ישבתי באיזה מקום ושמעתי מהטלויזיה ראיון עם אדם שאהב מאד לצלם כל דבר שקורה.
מפה לשם, הוא סיפר שהוא נקלע לאירוע שהיו בו הרוגים (לא עלינו), וגם אותו צילם מהרגע הראשון עד שנגמר.
והוא אמר דבר מעניין ומעורר מחשבה:
שזה שהוא ראה הכל דרך מסך, גרם לו להיות מנותק רגשית מהאירוע, ורק לאחר זמן כשהוא עבר שם והסתכל בעיניים זה היכה בו.
אז נניח שמצלמה באירוע מזעזע יכול לעזור...סבבה.
אבל וואלה חשבתי על זה, מה קורה לאנשים בעצם כשהם מצלמים הכל - דברים שמחים (התינוק שלהם מתחיל ללכת לדוגמא)
דברים מצחיקים, דברים מעניינים ומפעימים.
זה בעצם מנתק רגשית מהאירוע, ולא באמת חווים אותו, זה לא נכנס ללב, לא באמת נהנים ממנו. וואי זה עצוב!! ![]()

