם לא צריך להסביר מדוע הוא אומר את מה שהוא אומר.

אבל בספר "תפארת ציון", כתוב: "והיתה לו (לגרב"צ אבא שאול זצ"ל) חכמה בפסק, לצאת מתוך בעיות סבוכות, ואכמ"ל. והיו הוראות שהיה עונה בחכמה, עד שיש שלא היו יורדים לסוף דעתו. וכגון בענין פאה נכרית... היה מסתיר פסקים מסויימים מחמת השלום. פעם אמר לי לערוך מפיו תשובה ארוכה ומנומקת בענין מסויים, ולהסתירה שלא תתפרסם אלא לאחר אריכות ימים ושנים". 

במילים אחרות, כדי לא לעורר מחלוקת עם הרב עובדיה שהיה צועק על ענין הפאה בכל הזדמנות, הוא פשוט הסתיר את ההיתר שלו ולתלמידים ענה בצורה מבלבלת...

אבל ההיתר כתוב במפורש בספרו!

וכאשר אנחנו מציגים מחלוקת, אנחנו לא אומרים "זה טעה וזה צדק". 

אבל זכותו של כל תלמיד חכם ללמוד את הסוגיה בספרי הפוסקים, ולהסיק את המסקנה שנראית לו. אין מונופול לאף פוסק הלכה - התורה מסורה לכולם.

גם כאשר מגלים סתירות בשיטתו של פוסק פלוני - מותר לכתוב זאת. זה לא "זלזול". מי שרוצה ללכת בשיטתו - בשמחה רבה. כנ"ל מי שהולך בשיטתם של אחרים... 

אני לא "נלחם" באוסרים. מעולם לא נלחמתי באף אחד. גם לא קראתי לך להחליף את המטפחת שלך בפאה, ולא מעניין אותי מה תעשי או איך את נראית. 

אם את רוצה לראות מהי באמת "מלחמה" (במתירים), את מוזמנת להציץ בתגובות שלך ושל חברתך "לה' המלוכה", תגובות של השמצה והכפשה בלתי פוסקת כלפיי, כאשר הנדון של פאה היה בכלל שולי ולא קשור לדיון הזה.

הענין שלי (לא בדיון הזה, אלא בדיונים אחרים) הוא שהציבור יידע את כל השיטות בהלכה, ולא רק מה שהוא קורא במודעות רחוב או בפשקווילים וחוברות תעמולה.

אינני פוסק הלכה ואני לא מתיר כלום. אני רק מצטט מה שכתבו גדולים ממני.

גם לא כתבתי שהרב מוצפי שיקר. כתבתי את המציאות - שהגרב"צ אבא שאול כתב בספרו להתיר (כל אחד יכול לפתוח ולראות שהציטוט שלי תואם למקור) ושהמשפחה שלו כולה נוהגת להיתר, על פיו. אין כאן ענין של "אמונה".

ודוקא כתבתי הסבר משכנע ששומר על כבודו של הרב מוצפי ולא הופך אותו ל"שקרן". 

מה שאת כותבת "אל תשלח הוכחות כי זה לא מעניין", זה דוקא מאוד מעניין לראות איך את טומנת את הראש בחול.

והתלמידים יכולים לכתוב מה שהם רוצים. אם לפנינו שחור על גבי לבן בשני ספריו הוא התיר, צריך להפנים שזאת המציאות, וכנראה הוא בלבל במתכוון את תלמידיו, כפי שהבאתי מהספר "תפארת ציון".

חבר שלי דיבר עם אחד מגדולי הרבנים שמשמש כרב עיר והוא תלמיד של הגאון רבי בן ציון אבא שאול, ואמר לו בטלפון שהוא פעם אחת התיר לו פאה ופעם אחת אסר לו.... 

תבין לבד עד כמה הוא בלבל אותם, כדי שלא לצאת ברבים נגד ידידו הרב עובדיה.

מצטער, אבל אי אפשר לנהל דיון בצורה כזאת.

תקראי שוב את מה שכתבתי, ואז תגיבי.

אני הסברתי הכל יפה מאוד.

אף אחד לא אמר שהרב יצחק ברכה הוא לא צדיק ולא קדוש. או שהוא משקר.

והרב יצחק טופיק הרב של ביתר, עליו דיברתי בתגובה הקודמת:

"חבר שלי דיבר עם אחד מגדולי הרבנים שמשמש כרב עיר והוא תלמיד של הגאון רבי בן ציון אבא שאול, ואמר לו בטלפון שהוא פעם אחת התיר לו פאה ופעם אחת אסר לו..."

וברור גם לך שאצל רווקה אין בזה שום איסור.

ומעולם לא שמענו איסור כזה, ברווקה או בנשואה, שאסור לה להיות "יפה יותר". 

אתה כותב שהחתם סופר התיר פאה מהשיער של עצמה, הוא לא כתב את זה, היא אומרת שהשדה חמד אסר, הוא רק הביא את דעת האוסרים והמתירים. מצחיק לקרוא כמה חוסר ידע יש בציבור (אתם לא לבד)...

אבל נהניתי לקרוא את דברי "כלה נאה" כשהיא מציגה את הצד של המתירים. זה צעד ראשון בהבנה של המחלוקת... לא רק לדקלם צד אחד במחלוקת, אלא להבין שיש טענות משני הצדדים.

ושוב אני מדגיש שאני לא טוען שהרב עובדיה "טעה" או משהו כזה. זה שטויות, ואנחנו מאוד קטנים. אבל יש בענין הזה מחלוקת בין גדולי הדור, ואי אפשר להכריח אף אחד לעשות כפי דעתו של הרב עובדיה דוקא.

וגם לפי הרב עובדיה עצמו, אשה נשואה שמוצאת חן בעיני בעלה רק עם פאה, יכולה ללבוש פאה. או אם קשה לה, כי כל החברות חובשות פאה, או כל המשפחה עם פאה.

אבל תכלס רוב האנשים ורוב הנשים יודעים להבחין מה פאה ומה לא פאה, בין היתר לפי התסרוקת ולפי צורת השיער על הראש.

וממה נפשך: גבר חרדי לא יתחיל גם עם רווקה, וגבר שאינו חרדי יתחיל עם נשואה. אשתי עובדת במקום שיש חובשות מטפחת וחובשות פאה, וגברים מתחילים עם כולן ללא הבדל גזע דת ומין.

ושוב פעם, בפעם המליון: "כיסוי ראש נועד בעיקר להראות שאישה נשואה" זה שטות ללא שום מקור.

להגזים אסור.

לדוגמא בגמרא כתוב שאשה יוצאת מביתה עם בושם.

מצד שני ציינו לגנאי את אותן נשים שהתיזו בושם בכוונה על הגברים.

אפשר להבין את ההבדל "הדק" בין השניים...

מותר לאשה להתבשם, אסור לה לשפוך על עצמה קילו בושם.

גם אשתו של מרן רבי שלום משאש הלכה עם מטפחת. מנהג האשה לא בהכרח קובע על דעתו של הבעל. הרב טופיק עצמו חי וקיים, כל מי שמפקפק יכול ללכת לשאול אותו ולשמוע ממנו בעצמו כיצד הרב בן ציון פעם אסר לו ופעם התיר לו.

ואת מוזמנת להביא ציטוט שכתבתי באיזשהו מקום בפורום הזה, שאינו מכבד את מי שנוהג אחרת. 

בכל אופן היית צריכה להתייחס עניינית למה שכתבתי כאן, ולא למה שכתבתי בעבר בדיונים אחרים, ובטח שלא להתפרץ בשטף גידופים והשמצות כלפיי, על בסיס מה שכתבתי בעבר.

הוא מביא את דעת הרמ"א להתיר פאה, מביאה את דעת החולקים, ומה שהקשו עליו, ודוחה אותם, ומסביר שכך היא ההלכה לפי הרמב"ם והשו"ע.

גם בחלק ב' הוא כותב במפורש "ראה בחלק א', שכתבנו שם שמותר לאשה לצאת עם פאה..." אבל מבליע את זה בתוך ההערות ולא בגוף ההלכה.

מי שעיניים בראשו, ויודע לקרוא בין השורות, רואה כיצד המחבר ניסה להסתיר את דעתו. ואכן הגאון הרב בן ציון אבא שאול חלק בהרבה הלכות על הרב עובדיה, אבל כאן שזה נושא שהרב עובדיה דיבר עליו הרבה, הוא לא רצה לצאת בגלוי נגדו.

הציווי הוא לאישה נשואה לכסות את השערות שלה

איך אמר לי רב גדול,

עד כמה נשואה אישה רוצה להראות זה כבר יראת שמיים שלה

הרי בשביל להראות נשואה אני יכולה להחזיק שלט ענק שיראו מכל מקום וכתוב עליו נשואה..

הענין הוא בכיסוי השיער 

שואלת באמת 

מכבדת את מה שאת אומרת ולא מסכימה 

טעות מביכה שהושרשה בציבור... אין לזה שום מקור.

אני מבין גם את הצורך בהמצאה: יש כאלה שפשוט מתקשים להסביר מדוע נשואה בת 90 עם שיער לבן ויבש, צריכה לכסות את שערה, ורווקה בת 30 יכולה לגלות את שערה.

אז ממציאים דברים כמו "הנשואה צריכה היכר שהיא נשואה". אבל לא. בתימן ובארצות נוספות, וגם בחז"ל בזמן הגמרא, הרווקות והנשואות כולן כיסו את שערן ולא היה שום הבדל בין רווקה לנשואה. היה רק סימן אחד ויחיד, ביום הכלולות, שהבתולה היתה פורעת את צמתה על כתפיה.

ביחד עם זה אפשר להיות מאוד יפה עם כיסוי ראש כפי דרישות ההלכה...

אם את מסתמכת על הסברא התורנית של שלום-בית - אין מבחינה תורנית שום מקור לכך שאשה תלך ללא כיסוי ראש "בגלל שלום בית" כי בעלה רוצה. זה לא דבר טוב לצטט דברים תורניים, ולבנות על סמכם הלכות מחודשות, כשאינם בהקשר.

השם נמחק בשביל להשכין שלום, כי כך ה' ציוה בתורתו. ושתמשים בכך כדי להראות כמה גדול שלום בית. אבל זה כמובן לא מתיר לעבור סתם עבירות "כי הבעל רוצה". כל דבר, צריך בדיקה לעצמו.

[מניח שלא מעט נשים היו מאד מתנגדות שאשה "תשמע לבעלה" אם היה אומר לה ללכת עם משהו שמכוער בעיניה, ולא היו אומרות שתעשה כך "בגלל שלום בית".... אז זה לא פחות]

אז לא כדאי שתורדי. יותר טוב מבלי בכלל לדעתי.  פשוט תחפשי סרט וכו' ששניכם אוהבים..

עוד משהי רשמה זאת - "מדאורייתא אאל"ט אישה חייבת שיהיה ניכר שהיא נשואה ".

להבהרה: ברור שרצוי עדיף מלא אבל גם אם את לא שם אז עדיף משהו על כלום. 

ב"הצלחה ושבת שלום!

כי כשאת בלי כיסוי ראש, יש סיכוי שתחזרי בתשובה יום אחד ותכסי את הראש.

אבל כשאת עם "סרט", את עלולה עוד לפתח אידאולוגיה שהסרט הוא תחליף לכיסוי, ולהרגיש טוב עם זה... 

כמו שכל אחד ואחת מבינים שביקיני הוא לא "משהו" כך גם סרט. הוא לא כיסוי בשום מובן. ו"היכר" שהיא נשואה הוא המצאה עכשווית שאין לה מקור הלכתי.

זו אכן חולשה, ש"אינך מסוגלת" כיסוי ראש מלא. וראוי היה להתגבר על זה, על כל פנים כשיוצאים מהבית, אבל לא זו היתה השאלה.

מוטב חלקית, מאשר בכלל לא. זה לא או שעושים או שום דבר.

ובוודאי שפאה, שהלכו דורות של נשים - וגם היום - זה לא "מגוחך".

פסיקת הלכה אינה לפי "הרגשת בטן".

נכון שיש משהו בריא בתחושה הזו, שפאה, בפרט בצורתה כיום, זה נראה "כאילו". אבל יש הרבה שמתירים כך, יש אפילו שרואים בכך יתרון (הרבי מלובאוויטש).

על כן, תאמרי לבעלך שאת מבינה את ההרגשה שלו - אבל אינך רוצה לחזור להסתובב לגמרי כמו רווקה כשאת נשואה. לא צנוע.

ואם מתאים מבחינתך ללכת עם פאה - תאמרי לו ששמעת שהרבה פוסקים מתירים את זה לגמרי, כי זה לא השיער הטבעי; ושאת תלכי עם פאה שאינה ראוותנית שנראית לו פיתרון "מגוחך", אלא עם משהו שאינו כמו בלי כיסוי ראש. הוא יעיין בהלכה, ילמד אותה קצת יותר. את תמצאי פאה הולמת שיפה לך ואינה "בוטה" מידי, ושניכם תוכלו להיות מרוצים. ובעיקר - טוב בעיני ה'..

אנשים נוטים לחשוב שהחיים שחור לבן- או הכל או לא כלום. וזה לא כך בעיני השם! ד' רואה ומעריך ואוהב כל השתדלות הכי קטנה שלנו! אז להפך.. אם את רוצה לעשות שינוי אז רק שינוי לטובה- להוסיף ולא להוריד..!

 גם אם כרגע קשה לך לכסות את כל שערותייך, דעי לך ששימת סרט שמראה שאת נשואה יש גם משקל הלכתי חשוב ביותר. קוראים לזה "דת משה". אולי אם תסתכלי יחד עם בעלך על ההלכות שנוגעות לכיסוי ראש, ואפילו תשאלו רב ששניהם סומכים עליו, זה ישב טוב יותר על שניכם. כי בהחלט יש מקום לסרט על פי ההלכה. בהצלחה רבה!

למען השם, מאיפה הבאת את זה?

"דת משה" אומרת שהראש צריך להיות מכוסה במלואו. אצטט לך מהרמב"ם הלכות אישות פרק כ"ד: "ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת משה: יוצאה בשוק ושער ראשה גלוי". כך גם בשו"ע.

"דת יהודית" היא תוספת מאוחרת של מנהג בנות ישראל, כל מקום לפי מנהגו. זה גם משתנה לפי המקום והזמן. בעבר, מדין "דת יהודית" לבשו רדיד גדול כתוספת לכיסוי, היום השתנה המנהג ואין חיוב ללבשו.

"דת משה" לא אומרת שהנשואה צריכה להצהיר שהיא נשואה, אין בכלל חיוב כזה, וכמובן של"סרט" אין כלל משמעות מבחינה הלכתית.

אדרבה, הסרט הוא גרוע מאוד, כי נשים שעונדות סרט על הראש מרגישות טוב עם עצמן מתוך בורות וחוסר ידיעה, כאשר הן עוברות על איסור דאורייתא.

ראשית, האשה לא אמרה שהיא הולכת עם סרט בלבד, אלא עם "חצי כיסוי ראש עם סרט". אני מבין שכוונתה שמכסה חצי ראש.

דבר שני, היא לא עושה מכך "אידיאולוגיה". היא יודעת שזה לא בסדר, אלא ש"אינה יכולה", בהרגשתה, ללכת עם יותר מזה. הרצון הזה שמתבטא במשהו, יוכל להביא לחיזוק יותר. אם תתרגל ללא כלום - הסיכוי שפעם תחזור בה קטן יותר. מתרגלת באפקרותא. יש להעריך כל רצון טוב.

דבר שלישי, בהיות שאכן יש מפוסקי דורנו, כולל גדולי גדולים, שהדגישו את הכיעור בהשתדלות "להיראות כמו רווקה" (כך יש מהרב אויערבך), אז גם אם  לדעתך זו דעת מיעוט, מכל מקום - השתדלותה ללכת אפילו לפי משהו שמבטא כיוון שיש הסוברים שהוא חשוב (אע"פ שאכן הלכתית לא יסכימו ש"חצי" זה נחשב לכיסוי), יש בה משהו. זה כבר שייך יותר לחוכמה של הוראת הוראה, מאשר לשאלה ההלכתית. בפרט שיש מיעוט קטן מאד, למיטב זכרוני, שסובר שגם ב"קצת כיסוי" יש משהו. מוטב שאשה תתכוון לסמוך על מישהו, אשר להתייאש לגמרי.

לגבי עצם הענין שכיסוי ראש מבטא את היותה נשואה - אע"פ שלא פוסקים הלכה (וקל וחומר לא ההיפך מההלכה), לפי "טעמא", אבל ברור שזו סברא חזקה, אע"פ שידוע לי כאלה שציטטת בעבר שדיברו על כך כמו סוג של "גזירת הכתוב". יש כמה וכמה מקורות הפוכים. כמובן, לא אכנס כאן לדיון חוזר.... כך שאין צורך לטרוח להביא את המקורות שהבאת בענין זה בעבר (היה יהודי יקר, לתמיד חכם חשוב, הרב אלימלך בר שאול זצ"ל, רבה של רחובות, שהאריך להסביר בתשובה לאשה ששאלה, מובא בספרו, עד כמה כיסוי הראש הוא "נזר הצניעות" והכתר שמבחין אשה נשואה. ממש לא כדאי לזלזל בדברים כאלה, גם אגב שיטפא של הרצון להעמיד על ערך הפאה..)

אבל בוודאי נכון, שמצד הדין הראש צריך להיות מכוסה. לא "חצי". יש דיון לגבי ה"טפח"/שתי אצבעות כידוע, אבל לא "קצת כיסוי".

ובוודאי נכון שפאה זה פיתרון מצוין למצב כזה. בזה צריך הסברה לבעל, שהלכה זה לא רק לפי "הרגשה". גם ייראה לו טוב - וגם תנהג לפי הדין. זו סברא מאד מאד בעייתית, לחשוב שבגלל שזה נראה לו כמו ללא כיסוי, אז עדיף באמת ללא כיסוי... הבדל שמיים וארץ.

ומקריאה ברפרוף טעיתי והבנתי משום מה שמדובר בסרט בלבד.

אבל במחילת כבוד תורתך, דבריי במקומם עומדים, ואין ממש הבדל בין חצי כיסוי לבין סרט.

ואסביר: בשמירת שבת, לדוגמא, יש ענין שגם אדם שמחלל שבת, יקבל על עצמו משהו. לדוגמא אם הוא מעשן, אז יקבל על עצמו לא לכבות את הסיגריה. לאט לאט הוא ימשיך ויוסיף עוד, עד שיגיע לשמירת שבת מלאה. וזה בדוק ומנוסה.

בכיסוי, לעומת זאת, יש ענין לכסות את כל הראש. כיסוי חציו, אינו מועיל מאומה. אף אחד לא יבוא לאשה שחובשת בגד שמכסה את הצד הקדמי שלה ומגלה את הצד האחורי (סתם זורק דוגמא שעלתה בראשי כרגע) ויאמר לה "כל הכבוד, בת ישראל צנועה את! לכסות חצי זה לא פשוט! המשיכי כך!" כולנו מבינים שזאת בדיחה.

אותה אשה, כשהיא מבינה שגם חצי כיסוי זה משהו, היא פשוט תמשיך עם זה ותרגיש טוב עם עצמה. ובעלה הצדיק פשוט הבהיר לה שזה כלום... ועדיף שלא תשים כלום, כדי שתפנים היטב שזה כלום.

אני חולק עליך בכל מה שכתבת. הניסיון הוכיח ש"הסרט" הולך ומתפשט בציבור הדתי לאומי, ועוד ועוד נשים חושבות שהסרט זה משהו, כי הרי "הכיסוי נועד להדגיש שאני נשואה". שזה שטות והבל, ללא שום מקור, כפי שהארכתי בכמה תגובות כאן בדיון הזה.

גם מה שהבאת בשם הגרש"ז אויערבאך - אין לזה מקור. אולי הוא דיבר על הניסיון להשוות לכיסוי מראה של "בלי כיסוי". אבל ללא קשר לרווקה. אבל אלה שמועות בשמו, הוא לא כתב זאת מעולם, ויש סבירות גבוהה שלא אמר זאת מעולם. 

איני מבין איך הגעת ל"גדולי גדולים" כאשר בקושי מדובר בשמועה בשם גדול אחד... או בתקנונים שונים, שכידוע אינם משקפים את ההלכה (אגב, גם בתקנון זה כתוב בלשון של "לא ראוי").

לגבי מה שכתבת שזו סברא חזקה, שכיסוי הראש מבטא את היותה נשואה - יכול להיות שזו סברא חזקה, אבל מי שיתרשם מזה הוא רק אחד שלא קרא ולא שנה, אבל ת"ח כמוך צריך להכיר את הענין מיסודו, וכשלומדים זאת ביסודיות מבינים שזה עורבא פרח.

הגמרא בכתובות ע"ב מדברת על "בנות ישראל". הגר"א, הב"ח, ועוד, דייקו מגמרא זו שאין שום הבדל בין נשואה לפנויה. הרמב"ם והשו"ע כתבו זאת בפשטות: "אחת פנויה ואחת אשת איש". האחרונים, מחמת המנהג שהרווקות יוצאות כיום פרועות, נדחקו מאוד בביאור דבריהם. אבל בפשטות? הם דיברו על נשואות ורווקות... גם הגמרא בנדרים שהגדירה את הגברים כ"שחורי הראש" והנודר מהם מותר בנשים (למרות שאם הרווקות פרועות, אז הוא אסור בכל הרווקות כי גם הן שחורי הראש).

גם הפמ"ג הבין כך, ואין כאן המקום להאריך בזה. גם קללת חוה המובאת במסכת עירובין דף ק', מדברת על נשים באופן כללי. 

מה שהרב בר שאול האריך להסביר שכיסוי ראש הוא נזר צניעות וכו' - אני לא מזלזל בזה, וזה אכן טוב עבור בנות שמתקרבות לדת ומתעניינות מהו טעם כיסוי הראש. אבל אם רואים שכתוצאה מההסבר הזה, נשים חושבות שמספיק "סרט", אז צריך להדגיש שההסבר הזה חסר מקור לחלוטין... (ולא בגלל אג'נדה שקשורה לפאה).

אבל, יש לציין שראשית, על אף מה שהבאת לגבי "אחד נשואות ואחד פנויות" (שגם שם ההבנה הפשוט ההיא שזה ענין של צניעות, גם אם זה בבחינת "טעמא דקרא" ואינו משנה להלכה-למעשה), למעשה זה אצל  נשואות בלבד, כיום דומני ללא יוצא מן הכלל. ובכן, הנהגת צניעות יתרה אצל נשואות. זו הכוונה. לא סתם איזה "סמל" שהיא נשואה, מעין אותם גברים שעונדים טבעת למטרה זו.... לכך התכוונתי שזו "סברא חזקה", שכיסוי הראש נועד להדגיש צניעות, ולמעשה - את הצניעות היתרה אצל אשה נשואה. בין אם מטעם שהיא אשת איש, בין אם מטעם שהיא בעולת-בעל.

וגם יש סברא טובה להבין באופן טבעי את הענין, על אף שאכן היה גדול שכתב שכביכול מסברא אי אפשר להבין מה ההבדל ביניהן. לא ניכנס שוב לפירוט.

דבר שני, בוודאי שאני מסכים איתך שזו רעה חולה, שמתפשטת אופנה כזו של "סרט", ונשים כאילו "פוסקות לעצמן" מתוך הרגשה.

אבל כאן היתה שאלה ספציפית, של אשה שניכר שאינה עושה זאת כאידיאולוגיה, כפי שכבר כתבתי. במקרה כזה, אכן ראוי לעודד את זה כשלב שיש לקוות שישתפר עוד, מאשר לומר "אל תלכי בכלל"..

ולגבי המשל שהבאת, אדרבה: אם מישהי היתה הולכת חלילה בפריצות גמורה - והיתה אומרת, אכסה קצת יותר, כי זה בינתיים מה שאני יכולה, ברור שהיו מעודדים אותה. גם מסבירים שזה לא סוף פסוק. 

לגבי ההסבר של הרב בר שאול זצ"ל, לדעתי זה לא רק ל"מתקרבות" - ולא בגלל זה כתב את זה. אפשר לראות בספרו. זה הסבר טוב ומוצק, כרגיל כאשר מבארים רעיונות שאחרי הלכות (כשכמובן, קיום ההלכה אינו מותנה ב"רעיון"). ואינו "חסר מקור" כלל, כפי שביארתי לעיל. 

ולא ההסבר הזה גורם ל"סרט"... זה נכתב לפני שנים רבות, כשעוד לא חשבו על דבר כזה... היו לא מעטות שכלל לא הלכו עם כיסוי ראש, והיו אחרות. אלו שהולכות עם סרט כי חושבות שזה "מציין" את היותה נשואה, אולי יפה שרוצות להדגיש שהן כבר נשואות - זה טוב בני עצמו - אבל אין לכך קשר, לפחות לפי רובא-דרובא של הפוסקים (ראיתי דומני משהו חריג בענין) למצוה לכסות את הראש.

ולגבי בעלה של זאת, שאתה קורא לו "בעלה הצדיק", ודן אותו לכף זכות שכל מה שאמר לה שתלך בלי זה, זה כדי שתפנים זה לא כלום.... יפה שאתה מסתכל עליו בעין טובה, אבל אני לא משוכנע שזה כך. על אף שתיאורטית יתכן שאמר במר ליבו. שהרי גם על פאה אמר כך. כלומר, מה שנראה לו "לא אמיתי", כבר יותר טוב שתלך בלי זה... לומר לאשתו הלכה-למעשה שתלך וראשה מגולה לגמרי - זאת טעות קשה. ואני מסופק מאד אם זה היה כדי "לגרום" שתלך עם מלא. חוששני שיגרום ההיפך.

במחילה - אסתפק בכך  לדיונים הללו. אחרת עלולים שוה להיסחף שוב בדיון שאין לו סוף, בנושא שקרוב מאד לליבך (אולי ל"ראשך", או יותר נכון, ראש רעייתך..). בשו"ט. שנזכה לכתר מלוכה מה' על עמו ונחלתו.

[בהיות שאגב שיטפא כתבת, "ת"ח כמוך" וכד', אני חייב לציין למען היושר, שלצערי לא הגעתי לכך. נקוה שבעז"ה עם הזמן..)

וזה גם לא מוזכר בראשונים.

אגב, אם יש בשיער חוסר צניעות, אז לא צריך ללמוד מ"ופרע את ראש האשה". הרי כתוב "והיה מחניך קדוש" ומשם כבר מובן שכל גילוי ערוה הוא אסור. גם הגמרא במסכת ברכות כ"ד מביאה ממרחק לחמה, ששיער הוא ערוה מהפסוק "שערך כעדר העזים". היא אפילו לא מנסה ללמוד זאת מ"ופרע את ראש האשה"..

רש"י בכתובות דף ע"ב מבאר שממעשה הכהן והסוטה, למדים שכך היה מנהג בנות ישראל. זהו פירושו העיקרי של רש"י: "מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר". זוהי גזירת הכתוב גמורה, או למעלה מכך, מנהג בנות ישראל שמוזכר בתורה...

מסברא, אכן אי אפשר להבין מה שונה רווקה מנשואה, ואפילו הרב עובדיה, שהתנגד כידוע ללבישת פאה, הביא פוסק כלשהו שכתב לאסור פאה מטעם זה שנשואה נראית כמו רווקה, ודחה אותו לגמרי, וכתב שאין הבדל בין נשואה לרווקה נדה, שתיהן אסורות באיסור חמור.

גם אין שום חילוק בדיני הצניעות בין רווקה לנשואה, מדוע שדוקא בפרט זה יהיה חילוק.

אגב, מלשון השאלה לא משתמע כדבריך, זה מה שהיא כותבת: "אני שמה חצי כיסוי עם סרט. בעלי טוען שזה מגוחך ורוצה שאוריד לגמריי. על כיסוי ראש מלא מבחינתי אין מה לדבר לא מסוגלת".

לגבי המשל שהבאתי - אני לא מאמין שאתה היית מעודד מישהי שרגילה ללכת בבגד ים, כאשר היא תכסה צד אחד. אני חושב שגם אתה היית מבין שזה חוכא ואיטלולא. משום מה, בכיסוי הראש, לא מבינים שחצי כיסוי זה בדיחה... לכן הבאתי דוגמא.

אגב, גם לא מבינים את הבעייתיות בכיסוי ראש מסוג כזה שמחליק כל רגע מהראש. אבל אם אשה תלבש חצאית כזאת שכל כמה דקות תיפול לה, כולם יבינו את הבעייתיות...
 
הסברים הם נחמדים באופן כללי, בפרט למתחזקים, אבל לא כאשר יודעים שההסבר אינו מתחיל כלל. כאשר מבינים שמדין התורה אין שום חילוק בין נשואה לרווקה, וגם מדין הגמ', וגם מדין השו"ע והרמב"ם, והמצב הנתון שהרווקות הולכות פרועות, הוא מצב של בדיעבד שהפוסקים אישרו אותו בלית ברירה ומתוך דוחק עצום בשו"ע וברמב"ם (האם יש לשון יותר ברורה מ"אחת פנויה ואחת אשת איש"?) - אזי מבינים שההסבר הוא מגוחך. נחמד, אבל מגוחך...

אפשר גם להוסיף שבארצות אותנטיות כמו תימן, הלכו גם הרווקות וגם הנשואות בכיסוי ראש. כמובן שלא היה שום הבדל בין רווקה לנשואה. אם היו שומעים את ההסבר של הרב בר שאול, זה היה ממש מצחיק אותם. לכן זה גם מצחיק אותי, כאחד שלמד את הסוגיה.
 

הגמרא במסכת ברכות דף כ"ד אומרת ששיער הוא ערוה. 

מסבירים הראשונים במקום, ששיער הבתולות אינו ערווה, כי... הבתולות רגילות ללכת בגילוי ראש.

(אגב לשיטת הרמב"ם גם שיער הנשואות אינו ערווה ומותר לקרוא דברי תורה כנגדו, הוא סובר שהשיער הוא כלום. כך הבין רבי יוסף קארו בדבריו).

מה למדים מדברי הראשונים? ששיער אינו ערווה "בעצם" אלא שרק אם הוא רגיל להתכסות, אז גילויו לפתע מעורר תאווה והרהור (זה דבר שאפשר להבין בהגיון פשוט - כל דבר שרגיל להתכסות ופתאום מתגלה, הוא מעורר הרהור).

מכאן פסקו האחרונים, כמו בן איש חי, ערוך השולחן, וגם אחרון חביב, רבי עובדיה יוסף, ששיער הנשואות בימינו אינו "ערווה" ואם אשה חילונית רגילה ללכת בגילוי ראש, מותר לקרוא דברי תורה כנגדה, כי שערה אינו מביא הרהור מיוחד.

זאת אומרת, יש הבדל בין החיוב לכסות את הראש, שהוא מדאורייתא, "גזירת הכתוב", ולעולם יש חיוב כזה, כי התורה אינה משתנה, לבין המושג "ערוה" בשיער, שהוא משתנה לפי הזמן והמקום.

ועכשיו (בהנחה שקראת והבנת עד כאן), תעמדי מול המראה ותקראי שוב את המשפט שכתבת: "תפסיק לדקלם דברים בלי להבין את הפשט"....

אותו "סרט" ממילא לא מכסה שום דבר ואין לו דין של כיסוי כלשהו. אם כבר, עדיף שתעשה רצון בעלה, ואולי יום אחד תתעורר בתשובה שלמה ותכסה את ראשה כמו שצריך.

אלא שקשה לה לקיים בשלמות.

אז לזלזל בהשתדלות - זו לא דרך נכונה. הרי זה לא שאם לא היתה מצוה, היא היתה שמה חצי כיסוי כתחביב. זה לפחות סוג של הצהרה על רצון חשוב. בעז"ה תתקדם יותר. דומני שאם היתה שואלת פוסקי הלכה מובהקים, כאשר ברור שאינה עושה מזה אידיאולוגיה - היו אומרים לה שעדיף כך מאשר בכלל לא..

עיקר השאלה בענין "חצי או לא כלום", בפרט במישהי כזו שאינה עושה מכך אידיאולוגיה אלא "קשה לה", אינה האם זה "שווה" משהו הלכתית או לא (שגם בזה יש כנראה מיעוט שנותן לכך ערך הלכתי ממשי), אלא שאלה של דרכי פסיקה (ובשביל להבין אותה, צריך באמת להיות פוסק רציני, שתופס את ה"ראש" של נשים מסויימות, למה בכלל זה "קשה להן"... לנו זה נראה יופי. צריך "להעמיק" באמפתיה כדי להבין למה יש נשים ש"קשה להן".. כך גם יהיה יותר קל לשכנע אותן שממש כדאי בכל זאת. בלי להבין מה קשה לשני, גם לא תוכל לשכנע אותו להתגבר על הקושי, כנראה. לפעמים גם אם נאמר לו שזה רצון השם...).

קל וחומר, שהיא כנראה אכן רוצה לקיים את ההלכה, ומוכנה ללכת עם פאה. אז מי שרוצה לעשות "מה שהוא רוצה", זה דווקא האיש בנידון זה.. (גם עליו ניתן ללמד זכות, ש"נראה לו" שזה סוג של רמאות..). אין "ואהבת לרעך כמוך", ללכת ללא שמץ כיסוי, כי האיש לא רוצה פאה...  צריך להסביר לו, במתינות.

אך האם הבעל דנן חשקה נפשו לפסוק בביתו כפסיקת הרוב, ולא לסמוך על דעת מיעוט.

בנוסף, אין לנו את הצד שלו, אולי הוא מספר את זה אחרת.

כמובן שהכל השערות, ניתן מאוד להתחבר לצד של האשה, כי הוא המופיע כאן כמסכן שלא נותנים לו דרור לעבוד את ה' כרצונו.

בכל עניין כזה בו ההלכה מתנגשת עם הזוגיות צריך לדון בזה בצורה מעמיקה וזוגית, ולא מבחינה הלכתית.

לכן, טענתי פה שהיא צריכה ללכת לקראתו, שהרי אם בעלה מצהיר בפניה שהיא יכולה ללכת בלי כיסוי ראש, כי חצי זה לא כיסוי כי כך פוסקים רבותיו, אל לנו לזלזל בפסיקה שלו, ואל לה לזלזל בפסיקה שלו, ולומר לו, דעתך ההלכתית אינה מקובלת כאן, חופשיה אני לפסוק כרצוני, אין זה כי אם חוסר בתקשורת, ולא מעצור בעקבות חוסר ידע הלכתי או פסק הלכה מפורש.

ראשית, הרי הוא מתנגד גם לפאה. זה בוודאי לא "דעת מיעוט", ובוודאי שלא נכון שמישהו מרבותיו יאמר שעדיף ללא כיסוי מאשר פאה..

דבר שני, גם לגבי ה"חצי" זו לא רק "שאלה זוגית" כמו שניסית להציג. כי גם אם הבעל פוסק כרבותיו (נניח שזה כך. לא בטוח - כי איש מרבותיו מן הסתם לא היה אומר לו שעדיף שכבר תלך בלי כיסוי בכלל) - אף אחד לא מזלזל בפסיקתו. וגם  היא, בוודאי שהיה ראוי שתנהג כרצונו. כפי שכתבת. בזה אין מחלוקת. השאלה היא כעת, כשלמעשה אינה הולכת כך, כי "אינה מסוגלת" לדבריה - גם אם לא מקבלים הסבר כזה - האם עדיף שתלך בכלל בלי כיסוי, כי לדעתו זה לא נקרא ממילא.  על זה אמרתי, שזו שאלה בדרכי פסיקה. כי לקבלת עצתו, יש משמעות של עשית דבר שהיא מרגישה בו עבירה, יותר ממה שכעת; ואח"כ גם התרגלות למשהו שיהיה קשה לתקן.

אז אם הוא סובר שזה "אותו דבר" למשה - אולי כדאי שבאמת ישאל את רבותיו אם עצתו נכונה... בטוחני שיאמרו שלא, קל וחומר על פאה.

זוג שחזר בתשובה ולאט לאט קיבלו על עצמם ממש את כל המצוות

היה רק דבר אחד שהאישה לא הצליחה לעשות - היא לא היתה מסוגלת לכסות את ראשה

בעלה מאוד מאוד רצה שתעשה את זה והיא פשוט לא היתה מסוגלת

הוא ניסה לקחת אותה למומחים ויועצים ורבנים שיסבירו את חשיבות המצווה, שיתנו רעיונות איך לקים אותה בהכי פחות אי נוחות

כלום לא עזר - פשוט לא היתה מסוגלת

ואז הוא שמע על רב גדול מאוד בירושלים, ר שלמה זלמן אוירבאך

הוא אמר לה שהוא יסע לרב לשאול אותו לדעתו על הענין וסוכם שהיא תנסה לקבל את מה שהרב יקבע

הוא נסע וחזר שותק

היא שואלת אותו: מה הרב אמר

והבעל עונה בשפל קול: שאת צודקת

-מה?????

-שאת צודקת

-???

-הרב אמר לי שכל היופי של האישה והפאר והנשיות זה בשער, ומאוד מאוד מאוד קשה לכסות את הראש

וואו!

כששמעה האישה את זה היא קיבלה על עצמה כיסוי ראש, כיון שהרגישה את הדבר הכ"כ נכון הזה, שמאוד קשה לכסות את הראש

מעריכה אותך על העמידה במבחן, גם מול בעלך, מחזקת אותך להעלות בקודש ולא חלילה להוריד

יש לי משפט שלי אישית מהדהד מאז התיכון: בפרשת אישה סוטה כתוב שבמסגרת מסע ההשפלה שהחוטאת עוברת בחצר העזרה מסירים את כיסוי הראש שלה, ושם כותב רש"י הקדוש משהו בערך כזה: "מכאן לבנות ישראל, שגילוי הראש גנאי הוא להן" - אמאלה, מי רוצה להיות מגונית? האם כשיבוא המשיח בקרוב ממש תלכי לשכנה להשאיל כובע כדי שתוכלי לבוא לראותו במקדש?

לפי השו"ע , אישה שמביישת את בעלה , יוצאת ללא כתובה.

כתוב.

לא כתוב כך בהקשר כזה.

אדרבה, מה שכתוב, זה שניתן להוציא ללא כתובה אשה שהולכת ללא כיסוי ראש, עוברת על "דת יהודית". ולא שהאיש יציע לה באופן מעשי ללכת בכלל בלי כיסוי ראש כי "מתבייש בחצי"...  למעשה, היום לא מוציאים בגלל זה. צריך לפתור בצורה אמיתית.

ומה שאתה אומר גם לא נכון וגם לא קשור לנושא.

ואם תגיד את זה עוד עשר פעמים, לא יהפך הסילוף שלך לאמת.

וזה לא מה שמעניין את הבית יוסף.

ממש לא אכפת לו איזה בגד לובשת האישה ואיך מיסתרקת ואם יש לה כיסוי ראש או אין לה או יש לה חצי.

הוא מדבר על היחס של אישה לבעלה, זו הסיבה שהיא יוצאת בלי כתובה.

לכן ערוך השולחן, פסק שהיום לא מגרשים אישה בגלל כיסוי ראש, לא בגלל שפעם היה אסור ועכשיו מותר, אלא בגלל שגם היום וגם אז זה לא מה שהיה חשוב.

פעם כיסוי ראש היה אינדיקציה למשהו והיום לא אינדיקציה לכלום, אבל העיקרון ההלכתי נשאר כמו שהיה, אם אישה מביישת את בעלה, היא יוצאת ללא כתובה וזה לא משנה איך היא מביישת, אם בלבוש שלה, או בהתנהגות שלה או בדיבור שלה. לא משנה

אבל אנשים קטנים מתעסקים בשטויות, כן כיסוי, לא כיסוי, חצי כיסוי. הבלים.

אין צורך שאומר "עוד עשר פעמים".. מה שכתבתי - זה מה שאומרת הגמרא. שאדם יכול לגרש "עוברת על דת יהודית". למעשה בנושא זה, לא כך נוהגים היום.

אז אם היית אומר שמביישת אותו בכך שאינה הולכת בכיסוי ראש, ניחא.

אבל שיכול לומר לה שתלך לגמרי ללא כיסוי ראש, כי "מביישת אותו" שהולכת עם חצי, בוודאי שזה ממש ההיפך מההלכה.

שלא לדבר על גילוי הראש, מאן דכר שמיה.

כל מה שאת עושה למען התקדמות ליותר קדושה זה מעולה!!!

תשאלי רב מה לעשות הכי טוב

אינ מבינה את הטענות של שניכם אבל יש גם צד גיחוך... הוא מתבייש בסרט שלך אז מה הוא מציע ? להוריד את הכל!

ואת "לא מסוגלת" לשים כסוי ראש יותר מכסה...למה?

כדאי מאד לבדוק כל אחד מה מניע אותו.. מה יגידו.?.. מה חושבים עליהם... ?

אומרים שיש החלטה אחד שמקרבים את שני בני הזוג לשם יתברך

מה ההחלטה שלכם?

כשאדם עובר על ההלכה, אין לזה קשר עם המשפט "70 פנים לתורה". המשפט הזה מדבר על פירושם של דברי אגדה... אבל הלכה יש רק אחת.

אם אדם מצווה להניח תפילין, והוא מחליט להניח קוביה הונגרית, כולם מבינים שאין כאן שום מצווה. למרות ש"בכל זאת, הוא מניח משהו".

אני מבינה אותך, ויש לי הרבה חברות שהן משתפות אותי בהתלבטות הזאת,

אני מציעה להן ללכת עם כיסוי מלא, לא מתוך הכרח, אלא איך שאני רואה את איך שצריך ללכת.

זו בהחלט התמודדות לא פשוטה עבורי, מודה.

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌