לדבר עם הגננת שתנסה ליצור קשר עם ילד או שנים שנראים מתאימים.

להזמין ילד מהגן הביתה.  לשאול את הבן שלך מי הוא היה רוצה כחבר שיבוא אליו ולדבר עם ההורים של הילד.

לא צריך את כל הגן, מספיק ליצור קשר עם שני חברים והשאר כבר יזרום.

כדאי גם להתייעץ עם איש מקצוע.

הרבה הצלחה

לבן השני שלי הגננת איבחנה שמשהו לא בסדר - בדיוק כזה.  הוא קיבל כל מיני דברים שקידמו אותו ממש.

ילד שנכנס באיחור לבית הספר

המורה משתפת פעולה

היא נוהגת להחמיא בצורה קיצונית לילד וכהגדרתה המטרה היא שהילדים יקנאו בו בתור הילד הכי מוצלח בכיתה

עוד לא השתפר עדיין

לדעתי זה לא ממש מפריע לו

אבל אני כן מתכוונת להזמין חברים (ואולי גם לבקש עזרה מהאמא שלהם שתכוון לחיבור איתו)

לילדים קטנים אין באמת דעה, הם עושים מה שמכוונים אותם

נשמע לי אסטרטגיה קצת בעייתית (עקרונית וגם פרקטית...)

אל תעבירי את החששות שלך לילד.
קחי את הדף קשר, תתקשרי לאמהות של הילדים עד שתמצאי מישהו שמתאים לו לבוא באותו היום.
ןאם לא הסתדר תנסי למחרת שוב

תבדקי עם הגננת בצורה רצינית מה קורה איתו, שתשים לב.
לפעמים הילד אומר לך "אף אחד" וזה לא באמת ככה במציאות. אז תבררי איתה האם המצב באמת ככ נורא או שזה יותר פרשנות שלו\דרך להפעיל אותך (לא במודע כמובן)...

חוץ מזה תעשי שיחה מסודרת עם הגננת, תבקשי שתחשוב איך להעצים אותו, איך לתת לןו מקום בולט יותר בגן.
אולי שיהיה "ילד השבוע", אולי שיביא איזה תחביב לגן להראות ולספר עליו, אולי איזה ספר מיוחד שיש לכם והיא תקרא להם, אולי אתם ההורים תבואו להעביר פעילות או יצירה, אולי שיחלק איזה עוגה לכבוד שבת, אולי שתתן לו איזה תפקיד חשוב בגן לזתקופה הקרובה, אולי להיות אחראי על משהו, לא חסר רעיונות, בטוח שהיא יכולה לחשוב על משהו.

ואולי גם לעשות איתו סימולציות עם בובות תוך כדי משחק על איך לגשת לחברים ולהצטרף למשחק שלהם, בלי הצקות ובלי לעצבן אותם

קורע את הלב אבל לרוב מסתדר עם הגיל.

פתרונות פרקטיים - למרות שאולי הגננות אוסרות - ואם זה לא מוצא חן בעיניהן -לדבר איתן..

שיביא כדור וישחקו בחצר, שיביא מעט פליימוביל - שייצור מסביבו עניין וילדים ירצו בקרבתו. 

כמובן - להזמין חברים הביתה וכשהם מגיעים - לפנק אותם.

אפשר להביא שקית קטנה של כריות או חטיף אחר בבוקר ושיחלק למי שהוא רוצה או למי שמבקש ממנו..

בקיצור - להעלות לו את הביטחון העצמי שירגיש רצוי, גם באופן טכני ולאט לאט לא יצטרכו את התוספות האלה...

(לא תמיד זה עוזר, אבל הרבה פעמים זה טריגר ראשוני שעוזר)

לא קראתי את התגובות.

ממליצה מאד על אודליה.

הייתי בסדנאות שלה.

מטפלת בדיוק בקשיים האלו.

כדאי לטפל מהר לפני שהילד יתרגל להיות הדחוי (וגם החברים יתרגלו לכך).

נראה לי שיש לה אתר- תחפשי שם.

יש מה לעשות.

בהצלחה יקרה!

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/403291

כתבת שהגננת אומרת שהיא רואה אותו מציק לילדים שלא מוכנים לשחק איתו

וזה קפץ לי לעין

כי היתה תקופה ארוכה שהבן שלי היה בערך במצב כזה

וכשהזמנתי חברים הביתה שמתי לב שהוא מנסה להשיג את תשומת ליבם ע"י מכה או צעקה או כל מיני דרכים לא נעימות

והפניתי את תשומת ליבו לזה

ראיתי שנתת מכה לX

למה? רצית לשחר איתו?

אבל אם מישהו היה נותן לך מכה, מה זה היה גורם לך לחשוב?

אז איך אפשר לומר לX בצורה נעימה שאתה רוצה לשחק איתו?

ולאט לאט להגיע איתו לדרכים נעימות של יצירת קשר- אולי לומר לחבר "בוא נשחק יחד" אולי להציע לחבר משחק כלשהו..

ואני יודעת שזה לא מה שאת רוצה אולי לשמוע אבל כן הייתי מזמינה חברים אליו הביתה

גם אם חלק יאמרו לא, תנסי.

אולי להתייעץ עם הגננת עם מי כדאי לחבר אותו. עשיתי את זה בתחילת השנה עם הגננת של הבת שלי והיו לה רעיונות לילדות מקסימות שיש ביניהן חיבור יפה ואין מצב שאני הייתי חושבת על זה לבד. אז שווה אולי להתייעץ

וחיבוק גדול

מצב לא פשוט לילד ועוד יותר לא פשוט לאמא

אבל תזכרי שגם מהחוויה הזאת בסופו של דבר הילד יצמח

וכמה מזל יש לו שיש לו אמא מודעת שרואה את הדברים ומנסה לשנות. בכלל לא מובן מאליו.

ילד אחר. האחריות המשותפת יוצרת בסיס לחברות.

מנסיוני זה עובד.

קראתי כל מילה...

מתפללת על זה המון...

בנוסף הצעד הבא שאעשה זה להרים טלפון לגננת ולדבר איתה בנחת.

על זה.

בעז"ה

כל יום שאני הולכת לטיול בשכונה אני רואה איך כולם הולכים לחברים, חוזרים מחברים.

ורק אני לא מעיזה ליזום לו את זה.

הקטנה שלו, בת 3, שיא החברותית, אני כל יום יכולה לקחחת אותה למישו / מישי אחרת. אבל אני לא עושה את זה כדי שהגדול לא יפגע.

היו לי בעבר כמה וכמה נסיונות להזמין חברים. תמיד ענו תשובות שליליות. לא יודעת אם סתם כי לא יכלו או כי לא רוצים.

אני לא טיפוס כזה שמעיז לנג'ז למי שלא רוצה.

וניסיתי כמה פעמים, ותמיד ענו לא.

וכל יום כל יום הילד מבקש ממני- אני רוצה ללכת לחבר. אבל אין לי למי. אין לי את מי להזמין ואין מי שיזמין אותו.

ומודה בסתר הלב שאני מקנאה. רואה את בני ובנות גילו, הולכים לחברים, חוזרים מחברים....

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....