כמו קציצות ובשר

מתי שצריך להכין משהו בקוויק זורקים חזה עוף על המחבת או דג בתנור עשר דקות

סיר פסטה\קוסקוס\בורגול מכינים פעם ביומיים

באסות

אגב אני מבינה שגם את וגם הפותחת לא עובדות

לאשה עובדת זה בלתי אפשרי לחלוטין מבחינה מעשית לבשל כל יום

ובערב מתים מעייפות

לכן למדתי להכין עיקרית קפואות וגם את הדברים הכי קלילים

נגיד דג מושט קפוא לשים בבוקר במקרר

בערב זה מופשר שמים על תבנית מפזרים תבלינים ושמן זית ותוקעים בתנור לעשר דקות בחום של 200 

בריא טעים ללא עבודה כמעט

קוסקוס לא דורש בישול

גם בורגול לא

ירקות זה חלק יותר קשה שם אני קונה את הקפואים כמו לקט בורגונדי וכאלו אפילו שזה יותר יקר כי זמן שווה כסף, ושוב קצת מלח פלפל וקצת שמן זית ולתנור חצי שעה

או שעועית ירוקה קפואה להקפיץ במחבת עם קצת רוטב סויה

הכי קליל

חוזרת הביתה ב-5 וישר נכנסת למטבח.

אצלנו אוכלים בערב את הארוחה המבושלת.

שנהיה בריאים וה' ייתן לכולנו הרבה כח ושמחה בשביל כל הנ"ל!

אנחנו לא בבית. לצערי.

הבנות שלי לומדות עד 3 ואני שולחת להם סנדוויץ' נוסף (לא ניתן לשלוח אוכל מבושל. ההנהלה של בי"ס והגנים לא מסכימה)

הבנים שלי אוכלים בגן/ בת"ת. יש להם שם ארוחת צהרים. (אבל אני לא ממש סומכת על מה שמגישים להם שם ועל מה שהם אוכלים בעצמם).

ואני מסתדרת בעבודה. אוכלת יוגורט או משהו בקטנה.

ואני חייבת אוכל מבושל, חם וטרי - כל יום.

אז אני באה וישר מבשלת: שניצלים, קציצות, מרקים שונים, עוף, אורז בשלל צבעים וטעמים, חזה עוף בכל מיני ווריאציות ועוד. 

(לפעמים, כשאני מאוד עייפה או צריכה לצאת בערב לסידורים או קניות וכדומה- בעלי אומר לי: תכיני קליל. חביתות, ירקות, לחם...

אבל אני חייבת את המבושל הזה. לא יכולה לאכול עוד הפעם לחם עם משהו או חלבי.

אני גם מרחמת על הבנות שלי שלא אכלו כל היום משהו חם. שגם להן תהיה ארוחה חמה ומזינה, לפחות בערב. למרות שהן היו מעדיפות חביתה ולחם במקום אוכל מבושל ומושקע  

שריטה שלי...)

לדעתי אם בעלך אוכל א. צהרים יפה - אז בערב אפשר שקשוקה/ טוסט עם ירקות מבושלים/ סלט תפוחי אדמה ופסטה עם רוטב ש"ז

אני מכינה כל יום סיר אחד:

מרק עוף- פשוט מבשלת כמה חתיכות פולקה בסיר מים, אח"כ מכניסה מה שיש שאוהבים (תפוחי אדמה, קישואים, בצל) תבלינים (כורכום, כמון מלח פלפל).

פסטה בולונז- מכינה את הספגטי בנפרד במים רותחים. במחבת מטגנת 300 גרם בשר אדום טחון, מוסיפה רסק עגבניות, קופסא של רוטב מוכן לפסטה תבלינים פלפל, פפריקה מתוקה ומלח.מבשלת על אש נמוכה רבע שעה. ואז מוסיפה את הכל לפסטה.

דג סולומון בתנור- קצת תבלינים ולימון מעל מכוסה רבע שעה ועוד כמה דקות בלי כיסוי, יחד עם תפוח אדמה מבושל/ ביצה/ אורז לבן

שניצלים - משרה בביצה כמה דקות אחכ מטגנת עם פירורי לחם מטובלים. אפשר עם תוספת פתיתים/ אורז בסמטי

פרגיות מושרות על המחבת מטוגנות עם ירקות משקית בתנור

בהצלחה. באמת נשמע קשה 2 ארוחות ביום

ולכן אני יכולה מצוין בלי לבשל כל יום

כולנו חיים בריאים ומלאי ויטמינים ב״ה

בהקפאה האוכל נשאר כפי שהוא ,כי אין תהליכים שקורים,  בזכות ההקפאה. אוכל לא מקבל שום בעיות/חיידקים/קילקול בהקפאה (אגלה לך בסוד שאפשר לשמור אוכל לזמן כמעט בלתי מוגבל )

ותכיני כמובן סיר גדול וממנו תקפיאי למנות...

יומיים אוכלים מהמרק ה"טרי" ואחר כך מגוונים עם מרק קפוא משבוע שעבר 

אפשר להוסיף ליד המרק פחמימה מארוחת הצהריים כמו אורז או בורגול...

חפשי מתכוני מרק משביעים ו"מנחמים" כמו: מרק שעועית, מרק עדשים, מרק אפונה, כל מרקי הקטניות...

אני מתכוונת למשל:

ארוחת צהריים- עוף עם אורז וסלט

ארוחת ערב: מרק עדשים עם קצת אורז ליד\ בפנים

ארוחת צהריים: כדורי בשר ובורגול, ירקות חתוכים

ארוחת ערב: מרק אפונה ו2 כפות בורגול

זה באמת כל כך לא פשוט לנהל בית מכל החזיתות

אני גם הייתי שמחה לתפריט קבוע יותר 

אחרת אתייאש לגמרי

בסוף מסתבר שעקב החג מקדימים אצלנו תשלומים בכל מיני דברים ועומס העבודה לא יורד החודש אז נשארתי לעבוד ולא יצאתי למחלה כי אני חוששת שיהיה לי עומס לקראת וזה המון שעות על המחשב ממש בערב בדיקת חמץ

הילדים לא מוכנים ללכת לסבא סבתא בכלל כי הם מנקים לפסח אז בקושי מצליחה לעבוד (אם כי שמח להם שהם מעדיפים להיות פה), בעלי עובד גם סביב השעון ומאוד חשוב לי לשמור על שגרה מסוימת לילדים כי קשה להם (לימודים שעה בבוקר. ארוחות נורמליות ולא נשנושים בלתי נגמרים, יציאה להפוגה החוצה) ובתוך כל זה פסח.. ואני אמורה גם לשבת על ניתוח דוחות עם מאות ואלפי נתונים. אז החלטתי לשנות את סדר היום ולנסות להשכיב את הילדים מוקדם ולעבוד בלילה פשוט בשקט ובריכוז

אתמול  לא צלח -ישנתי ב2 כי התחלתי לנקות את המקרר, כל הקניות לחג של היבשים פשוט באמצע הסלון כי אני לא מגיעה לפינוי ארון בשבילם

בקיצור -קצת כאוטי פה 😵‍💫 אבל לפחות יש לי תכנית ואני אופטימית

ויש לי סיבות גם ב"ה. משתדלת מאוד לראות את הטוב

אנחנו עדיין עובדים וב"ה כלכלית לא נפגענו, אנחנו לא צריכים לבחור בין הבית לעבודה, הבית ב"ה שלם ולא פינו אותנו חלילה כמו אחרים, יש ממד

זו מלחמה מנטלית כרגע בתחושה שלי

ואני לא מתכוונת להפסיד בה

החיוביות הקטנה שלי היא שהיה יכול להיות לי יותר גרוע (גרים במקום יותר שקט ועם ממ"ד - מה שלא היה לנו קודם, בדיוק סיימנו מילואים אז אני לא לבד וכאלה)

וואלה בדיוק ברגעי המשבר שלא רואה את האופק

יש אמונה כללית כזאת של חבלי משיח הנה זה בא

אבל גם עייפות מלהחזיק את זה

הלוואי שיהיו פה כאלה שיעודדו

תקראי פה כמה שרשורים על נשים שעל סף לא יודעת מה בגלל המצב

אני לא מצליחה להבין לאן עוד נגיע במצב הנוכחי..

אני יחסית במצב טוב לאחרים ממה שאני קוראת פה- יש לי עזרה עם הילדים. זה בטוח משפיע על האופטימיות😂

אבל באמת, כל מחשבה על העתיד היא השערה, שלא מחייב משום כיוון שתתקיים במציאות

אני לא רואה עניין בלדמיין תרחישים שחורים... אם יקרה משהו נתמודד איתו בדיוק כמו שהתמודדנו ושרדנו עד עכשיו

אם כבר לדמיין מה יהיה, אני רוצה לדמיין את הדברים הכי טובים שיכולים לקרות. ככה ההווה שלי יותר טוב ועם העתיד נסתדר.

עוזר לשהות ברגע, ולא לחשוב על העתיד

אני לא יכולה להגיע לעבודה

לא יודעת אם אקבל משכורת

אבל זה מאפשר שאהיה בבית עם הילדים

אני רואה איך ההשקעה והמאמץ שלי לשמור על הילדים (בעלי היה במילואים מלא מלא, ואני הייתי איתם בכל האזעקות והקשיים. באמת עשיתי מאמץ עצום לשמור עליהם ולהצליח להתמודד), משתלם עכשיו. הם הולכים לממ"ד בנחת, מבסוטים על החיים.

ואם כן נסתכל על העתיד -

נראה שצה"ל עושה עבודה ממש יסודית

אצלנו עדיין מחבקים משפחות מילואים

לחברים שלנו נולד ילד

החנויות אצלנו מלאות אנשים

מחמם את הלב המאמץ וההשקעה של צוותי החינוך אצלנו.

לא יודעת, ממש מרגישה שאנשים ממשיכים בשגרה ככל יכולתם. ומה שלא ביכולתינו, אז לא.

אני שמחה שכן עושים משהו עם אירן. אישית ממש פחדתי שזה יישאר רק דיבורים או יתנו את זה לשיקול של אמריקנים.

דבר שני , אולי זה סימן שכדאי לאנשים לעבור למקומות שהם לא מרכז. נגיד אצלנו כמעט אין אזעקות, רב מוסדות חינוך נפתחו ...

מרגישה שנכנסנו ללופ אינסופי של מלחמות שלא מסתיימות ואז תחושת שקט שקרית וחזרה לטירוף כל כמה חודשים. אני שבורה מהיאוש ולא רואה איך משהו פה משתנה. אם הייתי מסוגלת נפשית ובעיקר כלכלית היינו עוברים לחינוך ביתי. חא מתאים לי לעבוד ופעם בחצי שנה לדאוג אם אקבל משכורת או לא. לא מתאים לי שכל חצי שנה הילדים צריכים הסתגלות מחדש.

אם היה לי איך לרדת מהארץ למקום נורמלי הייתי עושה גם את זה. הילדים בחרדות מהטילים והאזעקות והבומים, אמרתי משהו על אחד מהם לרופא הילדים והוא אמר לי "אנחנו מדינה בחרדות, כל הילדים נהיים ככה" וזה הזיה בעיניי. העובדה שאנחנו בסבבים בלתי נגמרים גורמת לילדים להצטרך טיפול רגשי אבל בגלל שהמדינה הזאת קורסת אנחנו ברשימת המתנה של שנה לטיפול.

והתחושה העיקרית שגורמת לתסכול זה שלאף אף אחד לא אכפת!!!! הממשלה לא רואה אותנו ולא חברי הכנסת אנחנו מעניינים רק כשצריך לשים את הפתק הנכון בקלפי ומעבר לזה מצידם שנמות מטיל. כל אחד רואה את הדברים בצורה הכי צרה שיש.

לא אומרת אם נכון לפתוח מסגרות במצב הזה או לא, אבל עצם העובדה שזה לא קרה כי מבחינה בטחונית או חינוכית חשבו שזה כדאי אלא כלחץ של שר האוצר שלא רצה לשלם להורים ואז פיקוד העורף החליט שפתאום כן אפשר חלק מהלימודים לקיים, וריפה הם היו עד עכשיו? אם היה אפשר באמת אז למה לא אמרו שיפתחו כשאפשר מתוך הבנה של הבעיה בסגירה של המוסדות? ואם לא היה אפשר אז איך הלחץ הכלכלי פתאום יותר חשוב מהחיים של הילדים שלנו? זה מבחינתי דוגמא שבאמת ממחישה כמה לאף מערכת לא באמת אכפת מאיתנו והכל פה קורס. 

זה לא שהאזורים האלו סטריליים לגמרי מאזעקות.

אז מה 2 אזעקות ביומיים זה לא מסוכן?? לא הבנתי.

ברור שהכל כלכלי ולא חושבים פה נטו ביטחון. סטטיסטית כנראה באמת הסיכוי להיפגע קטן

אבל מי רוצה בכלל להיכנס לסטטיסטיקה כזאת? רק מי שחושב כסף ולא בטיחות.

ואני מרגישה שמאז הקורונה

נהיה פה נרמול של חוסר נרמול.

זה הגיוני מה שקורה פה ב6 שנים האחרונות??

למזלי אני עובדת במקום סופר מתחשב

אבל עדיין יש משימות, יש דדליין לדברים, יש לי אחריות.  פשוט מצב לא נורמלי.

ותוסיפי לזה את יוקר המחיה

אנחנו מרוויחים מאוד יפה ב"ה

ובכל זאת אין כסף מיותר ביו"ש

ואנחנו לא בזבזנים

לא מסעדות

לא מותגים

קונה באמת רק מה שצריך.

משהו פה לא הגיוני לחלוטין

חזרה לשגרה חלקית לפחות היא חלק מהיכולת שלנו לנצח במלחמה.

זה לא כסף, זה קיום המדינה,

ורק עורף חזק גם כלכלית וגם נפשית יוכל להבטיח שנסיים את העבודה ולא נהיה שוב במצב הזה עוד כמה חודשים.

המדינה זה האזרחים, פחות כסף למדינה זה פחות כסף למלחמה!!!

ולגופו של עניין, חזרה עם יכולת להגיע למרחב מוגן כשיש אזעקות לעיתים רחוקות היא סיכון שהוא פחות בעיניי מאשר ליסוע בשגרה בכביש מהיר.

מכירה יישובים שממש נלחמו על זה ופתחו גנים ביישובים סמוכים כי לא היה אצלם גנים עם מרחב מוגן

אני חושבת איך אני ממשיכה את החיים שלי כמה שיותר בטוב בתוך המלחמות. אם זה לצמצם משרה כדי שאני אוכל להסתדר כשבעלי במילואים. אם זה לעבוד עם הילדים על הבעת רגשות. אם זה למקד את היחס למלחמה למקום של תפילה ולימוד להצלחתנו. לשים לב ולהודות על הניסים הגדולים שיש בתוך המלחמה.  ולהבין שהמלחמה הזאת היא חלק מתהליך אלוקי גדול של גאולת העולם.

ברור שיש המון רגעים של קושי ושפל, בכי, חוסר כוח ומשברים. אבל מבחינתי זה לא המבט הכללי. כי ברור לי שכל העולם מתקדם לגאולה, ואם מסתכלים בפרספקטיבה של שנים, מצב היהודים היום הרבה יותר טוב מרוב התקופות בהיסטוריה.

עם כל ההשלכות של זה, כולל כל הרשעים שהיו חיים וכל מטרת חייהם זה השמדת ישראל?

כולל גרעין

כולל מלאי טילים בליסטיים הרבה יותר גדול?

מזמן, לא עכשיו. שלא נחכה לנקודת רתיחה כל פעם כדי להילחם מלחמה קשה במקום לגמור את האויבים כשהם קטנים. ב2006 אחרי מלחמת לבנון השניה חיזבאללה היה על הברכיים, נסראללה הצטער שיצא למערכה הזאת. מאז ועד 2023 הם התעצמו והתעצמו בידיעת ישראל ובמקום לגמור אותם ב2008 או 2010 כשזה היה סביר, מדינת ישראל ביודעין נתנו למפלצת לגדול עד שהגיעה לממדים שחששו לגעת בה. וזו לא הזירה היחידה ששם הדברים התנהלו כך. בלבנון בסוף בזכות התושיה של המוסד עם הביפרים קרה לנו נס. במקומות אחרים לא היה נס.

ונגיד שכבר הגענו למצב הזה, למה אי אפשר לסיים את העבודה? למה ביוני לא היה אפשר לסיים עם זה? למה גם עכשיו מדברים פעם בכמה ימים על סיום המלחמה לפני החלפת המשטר?

ולמה מבחינה פנימית המערכות שלנו ש*יודעןת* שהמצב הזה חוזר כל הזמן לא מתכוננות מראש? איך יכול להיות שמשרדי האוצר והחינוך ידעו שזה בדרך לא בנו שום מתווה חירום והעדיפו להתעלם בתקווה שהבעיה תעלם?

כאזרחים אנחנו אפס? אנחנו לא שווים את המחשבה? כת ההבנה מה קורה? למה להתנהל ככה??

יש משפט מקווה שאני לא טועה בציטוט שלו - פיקח יודע לצאת מצרה שחכם לא נכנס אליה.

זה קורה במדינת ישראל שוב ושוב ושוב. למה היה צריך לחכות שאיראן תהיה במרחק של שבועיים מפצצת אטום? שנים שהממשלה מתפארת בהגנה על "החיים עצמם" ואיראן איראן איראן. איפה הם היו? אם ההגנה המדהימה מאפשרת לאיראן להיות עם כל רכיבי הפצצה שמחכים להרכבה אז מישהו פה או שיקר או נכשל.

בסוף גם פה היה לנו נס. לנס קוראים טראמפ. אבל מה אם המתנקש לא היה מפספס במילימטר והעוזר הניאו נאצי שלו היה נבחר? מה אם קמלה האריס היתה נבחרת?

סבבה אפשר להגיד הכל תכנון אלוהי מראש ותמיד רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר. האמת? רק מייאש אותי יותר. לחשוב שכל חצי שנה נהיה על סף מוות ובזכות נס שהוא אירוע די רנדומלי אז העם ינצל? מלחיץ אותי. בכנות. ומה עם מי שלא ניצל? זה לא מרגיש כמו תוכנית, זה מרגיש כמו המשחק מחשב שהיינו קטנים של צפרדע שצריכה לעבור את הנהר בקפיצה על קרשי עץ שזזים בתקווה לא ליפול בטעות על תנין שיבלע אותה. והוא יבלע אותה מדי פעם. לא את כולה, נכון, אבל למשפחת ביבס לא עוזר שרוב המדינה ניצלה, ולמשפחה של סבא וסבתא שלי באושוויץ לא עזר שלא כל העם היהודי מושמד.

אני מתפללת לזמן רגוע, שקט. לעתיד בטוח לילדים שלי. ליציבות ורווחה שמאפשרות בריאות נפשית. למה זו מילה גסה?

זה העם הנבחר? נבחר להירדף? זה מתיש זה מייאש וזה גורם לי לבכות. 

אשתף רק מה עוזר לי.

אני יודעת שזה ממש קשה.

אישית, מה שאין לי שליטה אני משחררת.

כתבת שאין לך כוח או מוטיבציה להילחם בתחנות רוח, נכון. לכן אני לא מנסה.

אין לי שום יכולת להשפיע על איך תתנהל המלחמה הנוכחית או הבאה של ישראל. אז משחררת את זה משליטתי.

אני מתמקדת במה שבתחום אחריותי

לי קצת קשה עם התפיסה של "מדינה בחרדות"

לא כי אין כאן חרדות. יש. והרבה.

אבל זו תפיסה שמעבירה המון ביקורת על המדינה ומסירה אחריות אישית. ויש מה להעביר ביקורת, אבל ביקורת שמובילה למרמור לא תורמת, ובעיקר מגבילה אותנו. זה גורם לנו להרגיש קורבנות של המערכת, חסרי אונים להשפיע על מצבנו. ואין דבר שיותר קשה לי מלהרגיש קורבן וחסרת יכולת לבחור.

אף אחד לא שאל אותי בשביעי לאוקטובר אם מתאים לי שבעלי יצא למאות ימי מילואים ואני אשאר לשמור על השפיות שלי ושל הילדים. זה פשוט קרה.

אז במקום לחכות שמישהו ייקח על זה אחריות, לקחתי אני אחריות.

והלכתי אני לטיפול.

ולקחתי אני את הילדים שהיו צריכים לטיפול.

וזה לא שהכל דבש ולא קשה

אבל זה המצב ועכשיו השאלה מה עושים עם זה.

מבחינתי ברגע שיש מלחמה כזו, זה הרבה יותר טוב מאשר לחכות שיתקיפו אותנו. זה אומר שהיכולות קיימות. וכמו שאנחנו רואים, הן חזקות ויכולות לפגוע. אז עדיף הרבה יותר שהמדינה תיזום ולא תחכה עד שנקבל מכה כואבת ונוראה (כמו שהיה בשמחת תורה).

וכן, זה גורל ודרך קשה. אבל בתוך החוסר וודאות הזה והתסכול הזה אני מעדיפה לקחת אחריות על מה שאני יכולה, ולזרוק הצידה את כל מה שאין לי השפעה עליו.

ואני באמת הכי מבינה את התסכול והכעס

אני פשוט ראיתי שזה עושה לי יותר רע, וכובל אותי מלהצליח להתמודד. אז אולי זו קצת טמינת ראש בחול, אבל פשוט מעדיפה להתמקד במה שאני יכולה לעשות ואיך אני יכולה להשפיע על עצמי ועל המשפחה שלי.

המצב עכשיו הרבה יותר טוב מעצימת העיניים שהתרחשה עד לפני שנתיים וחצי

נלחמים באויבים כדי להגן עלינו ולהחליש אותם

אישית המצב לא מערער אותי / את בעלי/ הילדים

אנחנו מנוסים ביציאה מהשגרה (וגם בדברים אישיים יותר מורכבים ממלחמות)

אני חושבת שמומלץ ללמוד מזה להבא

להשאיר מרווח נשימה בחיים

לזמנים כאלה של יציאה משגרה וחוסר וודאות

כי אלה הם החיים במדינת ישראל 

כי אחותי שגרה בחו"ל הייתה אמורה לבוא לארץ אחרי פסח (ואז היינו פוגשים לראשונה את הבת שלה שכבר בת שנה!), ואתמול היא כתבה לנו שחברת התעופה (לא אל על) ביטלה להם את הטיסה

ועד כה היינו בטוחים שהמלחמה ממשיכה מקסימום עד פסח וזהו... (עדיין חושבים שזה מה שיהיה, כמובן, לא מתחשבים בכל מינו גויים פחדנים🤭)

אבל כן, מניחה שהמלחמה הזו לא תימשך יותר מחודש וחצי, ובעיקר מתפללת שהיא תסתיים במשיח ובגאולה שלמה...

אני בטוחה שיהיה יותר טוב. אין לי מושג כמה איראן היו קרובים לפצצת אטום, ואם עמדו לתרוף אותנו, אז אני מלאת הקלה שצה"ל ומערכת הביטחון כן מטפלים בזה ומסירים מאיתנו את האיום הנורא הזה.

אני בטוחה שכמו שכבר מתורגלים יחזרו במהרה לשגרה. אני מקווה שזה יקרה לפני פסח, אבל גם אם לא, נתמודד.

לנו יש ממ"ד ב"ה, אז יותר קל לנו מהרבה שכותבות פה, אבל גם אני מתחרפנת משילוב של עבודה במשרה מלאה של בעלי ושלי (תודה לאל מהבית), וילדים, וזומים וש.ב., אבל שוב, היה יכול להיות הרבה יותר גרוע.

ישראל וארה"ב יחד נלחמים ברוע באיראן בהצלחה, הורסים את תשתיות המלחמה והורגים את מי שעומד בראש, בהדרגה יש פחות אזעקות, בהדרגה פותחים יותר ויותר מסגרות. המצב מתיש ויכול להמשך עוד זמן. אבל אני מאמינה שאנחנו מסוגלים ונעמוד בזה. וגם אם בתחושה לפעמים מגיעים לקצה, שוב ושוב אנחנו מוצאים בעצמנו כוחות שלא ידענו שיש בנו. והאמונה שזה לא סתם- אנחנו ממגרים את הרוע בעולם, כוחנו הבטחוני הולך ומתחזק ואויבנו הולכים ונחלשים נותנת לי כוח להמשיך.

אני כן חוששת שלא נלחם עד הסוף הפעם, שמתישהו נעשה הפסקת אש עד הסבב הבא... אבל עדיין מצבנו יהיה הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני. הדרך אולי איטית וארוכה, אבל אנחנו בכיוון הנכון וה' בעזרנו. ובינתיים אנחנו צריכים להתמקד במה ייתן לנו כוח להמשיך למרות הקשיים, בנוסף כמובן לתפילות והודיה על הניסים הגדולים שהיו עד עכשיו.

לחשוב שארהב ככה התגייסה לצידנו בשונה מאירופה זה פשוט לא נתפס.

מרגישה שחיה ברגעים היסטוריים.

לחשוב שאמרו שאם חיזבאללה יפתח במלחמה לא יהיה לנו חשמל במשך 3 שבועות ועכשיו טילים בליסטיים עפים פה ומתלוננים על זה שהמסגרות סגורות במקום על מאות הרוגים.

באמת קשה לי להבין איך לא להיות אופטימיים עם כל הקושי! ויש קושי כמובן

רק היום התלוננתי בשרשור אחר, אבל עדיין...

זה המשפט שאני מנסה לחקוק על קירות הלב כל יום וכמה פעמים ביום.

וזה המשפט שהכי מחזק אותי והכי עוזר לי.

קראתי את השרשור ובאתי לכתוב הודעה ואז המשפט הזה פשוט עמד מול עיניי ויש לי כמעט דמעות כי זה פשוט ככה.

פתחתי את תהילים לראות איזה פרק זה - וזה בפרק *לב*.

כי זה הלב.

זה הלב של הכל.

הביטחון בה'.

אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.

והכל הכל הכל שלו

והכל הכל הכל מאיתו ובידו יתברך

והוא מחיה ומקיים בכל רגע ובכל מאית שנייה את כל העולם ואת כולנו והכל זה אלוקות.

וזה לב.

וזה הלב שלנו. בתוך הלב שלנו.

פרק לב. פסוק י'.

בלב שלנו - שם הוויה - י'.

אם נכניס את הקב"ה ללב שלנו ונבטח בו - חסד יסובב אותנו.

וזה אימון.

ממש ממש אימון.

אני ממש משתדלת לזכור זאת וגם כשנופלת לומר את הפסוק הזה בלילה, ביום, אפילו רק לדמות אותי בעיני רוחי.

ויש ממש תרגיל של דמיון מודרך להכניס ביטחון ואמונה בקב"ה ממש אל תוך הלב (עם נשימות ומילוי הביטחון פנימה אבל קשה להביא זאת בכתב).

אז מכאן זה הבסיס שממנו אני משתדלת ב"ה לצאת ואליו לחזור.

ה' הוא טוב ומטיב

הוא ברא אותנו ואת העולם להיטיב לנו

וממנו הכל.

ומתוך כך אני מנסה להסתכל רגע במבט-על על המאקרו ולראות שאנחנו באמת באמת באמת חיים בניסי ניסים, בתקופה היסטורית, בתקופה תנכית, ממש כמו בני ישראל במצרים שאנחנו קוראים עליהם - אנחנו ממש שם! כותבים עלינו עוד פרק! 

ממש מרגישה שב"ה ב"ה אנחנו בדור הגאולה.

איך ניסי ניסים שכאלו אם לא לעם האהוב והנבחר בניו של הקב"ה?

תביטו רק רגע מה קורה לנו כאן

אנחנו מדינה פצפונת שתוקפת מדינה פי 80 (כן, פי 80!) מגודלה - ופשוט מחסלת אותם כמו דומינו בזה אחר זה אחר זה כאילו מדובר בצעצוע שלנו בחצר הגינה שלנו...

מביסים. מחסלים. מנצחים.

איזה פלא, כל הרשעים ימח שמם. 

חמינאי שבשבת זכור מחינו את זכר עמלק, את זכרו, של המן הרשע הזה בדורנו.

כל הבכירים במשטר האיראני. בכל הנגלות - הראשונה, השנייה, השלישית, הרביעית...

רק לכתוב את כל הבכירים אין מספיק מקום.

וכמובן כל מנהיגי ובכירי הרשעים ימח שמם שנשרפים בגיהנום לנצח סינוואר ימ"ש, נסראללה ימ"ש, הנייה ימ"ש, מוחמד דף ימ"ש, עקיל ימ"ש, שוכר ימ"ש, חארורי ימ"ש, עלי לריג'אני ימ"ש, ועוד אלפי מחבלים ושמות גדולים שבאמת אין אפשרות לכתוב מרוב שהם רבים!!!

והם מנסים,

שולחים כמויות כמויות של טילים פצצות נוראיות בכמויות מטורפות

והקב"ה שומר עלינו! עם כל הכאב העצום על כל נשמה ונשמה מעם ישראל ומהארץ שנאבדה לנו - יש כאן ניסים עצומים בצורה לא פרופורציונלית!!!

כל התחזיות היו שנים שברגע שאיראן תתקוף אנחנו קודם כל נושמד. תהיה ממש ממש שואה חס ושלום.

אח"כ דובר על אלפי הרוגים כל יום ומכל טיל (!!!)

על הפסקות חשמל של ימים ושבועות והיערכות בהתאם (!)

על הפסקות של מים ממושכות

דיברו על לשהות במרחבים הממוגנים רצוף באמת ימים על גבי ימים

כשהכל בחוץ מושבת מושבת.

ואיפה אנחנו ואיפה זה?

הכבישים מלאים, מסגרות נפתחות, אנשים קונים, יוצאים, 

מנקים לפסח (!!!),

מזמינים פיצה, רואים סרטון מצחיק,

כותבים כאן בפורום

וממש מנהלים כמעט כמעט מה שהכי קרוב לשיגרה.

נכון, ברור שזו לא שיגרה וקשה מאוד מאוד מאוד

אבל איפה מה שאנחנו חיים ואיפה מה שתודרכנו לצפות לו לפי המציאות...

זה רחוק כרחוק מזרח ממערב

תודה לה' אלף פעמים

זה לא נתפס!

באמת לא נתפס

אנו נלחמים עם צבא ה', צה"ל שלנו, הצבא הכי מדהים בעולם

לצד עוד צבא עצום של ארה"ב, ממש כתף אל כתף! מי היה מאמין

זה ניסים רק להבין את זה

והם מפציצים את הרשע, ואנחנו מפיציצים את הרשע

וכל שעה, בעצם כל דקה יש חיסול אחר, הפצצה אחרת, השמדה אחרת, מיגור הרוע בעולם!

והעם שלנו המתוק?

כמה כמה שהוא מתקרב לקב"ה בשנתיים וחצי האלה!

כמה קירבה, כמה התחזקות, כמה אמונה!

"בדרך אמונה בחרתי"

כמויות רבבות ועוד רבבות בוחרים בדרך אמונה. שומרים שבת. חוזרים לשורשים. חוזרים לאבא.

זה מפעים ומרגש.

וכל העזרה ההדדית שכאן

הערבות ההדדית

איזה יופי של פיקוד העורף יש לנו

כמה הפקת לקחים מרגע לרגע

יש התרעות מסודרות

לפני

תוך כדי

אחרי

איפה אנחנו ואיפה אחים שלנו בחו"ל שנגיד נמצאים בקפריסין או דובאי ורועדים מפחד שפתאום "בום!" נפילה בלי שום אזעקה, בלי שום התרעה לפני, בלי שום ידיעה מתי האירוע הסתיים, כלום.

רק 24/7 של רעד. 

אחים שלנו ממש יהודים שחיים שם.

וכאן בארץ?

תראו כמה זה מסודר שאנחנו יכולים לדעת לפני תוך כדי ואחרי.

הכל עובד, דופק כמו שעון,

מד"א, איחוד הצלה, שלא נדע זק"א, בתי חולים, פיקוד העורף, העורף, התרמות דם, מתנדבים

אלפי אלפי מתנדבים

יוזמות מרגשות בלי סוף

לארח ולתרום לקשישים בתי מלון עם ממ"ד צמוד

לתת יד בכל מה שצריך

עוד ועוד ועוד נקראים לדגל ועוזרים

והחיילים האמיצים שלנו הגיבורים המרגשים עלי אדמות קדושי עליון האלה עם האש בעיניים כמה מרגש לראות את האש הזו בהם הם באמת שואגים את שאגת האריה החזק מכל ומביסים את אויבנו!!!

והקב"ה נלחם לנו! ממש ממש כך

כל מה שקורה הוא פשוט לא יאומן

הכל הכל הכל

הביפרים, ההצלה העצומה ב7/10 שלא כל החזיתות באו עלינו והשמידו אותנו כליל כמו שתיכננו, קריסת המשטר של אסד, קריסת סוריה, לקחנו את החרמון הסורי, קריסת כל מנהיגי הרשעים, קריסת המשטר באיראן ב"ה, חיסול החיזבאללה ב"ה

וכמובן החזרת כל כל כל החטופים שלנו מכל השנים!!! שזה נס מעל הטבע בפני עצמו!

ממש כמו שאמרה דיצה אור, אימו של אבינתן אור שחזר מהשבי - שזה ממש נס בדרגה אינסופית והוא רק מהעם הזה שלנו ומכוח האחדות והתפילות שלו שכולם כולם כולם בבית!!!

ובעזה שולטים על חלק עצום וב"ה עד הסוף עוד!

חזרנו לחומש! יהודים גרים בחומש! כמה התרגשתי לפני כמה ימים לקרוא את זה

כל ההתיישבות ביו"ש פורחת, כמויות של בנייה והוספה והתיישבות!

העלייה לארץ פורחת!

אנחנו המקום היחידי שבעת מלחמה כולם גם חוזרים לכאן בטיסות חילוץ לתוך המלחמה

וגם עולים חדשים באים בכמויות לכאן דווקא עכשיו!!!

האחדות המטורפת שקיימת בשנתיים האלו, כן תרבה ב"ה

והדנא שלנו, של העם היהודי, המהות שלנו, המשמעות שלנו בעולם, לקדש שם שמים בעולם

אומת המוסר הצדק ההוככחה החיה לקיום הבורא והבריאה

אנחנו ממש נס מהלך

בגאולת עולם

בהשגחה אלוקית מטורפת

זה באמת לראות ולא להאמין

יש עוד המון המון המון

אבל בינתיים שולחת

ושולחת גם חיבוק ענקי לך ולכולן!!!

אנחנו עם של אריות ולביאות!!!

"כי חיות הנה"

אנחנו חיות! לביאות! מביאות חיים ממשיכות חיים נותנות חיים

זה הניצחון הכי גדול שלנו

ניצחון הרוח

ניצחנו בעבר ואנו מנצחים שוב

מנצחים אותם!

הם לא יפילו לנו את הרוח!

איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק

ואישה לרעותה תאמר חזק

חזק חזק ונתחזק

בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו

וננצח!

ואנחנו כבר מנצחים!!!

הכל בידך מלך מלכי המלכים הקב"ה

תודה ריבונו של עולם תודה!!!

והבוטח בה' חסד יסובבנו!

תהילים פרק לב

א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל    אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן    וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה׃
ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י    בְּ֝שַֽׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃
ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮    תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ
נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י    בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃
ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡    וַֽעֲ֘וֺנִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי
אָמַ֗רְתִּי    אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַֽיהוָ֑ה
וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י    סֶֽלָה׃
ו עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮    לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א
רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים    אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃
ז אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮    מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי
רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט    תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃
ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ    אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃
ט אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮    אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין
בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם    בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃
י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע    וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסֽוֹבְבֶֽנּוּ׃
יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים    וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃

זה כל כך נכון. תקופה ממש מופלאה עם המון המון ניסים.

חשוב לזכור לא לשקוע מדי בקשיים ואז לשכוח לשים לב לכך. 

ממש כך, שנזכה כולנו לשים לב

יש המון הסחות שמונעות מאיתנו לשים לב, ובעיקר מאמץ מטורף של איראן ושלוחות הרשע לזרוע בכולנו פחד, תבהלה, דכדוך, יאוש.

אבל אנחנו ה-ר-ב-ה יותר חזקות וחכמות מהם! ולא ניתן להם!

זה פלא אלוקי מה שקורה כאן.

אני יודעת שכולנו בתוך תוככי הקושי והאתגר וה"קוצר רוח ועבודה קשה"

אבל ממש כך היא גאולתן של ישראל

ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל

ובזכות נשים צדקניות נגאלו ובזכותן עתידין להיגאל!

יש לנו כוח על

אני באמת מרגישה ככה

אוי מחיות את עצמנו ואת המשפחות שלנו

כל אחת ואיפה שהיא

ונתחיל ממש בנו פנימה.

כי אם יש לי את עצמי -

אז יש לי את עצמי.

ויש לאחרים את עצמי.

וכל אחת מאיתנו היא אור אינסוף

רק להביט רגע פנימה ולזכור זאת, להתחזק מכך, להאיר בתוכנו מכוח כך.

"כי יש שכר לפעולתך"

יש שכר לכל פעולה ופעולה שלכן יקרות!!!

תחזיקו מעמד

אתן הגאולה עצמה!

וב"ה נזכה לראות בחוש ממש את הישועה השלמה שלנו במהרה, בשלמות, במתיקות ובטוב גלוי!!! ❤️

כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִהקונספציה וְלֹא עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְלֹא הָרַג אֶת־אייתוללותיהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת־אייתוללותיהם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוך לימוד אמונה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שָׁנָה וְלֹא סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ  סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הביטחון והתורה. דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הביטחון והַתּוֹרָה וְלֹא שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָּנוּ אחדות העם דַּיֵּנוּ.

עַל אַחַת, כַּמָה וְכַמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמהקונספציה, וְעָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְהָרַג אֶת־אייתוללותיהם, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הגנתו האלוקית, וְקָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה, וְסיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' גם במלחמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה שלמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַביטחון והתּוֹרָה, וְשמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָּנוּ אֶת־אחדות העם.

ההווה יראה תותים, והעתיד גן עדן.

מאיזה עבר להתחיל?

יציאת מצריים

חורבן בית ראשון

פוגרומים

שואה

תוכנית ההשמדה של המן

מלחמת העצמאות

מה יש לנו היום? מדינה, צבא חזק, המעצמה הגדולה בעולם נלחמת לצידנו, כל המזרח התיכון איכשהו נכנס למלחמה הזאת אבל בצד שלנו, אפילו תורכיה.

מה נשאר לאיראנים? חיזבאללה שחוק (לא כי אין מסגרות לילדים, כי מפציצים להם הכל) כמה מילציות סוררות, משק אנרגיה ומצרי הורמוז שהם מנסים להפעיל שם לחץ.

כל יום של מלחמה הוא לטובתנו. כל יום שארה"ב בתוך המלחמה רווח שלנו.

מילא העם האמריקאי לא מבין על מה המהומה, אבל הישראלים?

יש להתבכיין על המצב בקריצה כי בכל זאת נעלמה השגרה ויש אתגרים. ויש להתבאס באמת.

וצריך לשים לב לא לחצות את הגבול לדעתי.

הפרופורציות צריכות להיות כמו שקונים בית חדש, רחב ידיים, רהיטים חדשים, הכל יפה ומושקע ואז ילד מתלונן שרע לו כי צריך לקום לביה"ס 5 דקות קודם.

זה הפרופורציות שצריכות להיות לנו בין הודאה עצומה לבין התלונות בתוך המלחמה הזאת.

תודה לה' אני לא מפחדת שיזרקו את הבנים שלי ליאור.

אני לא מפחדת שמגדודי גויים רשעים שהולכים ברחובות.

אני לא צריכה להתחבא ביערות

אני לא צריכה לבחור בין לאכול פרוסת לחם לבין לשמור אותה לילדי

אני לא מפחדת כשאני שולחת את הבנות שלי החוצה שיאנסו אותן ח"ו ולא יהיה לי איך להגן.

אני רק צריכה לצייד אותן בטלפון לקבלת התראה מקדימה. רק צריכים להיכנז למרחב מוגן כמה פעמים ביממה.

חלק מהקושי הגדול לדעתי זה שאנחנו מנסים לחיות שגרה, ומה שלא שגרה מקשה

במקום לחשוב שאנחנו במלחמה, ומה שדומה לשגרה הוא היוצא דופן.

יש סופרים, יש חשמל, יש בית, יש כבישים, אף ישוב לא נצור. יש בתי חולים. יש עוד מלא דברים מסביבנו לא ברורים מאליהם שאנחנו לא רואים.

כל השאר זה בונוס.

באמת מרתיח.

אני מקווה לפחות שברור לה שאתם לא משלמים, אם היא מחליטה על דעת עצמה לא לפתוח

היא דורשת תשלום 50 אחוז.

היא לא רוצה לקחת אחריות על חבורת קטנטנים

מבינה אותה אבל גם יוצאת מדעתי

בשביל זה יש הנחיות

שתוסיף אנשי צוות

שתעשה יום קצר

שתעשה קבוצות בתורנות לפי ימים

משהווו

כל פעם הורה אחר מתקשר לכעוס עליה וכותב מה היא אמרה

אז זה התחיל בפוחדת ולא רוצה לקחת אחריות

המשיך בזה שהרב שאליו היא קשורה לא פותח את המוסדות שלו אז גם היא לא ויש לה ילדים בבית

ואז פתאום זה מגובה בפיקוד העורף (ולכן כן עומד בתנאי בחוזה של 50 אחוז)

הכל בטלפון שבור

אוף ממש החזקתי ממנה עד היום

הילדה גם רשומה שם לשנה הבאה

וכל מה שיש לי עכשו זה כעס ויאוש

אם ההנחיות מתירות לפתוח

והיא בוחרת שלא

תפסיקו תשלומים

זה לא כזה פשוט

ואוף

בא לי לבכות

בא לי לצרוח

בא לי להקיא

רע ליי

ולשנה הבאה... דילמה

כי היינו סופר מרוצים עד עכשו

והכוחות שלי לא מאפשרים להתמודד עם סוגיה כזאת וחיפושים ובירורים

אמרו שאפשר לפתוח

וכולם פותחים

אז תדרשו ממנה לפתוח

ואם לא אז אין גם 10 אחוז

וואו זה משגע ממש

כמו שעובד שכיר לא יכול על דעת עצמו לא להגיע לעבודה כי הוא חושש, כך גם פה

היא לא לוקחת אחריות - שלא תגבה תשלום

תעצרי תשלומים ותעבירי רוצה למקום אחר

שתתבע אם בא לה אין לה קייס כל עוד מאפשרים אצלך לימודים 

יותר מדאיג אותי איך נישאר שפויים

מה נעשה עם העבודה

איך נתנהל

הכסף זאת סוגיה מרגיזה נורא

השפיות זאת סוגיה קריטית

אני גם רוצה להתחיל עבודה חדשה

והמעון של הבן שלי ללא ממד

כך שכל זמן שיש סיכוי לירי, לא יפתחו.

וככה לא יודעת איך להתחיל.

מצב קשה מכל הבחינות

כל הרעיון של אימהות ועבודה ביחד כל כך דפוק גם בשגרה, וככל שזה יותר מצב קצה זה פשוט בלתי אפשרי.

לא יודעת מי חושב שאפשר לעבוד כשהילדים לא במסגרות

ולא יודעת איך יכולות להיות שאיפות לחיים וקריירה כשרוב הזמן אנחנו במצבי הישרדות

חיבוק לך על הסיטואציה

לא נראה לי מתאים

אני ממש שמחה שדווקא עכשיו אני עובדת איפה שאני עובדת האמת

כל עכבה לטובה🙏

מאיימים שלא ישלמו

היא תפתח

למה לה לעבוד אם אפשר לקבל כסף בחינם?

היא באמת אישה טובה ורצינית

כולנו מעריכים אותה ממש

ופה זה פשוט לדפוק את הראש בקיר

כל ההורים

אם פיקוד העורף התיר היא לא יכוחה על דעת עצמה להחליט אחרת.

זה לא רק התשלום למעון

זה הפרנסה שלכם, של כל ההורים

והבריאות הנפשית....

תדמייני כאילו יש לך בוס ואת אומרת לו:

אני לא מגיעה עד סוף המלחמה למשרד ולא עובדת מהבית.

מה הוא יגיד לך? תישארי בבית יקרה ותקבלי משכורת על כך????

אז זה בדיוק אותו דבר!!!!!

ואפשר לבטל את ההודעות המתפרצות.

אפשר לבטל

אבל לא הצלחתי להוריד את זה.

ביוטיוב ראיתי כמה ביצועים של זמרים מפורסמים לכאורה ששרים (כאילו) את המילים האלה (מנגינות אחרות). תחפשי "בדקות הקרובות".

לק"י

בטח אם עייפים ממש.

אתמול בלילה הייתה לנו התראה כמעט בכיתי מבהלה 🤣🤣🤣🤣

עכשיו זה מצחיק אבל באמת שנבהלתי עד דמעות

לק"י

ולבעלי יש התראה רגילה. בלילה זה בטוח מעיר אותנו. שלי אני לא בטוחה.

אפשר צלצול בסגנון של שעון מעורר, אבל לזכור שזה התרעה ולא סתם שעון😅

AUDIO-2026-03-04-22-50-14.mp3

AUDIO-2026-03-05-13-40-25 (1).mp3

סתם, מי שבמרכז, וודאי שמי שבצפון, סובלת מזה הרבה יותר... (לנו הייתה הלילה רק אזעקה אחת - כלומר שתיים ברצף - ועוד התרעה בבוקר, אבל ב"ה בלי אזעקה).

לפחות אצלנו ילדה אחת חזרה היום למסגרת💪 (חינוך מיוחד) אבל לא להרבה שעות, ואני עייפה מכדי לנצל את הזמן לנקות לפסח...

איכשהו נצטרך לשרןד את התקופה הזו, בתקווה שלא תהיה ארוכה מדי😑

שלא רק שעובדות כרגיל אלא עושות שעות נוספות!

וזה מלחיץ אותי מאוד

יודעת שמאוד מעריכים אותן על זה וקרנן עולה

לא מזמן היה אצלנו גל פיטורים ככה שזה לא מוסיף לרוגע

ואני באמת לא מבינה איך הן עושות את זה!!!

אני שבורה מעייפות

אין שיגרה

ב"ה יש לי עזרה עם הילדים אבל זה לא רק זה

זה גם הפניות הנפשית שפשוט אין

בקיצור אני בהישרדות

מי אתם אנשים שפורחים בזמנים כאלה?

סליחה שפרקתי פה, פשוט מסתבר שלא כולם ככה...

עושה תחלופה עם בעלי.

אחד מאיתנו יוצא לעבודה בבוקר, חוזר בצהריים ואז השני עובד מהבית.

סליחה ממש, אבל הייתי מ-ש-ת-ג-ע-ת להיות כל היום עם הילדים בבית

עושה משמרות עם בעלי, הוא עובד אחה'צ וערב. אין ברירה, אצלנו אף אחד לא מאשר עבודה מהבית. אז מגיעה מוקדם בבוקר לעבודה, יוצאת מוקדם, ואז נמצאת עם הילדים לבד עד הערב ומנקה לפסח יחד איתם מה שאפשר. כמובן גם יוצאים החוצה ויש גם מקלחות ארוחת ערב וזה... ולא ישנים בלילה כי אנחנו במרכז ויש מלא אזעקות.

אבל ב"ה יש לנו ממד בבית, ואיך בעלי אמר, אם לא נעבוד קשה בגיל 30 מתי נעבוד? חחח

ועוד את מנקה לפסח!

מאיפה הכוחות? ומשאבי הנפש?

לק"י

יש גם מוזרים כאלה😉

ואפילו התחלתי ניקיון יותר יסודי לפסח, אחרי שבשנים האחרונות ניקיתי בעיקר חמץ (ומצב הבית נהיה זוועה בהתאם).

אבל אני כרגע בחל"ד. כך שאין לי עוד עבודה על הראש.... (ובעלי כרגע בבית).

בעיקר קשה לי זה שרוב היום נמצאים כולם יחד בבית. וגם לצאת לקניות לבד, לא יודעת כמה יאוורר אותי כרגע.

וברור שיש גם קושי. אבל סך הכל בסדר....

לבד עם הילדים בבית ומספיקה גם קצת לעבוד במקביל (לא בהיקף העבודה הרגיל) 

וממש נהנית מהמצב (חוץ מהפחד מהטילים...)

אבל בגלל שהורדתי היקף משרה משמעותי ואנחנו מתנהלים לאט, קמים מאוחר וכו

לא מסוגלת לחשוב על לעבוד 9-10 שעות ביום ולנקות לפסח ולהיות עם הילדים כל היום בבית עם בעל מחוץ לבית.

והיום בלי כוח להתחיל את היום.

ילד אחד שכבר איבד את זה ואחים שלו סובלים.

מיציתי מיציתי מיציתי.

מרגישה כמו הלביאה פה בתמונה למטה:

אצלי בדיוק בדיוק אותו דבר

קניתי סוגרים מפלסטיק לארונות, גם מבוגרים מתקשים לפתוח

כל תכולת הארונות עברה למדף העליון

הוצאתי מהבית חומרי יצירה מסוכנים

צבעים ולורדים רק מהסוג הרחיץ, לא רעיל

אם יש אפשרות להוציא מרץ בגינה זה עוזר מאד

בימבה ג'וק

לבלות באמבטיה, אפשר גם עם צבעי ידיים

יכול להעסיק שעות

בהצלחה רבה! 

עולה לי לראש טרמפולינה שבטח יהיה לו כייף לקפוץ עליה הרבה.

אולי להתקין נדנדה

בימבות מכל מיני סוגים.

שיהיה לו הרבה אפשרויות לפרוק מרץ בלי לחרב לך את הבית.

וחיבוק גדול. נשמע קשוח מאוד.

זה מאוד מווסת את רוב הילדים.

חימר, קצף, בצקים שונים.

אפילו להכין לו בצק של קמח, קורנפלור, מים- זה לא יותר מידי מלכלך ואם זה יצליח להעסיק אותו זה יעזור בוויסות שלו ויתן כיוון לעבודה.

מבחינת הוצאת מרץ

אנחנו כמובן יוצאים כללל יום לגינה

בחורף למשחקיה או לחנות גדולה או משהו העיקר לצאת להוציא מרץ.

הוא לא רוצה כבר בימבה קטן עליו.. יש לו אופני איזון

אמבטיה כרגע אין לצערי, אבל אני רואה אצל ההורים שזה בלגן נוראי הוא משפריץ מים על הכללל

אין לנו מרפסת אז אין לי איפה לשים טרמפולינה, אבל באמת אמורים לעבור דירה וחושבת שזה רעיון טוב, נקנה לו בקיץ.

אני כן אמא מכילה יחסית ומאד אוהבת נניח להכין עוגיות עם הילדים 

אבל איתו אני כבר לא מצליחה (אחרי שעם הגדולים יכלתי)

מקסימום עוגה בחושה במיקסר..

לגבי בטיחות

הוא פותח סוגרי פלסטיק

מטפס למדפים גבוהים

הוא גם יודע לפתוח תרופות. חומרי ניקוי עם סוגר בטחון..

אני משתדלת שהדברים המסוכנים יהיו גבוה פשוט כי לוקח זמן לעלות למעלה ומקווה שאתפוס אותו בדרך..

הרופא לא נותן הפניה בגיל הזה לריפוי בעיסוק אומר שהוא קטן מדי.

תנסי לא הכנת עוגה/עוגיות, אלא משחק בבצק.

לא למאכל.

חימר גם מאוד נעים למשחק, אבל מלכלך יותר..

להכין בצק של חצי קמח חצי קורנפלור, מים וללוש עד למרקם נעים, ולתת לו לשחק בזה- כמו בפלסטלינה או ברבצק.

אם יש לו אחים גדולים יותר גם יכולים להצטרף. אולי תופתעי🫶🏼

ננסה

יש משהו קנוי ולא חמצי שיכול להתאים?

רק ונעים?

חימר הוא לא רך במיוחד..

1/2 כוס קורנפלור

1/4 כוס מים

לערבב הכל עד שנוצר בצק נעים לעיבוד, כמו פלסטלינה.

אחרי שהבמק התגבש אפשר להוסיף לו טיפה אחת של צבע מאכל וככה יש בצק צבעוני.

אפשר להכפיל כמויות

ואז יש יותר בצק

שאפשר לצבוע בעוד צבעים

שומרים במקרר בתוך שקית או כוס ח"פ. 

היא לא מדדה כמויות אלא שמה כל פעם קצת עד שהגיע למרקם נעים.

עד שזה מתאחד זה די מלכלך ואחרי שזה מתאחד זה רך ונעים וכיף ללוש אבל עדיין מעט דביקי... 

להיזהר מאוד מטרמפולינה במרפסת.

צריך ממש לוודא שזה לא מסוכן מבחינת גובה.

לגבי שאר הדברים - אני אף פעם לא הצלחתי להכין איתם עוגיות😅

השאלה היא האם הפער נובע בגלל שהקודמים היו רגועים, ואז יש ציפייה למשהו שלא תואם גיל

או שבאמת גם ביחס לגיל שלו הוא פעלתן במיוחד.

האם יש קשר לאופי, או לגבולות

אני לא מכוונת לשום דבר, אני באמת לא יודעת. רק מעלה נקודות למחשבה.

בגיל הזה, באמת בדרך כלל ההמלצה היא לטיפול דרך ההורים. אם אין דרך לטפל בילד, אולי אפשר לבקש מהקופה הפניה להדרכת הורים, זה כלי שאפשר לקבל דרכם, וזה יכול לעזור.

ובינתיים, נשמע שאתם די עושים הכל נכון

מונעת סכנות מלכתחילה כדי לא להיכנס לזה

יוזמים פעילות בחוץ

לפעמים זה גם פשוט גיל שצריך לעבור (או לשרוד😅)

מהתגובות של אמהות בגינה הן די מזועזעות ממנו

נכון גם שהגדולים שלי מאד רגועים אז מהבחינה הזו זה בהחלט אתגר חדש..

מתארת לרופא את כל הקשיים, את לא צריכה לבקש אבחון, תבקשי הפנייה להתפתחות הילד, ותתעקשי עם הרופא. אם יש קשיים יותר אובייקטיביים לילד-תקציני אותם. ריפוי בעיסוק ממש יכול לעזור גם בגיל הזה, היא תוכל לכוון אתכם לכל מיני דברים שיכולים לווסת אותו...

עוד דבר שאני ממליצה-זה ערסל או נדנדה בתוך הבית, התנועה הליניארית יכולה ממש לעזור לו להרגע.

בנוסף להפעיל את השרירים הגדולים , למשל לתת לו לדחוף דברים כבדים לאורך היום, גם יכול לעזור לו להרגע. לפעמים להוציא מרץ כמו טרמפולינה רק מעוררת אותם, וצריך פעילויות שיעזרו להם להרגע

מה הכוונה תנועה ליניארית?

כמו קו, ולא סיבובית, כמו תנועה של נדנדה רגילה בגן משחקים.

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג

כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג

אפשר משהו כזה שהוא עוטף, אבל גם נדנדה כמו שקונים לחצר יכולה להתאים, או ערסל מקרמה, מה שמתאים לך, ולתלות את זה מהתקרה, כמובן להוריד כשאין השגחה כי זה מסוכן...

גם מרפאה בעיסוק, או אפילו מדריכת הורים עם ניסיון עם הגיל הרך וקשיי וויסות, יכולות לכוון את השאלות כדי להבין יותר מה הקושי-האם הוא מחפש תחושה? מחפש תעסוקה? האם תעסוקה מובנית יותר יכולה לעזור לו? האם הוא מחפש צומי? האם מתחילה אצלו מודעות לסכנה או שאין בכלל? יש קשיים בתחומים נוספים? האם הוא במסגרת בשגרה ואיך הוא שם? יש מלא שאלות שיכולות למקד את הקושי...

את מחזקת את מחשבתי שצריך ריפוי בעיסוק.

ננסה רופא אחר

אז בתחילת כל מפגש היה לה ערסל שנתלה מהתקרה על וו חזק, היינו שמים את שני הצדדים של הערסל על אותו הוו, כך שנוצרה צורת טיפה. שהיינו משחקים ככה. הוא יכול להתכרבל בפנים, או אפילו יותר טוב, לשכב על הבטן כשהידיים והרגליים בחוץ ואז להתנדנד הלוך ושוב.

הוא כן נשמע פעלתן יותר מהרגיל לגיל שלו, לא הייתי מצפה שזה יתאזן לבד בלי הכוונה. 

למצוא פעילויות מותאמות שאת מרשה לו.

לתת לי לעשות דברים בעלי משמעות

נשמע ילד עם הרבה כוחות

כתבתי פה לפני כמה ימים בעוד שרשור דומה, אז ממש אותם דברים.

מצד אחד איסוף, מגע, חום, עוזרים להרגיע.

מצד שני לתעל את האנרגיות למקומות טובים

לחברה שלי יש ילד שתיארה אותו ככה בגיל כזה.

וכאילו בלי קשר- היו לו נוזלים באוזניים ושקד שלישי, והיה צריך ניתוח. ואחרי הניתוח הוא ממש נהיה יותר רגוע. אז אולי שווה לבדוק גם את הכיוון הזה.

כי חוץ מהכל הוא גם מצונן מאד.

אז זה בהחלט מענין

נוזלים באזניים אין לו

הוא מדבר מדי טוב בשביל זה

לפעמים גם ילדים שיש להם נוזלים באוזניים מדברים מצוין (לא תמיד זה פוגע בשמיעה).

אז זה כיוון אחד לבדוק.

ובאמת הכיוון השני הןא ריפוי בעיסוק. נשמע מוזר שהרופא אמר שלא מטפלים בגיל הזה. אצלנו קיבלנו הפניה לריפוי בעיסוק בסביבות גיל 3. תנסי להתעקש איתו, ואם לא (או בינתיים) תנסי לפנות למרפאה בעיסוק פרטית. יכול להיות שיספיק מפגש אחד או שניים כדי לקבל הדרכה טובה איך להתנהל איתו.

ובאמת נשמע מתיש נורא🥵 (ותסמכי על האינטואיציות שלך שיש פה משהו חריג, ואל תבטלי את הקשיים האלה. בע"ה שתצליחו למצוא איך לעזור לו והוא יצליח להתווסת כמו שצריך❤️)

זה שנה פחות מהבן שלך.

אבל יצאתי מפה במסקנה לחזור לרופא אחר, לבדיקה יסודית והתיעצות

אבל נראה לי שעדיין אפשר כבר בגיל הזה לקבל ריפוי בעיסוק. מה עושים תינוקות עם טונוס שרירים גבוה או נמוך, למשל? (והאמת שעם הקטנה שלי גם כמעט קיבלנו ריפוי בעיסוק עוד לפני גיל שנה. בסוף ההחלטה הייתה שהיא צריכה רק פיזיותרפיה)

ריפוי בעיסוק זה בהתפתחות הילד, ובוודאות אפשר להתחיל תהליך בהתפתחות הילד כבר בינקות (מניסיון של פיזיותרפיה ושל קלינאות תקשורת).

שואלת בזהירות: בלי המלטונין הוא לא ישן בכלל?

ממה שאת כותבת זה מעט שינה .

צריך לבדוק האם ההורמון הזה "משגע" אותו ומייצר אולי תופעה הפוכה?

לפעמים אנשים רגישים לחומרים כימיים, גם כאלו שצריכים לעזור. צריך לוודא התאמה (למשל ילדים שלוקחים ריטלין, לפעמים זה משגע אותם או מרדים אותם עד שמוצאים את התרופה המדויקת והחנון המתאים).

בנוסף הייתי פונה לרפואה משלימה במקביל לרפואה הרגילה  אם יש לך קצת זמן. מוח אחד או פרחי באך יכולים לחולל פלאים

ואם זה מעודד בגיל 9 כבר עשה פסח.

אז יש לזה צדדים חיוביים

ניסית לתת לו דברים שמצריכים ריכוז ועדינות?

אני מתכוונת נניח להוציא ביצים מהמקרר.

אולי תופתעי לטובה.

האם מעניין אותו לבנות בקוביות/ דופלו?

אם כן אפשר לתת לו נגיד שרוול כוסות ויבנה פירמידה.

או לנפח בלונים ולמרוח בספריי קצף

או לשחק בחול קינטי.

מגנטים מעניין אותו?

רובה מים במרפסת.

וויסות והתחלה של תפקודים ניהוליים זה תחום שאפשר לעבוד עליו מגיל מאוד צעיר.

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

אני מניחה שזה שלא יישן גם משפיע עליו

אבל בשש וחצי הגדולים נולכים לישון ורשמית 'משכיבה' גם אותו אבל הוא קם שוב ושוב..

עיסוי, לגלגל בשמיכה, שמיכה כבדה

לו את המלטונין? לכאורה זה צריך רופא בשביל זה, לא?

כי זה נשמע חריג ביחס לשעות שינה של ילדים אחרים בגילו ולכן גם סביב זה אולי שווה לחזור להתייעץ עם מי שבהנחייתו קיבלתם את המלטונין. 

לא מנסה להקטין מהשובבות או מהקושי שלכם.

אבל - ניסיתם הדרכת הורים?

היינו במצב כמו שאת מתארת בעבר (יכולה לפרט יותר בפרטי. קצת חוששת מאאוטינג) ודיברנו עם יועצת שינה מעולה, נדמה לי שהיא גם מדריכת הורים. היא אמרה שלדעתה ספציפית הבעיה בלילות היא לא בשינה אלא בגבולות שלנו ונתנה כמה עצות פרקטיות - והבעיה נפתרה.

זה לא יפתור את כל השובבות אבל קודם כל אולי הוא ישן קצת יותר ואולי גם תקבלו עצות למהלך היום

היו לי ילדים כאלה בעבודה, שלא משנה מה הם עשו (כולל מלטונין) הם לא היו ישנים, לא ביום ולא בלילה, מתעוררים מלא ופשוט כולם סבלו, נרדמים מאוחר, קמים מוקדם, לא ישנים יותר מחצי שעה ביום... ודווקא עבודה על סדר יום וויסות חושי לאורך היום ממש יכולים לעזור בזה.

סתם יועצת שינה פחות מתאים לדעתי, אבל מרפאה בעיסוק יכולה לעזור גם בזה.

אז ממש כדאי ללכת להתפתחות הילד, גם עו''סית של התפתחות הילד יכולה ממש להדריך אתכם בנושא 

בגדול דוחף עם הלשון החוצה, עושה פרצוף חמוץ, לא מתחיל פעולת יניקה. ניסיתי לגרות חך.

יכול להיות שהמוצץ גדול לו, תנסי אחד קטן, כמו האוונט אולטרא סטארט (נראה לי שככה קורים לזה) שמיועד לגיל 0-2 חודשים.

וגם לפעמים קשה להם קצת לתפוס, כדאי אם הוא מוציא להחזיק את המוצץ ליד הפה עוד קצת, ולנסות להכניס בעדינות בעדינות ולראות אפ הוא כן ינסה לקחת אחרי שהוציא. ה8 מתרגלים לאט לאט

יש לי של חברה אחרת ל0-2 חודשים, ויש לי את של nuk בהמלצת האוסטאופט.  

אני מחזיקה לו, לפעמים במנשא כשצמוד אלי. עבד פעם, ההצלחה לא חזרה. כמעט נעלב שמציעים, כאילו נגעל מזה. לכן התלבטתי אם חומר אחר יתקבל טוב יותר

חשבתי על זה שאולי אני צריכה יותר פעמים ביום להציע. אבל אם רדום אחרי הנקה לא פותח לזה פה, אם לא בני גורם לו כאילו רצון לפלוט, אם עצבני לא נרגע מזה... אז לא יודעת מתי.

אנחנו נותנים בעיקר כשבוכה ואז ממש מחפש (עושה כמו תנועת 'לא' עם הראש בפה פתוח כדי לקחת) אבל לקח  כמה ימים ללמד אותו. בשאר הזמן אצלי לא רוצה, אני רואה שזה דבר שמשתנה מילד לילד, רמת הרצון למוצץ.

התכוונתי לזה

זוג מוצצי סיליקון 0 2 חודשים Avent Ultra Start צבע פסטל ירוק

אצלנו גם זה קצת גדול לו לפה, אבל לא מצאתי משהו קטן יותר. יגדל אז יהיה לו יותר קל

הפטמה שלו קצרה יותר והוא יצוק מיחידה אחת מסיליקון כך שהוא ממש קל משקל, מה שמקל לשמור עליו בתוך הפה.

מוצץ קומפורט סיליקון 0 חודשים MAM צבע

ויש לטומי טיפי

ויש גם פריג וביבס עם פטמה כזאת

כדאי גם לנסוע קצת רחוק בשביל לקבל תור מהר.

אולי זה כלום אבל עיניים זה לא צחוק ואם יש משהו חריג כדאי לבדוק בהקדם ממש.

אמר שזאת מיגרנה. יש לזה שם- אאורה

אם זה באמת מה שיש לך, אז כדאי לקחת משככי כאבים מיד כשזה מתחיל, זה מונע את כאב הראש (כי אחר כך הוא נמשך ולא הושפע ממשככים). בהתחלה יש רק הפרעה בראיה, מעין הבזקים כאלה ואחרי כמה זמן התחיל הכאב ראש.

קרה לי בהריון כמה פעמים ואחרי לידה גם, קראתי שזה קשור בין היתר לשינויים הורמונליים. כמובן, יכול להיות שזה לא מה שיש לך..

תרגישי טוב!

הייתי רואה כתמים שחורים בעיניים, כאילו במה שאני מביטה.
זה גם קשור?
(קרה לי לפני 13 שנה, עם תינוק קשה מאוד שלא ישן בלילות ולא נלחצתי כי חשבתי שזה מעייפות מה שאני רואה...חחח).
עכשיו השאלה פה הזכירה לי את זה

שצפות לך מול העיניים, אמרו לי שזה תקין. זה משהו ברעיון של חלבונים שצפים לשכבות העליונות של העין ונעלמים עם הזמן, אני לא ממש זוכרת את ההסבר😅 לי יש כאלה כל הזמן...

זה נקרא רחפנים. באמת אמור להעלם עם הזמן, לא לכולם זה נעלם..

אבל כדאי ללכת לבדיקה פעם בשנה לראות שלא נוצרת היפרדות משמעותית ברשתית שמחייבת טיפול

אבל הרחפנים בשדה הראיה עשויים להיעלם.

בדכ באמת צריך לטפל מיידית אבל ברמת הרחפנים זה התחלתי ואין מה לעשות, אבל כן חייבים לעקוב תקופתית לראות שאין החמרה. ככה הסבירו למישהו שאני מכירה שסובל מזה ונבדק פעם בשנה כדי לראות שהוא לא מגיע לרמה שדורשת ניתוח

פשוט יש לי מיגרנות אז מכירה. היה לי חשוב לכתוב בעיקר בגלל ענין הגלולות.

מה שאת מתארת יכול להיות גם מעייפות או מלחץ דם נמוך.

אישית אני מכירה שאאורה זה יותר בצורת הבזקים או צבעים בהירים. לא מכירה שכתמים שחורים, אלא אם את מדברת על טשטוש ראיה שיכול להופיע נראה לי בכל מיני צורות. אבל כדאי לבדוק את זה אם זה חוזר

זה קורה לי לפעמים ו בהריונות יותר

תנסי טיפות עיניים ליובש

אפשר לקנות את זה בלי מרשם ,ממש ממש עוזר

אבל כן יש תחושה שצריך למצמץ כדי לראות יותר טוב כי חסר נוזלים בעיניים

מרגיש כמו שכבה כזאת מעורפלת  על העין

ויכול להשפיע גם מיגרנות...

לי קרה פעם בנהיגה שבעין אחת ראיתי כמו מסך לבן לכמה שניות מלחיצות והפנו אותו דחוף למיון

עשו לי מלא בדיקות פולשניות בעיניים

וזה מגיע ממיגרנה .. היה לי כמו נצנוצים כאלה בעין אחת ..

אבל כמובן כל מקרה לגופו וצריך לבדוק אצל רופא עיניים ... רפואה שלמה ❤️

לק"י

אני ממליצה לך לצאת החוצה עם הילדים שבבית, אם המקלט למטה זה אפילו "בטוח" יותר להיות בחוץ.

אפשר לתאם עם עוד שכנות, אם יש קשר.

זה מרענן לצאת ולראות עוד אנשים.

בעלי עובד כרגע מהבית וזה קשוחחח כי גם לא יכול כל כך לעזור

היום הייתי עם מיגרנות מטורפות ורק רציתי לנוח וזה לא הכי קרה

אז חיבוק כי מזדהה ממש

רק לידיעה-טונוס שרירים גבוה זה למי שיש נזק במערכת העצבים, מהמוח או מעמוד השדרה וזה מגיע עם עיכוב התפתחותי וכו'

קשוח

את שומרת על התינוק כעבודה בעצם?

אני חושבת שבאמת אי אפשר לעשות הכל.

גם בשגרה זה קשה, ובטח בחירום.

אז אני חושבת שצריך לנסות לעשות איזושהי הפרדה, חלוקת עבודה וסדרי עדיפויות.

נגיד אם יש אצלך תינוק נוסף בשעות הבוקר, אני הייתי מסתכלת על זה כזמן שאת בעבודה. בזמן הזה לא מנסים להתעסק במטלות של הבית, אלא בשהות בעבודה. זה מספיק מאתגר שיש לך עוד ילדים שאת צריכה לעבוד איתם, להוסיף לזה גם מטלות שוטפות זה על גבול הבלתי אפשרי ומתכוו די בטוח לשחיקה ולחוסר יכולת של המוח לשהות רגע בתפקיד ולהנות ממנו.

מבחינת מטלות הבית - יש איזושהי אפשרות לחלוקה עם בעלך?

גם הייתי מורידה סטנדרט, אבל גם מנסה ליצור חלוקה עבודה הגיונית, שקורת בשלב מאוחר יותר של היום (אחר צהריים - ערב)

בגלל שתכף גם פסח, וגם הילדים בבית, לא הייתי מהססת בכלל לחפש עזרה בתשלום. את יכולה להביא מישהי שתעזור לך בבוקר עם התינוקות, או במקביל עם הילדים, או לחילופין עם ניקיונות או תחזוקה שוטפת.

פשוט מניסיון שלי עם עצמי, אלו תקופות מאוד דוחקות, ועדיף למצוא לעצמנו כמה שיותר עזרה, מאשר, כמו שאת כותבת, להגיע לקצה.

כן אני מטפלת בתינוק בתשלום.

התחלתי השבוע, בינתיים זה ימי הסתגלות.

אני אראה כמה כח יהיה לי להמשיך.

מבחינת חלוקת תפקידים,

בעלי יכול לעזור קצת אבל הוא בקושי נמצא בבית כשהוא עובד, יוצא מוקדם בבוקר וחוזר בסביבות 19.00.

אני נותנת גם לילדים תפקידים אבל בקטנה,

כמו לנקות שולחן, לטאטא.

יכול להיות שבאמת אחפש עזרה בתשלום בנקיונות

כי גם מאוד התעייפתי כשניקתי גם לפסח.. 

התינוק ממש כבד לי, ברמה שהיד שלי כאבה כמה שעות אחרי שהרמתי אותו.

יש לכן רעיון איך להגיד לאמא בלי שתיפגע?

לק"י

אני חושבת שטונוס שרירים גבוה זה כשהשרירים מתוחים, לא גמישים.

לא בטוחה שאני מדייקת, אבל זכור לי שזה משהו כזה בערך.

היו לי ילדים עם טונוס שרירים גבוה, הם הרבה פעמים היו נוקשים.

לשאלה מה להגיד לאמא- במידה ויש טונוס גבוה מומלץ לפנות לפזיותרפיה, אבל זה לא נראה לי יעזור לך.

תינוק בן 5 חודשים צריך להרים כחלק מהטיפול בו, אולי בישיבה, או לשים לב שאת מרימה בצורה טובה ונכונה, או לנסות יותר לשנת לידו שהוא שוכב כדי לא להעמיס, אבל זה בטח לא יפתור לגמרי 

יכול להיות שיש לו גם טונוס גבוה וגם הוא כבד. יש תינוקות כבדים, גם אם הם לא ממש שמנים. ואני יכולה מאוד להבין למה כואבות לך הידיים. תנסי כמה שיותר לשבת איתו על השטיח להושיב אותו עליך וכו. אין באמת סיבה לעמוד איתו על הידיים. ממה שאני יודעת ממעונות, מטפלות לא עומדות כמעט עם ילד על הידיים.

ולגבי הטונוס עצמו, אחד מיחדיי היה ככה. אם אני זוכרת נכון הפיזוטרפיסט שראה אותו המליץ לא לשים אותו בטרמפולינה. כן לשים אותו באוניברסיטה- זה גורם לו להרים את הידיים ועוזר לשחרר את הטונוס הגבוה.

אולי גם ברשת יהיו תרגילים או טיפים בנושא. או לAI.

איך לזהות טונוס גבוה- תשכבי אותו על הגב על הספה או משטח מולך, ותפתחי לו את הידיים לצדדים. אם את רואה שקשה לפתוח לו את הידיים והן נוקשות, אז הוא כנראה עם טונוס גבוה. לעומת זאת ילד שמרגיש כמו מרגרינה- שאפשר לעשות לו עם הידיים מה שרוצים זה כיוון של טונוס נמוך.

בכללי אפשר לעשות תרגילים של לפתוח ולסגור לו את הידיים לצדדים (הכוונה לכל היד לא רק כף היד), כנ"ל רגליים לקפל את הברכיים לבטן וליישר, להצליב מרפק עם ברך, להרים ידיים למעלה ולהןריד. כל זה כשהתינוק על הגב. לחזור על כל תרגיל כמע פעמים. לרוב הם אוהבים את זה ואפילו צוחקים. וזה כמו התעמלות ומשחק בשבילם.

או להשכיב על הצד וכמו ללוש אותם. ואחרי זה על צד שני. עוזר להם להכיר את הגוף שלהם, להניע אותו, להכיר תנועות שיעזרו להתפתחות בהמשך של ישיבה וזחילה. וגם עוד תעסוקה נחמדה למבןגר ולתינוק. 

זה עוד תינוק לא שלך בבית

הייתי מחזלשת את הטיפול בו כרגע

זה לא מצב רגיל ונשמע שאת על אדים

לא שווה את התמורה בעיניי

תתמקדי בך ובילדים שלך