1#
המבחן מאחורינו. לא בהצלחה מרובה, ונאלץ לעשות אותו שוב, אבל לפחות לא בזמן הקרוב.
אין שום יאוש בעולם כלל. ומטעויות - לומדים.
2#
אני מאוד אוהב את החורף. אבל איך שהשבתות נגמרות מהר - זה מוזר לי. נרדמתי בצהריים וקמתי קרוב למוצאי שבת. וזה הרגשה שיא - המוזרה. עצוב כזה. לפחות ליל שבת היה נפלא. ובמוצאי שבת אכלנו טורטיות פיצה וקראנו קצת שבחים על הבעש"ט מספר מאירת עיניים. עד שחמותי (דיירת הבית, אחרי הכל) החליטה להדליק טלוויזיה, אז התקפלנו.
3#
גם לילות ימי החול נושאים איתם איזה מטען רגשי מיוחד. הריח של הגשם לא משתנה ממקום למקום, ואני נזכר בשני דברים, שונים כל כך אבל שניהם מתקשרים לי עם אווירת החורף. דבר ראשון זה החודש-ארגון. ריח הגואש, צעקות הילדים. והקור בעצמות מתחת לסווצ'ר.
מצד שני אני נזכר בסדרי הערב בישיבה. חבר ברסלבר סיפר לי שר' נתן כינה את לילות החורף האלו שלומדים בערב "לילות הזהב". הוא לא היה צריך להסביר לי. מכינים כוס תה נענע טובה ולומדים חסידות ופנימיות-התורה. מעטים הדברים שמתקרבים להנאה הזו.
4#
התייעצות:
הגעתי לבית מדרש מוקדם ב"ה. הוא ריק יחסית, והמומנטום ללימוד נפלא. אבל משהו בנפש... קצת תקוע. כנראה הרבה זמן שלא היה לי מומנטום כזה, כך שאני קצת אובד עצות מה לעשות איתו. איזה ספר אני יכול לפתוח? פעם הייתי לומד לבד בלי שום בעיות, אבל עכשיו אני מרגיש עקר. מה יכול לחַיות אותי? אני מרגיש רחוק מכל ספר... לא "שניים מקרא" ולא תהלים, ולא תניא ולא לקוטי מוהר"ן, לא משנה ברורה ולא חזון עובדיה, לא גמרא ולא תנ"ך ולא מי השילוח ולא מסילת ישרים ולא נפש החיים. אז מה לעזאזל עושים במצבים כאלה? אני חייב להחזיר את השריר הזה של הלימוד העצמי לכושר. הוא כמעט מתנוון לי.
בוקר טוב, יום טוב ושבוע טוב.
ותן טל ומטר
לברכה.
