ב. למה אתם "לא מתראים"? כך המנהג אצלכם - או שזה כי אינו יוזם. הוא יודע שאת מצפה שתיפגשו?

ג. את חייבת לשאול אותו. אין כאן "לא נעים", ואין "לא רוצה לצאת רודפת". אלו "שיקולים" של מה בכך. זו החלטה לכל החיים..

תתקשרי, או תכתבי - איך שמקובל אצלכם - ותשאלי אותו מדוע התקשורת היא רק על עניינים טכניים, ולא נפגשים, מאז שהחלטתם.

גם אם ייצא שנפגשתם "בגלל שביקשת", זה שווה. את צריכה לברר מה קורה.

ד. אם הדברים לא יתחוורו לגמרי באופן כזה - מציע כן לשתף את ההורים.

"הודענו לכולם ועשינו הרבה הכנות", זה באמת יכול להיות לא נעים - אבל עוד יותר "לא נעים", זה אם חששותייך חלילה מוצדקות.

על כן, לדעתי, תבררי עם הבחור. תקבעו פגישה, תראי מה קורה.

אם יתברר שזה בכלל לא כך, הוא מתענין ואיכפתי, והכל זה בגלל השקפה שבין הזמן שמחליטים לבין החתונה ממעטים בכל קשר חוץ מ"טכני", אז זה ענין אחד (למרות שלא נכון כנראה להפריז גם בזה, כדי שתגיעי בטוחה לחתונה).

אבל אם זה לא כך, ולא כך נהוג בחברה שלכם, אלא מישהו שזה אופיו - זה כבר ענין אחר. צריך לדבר עם ההורים. מוטב לוודא כעת במי מדובר, מאשר להתחתן ולגלות אח"כ.

ולא חשוד על השקפה של מיעוט במפגשים

אין מצב שהולך ביחד,

היא גם כתבה שהם פתוחים, אמור להיות הפוך

לפעמים "מושגים" של חֶברה מסויימת, משפיעים על התנהגויות באופן אחר.

"פתוחים יחסית" היא כתבה על השיוך החברתי של עצמה. זה לא אומר מה הבחור מבין לגבי מה עושים בתקופה שבין-לבין.

אולי הוא חושב שכדי שלא יהרהר בה יותר מידי, צריך לעסוק רק עניינים טכניים ולהשאיר את כל היחס לאחרי החתונה?

אולי הוא ביטל פגישה "כי אין לו זמן", כי חשב שזה סתם יצר הרע מצידו?....

אנחנו לא יכולים לדעת מכאן.

אני מסכים, שזה נשמע לנו לא טוב. מה זה לקבוע פגישה ולבטל כי אין זמןף ולא להציע משהו אחר. מה זה לא להיפגש.. אבל כל זה - בחס למה שרגילים "אצלנו". ולא זו היתה השאלה.

על כן, אין ברירה, צריכה לבר איתו ישירות, בזריזות, לשמוע מה יש לו לומר. אח"כ, אם הדברים אינם לגמרי ברורים, לשתף את ההורים - אולי יזערו לה לנתח את המשוב לפי הקודים הנהוגים שם.

לא נורמלי משום כיוון, גם החתן הכי דוס משתוקק לראות את הכלה שלו

אם היית מתארת שאתם מאד דוסים ומחמירים ונפגשים פעם בשבועיים מילא אבל את לא מתארת את זה,

דחוף לדבר עם ההורים שלך, ניסית לשתף את המדריכת כלות?  דמות מהסמינר שמבינה עניין?

מי המדריך שלו? הוא בישיבה? אולי אפשר משם לברר מה קורה

אולי הוא מפחד להתחתן? מתעסק במשהו אחר?

אתם מדברים בטלפון? תגידי לו שאת מודאגת שאתם לא נפגשים.. מעניין מה יהיה לו לומר

אל תתחתני ככה!!!!

כ"כ הרבה נשים צעירות בוכות איך הם לא שמו לב לפני החתונה

אל תחכי יקרה

אם את צריכה עזרה בשמחה.

עדיף שתתביישי עכשיו ותעשי מה שצריך ולא שתתביישי אחר כך

האדם הכי קרוב אליך, תשאלי ישירות אל תתביישי

רק תנסחי את השאלה בצורה שלא תביך אותך, כמו ,שמתי לב שאנחנו כמעט ולא נפגשים, לא מפריע לך שאנחנו נפגשים פעם בחודש? " או משהו בסגנון

זה מהרגעים שאת חייבת לשים את השכל. זה החיים שלך !! אל תשימי על אף אחד, את זו שהולכת לחיות בנישואם האלה ולא אף אחד אחר .
היוםםם את חיייבת אבל חייבת להתקשר אליו ולברר את זה . איתו.ישירות. זה המיועד לך כרגע ולא חברים שלו שלא בטוח שמכירים אותו.
וואי בא לי ככ לעזור לך . את חייבת לעשות משהו . בבקשה אל תעשי טעות . תתגברי על עצמך , זה עכשיו או לעולם לא....... (תמיד אפשר אחרי החתונה, אבל למה אם אפשר עכשיו ).
אישה חייבת להיות נאהבת ע"י בעלה בטח לפני הנישואים , ששם זה שיא ההתאהבות(לא שיא האהבה) ומה יקרה כשהפרפרים עוד קצת ירדו אחרי ילד ואחרי 2 ואחרי 3 ? מה יקרה אז ? איך הוא יתנהג ? אישה שבעלה לא מראה לה חיבה היא לא שמחה . 
בבקשה ממך , בשבילך , ובשביל הילדים שלך תעשי את זה. תדברי איתו. מחילה שזה ככ תקיף.

הבנתי נכון?

שואלת שוב, הוא בישיבה? יש לו רב/מדריך?

גם הביישנים אוהבים לראות את הכלות שלהם

כמה שההורים שלך עסוקים הם יעדיפו לדעת אתמול מה איתך

אבל את צריכה לאזור אומץ. אין ברירה. תבקשי ממנו להיפגש - תגידי שזה הכרחי מבחינתך, ותעלי את כל השאלות שהעלית כאן. גלוי ופתוח לגמרי.

כמו כן, נסי לדבר עם מי שמכיר אותו היטב. אולי הרב שלו.

אם מבחינת המנהגים אצלכם אין בעיה שתיפגשו - אז מה זה שלא נפגשים?..

וכן. תדברי עם ההורים. תגידי להם שיש איזו בעיה, ואת מעוניינת לשוחח איתם. אדרבה, אם הם עסוקים ב"הכנות וכספים", בוודאי ראוי ליידע אותם בעוד מועד.

את צריכה להבין, שאת כעת בשלב קצת אחר בחיים.. יופי שיש לך מידות טובות, יש לך ביישנות, קשה לך להעלות נושאים, בפני הבחור, בפני ההורים...

אבל, תאמרי לעצמך. נניח שחלילה היתה לי דלקת גרון - האם לא הייתי הולכת למרפאה, מראה לרופאה את הגרון כדי שתראה אם יש דלקת?... הייתי עושה את זה, למרות שאני ממש מתביישת לפתוח את הפה לפני כל אדם ברחוב...

גם כאן זה כך. יש מצב שלא התנסית בו קודם. במצב הזה, מממש לוקחים נשימה עמוקה - ומדברים עם ההורים. הם בוודאי ישמחו לעזור לך.

לפעמים לבחורים "דוסים" קשה להיפגש הרבה עם הארוסה בתקופה שבין האירוסים לחתונה, כי הם צריכים ורוצים לשמור על עצמם מהרהורים. גם מבחינה הלכתית טהורה - אין עניין להיפגש בתקופה הזו, כי ההחלטה להתחתן כבר נעשתה (וכבר נפתר העניין של "לא יקדשנה עד שיראנה"), ומצד שני - עוד אי אפשר לממש את ההחלטה... לא סתם רבנים בעיקרון ממליצים לקצר כמה שאפשר את התקופה הזו, שבין האירוסין לחתונה.

אז באמת יכול להיות שהעובדות הללו, פלוס זה שהוא ביישן וסגור מטבעו, גורמות לו לא ליזום איתך פגישות. וכאן מגיע החלק שלך, של החכמה הנשית העדינה: לדבר במילים צנועות על הגעגוע ועל הצורך להיפגש ולא להגיע לחתונה כמו שני זרים, ובעצם ליזום בעצמך פגישות.

כדי להקל עליו (ואולי גם עלייך) אפשר לתת לפגישות האלו תוכן: או פגישות לצורך הכנות לחתונה (גם אם ההורים עושים הכול, יכולים להישאר לכם כמה דברים), או פגישות שנושאות אופי שונה - נגיד לימוד משותף (תוך שמירה על כללי הצניעות המירביים) וכדומה.

וכמובן - שתפי את הורייך בתחושות. הם מכירים הכי טוב את הניואנסים בחברה שלכם, ויוכלו לומר אם זה נורמלי.

בהצלחה ומזל טוב!

ובכל זאת בחרנו שלא לעשות שבתות משותפות בין האירוסין לחתונה.

(כן נפגשנו בימות החול, אבל בד"כ לסידורים שקשורים לחתונה).

בדרכ חרדים שעושים 6-7 פגישות וסוגרים שזה תוך חודש וחצי בערך. אז כן עושים שבתות יחד

אולי מי שלא חרדי ומכירים מהשכונה או אין לי מושג מאיפה אז לא בוער להם להכיר ולעשות שבת יחד, כי כבר יש את הבסיס להכרות

(כשלקראת הסוף התדירות הייתה דלילה יחסית). אז זה יותר ממה שחרדים עושים בד"כ, אבל ממש לא בהגדרה של "חברים"...

פשוט הגענו למסקנה ששבת משותפת זה יותר מדי התמודדות מבחינת השמירה על הצניעות.

אבל כן יוצאים לטייל אחרי הסעודה לתוך הלילה, ונפגשים רגע אח"כ בבוקר ומבלים זמן שקט אחרי סעודת הבוקר (ואף אחד לא מפריע, כי לא מפריעים לזוג צעיר), ואח"כ גם סעודה שלישית - שלא תמיד כל המשפחה נוכחת בה, ואז כמובן מנצלים גם את מוצ"ש לדייט ארוך... בקיצור - אינטנסיביות שלא תמיד כ"כ בריאה.

אני מודעת לזה שזו לא דעה מקובלת, אבל אני מודה לבעלי שהציג אותה בפניי, ושמחה שנעניתי לבקשתו.

ב"ה אנחנו נשואים באושר כבר שלוש עשרה שנים כמעט, והתקופה הזו של האירוסין, כמה שהייתה קשה, חיזקה את הקשר הטהור בינינו.

מהרגע שהכרנו ועד הרגע שהתחתנו.

שוב, זו דעה לא רגילה, לא לעשות שבתות משותפות, אבל לדעתי יש בה מן האמת.

רק רציתי להראות שזה לא הזוי לא להיפגש בשבת. ועדיף שאם היא כבר מנסה לדבר על לבו שייפגשו - שזה יהיה בימות החול ולא בשבת. כך לדעתי.

יש פה נורה אדומה, זה ברור, אבל זה לא בגלל שהוא מסרב להיפגש בשבת דווקא, אלא בגלל שהוא לא רוצה להיםגש באופן כללי.

זה הרבה מאד זמן ביחד ולא עוזר להתמודדות

שמצריך בדיקה רצינית ביותר...

לא נשמע שיש כאן הבנה של שני הצדדים (לא ברור לי בכלל איך הם החליטו שהם מעוניינים זה בזה, על סמך מה כאילו)

ולא תיאום ציפיות

ולא פתיחות

ולא כנות

בקיצור

אסור לה להתחתן עם רגשות כאלו!

היא חייבת להתייעץ עם מישהו מקצועי!

@פחד מהלא נודע

(אל תפחדי מאף אדם בעולם, זה החיים שלך! שלא תחזרי לפה עם כאב אפילו גדול יותר חס ושלום)

מציעה למצוא יועצת זוגית מוסמכת עם ניסיון ולדבר איתה 

יכול להיות שבהמשך החיים איתו את תצטרכי להוביל את הקשר פעמים נוספות, ולהיות האישה החכמה שבונה את ביתה.

אבל את צריכה לחשוב עמוק בתוכך אם את מעוניינת בזה.

מצטרפת להמלצות למצוא יועצת זוגיות מצוינת, ולשתף אותה בכל החששות, ושהיא תעזור לך להבין אם הם מהותיים ואם הם סיבה לבטל, למרות הבושה והפגיעה.

אני גם עדינה כזו וקצת ביישנית ורציתי גבר פעיל חברתית ואסרטיבי.

כל זמן הדייטים זה עלה לי אבל לא יחסתי לזה חשיבות..כי ראיתי את הטוב שבו. לקראת החתונה זה ממש צף!! וחששתי.

היום אני מודה לה'! בעל מקסים וטוב לב. אם הייתי עם בעל אסרטיבי יותר הייתי נדחקת לצד ופחות מביעה את עצמי כי לא היה נותן מקום.. הוא ממש נותן לי מקום וזה מאפשר לי יותר ביטחון ועם הזמן אני נתתי לו להוביל בדברים מסוימים והוא נתן לי בדברים אחרים ויחד אנו פועלים. זה פלוס גדול! אפשר לבנות יחד בהבסיס ויש מקום לשני הצדדים.

קיצר זה ממש לא בהכרח משו רע בחור קצת ביישן!  יש לזה הרבה פלוסים ולומדים החיים גם מכריחים ללמוד.

כמובן שאני לא יודעת מה קורא אצלך.. אבל אם בדקת אותו בזמן הדייטים בחכמה ועם יד על הדופק וראית את החיסרון עוד לפני אבל הטוב שבו ו"המתנות" שהוא מביא איתו גברו והחלטת שכן..וכמוני זה עלה וצף שוב לפני החתונה..

תסמכי על עצמך!! ועל שיקול הדעת שלך! זה קורא להרבה אנשים החששות לפני!

ותבדקי לאחר שאמרת לו שזה הפריע לך אם הוא יותר בא לקראתך ומציע להיפגש.. זה אומר הרבה!!

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

עוד מעט תרשום את אשכנזיה לכי לפורום של האשכנזים..

אנחנו קודם כל בני אדם עם צרכים לפני הכל.

אח"כ יהודים

אח"כ מתחלקים למגזרים עם תרבות מסוימת

אומנם יש באמת דברים שיותר מקובלים פה או שם

אבל איך שכתבת את זה זה היה נשמע כאילו היא מוקצה. את x לכי לפורום x

אין שום בעיה לקבל כאן עצה או פרספקטיבה

בעיקרון הפערים כן מתחילים להצטמצם,

אבל העקרונות הן אותם עקרונות

לכולם חשובה מציאת חן, כימיה ותקשורת

זה שאולי לא כולם נותנים לזה מספיק דגש, זה משהו אחר..

הפוך, דווקא מתוך המודעות הגדולה של הציבור הדתי לאומי אפשר לעזור לה יותר

אני רואה בזה רק ברכה

ותראה אפילו מה כתבה לה כאן מדריכת כלות חרדית

גם בציבור החרדי מחפשים את הרגש. (מתוך היכרות אישית!!!)

וגם בתור אנשים בוגרים אפשר לתת עצה לפי המגזר של השומע

אני לא אצפה ממנה להיפגש במשך כמה חודשים טובים

אבל בהחלט זה לא תקין מה שהיא תיארה לפי איזה מגזר שתרצה

אדם אינטיליגנט שמייעץ צריך לקחת בחשבון את המקום שהמיועץ מגיע ממנו

ולכן זה בסדר גמור שהיא תקבל תשובות גם מפה.. 

והיא לא טיפשה, אם היא נכנסה לאתר שהציבור פה דתי לאומי, היא יודעת פחות או יותר מה יהיה סגנון התגובות...

ותדע לסנן לפי איך שנכון ומתאים לה.

היא יכולה להתייעץ פה ובעוד אלף מקומות עם עוד אלף אנשים

שורה תחתונה היא תקבל מלא ידע

מקווה שתחליט בתבונה מה לעשות

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב