שיח פתוח איתה בנושא

 

שתבין מה מפריע לה - תחזק אותה בזה תתמוך ואני בטוח שהתדירות תעלה...

 

אמרת שהזוגיות עצמה טובה אז בטוח יש סיבה אחרת שמפריעה לה

 

לאשה יש רגש ולב - תדאג לשמח ולהרגיע ולתמוך ואני בטוח שיהיה מעולה

 

 

בהצלחה

רק אומר...

מבין את החוסר שלו זה לא תמיד רק מתבטא בתדירות..

כל זוג בוחר יחד את התדירות

שמחה ואהבה לכולם עד 120

ומאחל לך ולאשתך שהיא תתפוס אותך בקרוב, תחשוף את השקר שאתם חיים בו, ואז תתחילו להתקדם, בעזרת השם

ממש פשע!

אלה בגלל שזה לא טוב לך ואם אתה רוצה יותר זכותך לבקש יותר אם זה היה טוב לשתיכם זה היה מצב מתוקן אולי אתה לא משקיע מספיק אולי כן תיהיה רומנטי יותר תקשיב תעשה מסאג' תלכו לבלות וכו אולי זה יעזור 

 

דבר ממש לא תמיד הבעל רוצה יותר מהאישה כמו שהבעל רוצה גם האישה רוצה במצב מתוקן הנשים נהנות מזה הרבה יותר מגברים

נשים נהנות יותר???

 

הצלחת לבדר אותי על הבוקר.

 

בכל אופן ברור שגבר נהנה ורוצה יותר ממה שהאישה רוצה ונהנית.

אישה מחפשת מגע וקירבה הרבה יותר!

 

אני לא בעד לסרב !

בעיני לסרב אם אין משהו מיוחד שמפריע לדוגמא היא פגועה, או חולי של אחד מבני הזוג ועוד כהנה וכהנה דוגמאות זו זוגיות לא תקינה.

העצבית של הנשים והגברים נהנות יותר אני מבין שקשה לכם לקבל את זה אבל זה מוכח מדעית

שזה מוכח מחקרית 

בכוונה לא נכנסתי לפרטים בכל זאת אני מכבד את הפורום וכו  

יש פער בין הביולוגיה למציאות

אבל אם תקחי את הרווקות המתפרעות ואת הנשואות המאושרות הביאולוגיה עובדת במציאות

אם כך זה מסביר למה גבר בן חמישים יחפש את הרווקה בת ה25 לבגוד איתה

עם רווקה אין עול של ילדים ושחיקה..

וגם שמים גנובים ומה שבאיסור קוסם להם.

אני יכול להוכיח את זה זה ההבדל בינינו

משתנה בין אנשים נשים זוגות

 

יש אשה כך ואשה אחרת

וגבר כזה גבר אחר

יש על זה מחקרים 

ניראה את אותה רווקה שנה מהחתונה.
כבר הזדקנה?
ההנאה שמדברים זה יותר ההתלהבות מאשר זוג נשוי שמתרגלים.

יש כל כך הרבה דברים שעושים בתור זוג צעיר ולא עם מספר ילדים

אפילו דברים שנראים קטנים כמו להירדם בספה, להתקלח יחד. כאילו דברים שבתור זוג צעיר זה היה כזה ברור והיום זה לא מתקרב לשם.

אז עוד יותר ועוד יותר מחזק שגבר מחפש לחזור לשם לשעשוע הזה

לחפש הזדמנויות.
לא חייב רק בצימר או במלון.

לא צריכה לחפש בית מלון או שהילדים לא יהיו בבית יש לי יחידת הורים בחדר מעלפת. סתם הראש השתנה. לא בא לי אף אחד איתי במקלחת.
מסבירה לך שסתם באמת כשאת צעירה הראש שלך במקום אחד כשאת אמא לילדים הראש שונה . ואין לי שום ענין לשנות את זה לא מחפשת את זה

שצריך לעבוד עליו זה הכל חח

 

נו אז עוד יותר מחזק שהגבר מחפש את הפרפרים האלו ולכן הוא רוצה לבגוד עם בחורה צעירה פנויה רווקה

אבל חשוב שאישה תשקיע בעצמה ובזוגיות. ותראה לגבר שהיא מתלהבת ממנו. ולא לקחת אחד את השני כמובן מאליו.
לא לתת לשיגרה להרוס את הזוגיות.

חצי ממה שכתבתי

הכוונה בזמן השיא.

בכל אופן, תדירות של 3-4 פעמים בשבוע זה נורמלי + בהנחה שיש לכם חיים מעבר לזה.

כששני בני הזוג מעוניינים באותה המידה במה שמעבר לזה, זה כבר עניין אחר.

אבל התדירות הזאת הגיונית לחלוטין. והייתי אומרת שאם הצורך שלך הוא כל כך גדול, זה בעצמו צריך בדיקה.

משביעו רעב, מרעיבו שבע.
אסור להגזים.
שוב, כל עוד שניכם נהנים מזה, אחלה.
אבל לא רואה שום סיבה בעולם שעם תדירות כזאת תהיה לגיטימציה לריב או ויכוח כלשהו בנושא.
בסופו של דבר אהבה עושים באהבה או לא עושים בכלל.
והמריבות מהסוג הזה (כשלא מדובר בתדירות לא נורמלית) קצת מעידות על זה שמשהו שם לא תקין.

בכל אופן, לא שייך לריב על זה.

צריך לבדוק ולשוחח על הדברים מתוך אהבה ואמון... וכל אחד יבוא לקראת הצד השני.

שזה סביר אבל לא הרבה מידי כמו שכתבת לו

3 בשבועיים זה קצת. כי זה יוצא 3 בחודש. זה עוד שבועיים שהיא אסורה.
וגבר בשנים הראשונות שהוא צעיר נורמלי שירצה יותר.
זה לא סתם רצון לפעמים זה ממש צורך. חבל שנשים לא מוכנות להתאמץ קצת יותר בשביל הבעל.

להתאמץ זה לא לעשות לו טובה. זה להבין את הצורך שלו לקירבה. ובגלל שהיא אוהבת אותו היא רוצה לעשות לו טוב.
ושתשמח שהוא רוצה אותה ולא מתרחק ממנה.

נגיד גבר שלא קונה מתנות לאישתו. או לא מחמיא לה. או לא מדבר איתה כמו שהייתה רוצה..וזה חסר לה. גם לו הייתי אומרת להתאמץ!!

זאת ניקראת אהבה. לא רק מה שבא לי. לצאת קצת מהאנוכיות וליראות מה השני צריך.

אני בז לך אתה כנראה מתחזה לגבר.
לא היה שרשור אחד שבו דיברת בהבנה לגבר..הכל רק לטובת האישה.
בושה..

לפחות אל תתחזה לגבר
99 אחוז שאתה אישה..
לא משנה איזה שרשור נפתח אתה הראשון לטובת הנשים..
אלא אם יוצא לך מזה משהו ואז אני שותק...

רק מעלה תהיות...עזוב

נישמע מלאך שנפל בפח.

מי שלא טוב לו יום טוב לו

זכית בתואר הגבר ההגון..
הראשון בפורום שלא כותב ביקורת על הבן/בת זוג שלו
לא אמיתי

משתנה בין זוגות .. אני שנה בלי בכלל ומאחל לכולם שמחה ואהבה - נשואים טריים



חבל שאתה ממהר לשפוט.

מעבר לזה, קבל את האמת ממי שאמרה.
לא מעניין אם טוב לו או רע לו ביחסים.
לא מעניין אם זה גבר או אישה.
בסופו של דבר הוא לא אומר דברים שליליים, והוא אדם טוב.
זה שאתה לא מסכים איתו לגבי תשלומי מזונות, ולגבי זה שבגידות זה מחוץ לתחום וכו', זה כבר עניין שלך ולא קשור לגבריות.

להפך, זה קשור לנוכלות. ואתה יודע את זה.
ואם לא, כדאי שתדע את זה.

דווקא נשמע שאתה צריך

 

 

 

 

והבנתי שכואב לך משהו.

אתה רוצה לשתף אולי?

 

 

אתם מבוגרים לא? מה נסגר אתכם

שחושבים שאם נהיה מוסריים הצד השני גם יהיה.
אשה זה ממש מתחת לקש שרוצה רק כסף!
אז אור היקר תתפכח

גם אם זה נורמלי שגבר ירצה יותר, זה גם נורמלי שאישתו תרצה פחות.
אז מה עושים? מדברים, מתפשרים משתדלים כל אחד לקראת האחר. זו זוגיות.

(אישה נמצאת בשיא החשק שלה בסביבות גיל 30).

ואני לא חושבת שבריא שאישה תתאמץ *באופן קבוע* רק בשביל האיש שלה. להפך, מעבר לחוסר הנעימות בטווח הקצר, יכלות להיווצר השלכות שליליות שנוגעות בשניהם בטווח הארוך.
בסופו של דבר, אהבה עושים באהבה.
אלא אם כן זה משהו אחר, ואז כבר לא מדובר ביחסי אישות. ובוא נגיד שאני בספק שזה רצון ה'.

לא מדובר פה בלהכין אוכל לילד שלי כשלא בא לי.
מדובר בחיבור בין שני גופים ונפשות ונשמות. וחיבור אמיתי (לא טכני) לא יכול להעשות מתוך אילוץ וריב ולחץ, הוא צריך להעשות מתוך אהבה ורצון.

בסופו של דבר בזוגיות, *שני* הצדדים צריכים לעבוד על האנוכיות שלהם. זאת המטרה הגדולה שבקשר הזוגי.
אישה צריכה להשתדל בשביל האיש שלה *בגבול האפשר* (וזה אינדבדואלי), וגבר צריך להתחשב באישתו כשאין לה יכולת (ואם היא לא רוצה באופן מוגזם, לטפל בזה. לריב זה לא רצון ה').

וכמו ש"לצמוח ולהצמיח" כתבה אם אני לא טועה, כשלאישה נעים וטוב ביחסים, היא בעצמה חפצה בזה (גם אם לדעתי לא במידה שווה...). כשלא, צריך לבדוק, אולי היא לא נהנת באמת...

דווקא שמעתי שהאישה בשיא בגיל 40.
היא בשלה יותר. ובשלב שהילדים גדלו פנויה יותר.

ולגבי הגיל, מחלוקת
אבל עד כמה שזכור לי, רוב הדעות טוענות שבסביבות גיל 30.

הנפשי ריגשי לא נשמע טוב.
לא יודעת..שאוהבים רוצים לעשות טוב לשני. משתדלים לפחות. לא רבים על זה באופן קבוע.

אולי זה קשור גם לאופי.
אני אישה יותר זורמת. אולי אחרות יותר עומדות על העקרונות שלהן.

ובקשר לגיל 40 שמעתי את זה מאיזה סדנה אינטרנטית (לנשים דתיות וחרדיות שרוצות לדעת מה קורה איתן. ואין את מי לשאול..בנושא הזה.)

איזשהו קושי או דחייה. אחרת באמת- מה אכפת לה לשמח את בעלה?

ולמה אסור להגזים?? אם זה טוב לזוג- מי שץאמר שזה דבר שלילי?
כמובן צריך לראות אם משהו מפריע לאישה/ עייפות גבוהה וכולי

פספסתי את זה משום מה.

וגםלגבי שבועיים זה בגבול הסביר. ואם רוצים מעבר לזה, צריך לדאוג ששני הצדדים יהנו מזה. ואין שום עניין והצדקה לריב על זה.

ולמה אסור להגזים?
כי יש חיים מעבר לזה.
ואם לא מדובר בצורך הדדי כמו שכתבתי בהודעה שהגבת עליה, זה יוצר אנטיגוניזם ותסכולים מיותרים.
אין שום עניין להגזים.

אם מדובר ב*זוג* שרוצה אפילו כל יום, עניין שלהם, כנראה שטוב ונעים להם ביחד ויש להם עודף כח.
אבל כאן, ההודעה נכתבה בהנחה שמדובר ב3-4 בשבוע אחד. שזה מכובד מאוד לאנשים עסוקים ועייפים.

בכל אופן, אין שום לגיטימציה לשום ריב בנושא הזה.

תקשורת זה הבסיס לפיתרון של כל בעיה זוגית.
צריך לברר מה הציפיות של כל אחד ומה ואיך וכמה כל אחד היה רוצה.

באופן כללי, (כאשר המצב תקין מכל הבחינות), כאשר אשה שמחה בחיי אישות ונהנית בהם, היא מעוניינת בזה לא פחות מהאיש.
וגם אם מידי פעם מצד עצמה יש לה פחות תשוקה, אם יש ביניהם קשר טוב, היא שמחה לשמח את בעלה ולהיות יחד גם בסמנים כאלו.

אם לא,
א. יכול להיות שבאמת עייפה, עמוסה, טרודה, ולא פנויה לזה נפשית ורגשית. וזה לא תירוצים.
במקרה כזה תנסה לברר איתה מה יקל עליה ויאפשר לה להיות פנויה.
למשל שהיא תנוח ואתה תדאג לילדים או מה שצריך בזמן הזה, או לעזור יותר במשימות בבית...
ב. יכול להיות שהיא לא מודעת כמה זה חשוב לך וכמה צער זה גורם לך.
ג. עוד דבר ששווה לבדוק. אם לוקחים אמצעי מניעה הורמונלים זה הורג חשק ידוע.

לא תמיד כל גבר רוצה כל הזמן יחסים עם אשתו
לא כל אשה תמיד רוצה פחות.
פעמיים בשבוע זה לא רע, יכול להיות יותר טוב.
תגרום לאשתך לרצות חביבי, זה בידך.
יש כאלה שאוהבים גלידה, לא מפסיקים עד שלא גומרים את הקופסא
אם זה יהיה טעים היא תרצה עוד עוד (ואז תרצה שהיא רק תרד ממך כבר)

אל תרגיש רע עם עצמך, שאתה רוצה יותר. זה טבעי.
יש פעמים שזה הפוך... והבעיה יותר קשה!

4 פעמים זה דיי נורמלי, אם כי זה משתנה מאוד בין זוגות.
אין עניין להגיע למריבות, זה לא שהיא לא ממלאה את תפקידה בכלל בנושא הזה. וגם זה בכלל מרחיק אותה מלרצות, אם הייתה קרובה לשם...
וכנראה, אכן היא עייפה מדי, טרודה, כמו שהיא טוענת, זה מאוד משפיע.
בימים שאתה מתכנן להיות איתה, תוריד ממנה את העומס עם הילדים, עם מטלות הבית, ותגרום לה להיכנס מוקדם למיטה...

אישה בדר"כ טהורה כשבועיים וחצי,
ואתה מרגיש לא מסופק ממה שיש,
אולי תגיעו ביחד להחלטה (כמו איך שאתם נשמעים, בוגרים) של
-מספר פעמים בזמן הזה של הטהרה- כמה אתה צריך לדעתך, וכמה היא יכולה, אפילו שהיא עייפה, טרודה, לא בא לה.
-וגם באילו ימים ( לדו'- א', ג', ו').

נשמע מצחיק, כי זה דבר הכי ספונטני שיכול להיות,
אך אם זה לא בא באופן טבעי, נעשה את זה מלאכותי.
ומתוך שלא לשמה, יבוא לשמה.

ותשתדל לפייס אותה לפני כן, שתהיה שמחה ורגועה.
חשוב מאוד.

יחסים מלאכותיים זה נורא בעייני ולא מקדם לדעתי כלום... רק מוריד ופוגע בקשר

בתקווה שעם האוכל בא התאבון,
מה לעשות שהאשה לא מעוניינת?

נלמד מהמצב המשובש שלך?

נניח הזוג מחליט שבימי ג,ה נפגשים. כבר בשעות המוקדמות מתכווננים לזה. יש מחוות רומנטיות, חיבוקים דיבורים מתוקים, הודעות וכו'.
בהמשך אוכלים משהו ביחיד, מבלים ביחד אולי סרט, אולי משחק, אולי הליכה ורק אז אם רוצים באמת אז נפגשים ואם לא הולכים לישון מחובקים. אף אחד לא כופה כלום

כשיש בעיה בשלום בית באמת אין טעם ביחסים מאולצים.
מדברים פה על חיים רגועים וטובים בכללי.

לא תמיד בא לי. אז מה??
לפעמים זורמת. מעדיפה לדעת שהוא רוצה אותי מאשר שיהיה גבר קר.
ו
גם הוא לא תמיד בא דברים אחרים שחשובים לי והוא משתדל.

זה שאישה לוקחת את זה קשה שהיא "נאלצת" להסכים פה הבעיה! כל ההסתכלות שלה לנושא עקומה.
לא אומרת שתמיד צריך להתקפל. אבל להתגמש ולבוא ליקראת זה בעוד הרבה דברים בנישואים. ולא רק ביחסי אישות.

אם גבר צריך,לעשות הכל, ולא לומר לו לא.
כמו שאמרתי, שזה יהיה מלאכותי, שלא תעשה כלום, העיקר שלא יהיה זרע לבטלה.
מסוכן וחמור מאוד.

ה' יעיד עליי, שבכל שנות נישואיי, הגרוש שלי לא נאלץ להגיע לזה, אפילו בזמנים קשים ביננו, והכל היה לשם שמיים. שלא תבוא תקלה ידי.

ויותר מזה, אפילו בבוקר של יום הגירושים!

אתם הולכים לרבנות וליפני זה מקימים יחסים?
איך יכולת?
ניראה לי שזה גם אסור הילכתית.

??

התכוונתי לה' המלוכה

הצעות שידוך
כזה צדיקה...

חשבתי על זה כבר.
באמת אישה צדיקה.
ויראת שמים.

ואני לא צדיקה.
השם צדיק.

(בפרטי אין לי בעיה, אם זה יעניין אותך),
בפירוש אמר לי, כל עוד איש ואישה חיים באותו בית, ועדיין נשואים, חייבת.

והאמת שביום הזה, זה היה שוק חיי, כי זה הכי לא היה צפוי, והתחיל לבכות ממש שלא נלך, כאב לי עליו, וניסה בכל זאת, והאמת אמרתי שזה לא מתאים... ועדיין היה לו קשה...

תאמיני לי, אני רואה ברכה, בכל מעשה קטן שעשיתי לכבוד השם, אפילו שלא תמיד זה היה משמחה ורצון אמיתי.
וטוב לי לישון בלילה, בידיעה שעשיתי מה שמוטל עליי בתור אישה, והפרק הזה נגמר בחיי, כשאני רגועה כלפיו וכלפיי שמייא.

חבל.

 

מאחלת לו את כל הטוב שבעולם.

הלכתית קוראים לזה "בני גרושת הלב"...
שזה אחד המצבים שאסור לקיים בהם יחסים.

לא יודעת על סמך מה הרב אמר לך את זה, ואשמח שתנמקי את זה כי את כותבת את זה כאן בציבור וזה חריג.

סליחה על השפה. זה נשמע נוראי

כשלא בא לי, להכריח את עצמי להיות איתו מכניס אלמנט של כפייה לכל הסיפור הזה.
כמה קשה שזה ישמע, וכמה שאני אוהבת את בעלי היקר,
לא אהיה איתו כשאני לא רוצה, לא אכריח את עצמי וזה פסול להנחות אנשים להתנהג ככה.
יחסים בין בני זוג צריכים לבוא מתוך רצון ורצון לעשות טוב אחד לשני. לא צריך שאחד יהינה והשני יסבול, זה לא הטעם של המצווה.

שלום לכולם, חדש פה.

לגופו של עניין יחסי אישות זה שם כולל לחיי זוגיות בין בעל לאשה , כאשר חלק מהם זה גם 

הביאה או יחסי המין או איך שתרצו לקרוא לזה. זוג שטוב לו ביחד, כלומר:  משקיע בזוגיות, מוותר מידי פעם,

עושה גם דברים שלא היה חושב לעשות במידה ולא ביקשו ממנו.. והכל כהבנה  מהי מערכת חיים זוגית אמיתית

ולא אהבה מטופשת ורדודה  המוצגת בסרטים וספרים  מטופשים, יידע גם להשליך את אותה מערכת על יחסי האישות עצמם.

להשקיע בשני ,לרצות שיהיה לו טוב, לשמוח בטובתו וגם לפעמים אם זה לא הדבר שהכי היית רוצה לעשות אותו כעת, לעשות בכל אופן כי כיחידה אחת זה כרגע מה שנכון. אמת שפעמים זה בכלל לא רלוונטי (עייפות, מצב נפשי וכו')וזה בסדר גמור.

ביחסי אישות מה שחשוב שזה יהיה ברצון שניהם, בשמחה והבה גדולה.

אני לא מדברת בשעת כעס או מריבה. בשום אופן.
סתם יום רגיל שאין לי חשק או עיפה. אז לפעמים אני מתרצה.
מזעזע אותי מה שהולך פה.
אתן כזה ראש בקיר עם הבעל שלכן?
לא סרים ימין ושמאל מהעקרונות??

שמי שלא בדעה שלך גורמת לבעל שלה למסכנות.
דיברנו בשעת מריבה לא כשהכל שושנים יפות ורק קצת עייפים

לא מדובר כשהכל טוב
מדברים על ימים שיש כעס ומתח ומה לעשות לא הכל מסתדר בדיבור. וגם לא תמיד הבעל מתנצל ומפייס .זה נשמע טוב אבל זה ממש ל אצל כולם.
וכן יש פעמים שהבעל עדין מחזיק בעמדתו שהוא הצודק וזה לא הוא שאמור לפייס אלא האישה ולדעתו הוא צודק
הלואי והחיים היו ככה. האישה נפגעה הבעל מבקש סליחה מתפייס וגם מדובר בפגיעה קטנה שאפשר מיד לסלוח
מדברים על דברים יותר רצינים שאין לה פתרון וזה דברים שממשיכים ולכן קשה יותר לקיים יחסים כי יש עדין כעס יש עלבון

מצב כזה גם אני לו יסים.

אבל מלא מלא אנשים נמצאים במצבים שלא מצליחים לפתור את הבעיה
נראה לי הכל פה שיחת חרשים. לא מדברים על יחסים כשטוב
מדברים על מצב שיש כעס שיש עלבון שיש האשמות ואין פתרון ואין מוצא . הבנת??? ואז מה קורה ליחסים???

ורק לפעמים עיפה או אין חשק.
אז לפעמים מתגמשת בשבילו. אפילו שלי לא בא. בפעמים כאלה הוא מתחשב ולא מצפה ליותר מידי.
כי אני ע י פ ה.

חחח אני מרגישה פה אישה מהחלל.

ואין לך חשק, אבל יש לך רצון ואהבה לתת לו בכל זאת.
בעיניי זה לא חמור כל כך. ולפעמים אפילו מתבקש...
אני חושבת שכולן נמצאות בעמדה שלך בנושא הזה.

אבל, אני כן לא מתחברת ליחסים חד צדדיים.
וממה שאת אומרת, משתמע שאת "קרקע עולם" (אם את מכירה את המושג) בפעמים כאלה, ואני חושבת שלזה קשה לבנות כאן להתחבר - מבזבזת 10 דקות...
וזה בסדר שתהיה מחלוקת.

אני לא עד כדי כך פסיבית או גולם בזמן הזה. מה שאני יכולה עושה ומה שלא בא לי אז לא. אבל לא מונעת לגמרי כי לא בא לי.

מקוה שהובנתי.

הכוונה בקרקע עולם יותר במובן של -
את עושה את זה נטו נטו בשביל שיפרוק מה שיש לו.

כביכול בלי טיפת חשק,
שגם לא מתעורר בגלל הרצון שלך להיטיב לו.
את מבינה?

מה שנראה לי הרוב פה חולקות עליך.
זה רק בנקודה הזאת...
שהן חושבות שגם כשעושים את זה נטו בשבילו מלכתחילה, בדיעבד צריך שיהיה איזה חשק ברמה כלשהי... ושלא תהיה הרגשה שכביכול היא "בית שימוש" בשבילו.

והביטוי "מבזבזת 10 דקות" הרגיש להן כאילו זה כמו להכין אוכל לילד שלך ולראות את זה כמטלה שאת לא מתחברת אליה בעליל כי את מגדירה את זה "כבזבוז".

ובגלל שהגישה שלהן זה שיחסי אישות אלו יחסים שנובעים מאהבה, קשה להן להתחבר לזה.

אבל אני מסכימה איתך שלפעמים אישה יכולה לעשות מאמץ כדי שיתעורר לה הרצון.
לא לעשות בחוסר חשק

ואני מחליטה אם יש לי כוח ליותר או להשאר בנחמד וזהו.

נראה לי שהמחלוקת היא, האם לחכות שיתעורר מעט חשק לפני כן, למרות שמלכתחילה לא היה חשק, אבל האישה מנסה להיכנס לזה

או שנכנסים לזה בכל זאת ומקווים שיתעורר החשק תוך כדי.

אני כן בעד שגם כשאין לאישה חשק, אם הרצון שלה לשמח את האיש שלה הוא חזק, שתנסה לעורר לעצמה את החשק. בשבילו. ואם מצליח, לקיים יחסים
אבל לא שהיא תעשה את זה בחוסר חשק לחלוטין...❤

לא חייבת לך כלום.
מדיבור כמו שלך בעלי לא היה מתקרב אלי.
שתני את ההתנשאות שלך דחוף.

ותמשיכי ליראות רק את עצמך.
ואת החמה והצודק. וכל מי שחושבת אחרת היא..שיפחה.

אני לא מדברת לבעלי כמו שאני מדברת לאנשים שאני לא מכירה

מקווה שזה מובן לכולם שכך צריך לנהוג

לא דיברתי לא יפה

זילזלת באלה שלא שוכבות עם הבעלים שלהן תמיד

כי כבר אמרנו שאנחנו לא מתכוונות לזמן שהכל יפה ושוששנים . ואתן ממשיכות

אני לא רבה וכולנו ב"ה נשים טובות

ועכשיו צריך להגביר אהבת חינם 

שיהיה בהצלחה 

את נידלקת מהר.

אפרופו לגבי יחסים כשמתגרשים, זה חמור מאד .

גמרות מפורשות - בני 9 מידות ואחת מהן אלו בני הגרושה.

מצידן שיתגבר וילך לישון בשקט.

אבל בנות ישראל. צריכות לדעת שלמען ה' הן עושות את זה, ולא למען הבעל דווקא.
והשכר שלה עצוםםםם, שאין כדוגמתו.

ה' לא קשור לזה בשום צורה

"יחסים " זה שיא של זוגיות ואהבה וחיבור ויחד

 

"לגבר לא מגיע " נשמע גרוע מאוד - אשה היא לא ספקית מין!!!

ובאותה העת, חושב שהיא מסוגלת לקיים איתו יחסים, אפילו בלי לבקש סליחה, לפייס.
ודווקא בגלל, שאישה לא מכונת מין, היא לא מסוגלת להנות ממנו, ואפילו רק שיגע בה...
אבל-
כשאישה מעמידה את ה' לפני הכל,
ומקיימת שיוויתי ה' לנגדי תמיד,
ומורידה מעצמה לכבוד מצוותיו,
שכרה לא יאחר לבוא, לא בעולם הזה ובטח לא בבא.

וכל עניין לגופו. יש לעשות דעת תורה.
באופן גורף, על האישה להיות תמיד מצוייה לבעלה.

זה סוג של יחסי גומלין, בין הגבר לאישה, שהוא חייב לפרנס אותה אפילו בעיתות מלחמה, והיא צריכה לספק צרכיו...

אני לא יודעת מאיפה את מביאה אותו... ומה המקור שלך.
אבל זה מזעזע.

(לגבי מה שכתבת למעלה, אם זאת בחירה שלך לעשות את זה בשביל ה', אחלה. אבל זאת לא הוראה לרבים! כשאישה פגועה מהאיש שלה היא לא צריכה על גבול האסור לה לקיים איתו יחסים!).

מה שברור, זה שזוג או אישה שמתנהלת ככה, עם כל הרצון הטוב, היא לא בונה את ביתה בחכמה.
זה לא העיקר לא לשז"ל.
הקב"ה ברא לגבר אינטרס להיות בטוב עם אישתו.
אתה רוצה לקיים יחסים? תהיה טוב אליה.

אישה שמוותרת על עצמה באופן קבוע, מוותרת על הבית שלה והורסת אותו.

את מורידה מערכך ומעצמך יקירה 

זאת זכות, לא חובה.
את הדין והחשבון נקבל אחרי 120,
בעולם הזה, הרשות נתונה.

כשאני אומרת מצוייה, זה לא כוונה לעמוד דום, עם בייבידול לרגע שיסתכל עליי.

אלא, להשתדל להיות שם בשבילו, גם אם אני עייפה, לא בא לי כל כך, ובלי סוף תירוצים. זה אפשרי.

אבל לא רצוי. בטח שלא בעיני אלוקים.

ישנם הלכות מאוד ברורות בעיני יחסי אישות.
לא לשכב בזמן מריבה, בזמן שהאיש או האישה גמלו בליבם לגרש את השני - זו ההלכה.

שז"ל הינה מצווה על הגבר ולא על האישה. כנל לגבי הבאת ילדים (או בהפוך - שימוש באמצעי מניעה).

את יכולה לעוות את התורה כעוות נפשך.
אבל בבקשה לא להציג זאת כאידיאל - אלא כעוות התורה.

א. יש הבדל בין מריבה לבין גירושים.
במריבה אפשר להתפייס.
גירושין, אני עשיתי זאת לפי דעת תורה אב בית דין, כדי להגיע לידי הגיטין.

ב. הוצאת זרע לבטלה. זה בידיו, אבל האישה ניתנה לו כעזר כנגדו כדי לא להגיע לזה. ואם התורה הקדושה נתנה שבועיין וחצי טהרה, ושבועיין נידה- זה אומר שהגבר יכול לעמוד בזה, כי לא נותנים לאדם ניסיון, שאין יכול לעמטד בו.

ולא כמו התגובות המתוקות פה, דמה הגרוש שלי היה בזמן הנידה- זו התשובה. עליי לעזור לו כשאני יכולה, לא כשאני לא יכולה. ושם זה באמת כבר עבודה שלו עם עצמו, בהנחה שבזמן היהרה עשיתי עת מיטב יכולתי לספק אותו. ( וזה לא שהאישה מתענה, גם היא נהנת בדר"כ. לא מדובר פה בסכינים וחרבות).

אני לא מעוותת את התורה.
חס ושלום.
משקפת אותה, והלוואי שזה היה האידיאל אצל הנשים.
כמה בגידות, הרהורים, זרע לבטלה היו נמנעים.

מתוך פסוקים ללא פירוש.
זה מעוות.

מה תאמרי על אישה שלא עלינו נמצאת מחוסרת הכרה בטיפול נמרץ 6 חודשים?
זה בסדר שבעלה יפזול לצדדים?
הרי התורה נתנה *רק* שבועיים נידה. הוא לא אמור לעמוד ביותר מזה.

לגבי ההתענות בקיום יחסים -
מאחלת לך רק בריאות והצלחה בנושא אבל יש נשים שהמצב הרפואי/ נפשי שלהם אכן מביא אותם למקום שייחסי אישות מכאיב ומייסר אותן. פיזית או נפשית.

אתן לך כמה דוגמאות-
אישה בהריון שבעקבות יחסים מקבלת צירים לילה שלם
אישה אחרי לידה שעברה קרעים ותפרים
אישה שמסיבות נפשיות אסור לה להיכנס להריון ועוד לא התחילה ההשפעה של אמצעי מניעה.

במקרים הנ"ל ועוד מדובר בקושי פיזי או נפשי מאוד גדול. ולא - היא לא ניהנית.
גם אז התורה מצפה שהאישה תקיים יחסים כדי להציל את הבעל?

באופן כללי, יחסים לא נועדו כדי להציל את הבעל אלא כדי לבנות בסיס טהור וקדוש לזוגיות בריאה. לא להפך.

אז באמת מעניין אותי למה זה לא עבד אצלך... כי אתה רגיש מאוד לנשים ועם דעות נכונות... וזה עצוב

תת רמה אתה

נותן תקווה

וקשה לראות איך זה רצון ה'.
גבר צריך להתגבר
זוג צריך לחיות באהבה.
אז נכון, לדעתי אפשרי להיות יחד בלי חשק ו*עם* אהבה ורצון
ויש דברים אחרים שאת כותבת שהם רחוקים מזה מאד, והם קשים מאד לאישה ורחוקים מאד מזוגיות תקינה.

ושוב, זה בהנחה שהזוגיות תקינה.
אמרתי באחת מהתגובות,
שכל מקרה לגופו,
אם הבעל, פוגע, עויין, או דברים בסגנון, לשאול רב מוסמך ונטרלי, שיפסוק מה לעשות.

אבל סתם כך, למנוע זאת ממנו, זה לא פשוט.
ויש כאלה שבכלל עושות "דווקא",
עונשן חמור מנשוא!

וסתם כדי לתת נקודת אור, בשעת נחת-
כל אישה נורמלית, תעדיף להשקיע בבעלה קצת יותר, (שהוא השקעה לכל החיים), מאשר למנוע ממנו בכוונה או לא, ולתת לו את ה"הזדמנות", הזו להיכנס לאתרים לא רצויים, בלשון המעטה, להרהר על נשים אחרות, ולפתח עולם פורה ודמיוני משל עצמו בקטע המיני.

תחשבי לרגע,
כמה אישה חכמה, כאשר היא נמצאת שהוא צריך אותה, כמה הוא בסוף לאורך ימים ושנים,
נשאר ממוקד בה, נהנה מהפת בסלו שלו, לא מתפזר ולא פוזל לצדדים- אין אין לו צורך!

וקחי בחשבון,
שכמו שאת מפחדת לצאת בגופייה מהבית, כי אסור לך!
כמה הוא מפחד להוציא זרע לבטלה כי אסור לו!

לא מסכנים היהודים שלנו??? ה' יברך אותם.
ליבי עליהם!
ברוך שעשני כרצונו...

אולי הגבר נותן לאישתו הזדמנות להרהר בגברים אחרים?
לעשות עיניים ולבגוד בו כי הוא לא מספק אותה ברמה הרגשית וזה מה שהיא צריכה?
מה זה השטויות האלה??

מי מלמד אתכן את הגישה המזעזעת הזאת????

לכל אדם בעולם יש אחריות על עצמו!
מוזר מאוד שאת לוקחת אובר אחריות בנושא הזה. זה לא מאוזן.

ואם אישתו לא מסוגלת להיות איתו, שיתקן את עצמו!
בשביל זה!! ה' ברא את הרצון. בשביל זה! ה' בראה את האישה ככה שהיא לא תרצה להיות איתו כשהיא פגועה.
בסופו של דבר הוא רוצה אנשים שמתקנים את עצמם.

הכוונות שלך רצויות, אבל בעיניי, המעשים שלך ממש לא רצויים.

שלא יבוא בתלונה אם היא מקבלת את זה מבחוץ.
אני יבין אישה כזאת שחסר לה יחס.

זה לא מתיר לה בשום צורה.

ואם זה גדול עליה והיא מרגישה שהיא עומדת ליפול, שתדבר איתו, שתספר לו על זה, שתפעיל סנקציות.
אין לה שום היתר ליפול.

להבין את החוסר תמיד אפשר.
להסיר אחריות מבן אדם בגלל זה???
לא בבית ספרי.

אנשים איבדו כלל שליטה, שאת בעמדה שלך-
שכל אחד ישלוט על עצמו.

זה כדור שלג שלא נגמר

והגישה שלי היא ההפך ממה שאת מספרת עלי.

אין יותר אמינה ממני. ובדיוק משם אני מדברת.

כדי שלא אפול בכלל, אני אדאג בכל נפשי ומאודי, ברמה של להעיר את האיש שלי באמצע הלילה כדי שיהיה לנו טוב ביחד.
שלא אפול אפילו במחשבה.

לא יודעת מה קורה בחוץ.
מעניין אותי מה קורה אצלי בבית.

ולדאוג לבית שלי אני מאוד משתדלת. זאת האחריות שלי.

אבל יש גברים קרים או נכים ריגשית שמה שאישתו תגיד זה לא יעזור.
אז אישה עם חוסר ענק לא שאני יצדיק אבל אני לא ידון אותה.

לא לדון אף אחד, אלא אם כן לכף זכות.

זה עניין אחר...

מה שבטוח, זה שיש לה אחריות.
אם היא לא מסופקת ברמה הרגשית, ברמה שמחטיאה אותה באשת איש, האחריות שלה זה להתגרש.
יש לה אחריות מלאה.

וגם לגבר, אחריות מלאה.

לא טוב לכם ביחד?
תעבדו תעבדו תעבדו.

אין לאן לברוח.

גם הוא צריך לעבוד על עצמו בגישתו אליה, ברמה הרגשית כמו שאיזה זקוקה. במקביל אלייה. זה לא סותר.
וכן, על הבעל לעשות הכל בשביל להכיל אותה, ולגרום לה להיות כמהה ולהשתוקק, רק אליו. תמיד אמרתי את זה.

ואת כל הזמן חוזרת על האישה הפגועה:
א. לא כל גבר פוגע באישתו 'בכוונה', והן יודעות את זה מכתחילה שזה נאמר/ נעשה בטעות. יש שאוהבות לא לסלוח, לשמור טינה, ולהישאר ברוגז עד דלא ידע, כי היא " מחכה לו בפינה"...

ישנן נשים שעושות דווקא,
ישנן נשים שבכלל לא מרגישות צורך,
ישנן נשים שפגועות מכל התעטשות, של הבעל, כי יש לה בעיות רגשיות חמורות-

אז לא מגיע לבעל יחסי אישות אף פעם???

כמו שאת מבינה שבעלך צריך לפרנס אותך, ולזון את בני ביתך,
כי לזה הוא נועד, בשביל זה השם ברא אותו חסון, וחזק מטבעו,

כך את, נבראת יפה, מושכת ובעלת חן על בעלך, בשביל לספק לו את הצורך הזה.

ורבותינו התייחסו לאיבר הגברי, שלום בית, בגלל היכולת של היחסי אישות לרפא הרבה מההרס של השלום בית, ולתת פוש קדימה לדרבן את הזוג להשלים ולתקן.

את מתייחסת לזה הפוך,
בהתנייה.
אם היית בסדר, תקבל.
כמו ילד שנותנים לו סוכריה.
- זה כמו שבעל יגיד לאישתו-
לא ניקית היום- אין קניות,
זה תפקידה, וזה תפקידו!
מה זה קשור אחד לשני?

ובגלל ראייה כזו, יש בלאגן נורא ואיום בחוץ. לא עלינו.

ההלכה לא מדברת על גבר שפגע באישתו בכוונה, כי זה לא מעניין את ההלכה.
פגעת באישתך? ברור שפגעת בטעות, אחרת אתה רשע.
ואם פגעת, תפייס!

אם אישתו ממהרת להתפייס, אחלה!
מה זה שייך אחד לשני?
כל עוד היא מפוייסת ורוצה, הם בטוב. ואם היא במצב שהיא רוצה להתקרב אליו, מעולה!

לא מכירה נשים שעושות דווקא.
יותר נכון, אישה שעושה דווקא, כנראה שלא טוב לה.
להעניש אותו זה להעניק את עצמה.
גם אישה (שלא קברו לה את הרצון ואת החשק המיני) צריכה יחסי אישות.
וגם אישה שרע לה עם האיש שלה, רוצה יחסים, רק שבניגוד אליו, היא לא מסוגלת.

זה לא עניין של "מגיע לו יחסי אישות".

אם הוא פגע בה, לא מגיע לו כי הנה, זה לא מגיע לו. אישתו לא רוצה להיןת איתו.

ואם אישתו לא רוצה, שיטפלו בזה- שתרצה.
לעשות את זה מחוסר רצון זה לא פיתרון!
חייב שיהיה רצון.

מה הקשר לפרנסה??
א. מי אמר שהוא מפרנס אותי? אולי אני מפרנסת גם כן?
ב. פרנסה היא לא מול יחסי אישות, מה את זונה?
פרנסה היא מול מעשה ידיה של האישה.

רבותינו שאני מכירה התייחסו ליחסי אישות כשלום בית.
יודעת למה??
א. כי אישה לא יכולה לקיים יחסים כשרע לה עם האיש שלה - אז הוא מתקן את עצמו, כי היצר שלו גדול.
ב. כי כששניהם נהנים, יש במעשה מקום של פיוס וחיבור משל עצמו.

אבל הדרך שאת מציעה היא הפוכה לחלוטין.
את מפספסת את מה שרבותינו אמרו.
כי את מציעה שאישה תהיה מצויה כל הזמן ל*בעלה*.


ולא!!
אני לא מתייחסת לזה כהתניה.
אני נותנת משקל ראוי לרצון וליכולת של האישה.
את זאת שמדברת על עונשים.
לא מבינה למה את מכניסה את זה בכלל, זה ממש לא הנושא.
אין שום קשר בין מה שאמרתי למה שכתבת בסוך, זה רחוק מאוד מאוד מהגישה שלי.

אין לי אפילו טעם להמשיך להגיב לך.
אאחל לך שהשם הרחמן ,
ישפיע עלייך שפע של אור, נחת ואהבה גדולה ממך, ואלייך בחזרה תמיד.
שתזכי לכל הטוב שקיים.
ולכל הברכות הכתובות בתורה.

כשאת מקבילה את הפרנסה ליחסים שלא נובעים לרצון, יש בזה מימד של זנות.
הוא משלם, ואני נמצאת איתו בין אם אני רוצה ובין אם לא.

זה לא עובד ככה...

אני מצטערת שנפגעת.
לא אמרתי עליך שום דבר.

אני כן אומרת שהגישה שלימדו אותך הרסה לך את הבית לדעתי.
ושיש לך המון המון כוונות טובות, אבל בפועל את קורבן של גישה לא נכונה לצערי.
אז על זה אני מאוד מאוד מרחמת מאהבה.

א. שאת חושבת שאני איזה אישה מוכה, מסכנה, שהייתה שק אגרוף של בעלה.
אז לא. ממש לא. אבל ממש ממש לא! (צוחקת פה לעצמי).
אל תרחמי עליי. כי אין על מה. אלף פעמים תודה לה'.

ב. אין קשר לגירושין שלי ליחסי אישות. כשהייתי צריכה לעמוד על שלי , עמדתי. עובדה שאני גרושה, עם חמישה, שאחת מתוך אלף אולי תהיה מסוגלת לעשות צעד כזה.

ג. בחיים לא הייתי קורבן!
אם הייתי איתו, זה כי ראיתי לנכון שזה מה שעליי לעשות.
אני לא אישה קטנונית, שמכל דבר נפגעת ונותנת לבעלי להתייבש עד לימים הנקיים של חודש הבא שלי.

ד. לגרוש שלי היה מצפון לדעת מתי לרצות ומתי לא, בדר"כ.

ה. היו פעמים שהורדתי מעצמי, כי ידעתי שזה מה שירים אותו, וידחוף אותו למקום יותר טוב. וזה מה שהיה, למרות שפועל התגרשנו. שוב זה לא קשור בכלל ליחסי אישות.

ו. כמו תמיד. לא דיברתי על מצבי קיצון. בחיים לא אעודד אישה מוכה או התעללות נפשית רגשית, להתעלם מזה.

ז. תקראי מהי אישה מורדת. אולי זה טיפה יעשה לך סדר בדברים.

ח. אולי עוד נפגש בבית דין של מעלה אחרי 120, ונווכח עם מי הצדק. ואם היה עדיף להשתדל למען הבעל או לא.

ט. בעל זה לא כלב, לא תאלפי אותו כזה מהר. צריך סבלנות והכנעה. והכוח החזק שיש לאישה על הגבר, זה עניין המין. שהיא באמצעותו יכולה להפוך לו את הלב, לשנות לו את המחשבה, ולעשות אותו כחומר ביד היוצר.

על הדעות שלך אני חולקת בהחלט.
את לא יודעת כנראה, אבל יש קשר ישיר בין זה לבין בעיות אחרות.

את לא מבינה את מה שאני אומרת ומאיזה מקום אני כותבת את הדברים.

אני יודעת טוב מאוד מה אני מדברת.

בכל אופן, מאחלת לך הצלחה וטוב,
ושום דבר לא היה אישי.
הרגשתי חובה למחות על הדברים כי יש בהם הרס בעיניי.
בע"ה שה' יחזיר לך טוב על מסירות הנפש שלך ועל כוונותיך הטובות.

זכיתי גם להכיר ולהיות מודעת למעלותיי ויתרונותיי, בחסדי השם.
זכיתי להשכין שלום בהרבה בתים. לטפל בהרבה נשים, להצמיח ולרומם, לתת להן כיוון ודרך לחיים.

בהרס היה מדובר, אם הייתי בעד להיות אישה מוכה ומרצה.
-בחיים- לא כיוונתי לשם!!!
תגובותיי בפורום יעידו כאלף עדים.

לא נפגעתי ממך.
את סוסה, אני גם יכולה להיות שור. אני עומדת מאחורי כל מילה שאמרתי. ולא לוקחת שום מילה.

פשוט לא נגיע להסכמה ביננו בעניין הזה לעולם. אז לפחות לא נזרע ערס של שנאת חינם, עם מילים פוגעות וירידה לפסים נמוכים.

ואני עדיין מוחה בתוקף.

מעבר לזה, לא נכנסת לחיים האישיים שלך.

אמרתי שאני יודעת מה אני מדברת כי הבנת את הדברים שלי לא נכון.

אני יודעת טוב מאוד מה זה אישה מורדת.
זה לא מה שאת מדברת.
אני יודעת טוב מאוד על מי האחריות בעניין השז"ל ושמירת העיניים והנאמנות.
אם לא ברור - כל אדם על עצמו. אחרת, לא נגיע לשום מקום.
אני יודעת טוב מאוד מהם ההשלכות של קיום יחסים מתוך מקום של פגיעות, כעס וטינה.
אני יודעת טוב מאוד שהאישה לא חייבת להיות מצויה ל*בעלה* כל הזמן.
(הבעלה המודגש זה כי המילה הזאת מתאימה יותר מתמיד לגישה הזאת. הוא בועל אותה ותו לא).
ואני יודעת טוב מאוד שמה שאת מציעה, גם אם היו לך כוונות טובות, את טועה ומטעה.
ויודעת טוב מאוד שהפרנסה שהגבר מביא היא לא במקביל לקיום יחסים, אחרת זו זנות. אלא למעשה ידיה.
אהבה עושים באהבה.
לא מתוך ריצוי קורבני, ולא מתוך איומים של אשמה.
לא, אישה לא חייבת כל עוד שהיא נשואה להיות עם הגבר שהיא חיה איתו.

מציעה לך לבדוק את הרב שלך.
מציעה לך לבדוק את הגישה שלך.

את יכולה להיות שור.
זה לא רלוונטי.
ואין לי שום דבר נגדך.

מאחלת לך רק טוב. באמת.

מאיפה כל זה?
לא היה ולא נברא. את שוזרת לי גישה, ומגישה אותה מוטעת לגמרי מהמציאות שאני משקפת.

הופנתי לרב הזה, בעקבותיי סירוב גט מתמשך, הלוואי שהייתי יכולה לאמץ אותו לרב שלי. הוא רב עולמי, יותר בטיסות מאשר על הקרקע.

להיות איתו גם כש"ממש לא מגיע לו" כלשונך. למען ה'.

איומים של אשמה = שז"ל שכמובן האישה שלא מסוגלת להיות עם האיש שלה כי הוא פגע בה אשמה.
והיא הנותנת לו הזדמנות להיכנס לאתרים אסורים ולהרהר הרהורי עבירה.

נשמה. זה מה שאת אמרת. מצטטת אותך.

אה, הנה,
אפילו עם סרבן גט את חייבת לשכב.
נו מה אני אגיד לך...

בכל אופן, רב עולמי לא מעניין אותי.
יש דעת תורה שצריך ללמוד.
והיום כולם יכולים ללמוד.
במיוחד כשיש הרבה נוכלים שעונים לתואר "רב".
אני לא מכירה אותו, אבל מציעה לך לא ללכת אחרי אף רב בעיניים עצומות.

אם זה מתקבל מבחינתך ברמה שזה לא מעורר אצלך שום שאלה, כנראה שזאת הגישה שלך.
וזה בסדר, אבל מותר לי ומחובתי למחות.

אגב, יש גם "רב גדול ומפורסם" בירושלים, שמדבר עם נשים על החזה שלהן, ומציע להן להתקשר אליו כשהן ערומות עם "בעליהן"...
תקפיצי את השדיים שלך, תיצמדי אליו ותשימי עקבים.
גבר שמדבר עם אישה נשואה כשהוא יודע שהיא ערומה, והוא מדבר כל החזה היפה שלה שמשום מה הוא הצליח להבחין בו.

וכל כך הרבה מטומטמים שמגנים עליו.
מטומטמים זאת לא מילה.

בקיצור, לא חסרים נביאי שקר.
ולא חסרים "רבנים" וחסידים שוטים.

לא דיברתי על אלימות וכו-. "לא מגיע" זה משתנה מאוד.
וזה נשמע לך אולי בקטע של איזה אנס שבא ויוצא. הכוונה שהיא לא הכי מפוייסת, ועדיין כועסת, יש מצווה אדירה, לא לשמור את הטינה הזאת, ולהנציח אותה. ותקראי שוב, שכתבתי שהשכר עצום, אבל לא חייבתי!!! אף אחד לעשות לא מסוגלת לעשות.

ואם ישנן כאלה שחיות בכזה מרמור שלא מוסגלות שהבעל שלהן יתקרב אליהן מכעס, אז היחסים ממש לא תקינים. כי אישה בסכ"ה גם אם כועסת על בעלה, יש לה את החמלה שבעלה צריך אותה. וכמובן שהפיוס בא תוך כדי.

ודיברתי באופן כללי, שאישה נורמלית, תעדיף לסלוח ולהעביר מאשר שיכנס לכל מיני אתרים.

יש כאלה שנשארות בכעס שלהן עד עולם. בזמן שכן אפשר להעביר.

אני לא הייתי איתו בכוח!!! ממש לא חייבו אותי. את רואה שאת לא מבינה?!
לי היה "אישור" להיות איתו ביחסי אישות, ואני הייתי כי ריחמתי. הוא לא היה רע! הוא היה מסכן.

תפרידו. תבדילו.

ולגבי הכתות האלה, השם ישמור על רבנים כאלה.
אני לא חלק מזה, וההפך. מוחה בכל תוקף.
אני לא קשורה לשום זרם או כת חשוכה.

אני יהודיה רגילה, שמשתדלת לקיים את רצון השם באמונה תמימה

האישה בגללו נמצאת במצב שהיא לא מסוגלת להיות איתו

לא צריך להסתבך.
אלימות, בכוונה או לא בכוונה וכו וכו...
אני לא מבינה למה את מדברת על אלימות, זאת לא המציאות שאני מדברת עליה.
אני מדברת על מציאות נורמלית של זוג טוב עם שני אנשים טובים.
קורה שיש בינהם פגיעות, וה' הרחמן יצר מציאות שבה הגבר ירצה להיות עם אישתו יותר, ברמה כזאת שגם אם הוא לא יפייס אותה ממקום אלטרואיסטי, הוא יפייס אותה ממקום אגואיסטי - כדי להיות איתה וכך יהיה פיוס בינהם ותיקון המידות.
למה?
כי הוא רוצה שלום ותיקון אמיתי.
כי הוא רוצה שהבנות שלו תהינה שמחות באמת.
השז"ל מוטל על הגבר. אישתו יכולה לעזור לו בגבולות האפשר.
מה שאת מציעה, זאת מחיקת הרצון מכל מיני תואנות.
וכשאישה מקיימת יחסי אישות מתוך פגיעות וכעס, זה כואב לה נפשית ולפעמים גם פיזית.
והשלום לא נמצא בינהם, והשלום הוא השכינה. להפך, זה יכול ליצור ריחוק רב יותר בינהם.
גם ברמה הרוחנית - כי זה נהפך ליחסי מין במקום שיהיו יחסי אישות.
וגם ברמה ההשלכתית.
כשאישה נמצאת עם הגבר שלה כשהיא פגועה, הוא לא יודע שהיא פגועה.
או שאין לו שום אינטרס אגואיסטי (שלפעמים הוא נחוץ) לפייס אותה ולתקן את עצמו.

לא חייבת.
אבל דיברת באופן שלילי על נשים נורמליות, צדיקות שעושות מה שצריך.
לא חייבת, אבל אמרת שבזה שהאישה לא נמצאת עם הגבר גם כש"לא מגיע לו בכלל", היא זאת שנותנת לו את ה"הזדמנות" לחטוא, והיא אשמה במה שקורה ברחוב.
וזה שקר!!!

ומה זה אישה נורמלית???
אישה נורמלית צריכה פיוס.
ומהירות הסליחה תלויה באופי שלה, ברציוי של האיש שלה ובגורמים נוספים.
אין שום עניין להיות מישהי שמתפייסת במהירות אם היא עוד לא מפוייסת *באמת*.
שוב, אני מדברת על מציאות שבה האישה , הגבר והזוגיות נורמלית לחלוטים.
רק שהיא פגועה.
ולא. היא לא צריכה וזה אפילו על גבול האיסור (האיסור מוטל על הגבר, אבל זה דומה לאיסור של שירת נשים - אסור לשמוע ואסור גם להחטיא ולהשמיע) להיות איתו.

למה?
כי שד-י רוצה תיקון עולם אמיתי.
חלאס להפוך את השז"ל לדבר הגרוע ביותר ובמקום הראשון (יותר משלום בית אמיתי) ולהאשים בזה את האישה.
שזל זה גרוע מבחינתך? אתה צדיק שדואג לשזל שלו? אז תהיה צדיק ואישתך תרצה להיןת איתך.
אם אתה צדיק וזה לא עובד, תתגרש. צדיק לא מסיר אחריות מהנפילות שלו בגלל שום סיבה שבעולם.
אין שום אחריות על האישה, גם אם היא יכולה לעזור לו.

אישה היא לא רק עזר, לפעמים היא עזר על ידי זה שהיא כנגדו.

מי אמר לך מה נשים יכולות להעביר ומה לא?
דברי על עצמך.
אם היא כועסת עד עולם, אולי הוא הכאיב לה מאוד?
זה שאת היית סולחת, א. עניין שלך וזה תלוי בהרבה גורמים.
ב. לא בטוח שזאת סליחה אמיתית. לפעמים מדובר בוויתור עצמי.
ג. לא בטוח שאת צודקת בזה.

מה שאת עשית עם גורשך, זה עניין אחד.
אבל את הופכת את זה להוראה לרבים, ומאשימה נשים במה שקורה ברחוב...
זה לא שייך אחד לשני.

רצית להיות איתו והותר לך?
סבבה.
יש נשים שלא רוצות ולא מסוגלות, וזה לא הופך אותן לפחות טובות ממך.

היתירים הלכתיים יש להם את המקום שלהם.
את צריכה להיזהר עם הדברים שאת כותבת בפורום ציבורי.

ולא קשור לכתות.
יש רבנים סרוחים וחסידים שוטים עפ הרבה רצון טוב. והם עדיין שוטים.

לגבייך ולגבי סוף הדברים, זה ניכר בהחלט, ומגיע לך על זה טוב.
המחאה היא על דברייך. ושום דבר לא ברמה האישית.
את בהחלט נשמעת אישה יקרה וצדיקה.

לא הבנתי,
איך נראה לך שאישה לא מרוצה או כועסת אמורה להיות איתו, כאילו בכוחניות?
מה נראה לך דאני מתכוונת שהם בשיא המריבה או העצבים, אז הוא בא, בכוח בשליטה, נכנס ויוצא?

לא מבינה איך הגעתן לזה.
תגידי לי, אני אתן למישהו שיעשה בכוח???
מחוסר רצון שלי??? מהתנגדות????

זה תהליך עד שמקיימים יחסי אישות.
זה נשמע שאת מתארת אונס.

כשאני מדברת על רצון ה' זה-
א. להתפייס, אפילו שקשה, כדי למנוע זרע לבטלה.
וזה בסמן במריבה.

ב. להשתדל יותר כם כשלא בא, עייפות, חובר תשוקה.

איך כולן הגיעו לזה.

בכל אופן, חבל שאת לא קוראת עד הסוף...

שנית כל, אני צריכה להיכנס לאימון ספורט.
שבאמת בא בזמן.

אולי יותר מאוחר,
אם כי זה לטחון מים, על דברים שאתן מוציאות מפרופורציה לגמרי.

חבל שאת מרגישה קורבן.
אם כל כך הרבה נשים הגיבו לך את אותם הדברים. או שלא היית מספיק ברורה, או שאת דעת יחיד, או שאת טועה ומטעה והן רוצות למחות וזכותן.

אם אדם הולך עם האמת שלו, אין סיכוי להפילו או לבלבלו בדרך.

"כל כך הרבה נשים הגיבו לך את אותם דברים", אז צר לי לבשר שכמות הניקים בפרטי, שחיזקו את ידיי, בין גברים בין נשים- עולה על מספר הנשים שהגיבו פה. ובצדק שלא עושים זאת בפורום. בשווקים מדברים יותר בכבוד.

ואלה לא נשים, אלה אריות בלי רעמה. כולן חזקות אחרי המקלדת.

וגם אם לא הייתי ברורה, או שרציתן למחות , יש צורה ויש דרך.

לא שהזיז לי, להתמודד עם כל החזיתות שנפתחו עליי, פשוט ישנן כאלה תת רמה, שלא שוות שנייה וחצי שלי, שאקרא את התגובה שלהן.

משפט המפתח בעייני

 

 

 את שלימה עם עצמך  וזה הכי הכי חשוב

 

חזקי ואימצי

זה לא מוחק את אלה שלא מסכימות איתך, או מוחות על דברייך. אין שום קשר.
הדברים לא נאמרו מתוך תחרות. אלא אך ורק כדי להגיד לך שאת לא קורבן.
יש פה כמה שחולקות עליך בתוקף.

ומי שתומך בדעתך באישי שיהיה "חזק מאחורי המקלדת" ויתמוך בדעתך כאן.

אך אחת פה לא אריה בלי רעמה.
חבל שאת מתייחסת לזה ככה
את לא קורבן, אף אחד לא ירד עליך ברמה האישית.
אישית חולקת על סגנון מסויים שנכתב כלפייך, אבל לא קראתי אף אחת שירדה עליך והיתה "חזקה מאחורי המקלדת".

צריך לדעת לשמוע ביקורת ולהגיב עניינית. לא צריך להיפגע מחוסר הסכמה. כולם נימקו פה את דעתם, וכולם חזרו על זה שאין להם שום דבר נגדך ברמה האישית. ומותר להן למחות, ומותר גם בתוקף גם אם זה לא תמיד הכי נעים.
אם מישהי פוגעת בך דרך הסגנון שלה, את בהחלט לא חייבת להגיב לה.
אבל להכניס את כולן תחת אותה הכותרת בגלל שהן חולקות עליך או מוחות על דברייך, זה לא רציני.

אני מוחה, ואני מוכנה למחות על דברייך גם במציאות. את מוזמנת.
אני אומר שוב, את צדיקה ויראת שמיים, רחמנית וטובה.
ובאהבה אני אומרת לך, את טועה בגישה שלך.

זהו.
נראה לי שמיצינו את הנושא.

ואם לא, אחרי 120, האמת תצעק מאלייה,
לא יהיה לאן לברוח.

לגמרי מיצינו.

אחרי 120 האמת "תצעק מאליה"... רק שנראה לי שאת לא יכולה לדעת מראש איזו אמת בדיוק תצעק שם.

ודבר שני,
לא בשמיים היא.
צריך ללמוד ולהבין.
הקב"ה נתן לנו כלים כדי ללמוד את דברו ואת רצונותיו.
המחלוקת פה היא האם הבנת אותו כשורה.
קורה שמתבלבלים.
וזה בסדר גמור.
רק שאמרת שאת לא חוזרת בך משום מילה, ואולי לכן הרבה הרגישו צורך להעמיד אותך על טעותך.

דבר אחד בטוח.
הכוונות שלך טובות.
אבל לפעמים הדרך ל"גהנם" רצופה בכוונות טובות.
כוונה טובה זה לא מספיק.

צריך ללמוד את דרכיה.
והיום, כשיש כל כך הרבה רבני שקר, כדאי ללמוד גם לבד ולהפעיל שיקול דעת.
להתייעץ עם מספר רבנים.

כשלא תיקחי את הוויכוח הזה כאישי, אולי תצליחי להבין ולהסכים - אם לא עם הכל, לפחות עם חלק מהדברים שנכתבו כאן.

ובאופן הדדי לפעמים.

רק שיש הבדל בין שיח לא מכבד, לדיון נוקב.

היתה פה מחאה, והיא באה בצדק אחרי שאישה אחת עם דעה משלה מוציאה נשים אחרות בצורה שלילית ומאשימה אותן במה שקורה בחוץ.

גם אם אני לא מסכימה עם חלק מהסגנון, א. זה היה באוםן הדדי.
ב. אני יכולה להבין נשים שנפגעות ברמה האישית מאישה שמוציאה עליהן דיבה בגלל דעות אישיות מוטעות שנאמרות בשם ההלכה והתורה.

הבהרתי את עצמי מספיק ברור. שגם תלמידי כיתה א', יבינו למה כוונתי.
מהיכן דברים מגיעים. ולאן הן הולכים.
מה החילוקים, ומתי הם מתקיימים.
מה נכון ומה לא. מה מותר ומה אסור. מה רצון ה' ומה לא.
ומי שלא הבינה, כנראה שמלכתחילה, לא רצתה להבין.

וזה בסדר.

את אומרת א

והיא עונה ל-ג

 

לא נראה ששידרתן על אותו גל.

 

 

מי שצתה להבין אותי בוודאי הבינה.

כל השאר, זה שלהן. לא שלי.

ממש אבל.

חבל שאת לא מבינה מה כותבים לך. כולם כולל כולם.

גם כלה נאה וגם מופאסה לא אמרו את הדברים שאת אמרת.

אין לאף אחד עניין לצאת דווקא נגדך.

התקרבנות לא מועילה בחיים.

ויש הרבה כאלה.

אתן לא שמות לב איך איך אתן מגיבות, ועל דברים שאתן מוציאות מכלל הקשר.

מה אמרתי, רשב"ע,
שאישה מצד אחד תקבל נבוט בראש ומצד שני בעלה יכנס אלייה????

סוסה אדומה,
תעבירי על כל התגובות!
אם תביני, טוב. אם לא, גם טוב.

אני ממש לא קורבן. וגם לא הייתי קורבן. אני הבן אדם הכי ריאלי ומציאותי שקיים.
את לא מכירה אותי. מי אני ומה אני.
זה שאני נלחמת בפורום, זה רק למען ה'.

ורוב התגובות שלי דווקא על איך להיות טובה אבל אסרטיבית, לתת מעצמך אבל בלי שהבעל ידרוך עלייך. להציע ולעודד שלום בית בצורה שלא תפגע באישה ובמעמדה, ועדיין תתיחס לתורה בכבוד.

לעולם לא עודדתי אלימות מכל סוג שהוא,
או התייחסות מזלזלת או פוגעת באישה.
אישה היא נזר הבריאה. יופי ורגש בתפארתו.

את מקשרת אותי כנראה, לאיזה דת חשוכה, על שלל
דרכייה מאפייניה.
יש לי דרך ברורה, של רוחניות וגשמיות ביחד.
אני מטפלת בנשים חילוניות אפילו, בהצלחה רבה.
משם באתי, ולכן האהבה שלי לעם ישראל.
אבל כשחזרתי בתשובה, הבנתי שליהודיה יש תפקיד גם ביהדות. ועכשיו בטח מתעורר בך הרצון להגיב-

אבל תבדילי.
מה שאת מתארת זה כאילו אונס.
אישה עצובה, בוכה , הוא בא, מפשיט, נכנס יוצא, נותן לה כאות תודה, סטירה והולך לישון.
לא!
הסברתי מהן כוונותיו 10 פעמים לפחות.

זה שנישואיי לא צלחו זה לא בגללי, ובטח לא בגלל שהייתי טובה, מרחמת ומכילה לאורך כל השנים.
כי כך נכפה משמיים. זה עולם התיקונים.

אני יודעת איך להחזיק גבר, ברוך השם.
ולא נכון לומר, כמו שאמרת, שאני גרמתי לגירושים האלה בגלל ההתנהגות שלי.

הבעיה היא לא בי. הגרוש שלי היה מאושר.
אני הייתי זכייה (מצטערת שזה נשמע יהיר, זו לא כוונתי), והוא יודע את זה.

אני מבינה שנפגעת, וצר לי על זה בכנות.

אבל חשוב לי, לא כי אני מתגוננת, אלא כי אני לא רוצה שתצאי בהרגשה רעה בגלל זה - שתביני באמת שאנשים הבינו ממך דברים שגרמו להם לחלוק עליך אבל אף אחד לא מחפש אותך ורוצה להרע לך או לתקוף אותך.

קראתי את הדברים שכתבת עכשיו, ואני רואה כמה לא הבנת על מה המחלוקת.

אני לא דיברתי באף מקום על אונס.
ולא דיברתי באף מקום על אלימות.
ולא חשבתי עליך שום דבר.

אני לא מדברת מתוך דעות קדומות על אף אחד ולא משייכת אותך לאף כת.
וראיתי למטה שדיברו על מפגש, אני בטוחה שאם היית רואה אותי במציאות היית חווה את האהבה שלי כלפייך ומצד שני את חוסר ההסכמה שלי עם דברים מסויימים שכתבת ואז היה לך קל יותר לקבל ולהבין את מה שאני מנסה להסביר לך.

אני כן יכולה להבין שכשמרגישים שהרבה מאוד חולקים עלי, זה לא נעים.
ואם עושים את זה בצורה לא מכבדת, עוד יותר.

אבל בשבילך אני אומרת לך, אל תרגישי קורבן. אל תחשבי שמישהו מנסה בכח לא להבין אותך ולרדת עליך ברמה האישית. חבל... יש לך הזדמנות לבדוק אולי משהו בגישה שלך ראוי לבדיקה. לא בהכרח שאנחנו צודקים, אבל תשאלי. ואת לא תשאלי את עצמך כל עוד תחשבי שעושים את זה נגדך, אדרבה, חולקים עליך בין היתר לטובתך.
לאף אחד אין שום דבר נגדך.
אוהבים אותך פה.
ובהחלט ניכר שאת אישה יראת שמיים ואוהבת ה' שמנסה לעשות אך ורק טוב.

אלא מה...
אמרת כאן כמה דברים בעיתיים ולא מדוייקים.

בהתחלה אמרת שאישה חייבת להיות עם האיש שלה "להיות מצויה וכו"...
הכנסת את הפורום לחיים האישיים שלך בלי שסייגת שההוראה היתה כלפייך בלבד. כ*היתר* - משמע, מעיקר הדין לא רק שזה לא מומלץ, זה אפילו אסור. מעבר לזה, היה לך גם רצון. ריחמת עליו. וגם זה סוג של רצון...

וכתבת שאישה צריכה לשמור על בעלה כי אחרת הוא יפול. וזאת טעות איומה. גם כי אישה לא יכולה להיות אחראית על ישות נפרדת ממנה, וגם כי את מורידה מהאמון שיש לך בגבר לשלוט בעצמו, וגם כי את מסירה בדעה הזאת אחריות מהאדם היחיד שצריך לקחת אץ האחריות הזאת, וגם כי את מכריחה את עצמך להיות איתו כדי שלא ישזל כשזה בא כל חשבון הבריאות הנפשית שלך ושלום הבית אמיתי שלך, וגם כי זה פשוט לא רצון ה'.
אמרת שיש נשים שעושות דווקא (מה שלא היה שייך לנושא כי לא על זה דובר בכלל) ויש בזה אמירה שיפוטית בעיניי כי זה נאמר במקום הלא נכון.
כי את לא יודעת מה קורה שם, כמו שאף אחד לא באמת יודע מה קורה אצלך.
ואת גם לא יודעת במקרה שזה נכון (שאישה עושה דווקא) מה מביא אותה להעניש את עצמה דרך מה שהיא מענישה אותו. אם אין לה בעיה להפסיד יחסי אישות, כנראה שהיא לא באמת מפסידה.

כתבת שצריך לפעמים להיות עם הגבר גם כשלא מגיע לו בכלל. את אמרת.
יותר נכון, אמרת שזה מה שאת עושה, והצגת את זה כאילו זה מה שנכון לעשות.
ושהשכר על זה יהיה גבוה אחרי 120.
(צריך לבדוק שאנחנו לא עוסקים בזנות משום סוג. כי הרי למכור את הגוף בשביל השכר העתידי, גם זה סוג של זנות). וגם זו טעות איומה.

ואני לא יודעת מאיזה מקום את מדברת על אלימות. ועל האם הוא התכוון או לא התכוון לפגוע. כאילו אם הוא לא התכוון זה לא פוגע בכל זאת.
אבל כאן לא דובר על אלימות.
דובר פה על מציאות נורמלית.
כזאת ששני בני הזוג הם אנשים טובים ובראים.
והזוגיות שלהם טובה באופן כללי.
רק מה? קרה משהו והאישה פגועה והיא לא מצליחה להחליק את זה ולהיות עם האיש שלה.
<לא לא רוצה בשביל לצער ולהעניש אותו.
אלא לא רוצה כי היא פגועה. והיא תשמח כשהיא תשמח (לפעמים אדם נמצא בכעס והרצון נמנע ממנו) להיות איתו מתוך אהבה.

גבר שפגע באישתו זה לאו דווקא גבר אלים.
גבר פוגע לפעמים יכול להיות גבר טוב בסה"כ שטעה.

וכדי שזה יתוקן, הקב"ה יוצר מציאות שבה אישה לא תהיה מסוגלת למכור את עצמה למען השלום.
לפחות ככה רוב הנשים בעולם, וכך ההלכה מתייחסת לזה.
הקב"ה לא יוצר רק מציאות שהגבר יהיה מסוגל לרצות למרות הקשר הלא תקין בינהם, הוא יוצר גם מציאות שהאישה לא תרצה בגלל הקשר הלא תקין בינהם. ולפעמים אישה יכולה לרצות, ואפילו פיזית להרגיש צורך, ועדיין היא לא תהיה מסוגלת להיות איתו.
הקב"ה יודע מה הוא עושה.
הוא לא רוצה שנקריב את עצמנו כקרבן. הוא רוצה שלכולם יהיה טוב. גם לך.
אז אולי יקח קצת זמן עד שהגבר יהיה מסופק פיזית.
אבל בזכות הזמן הזה, גם האישה תהיה בטוב.
והם יקיימו יחסי אישות, ולא יחסי מין.
והשכינה תשרה בינהם.
כי אהבה עושים באהבה.
וזה רצון ה'.

מי שמלמד אותך ששזל יותר חמור מבעיות בשלום בית, הוא טועה ומטעה.
ומי שמלמד אותך ששלום בית זה שקט תעשייתי, טועה ומטעה.
שלום בית אמיתי, זה כששני בני הזוג באים לקראת הצד השני.
זה שיש הבנה של כל אחד כלפי עצמו וכלפי זולתו.
אין חיבור אימיתי עם מי שמבטל את עצמו.
חיבור אמיתי נוצר מתוך רצון אמיתי.
אז נכון, לפעמים אישה בגלל אהבתה לאיש שלה, תהיה איתו מתוך רצון גם אם לא מתוך תשוקה גדולה.
וגבר במציאות תקינה, יצליח לשלוט בעצמו גם כשאישתו לא תוכל גם אם תרצה להיות בשבילו.
ואת זה, כל אחת יודעת על עצמה בלבד.
אין לנו שום יכולת לשפוט אישה שלא רוצה להיות עם בן הזוג שלה.

אישה מורדת זה דבר חריג.
היא צריכה למנוע ממנו יחסים לחלוטין, ויש לה מטרה - לצער את בעלה.

לא דובר פה בשום מקום על אישה מהסוג הזה.

כתבת מספר פעמים שזה מה שישכין את השלום.
זה שהיא תתאמץ לסלוח.
א. לא חלקתי על זה. ואם את עושה את זה מתוך מקום שסלח באמת, אז אין שום בעיה.
ב. כן חלקתי על זה שאת יוצאת מנקודת הנחה שמי שלא מצליחה לסלוח מהר, היא קטנונית.
וזה שיפוטי, לא נכון ולא יפה.

וחוץ מזה, אמרת שלפעמים את עושה נגד הרצון שלך למען ה' שזה חשוב ונכון, אבל צריך לבדוק בכל דבר מה רצון ה'.
בנושא הספציפי הזה, זאת מסירות נפש.
מסירות נפש זה יפה וחשוב, אבל לא תמיד זאת המסירות שהוא מבקש מאיתנו.
למשל, אם נקריב את ילדינו למולך חס וחלילה, זה יכול לנבוע מרצון טוב, אבל זה וודאי לא רצון ה'.
גם להקריב את עצמך זה לא טוב, לא משנה כמה הכוונות שלך חיוביות.

ואישה לא אחראית על השזל של הגבר שלה. חבל לי שזה מה שלימדו אותך.
היא לא נותנת לו שום הזדמנות לחטוא בזה שכשהיא כועסת או לא מסוגלת היא נמנעת מלמכור את הגוף שלה.
היא יכולה לעזור לו ותו לא.
בגבולות היכולת שלה...
ולפעמים היא עזר דווקא כשהיא כנגדו.



יש דרך אחרת להשיג שלום. ושלום אמיתי.
לפעמים דווקא זה שאישה תתעקש להיות עם הגבר שלה מתוך אהבה ולא אחרת, כי היא חפצה באהבה ובקשר איתו, ולא בשקט תעשייתי ובאגירת כעסים, הם ישיגו שלום אמיתי ויחסי אישות מספקים ומענגים שגם יביאו שלום אמיתי בינהם אחר כך.

יחסי אישות זה לא רק בשביל לספק את הגבר.
יחסי אישות זה הגשמת הקשר בינהם. בין שניהם.
איש ואישתו.
אז ברור שגם אישה צריכה להנות מהיחסים.
ומי שמחוברת לעצמה יודעת להנות, יודעת ליזום, יודעת לענג.
והיא רוצה להנות, רוצה ליזום ורוצה לענג.
לא מתוך ביטול עצמי, אלא מתוך רצון וחיבור ואהבה.
ולא תמיד זה מתאפשר. מה לעשות...

על זה חלקו עליך.
על דברים מאוד ספציפיים שכתבת כאן.

אני באמת מצטערת שהרגשת כמו עליהום כזה, שולחת לך חיבוק אמיתי.

תקראי שוב את ההודעה הארוכה שכתבתי לך למעלה, אולי תביני יותר את נקודת המחלוקת בנינו.
ובכללי, את כל ההודעות, ותצאי מנקודת הנחה שאף אחד לא נגדך ולא מחפש לפרשן אותך. את עומדת מאחורי המילים שלך, כך אמרת. ואם כל כך הרבה חולקים עליך, ראוי שתישאל שאלה.

ושוב אני אומר, לא חשבתי עליך שום דבר ברמה האישית.
כן חושבת באופן כללי ורואה השלכה ברורה בין "אישה צריכה להיות מצויה כל הזמן בשביל בעלה" לבין מציאות שבה אישה נאלצת להתגרש מאדם טוב ומסכן.
ולא משנה מה הסיפור שלך, כי לא דיברתי עליך.
אבל לא אתפלא שיש לגישה הזאת חלק גדול מאוד בגורל שלך.

מאחלת לך שתמצאי את בן זוגך הצדיק והראוי לך בקרוב.
ואני לא חושבת שאת מתיימרת, אני באמת חושבת שאת זכייה.
את אישה טובה עם הרבה יראת שמיים.
רק הדעות בעניין הזה אולי צריכות איזה ליטוש. בשבילך. כדי שיהיה לך טוב אמיתי ושביתך יחזיק מעמד.

יכול להיות שאני ישראלית מתערבת שדואגת לך.
אני מצטערת אם זה לא נעים לך, אבל באמת שזה ממקום טוב של ערבות ולא מתוך התערבות.

שיח חרשים.

 

סתם מעניין מי הרב שכיוון אותך לזה . (בלי טיפת ציניות שואלת באמת)

 

חוץ מזה שהיו כאן בנות שהתקיפו והגבת בעדינות.

מעיד שאת אישה טובה ועם ערכים!

 

אני לא אגיב לך על התגובה כדי להמעיט שנאת חינם 
אבל התגובה הזו זה הוצאת שם רע. 

אחרי הכל כמה שאדם טועה

אבל לכתוב שירותים. לא נשמע הכי עדין ...

 

אין פה שנאת חינם. יש ויכוח. ויכוח כבד אומנם אך עדיין ויכוח.

למה לקחת למקומות של שנאת חינם?

ועוד ממשיכים ללכת אליו??

תחפשי את המילים "תתקשרי אלי כשאת במיטה עם בעלך" אם אני לא טועה...

תתכונני להתחלחל.

כולם מסבירים שם כמה הרב הזה עושה את זה לשם שמיים ושזו עריכה מגמתית. מספיק לי מה ששמעתי כדי להבין שמדובר בנוכל.
אנשים מאבדים את השכל כי הם לא מסוגלים לחשוב שמישהו העונה לתואר "רב" מסוגל להיות נוכל ונבזי.
חסידים שוטים.

הייתה לי הוראת קבע אליהם, מייד ביטלתי.

אמרתי שזה שהרב אמר לך זה לא אומר שום דבר

ואמרתי את זה לפני שכתבת שזאת היתה הוראה אישית, ולפני שאמרת שקיבלתם *היתר* כי רצית לקיים איתו כי ריחמת עליו.

טס לחוץ לארץ כל שני וחמישי, לאתר סרבני גט.

אני לא מטומטמת. ולא מושפעת. וברוך ה', השכל הישר והגיון הבריא שלי, תמיד הלכו לפני, והתברכתי בהצלחה גדולה בזכותם. ברוך השם.

מזועוזעת רק מלשמוע את זה.
איזה בעל טיפש נותן לאישתו ללכת לרב כזה??

פלאפון חסום. ומאשרים כמה אפליקציות.

אני לא צריכה בפלאפון שלי את כל הזבל שבעולם!

שולחים בקשה ומאשרים.

מה שאת מתארת זה ייצור כלאיים שלא היכרתי

למה לא נשארתם נשואין רק בשביל שיקיים איתך יחסים?
היה עובר לבית אחר. היתם קובעים פעמים בשבוע אמצע הלילה היה מגיע לשעה והולך. בשביל שלא יהיה זרע של בטלה
בשביל מה את צריכה את הנייר הזה של גט עכשיו הוא בבעיה

מה הוא היה עושה בזמן הנידה...

בקיצור...

וחבל על הגישה המזלזלת שלך, לא מוסיף לך הרבה כבוד.

והוא היה ממשיך לבוא לקיים איתך יחסים בשביל להציל אותו מהחטא

הרי לפי דעתך אין הפרדה, אם לא טוב אין לזה קשר ליחסי מין

אז לא הסתדרתם תגורו בבתים נפרדים למה צריך גט עבור זה

יקרתי, מאחלת לך ולעוד הרבה כמוך, להגיע למקום שאני נמצאת בו, מכל הבחינות.

שקימתם יחסים באותו יום והייתי מסורבת גט.
אוקי אז יש מצב שפשוט עבדת עליו בצורה הזאת העיקר שיביא גט.
אני לא אומרת אם זה טוב או רע כי אולי זה מה שרב יעץ לך כדי שלא תשארי עגונה לסובב אותן.
אבל לפחות תגידי את זה . אל תגידי שדאגת לזרע לבטלה

הוא יכל לסרב לתת לה גט גם ברבנות.
לפי מה שהבנתי מימנה זה שהוא לא רצה להתגרש עד הרגע האחרון. אפילו שידע שהיא נחושה להתגרש.
אז איך עבדה עליו?

ולתת לו זה לא אומר ששיתפה איתו פעולה בכלל.

אוננות יכולה לקרות גם כשיש יחסי מין טובים ותקנים. לא התחתנתי שאשתי תעשה לי בייביסיטר ותשמור עלי מחטאי העולם.

בין הגירושין לחיי אישות? באמת?

אני בתמימותי למדתי שהיחסים בחדר המיטות משפיע על האינטראקציה מחוץ לחדר ולהפך.
משפיע ומושפע.
כמו קודש הקודשים בבית המקדש.

זה לא חלק נפרד מחיי הזוגיות . זה הבסיס עליו נבנה הקשר, האהבה, התקשורת בין בני הזוג.
לא סתם חתן בשנה הראשונה מצווה ל'שמח' את אישתו.
זה הבסיס להמשך הקשר.

למה מצוות 'טהרת המשפחה' נקראת כך ולא 'טהרת האישה או הזוג' ?
בגלל שהמצווה הזאת בסופו של דבר גורמת לכך שבניית יסודות הבית נעשית מתוך קדושה וטהרה.
זאת אומרת, יחסי אישות מהווים את יסודות הבית והזוגיות.
לא פורקן לגבר.

אני אישית משתדלת כמה שאני יכולה לשמח את בעלי.
אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו טוב.
אבל..
כל זאת לא מגיע מתוך פחד שמה יגיע למקומות אסורים.
אני לא 'שומרת עליו' כי הוא לא הילד שלי.
הוא אדם מספיק בוגר כדי לדעת איך ומתי לשמור על עצמו.
וגם את הילד שלי בשלב מסוים אלמד אותו שעליו לשמור על עצמו ולא לצפות מאף אחד אחר שיעשה זאת במקומו.

חוסר לקיחת אחריות אישית היא זו שפוגעת בדור ומביאה אנשים למחוזות לא טובים.
לא התורה ודרישתה לקיים יחסים מתוך אהבה הדדית ורצון לעשות טוב לשני.

אפילו לא מידת חסידות.

בסופו של דבר הכל תלוי ביכולת וברצון של האישה.
הקב"ה לא אוהב מתאבדים.

ומסירות הנפש הזאת גם אם הכוונה שמאחוריה טובה, מביאה בסוף להרס הבית.

את מוציאה את כל מה שאני כותבת מהקשר.
וזה חוזר על עצמו.
הגבתי לך כבר על זה

אני כן רואה מחלוקת חריפה ועקרונית גדולה.

ואם כמה הבינו אותך באותה הצורה, וזה לא מה שהתכוונת, תערכי ותתקני.

שמאמינות שה' נמצא בקרבן,
והן מחוברות לרצון שלהן,
והרצון שלהן מאוד לא נמצא שם,
והן יודעות שזה רצון ה'.

אם לגבר לא מגיע ברמה הכי קשה, משמע, היא פגועה.
ולקיים יחסי אישות מתוך המקום הזה (על בסיס של "לפעמים" קבוע) זה על גבול האיסור.

בסופו של דבר גם לגבר יש אחריות.
אם הוא לא רוצה לשז"ל, שיתנהג כמו בן אדם ואישתו תרצה להיות איתו.

זאת גישה מוגזמת וקורבנית בעיניי.
וזה ממש לא רצון ה'.
אע"פ שהכוונה טובה.

ישנן נשים פשוט שלא מייחסות לזה חשיבות!
ולא מודעות או אולי אפילו עצלניות בקטע הזה. כל יום תירוץ אחר, כי להן אין חשק.
אבל לבעל יש חשק!
זה צורך בסיסי קיומי שלו. כך הוא נברא, הוא לא הביא את זה עליו מרצון.

וישנן שכן מודעות,
ומחזיקות קלף על הבעל שלהן עם הקטע הזה. ועושות עליהם פוזות והתניות...
על סתם! רוצות להרגיש שליטה.
והבעל שלהן זקוק להן!

אם היו מכמתים את זה בשכר או במספרים, אני חושבת שהמצווה הזו של האישה, תעבור את הרף של המקסימום, אם יש דבר כזה.

אני לא מדברת על מצבי קיצון, כמו שנאמר, בעל מכה, מקלל, משפיל.
זה יש להתייעץ עם רב מוסמך. קטונתי.

דיברת על ימים ש"לגבר לא מגיע". אני מצטטת אותך.

ויש נשים שמייחסות לזה חשיבות אבל מייחסות חשיבות גם לדברים אחרים.
ויש כאלה שלא נהנות ברמות חריגות.
וזה שהן יהיו "תמיד מצויות לבעליהן" כמו שאת אומרת, זה לא מה שיעשה להם כזוג טוב בחיים.
להפך!!!!
למה? כי גם אישה צריכה להנות מיחסי אישות. כי אלו יחסי אישות. היא לא הזונה שלו!!!!

ואם היא לא נהנת, היא סובלת!
ואם זה על בסיס קבוע, היא הורגת את עצמה!

העולם הזה הוא עולם התיקון.
וחוסר איזון זה לא מה שיתקן את העולם.

ההלכה לא מדברת על גבר מכה מקלל ומשפיל.
היא מדברת על פיוס.
יודעת מה זה פיוס?
אדם צריך לרצות את אישתו עד שהיא תרצה להיות איתו.

ואין שום קשר בין זה לבין נשים שעושות דווקא.
ועניין השז"ל הוא קודם כל על הגבר.
אישתו יכולה לעזור.
אבל השיטה שלימדו אותך זה שהאחריות על האישה, וברגע שהיא לא עושה מה שהיא """צריכה""", הגבר הנמושה שלה יפול.
זלזול בגברים בעיניי.

והלוואי ונשים יפסיקו עם הגישה הלא בריאה הזו .. כמה נשים סובלות בשקט

בעל מקניט/מקלל התשובה ברורה אם יהיה יחסים או לא

לספר מה עמד שם. היה שם עניין ולכן.

ממש לא. בשום מילה שכתבתי לא הגבתי לך ישירות אלא לדעות , וגם לא כתבתי מילים פוגעות . 
אבל דעות כאלה... אי צריך להציל מנשים .. 
אני אוהבת אותך כי את בת ישראל ולכן חשוב שתשני גישה כי את שווה המון יותר מסקס לכדי שהוא לא יחטא. 
 

מראה איפה את אוחזת. ומהן דעותייך עליי.
עוד מעט תגידי שאני מתפרנסת מזה גם

לעולם לא אזלזל בך . את נשמה של ה' 
אבל הדעות האלה, שחינכו אותך לא יודעת מי , הן שגויות , הורסות , מחרבות 
א ו ת ך 

ואת חשובה . כן את . 
את יקרה לה' יתברך 
ואת יקרה לעם ישראל 
ואת חייבת לשנות גישה 

איזה אבא היה רוצה שהבת שלו תעשה משהו בניגוד לרצונה כשרע לה כשהיא כועסת כשהיא מפוצצת הורמונים ואין לה שום חשק ? 
את היית רוצה שהבת שלך תעשה ככה?

אני אמרתי למותתתת בשביל הבעל?! את לא רצינית.
איבדתן כיוון לגמרי.

הדעות האלה חשוכות זה לא רצון ה' אניבטוחה בזה במיליון אחוז לקיים יחסים עם הבעל לפני גירושים ואפילו במצב פחות גרוע מזה -של מריבה. 
אסור לך להגיד שזה נכון , פשוט אסור לך . אני עדינה במילים שאני אומרת
לניק @לה' המלוכה

יש לה זכות לחשוב אחרת מימך.
בדיוק כמו שאת חושבת אחרת מימנה.

על זה שנשים בטראומות מהדרכות בדעות כאלה
זה דעה שלא משקפת את ההלכה בשום שום שום צורהההה !!!! 
לשכב עם הגבר לפני גירושים ? בעצבים ? 

יש נשים שטוב להן ככה ולא מרגישות מחוקות.
על הקטע ליפני הגט זה באמת מוזר.
גם מבחינתו..הוא מוזר.

הייתי אצל מדריכת כלות כמו תמימה בגישה הזו בערך , אחרי פגישה אחת עזבתי אותה , אמרתי לה את דעתי, ואני שוקלת להתקשר לרבנות של אותו מקום להגיד להם להעיף אותה.יצאתי משם בוכה
אחרי זה הלכתי למדריכת כלות נסיכההההה אין דברים כמוהה  , נסיעה רחוקה יותר , ומצריך זמן אבל זה היה חשוב לי יותר מאשר להיות בטראומה. 

ממי שהאמת שלו.

ציינתי זאת לא?

לא מתכוונת לפתוח את זה פה.

גם כשרב אומר משהו .. אפילו להתייעץ עם עוד רב.
את לא אחראית להוצאת שזל שלו ... 

אנשים מפקירים את עצמם בידיים של מישהו שקוראים לו רב.
תבדקו את הרב שלכם.

עשה לך רב זה בידיים שלך, גם פה האחריות שלך לא נגמרת.

הוא ליווה אותי בסכ"ה ארבעה- חמישה חודשים!!

כמובן אם לא אישי מדי ואם את רוצה , ואפשר בפרטי גם..
כי באמת נשמע שאת אישה טובה שרק רוצה את טובתו של בעלה.

ולא המרחמות והמרחמים הנחמדים,
אם הייתי רוצה להתחתן הייתי יכולה לעשות את זה כבר מזמן מזמן, השאלה כמה רציתי כנראה.
אז אל תכתבו לי בפרטי, כל מיני הצעות, נימוקים והשערות... לא ביקשתי את זה.

זרע לבטלה לא צריך להיות סיבה להיות יחד!!!

 

אהבה וקשר נפשי עמוק וזוגיות טובה שמובילים לשיא תשוקתי

זוג שיש בינהם אהבה ותשוקה גדולה
ויום אחד האישה עייפה או לא בא לה, עדיף לא לקיים בכלל באותו יום מבחינתך?

למנוע מבעלה, בזמן טהרתה, זרע לבטלה. נקודה.

לא חייבת אבל ראוי ויפה להבין מה הצרכים של השני.

היא לא מכונת מין אבל היא כן מכונת מין כדי לעשות לו בייביסיטר.

אז לא. היא לא מכונת מין והיא לא בייביסיטר.

מיועד לניק - לה' המלוכה*

איזה משחק.... כולם פה נאורים...

אישה לא אמורה למנוע מבעלה שום דבר. הם שתי יישויות נפרדות ובוגרות שאחראיות למעשיהם לטוב ולמוטב.
זה בסדר נורמלי והגיוני שנמצאים ביחד גם כשהאהבה לא פורחת בלשון המעטה כול עוד אף צד לא כופה על השני.
יש התנהלות לזוג גם ברגעי משבר ולפעמים נמצאים ביחד גם מתוך אינטרס אישי. וזה בסדר.
יש תקופות הורמונליות שפשוט אין חשק לביחד ומה לעשות שהגבר בתקופות האלה צריך להתמודד יותר עם עצמו יותר. פשוט. בלי פטנטים מטופשים. פשוט לא. מי שקשה לו המציאות הזו שיפנים את העניין ויעשה על עצמו עבודה.
והכי חשוב הכול תלוי ברצון האישה רוצה האישה גבר יקר אמור תודה. לא רוצה גם תגיד תודה. וזהו. כבוש את יצרך. את האגו ותחושת המסכנות ותתפלל לימים טובים יותר

יש הרבה ימים שבעלי רוצה ואני עייפה ולא, לא מסוגלת. והכל בסדר אצל בעלי...

אני חושבת שאישה שמקיימת יחסים בעייפות ובלי רצון, היא לא נהנת או הרבה פחות נהנת וזה פשוט יוריד לה את החשק לפעמיים הבאות.

 

ואפשר לנסות למצוא לזה זמן אחר אמצע היום, שישי שבת וכו'.

לדו' אנחנו לוקחים יום חופש, פעם בשבוע שנינו חוזרים באמצע היום לפני שצריך לאסוף את הילד וכו'

 

יחסים זה שיא בזוגיות
זוגי משותף וטהור

אם לא בא לאחד מבני הזוג מתנשקים מתחבקים ונרדמים עם חיוך

זה לא טכני.. ואסור שיהפוך לכזה לטעמי

להיפך. הרגשתי שבעלי אוהב אותי ונימשך אלי ולי אין היום חשק. והוא לא אשם.
אז אם המצב לא קריטי אני יסכים.
כל זה אני לא מדברת על זמן מריבה או שיש מתח בניהם. שאז שידע לפייס קודם ואחר כך נדבר.

לא קשורות למה ש"לה' המלוכה" אומרת.

הדברים שאת אומרת הם מתוך מקום של זוגיות בריאה. של חוסר חשק בעלמא, שהרצון לשמח את הגבר שאת אוהבת מתגבר עליו.
וזה אחלה לגמרי (כשזה לא כל בסיס קבוע. אחרת, כדאי להם כזוג לבדוק למה החשק שלה כל כך כבוי).

אישה צריכה להתחשב ברצון בעלה, לא משנה מה מצבה הפיזי, נפשי,
ואילו הגבר לא צריך להתחשב במצב של אשתו?
לאישה אסור להגיד ''אני עייפה מדי הערב?''.
נשמע לי מוגזם ממש.
אם אישה תגיד ככה כל פעם- זה לא תקין, אבל לבטל את עצמה באופן גורף? זה גם לא תקין

ובוודאות תדעי שחס ושלום הוא לא מוציא זרע לבטלה, וילך לישון ברוגע- אין בעיה.

אני מדברת על מקרים, שהבעל ממש צריך.
תביני, לרוב הגברים, היצר הזה כל כך חזק, שאין על זה שליטה. שברגע שהוא מרגיש צורך, הוא יעשה הכל כדי להגיע לפורקן שלו.
אז אנחנו בתור נשים-
נעשה לכבוד בורא עולם, ולכבוד בעלנו היקר, וניתן לו את המקום שהוא צריך...

ויש פעמים שהאישה באמת עייפה, ואין לה כוח, והייתה רוצה לשמח אותו,
אז לא חייב עכשיו להיות האקטיבית והפעילה, תהיי הפאסיבית אך בשמחה.

- גם לבעלים לא תמיד יש כוח לקום ולהתפלל, ואחר כך לצאת לעבוד, עם אנשים עצבניים, בחורף, בקיץ, ואחר כך לעשות קניות, ולעזור כמה שניתן בבית-
ובכל זאת, הגברים כתיקונם, עושים זאת.

הכי הרבה, זה לוקח 5 דקות,
אבל את אישה יקרה, הפכת עולמות לטובתך, הורדת שפע עלייך ועל העולם.

מאוד לא מתחברת למה שכתבת.
יש גבול לכמה אישה צריכה לקחת אחריות על בעלה.

ליפעמים אין כח או חשק. מה הוא אשם?
אם זה זריז אז בסדר.
לא תמיד חייב להיות טקסים. יכול להיות ספונטני ומהר.

ממש לא.

 

ולבזבז זה לא ההגדרה, זה לתת לא לבזבז.

היא קימה יחסים אפילו שלא בא לה כי עשתה חשבון שזה כולה עשר דקות של סבל בשביל שבעלה יהנה.
את יודעת מה לא סבל אבל לא בא. עשתה עוד מטלה שלא בא לה למען בעלה.
תמיד בא לך לבשל? לכבס? לגהץ? מבחינתה עוד עשר דקות יחסי מין בשביל בעלה למרות שלא בא לה כמו שלמישהיא אחרת לא בא לגהץ עשר דקות חולצה לבעלה אבל עושה את זה בשבילן

ההגדרה לא התיישבה לי.

 

זו גם טענתי...


אבל מכיר הרבה שחיים ללא אהבה ועושים מה שצריך לרצות את הצד השני ואת היצר

יש פה גישה שסוברת שלא צריך להגיע לשיא של רגש וקירבה בכל פעם שמקיימים יחסים, אפשר לעיתים לקיים גם מתוך "צורך" כזה או אחר.

לעומתה יש גישה שאומרת שיחסים הם שיא הקירבה ורק כך ראוי ונכון לקיים.

 

בידקי עם איזו גישה את יותר מתחברת,  ודעי שמי שלא מסכימה איתך פשוט חושבת אחרת

 

והאמת והשלום "אהבו"

אם הייתי יודעת שקיום היחסים שלנו זה בשביל לפרוק, לאיודעת אם הייתי מסכימה.

אולי אני נשמעת רע, ואני לא כזאת, אם יש ימים שאני עייפה ואני יודעת שבעלי רוצה או לא היינו הרבה זמן ואני כן יכולה לעשות משהו כדי להיות רעננה ושם, כמו שוב אמבטיה אז אני אעשה את כדי להיות שם לגמרי אתו.

אבל ככה, כאילו אני חפץ, בחיים לא

היחס שלך נכון בעיניי.
גם מבינה את המהות של הייחסים.
גם לא מבטלת את עצמך, וגם משתדלת בשביל האיש שלך...

אם את סובלת אל תעשי כלום.
אני עושה את זה מאהבה.
לא אומרת שתמיד תמיד מסכימה. אבל בכללי כן. זאת הגישה שלי.

לא ידעתי פה שנשים כל כך סובלות כשהבעל נוגע בהן.
מפחיד.

את קורעת אותי, צחקתי בקול...


(הפסקה השניה...)

נסיתי להקצין בשביל להסביר
ויש הבדל ענק בין הבעל נוגע. שזה בחיים לא סבל. תמיד כיף שמחבקים ומנשקים אותך ומלטפים אותך . לבין לקיים יחסים.
אבל מה לעשוך שבדרכ אם בעל מתחבק איתך במיטה אז הוא רוצה גם לקיים יחסים

דוחפת אותו שלא יחשוב הלאה?

אז אני מוותרת לצערי על החיבוק למרות שאני רוצה
אם אני יעצור אותו בסוף אז יצא מיזה מריבה
אז מעדיפה לותר על החיבוק בשביל זה
זה כמו שאת אומרת שאת מעדיפה לשכב בשביל זה
אז לפעמים כן מעדיפה לשכב בשביל חיבןק לפעמים מעדיפה לותר על החיבוק בשביל לא לשכב

קשה לחיות בהרגשה שכזו.

אני אוהבת ללכת לישון שהוא מחבק אותי.
כייף להירדם חבוקים ומכורבלים ביחד. בפרט בחורף.

בכלל לא חושבת ומגלגלת בראש שזה יתפרש כהזמנה ליחסים.

עצוב אם זה המצב, שאי אפשר להתענג מקרבה פיזית בלי יחסים מיניים.

אבל מה לעשות שחיבוק מביא לכך שזה עושה לגבר משהוא
לא מדברת על חיבוק נשיקה כשאני חוזרת הביתה שזה בחפיך.
מסתבר שאם מתכרבלים במיטה במשך רבע שעה זה מוביל לאן שהוא אלא אם כן נרדמים

את לא חייבת להגיע איתו לזה והוא לא חייב להתכרבל.

אם הוא לא רוצה שיעשה לו, שיבחר שלא להתכרבל.

זה גם תלוי גבר, אישה וזוג.

אבל זה עושה לו.
אז לא הבנתי
מה זה אם הוא לא רוצה שיעשה לו? זה לא בשליטה שלו! הוא רוצה לחבק אותי כי אני אוהבת ההמשך כבר לא תלוי בו. אז להגיד לו עכשין תתיבש אני לא יכולה . אז מראש אני אומרת עם החיבוק יכול להוביל ליחסים אז תדע שכך וכך ואז תבחור

בעיקרון, לא ימות העולם מזה שהוא יתאפק.
שיחבק ויתאפק, וזה בסדר גמור.
והצורך שלך בחיבוק ובמגע שלא מוביל לייחסים, הוא צורך בריא וחשוב שיהיה בניכם.

לא צריך להתנות חיבוק ביחסים...

אם זה גדול עליו, הוא יכול לבחור שלא להתחבק.
אבל צריך לעבוד על זה בעיניי...

בכל מצב, מה שאני מנסה לומר, זה שצריך לעבוד על האיפוק.
לא כל התעוררות מינית חייבת את הסיפוק המיידי שלה.

ברור שלא תמיד
אם בבוקר קמים עם חשק זה לא אומר שבמקום לצאת לעבודה אז מקימים יחסים.
מדברת לילה כולם ישנים הכל שקט לא ממהרים סתם אין חשק

את לא חייבת לספק אותו כל פעם כשעולה לו החשק.

בקצב הזה, יהיו נשים שיצטרכו לעשות את זה כל היום וכל הלילה.

וגם אם לא ממהרים לשום מקום, זה לא אומר שיש לך פניות וכח לזה כרגע.

באופן כללי, צריך להסביר לגבר איך לגשת אליך באופן שיעורר אצלך את החשק.

לרוב יש פער בין החשק שלו לחשק שלה, גם מבחינת תדירות וגם מבחינת זמן ההתעוררות.
לא תמיד הם מודעים לזה.
כי אצל זה קורה ברגע אחד...

את יכולה להגיד לו שכשאין לך חשק, והוא מנכיח את החשק שלו, זה מכבה את מה שאולי היה יכול להתעורר אצלך אם היה מעורר אצלך את החשק בצורה הנכונה.

מקווה שהובנתי.

אני נשואה מספיק מספיק שנים ויודעת איך הכל הולך יותר מידי טוב.
אני יודעת שאני לא חיבת לספק אותן. אבל גם אם לא יגיד לי אני בטוחה שהוא יוצא מאוכזב מאותו הלילה. לא צריך להגיד מרגישים למחרת בבוקר. ואז אני עושה את החשבון אם שווה לי.
פתאום למחרת בבוקר גם אין לו חשק לעשות עבורי משהוא.
זה להביא את הסוס עד המים ואז לקחת ממנו את המים
כיף לנו אנחנו מתחבקין רבע שעה ואז פתאום את עיפה? אין חשק? פתאום את נזכרת שאת כועסת או מאוכזבת על משהוא?

לא כיף לאכזב את בן הזוג שלנו.

לפעמים צריך להתאמץ כדי לא לתת לזה לבאס אותנו.

זה שהוא מאוכזב, זה שלו...
לא יתכן שכל פעם כזאת את תאכלי את עצמך.

אלא אם כן את מרגישה שהיית יכולה להשתדל בשבילו יותר.

אבל זאת שאלה שצריכה להישאל.
ולא מתוך תחושת אשמה, אלא מתוך סוג של רצון להייטיב ולתקן את עצמי.

מה גבולות היכולת שלי, מה מעבר לזה...
וזה שהוא מתאכזב, לפעמים זה שלו בלבד.

אז אם הוא רואה אותי מאוכזבת ממנו הוא אמור לרצות אותי? הוא גם יכול להגיד האכזבה זה לגמרי שלך תמשיכי עם החיים כרגיל
כמו שאני יכולה להגיד ההאכזבה לגמרי שלך תמשיך כרגיל

לפעמים ילד מתאכזב מזה שהוא רוצה במבה ולאמא שלו אין לתת לו.

אין לך מה לעשות עם זה...
כי עם כל ההזדהות והרצון לתת לו, אין לך לתת לו.

אז מה תעשי? תרגישי לא בסדר עם עצמך?

לא. הוא מבואס, ואת בסדר גמור.
את יכולה להזדהות עם הכאב שלו ולגלות אמפתיה, אבל את לא חייבת בגלל זה לרוץ לסופר להביא לו.
הכל צריך להעשות בנחת.
והוא צריך ללמוד להפריד.
בין חוסר יכולת לחוסר רצון לתת לו כי מישהו עושה לו דווקא.

הכוונה היא שלא בכל פעם שמישהו מתאכזב, אוטומטית אנחנו אשמים בזה.

יש עניין גדול בדחיית סיפוקים.
במיוחד כשהסיפוק שלנו תלוי ביכולת של זולתנו.

אם האיש שלך מאכזב אותך במשהו שראוי שתתאכזבי ממנו, זה דבר אחד.
אם את מתאכזבת רק כי ציפית ממנו למשהו שהוא לא יכול לתת לך, זה דבר אחר.

מדברים שהוא כן יכול להתאמץ. לא ביקשתי שיוריד את הירח.

לפי ראות עיני הוא יכול להתאמץ. בדיוק כמו שראות עיניו שאני יכולה להתאמץ.

זה לא נגמר ב"אני חושבת שהוא יכול להתאמץ" אז הוא חייב להתאמץ.
והוא חושב שאני יכולה להתאמץ הוא אני חייבת להתאמץ.

בכל עניין כזה, צריך לברר...
האם אני באמת יכולה להתאמץ?
והאם בגלל שאני יכולה אני חייבת להתאמץ?

לא כל רצון שלנו צריך להענות.

אבל יש דברים שטבעי שבן הזוג יצפה מאיתנו.
כמו למשל, תתאמץ ואתה חייב להתאמץ שלא לדבר עלי בצורה לא יפה.
או לא יתכן שתהיה עם חברים שלך כשאני אישתך ואני ממש צריכה אותך בבית.

יש דברים שזכותך לבקש.

ויש דברים שאסור לנו לשדר אכזבה מזה שמישהו לא יכול להתאמץ בשבילנו.
א. איזה מין קשר זה שאני חושב שמישהו חייב לרצות ולספק אותי כל הזמן? אף אחד לא חייב לי שום דבר.
בכל קשר יש את המחוייבויות שלו.
ב. זאת מניפולציה. וזה גורם לתחושת אשמה אצל זולתנו.

וזה הדדי.
את לגמרי יכולה להיות בטוחה בעצמך כשאת לא יכולה לספק את האיש שלך ולדרוש שלא ישדר לך תחושה רעה בגלל זה.

אני לא יכולה לגרום לו לתת לי הרגשה שהוא לא מאוכזב

זה לא את גורמת לו.

זה הוא.
בסיטואציה שאת מתארת כאן,
אסור לו לתת לך הרגשה לא טובה.

זאת מניפולציה.
למה?
כי את לא יכולה לתת לו.
והאכזבה הזאת היא לחץ נפשי שמופעל עליך.

מאידך, את צריכה להתאמץ שזה לא ישפיע עליך.

זה משפיע עליך כי העמדה שלך לא ברורה ביחס לזה.

כי העולם לא שחור לבן. כן לא הכי ברור לי מה תקפידי ביחס לעולם לבית לילדים לבעל לעבודה.

ז"א לי זה ברור לא תמיד זה ברור לסביבה והם מסכימים עם זה

גם הילדים מראים נגיד אכזבה על משהוא מסוים. בסדר אני מנסה לא לקחת ללב אבל תכלס זה לא עושה לי טוב

אם תפקידך ברור לך ומישהו מתאכזב, זה שלו בלבד.

יש לך רצון מאוד טוב, שיהיב לכולם נעים וטוב. אבל לא הכל בידיים שלך...

פשוט תתאמצי במקום לרצות את כולם, לחזק את עצמך ברגעים האלה...

-------אם אין אני לי מי לי------------

גבר שמתחיל ועוצרים אותו זה עינוי בישבילו.
אישה ברגע יכולה להתנתק גם אם היה לה חשק ליפני.

ניראה שאצל בעלך זה צורך ולא ניצול. הוא צריך אותך.

ועם כל הקושי שלך עדיף בעל כזה מאחד שמתחמק ולא נימשך.

התכוונה שיע_וד לו. חחחח
כאילו שזה בעיה שלו שזה מה שהחיבוק גורם. שזה לא בעיה של האישה

כמו, שזאת תגובה טבעית פיזיולוגית.
אבל לא חייבים להתייחס אליה בכל פעם כשהיא עולה.

אז ע__ד לו, אז מה?
זו תגובה פיזיולוגית טבעית.
אבל אנו אנשים בוגרים ויודעים לשלוט בדחפים, ויודעים לדחות סיפוקים, ולא כל פעם שיש תגובה פיזיולוגית באיבר, זו הזמנה ליחסים.

והבעל שלי, וחושבת שכך נכון להתנהג, יודע מתי מתאים ומתי לא מתאים.

קורה לו משהוא פזיולוגי בגללך שהוא רצה לעשות לך טוב
ואז את אומרת לו תתמודד
איך הוא יכול להתמודד? מה האופציות?
זה כמו ללכת איתך לקניון למלא שקית מלאה בגדים לעמוד בתור מגיעים מוציאים ויזה ואז אומר לך . זהו לא קונים בסוף זה סתם התעללות סתם יוצא מירמור זה לא מקרב זה רק מרחק

אם אני מבקשת תחבק אותי, ואנו מכורבלים, ובאופן טבעי משהו שם מושפע מזה באופן אוטומטי בלי שליטה, הוא לא מצפה לקיים עכשיו יחסים.

זה מה שהתכוונתי בתגובה קודמת.

לא חושבת שזה צריך להיות מוזר, וחריג, לזוג שכבר נשוי שנים, שלא כל פעם שיש תגובה טבעית באיבר בגלל שמתחבקים, הצעד הבא הוא יחסים.

אולי בתופעה הפיזיולוגית באיבר הגבר לא שולט - אך הוא כן שולט האם מקיימים עכשיו יחסים או לא.

הוא לא עובד על אוטומט... יש שכל ורגש בקודקוד...
אפשר להתמודד עם ההרגשה שנעים לנו ביחד וכייף להתכרבל והאיבר מושפע מזה בתחילה, ולא באופן אוטומטי ממשיכים ליחסים.

יש גברים יותר חמים ויש פחות.
לא כל אחד קל לו להתאפק.
היא מכירה אותו ויודעת מה לעשות.

כשמסיימים ארוחה בשרית ובא לאכול קינוח של גלידה שמנת מעולה, אדם בוגר יודע לשלוט בדחיית סיפוקים?

כשהאישה בנידה, יודעים להתאפק ולהישמר?


אז למה שזה מגיע לחיבוק והתכרבלות ביחד, אי אפשר שלא ממשיכים עד הסוף?
גם אם הגבר ״חם״?

אבל זה לא סותר שהןא יהיה מבואס ומאוכזב
כמו שנצא מארוחה ולא ייהיה גלידה וזה יבאס . כן לא בא לך לראות מישהוא מבואס זה משליך על כל האוירה בבית זה ברור
זה לא כמו נידה. כי נידה יש ריחוק מלכתחילה

התנהגות לא בוגרת...

אם אני מאוכזבת שהוא אמר שהוא יחזור בשמונה וחזר בעשר בלילה

אז כן אין לי הכי חשק לטפל בילדים לסדר את הבית. האכזבה גורמת לחוסר חשק לכל מיני דברים זה ברור.

האכזבה שלך יכולה להיות לגיטימית, ושלו לא.

זה תלוי במקרה.

מבחינתו אני יכולה להתאמץ יותר ואני מתעצלת. לדעתי זה לא נכון. אבל זה דעתו .מה לעשות

אז את המדד.
לא הוא.
כי את זאת שיודעת אם את יכולה להתאמץ או לא.

ולגבי זה שהוא מאחר הביתה אחרי שאמר משהו ולא עמד במילה שלו, ובנית על זה מן הסתם, וחיכית לו.
אז מותר לך להתאכזב. כי זה מאכזב בצדק.

אז מה אני אמורה לעשות אם האכזבה הזאת?

אמרתי לא מועיל.

אוקי בלילה רוצה לקים יחסים הפרצוף שלי עדין מאוכזב. אוקי אז איך זה מתקדם משם? הוא לא מתנצל על זה שאיחר חושב שזה לא נורא

הוא חייב ללמוד להתנצל על זה.
זה שהוא לא חושב שזאת בעיה, זה בעצמו בעיה.

את לא חייבת לסלוח, ולא חייבת לקיים איתו יחסים.

אם לא ברור לו שאת מאוכזבת ולא מבין למה את מאוכזבת בצדק, ואת פגועה מזה, ובוא לא מפייס אותך. אז תחכי עד שיבין. וגם הוא יחכה עד שיתקן את עצמו.

לא צריך להעביר הלאה כל הזמן.

אני האישה היחידה פה שבעלה חושב שהוא עשה משהוא וזה לא כזה טרגי שצריך להתנצל עליו?

כאילו מרגישה שלא מבינים על מה אני מדברת. רוצה לדעת אם אני החריגה כאן.

אם בעלי חושב שהוא עושה משהוא וזה מאכזב אותי. לדעתו אני צריכה להשלים עם זה וזה לא יפסק כי ככה זה נח לו וככה זה מסתדר וכו וזהו הוא.

 

אז כאילו אוקי לסרב לקיים איתו יחסים עד שהוא לא מבין? זה אומר להחריף עוד את הבעיה לעוד מקומות

מה בעיה יש לך סודות? חחחח

אם יש לך משהוא מחכים אז שכולם ישמעו

זה פשוט מורכב...

ויש הרבה מקום בפורום

כדאי לך לעבור איתה לפרטי . 

מרוב תת-שרשורים.

אני לא רואה מה אני כותבת .

בעלי טיפוס נוח. ללא אגו. מרצה ומפייס על כל דבר שאולי פגע בי. ואפילו שאני קצת עקשנית הוא לא מתיאש מהר.

ניראה לי שכל זוג והמורכבות שלו. ואין משהו שנכון לכולם.

מתוך מקום של זוגיות תקינה.

וב"ה, ממש משמח לשמוע. אם כי זה לא מפתיע...

זה כי את בכעס שהוא לא מבין אותך. וזה באמת מוריד לגמרי רצון להתאמץ בישבילו.

הגבתי לסיה...

ואני מסכימה איתך שפה מדובר בפגיעות ולא בחוסר חשק בעלמא...

המציאות שיש כאלה שזה משפיע עליהם מהר ויש שלא.

צריך לישמוע גברים מה הם חושבים.
זה יהיה יותר מובן.

מזג, אנרגטי, דרום אמריקאי כזה, עם בטריה של 500V
אממה, בחיים לא קרה לי דבר כזה שאבקש מאשתי שתשכב איזה רבע שעה כי אני צריך לפרוק את הדחפים המיניים שלי...זה ממש לא מובן לי איך הקטע הזה מתנהל בכלל.

נחשפת למה שהיה אתמול.

גם לי זה מוזר ברמות.

חילוני למהדרין וגם עד שהתחתנתי בא נגיד עבר עלי מה שעבר עדיין לא מבין איך אפשר אם צד השני לא רוצה...פשוט לא הייתי מסוגל פיזיולוגית

החינוך החילוני לא מחנך את האישה בהדרכת כלות להיות סוג של משרתת לבעלה.

מאידך יש לצערי מקומות שעדיין מלמדים את האישה לפני נישואיה למלא באופן עיוור אחר כל מה שבעלה יבקש ממנה.

שהוא נזון מסדרות טלויזיה

וגם אין סיכוי שזה היה קורה לעולם

הדבר האחרון זה למלא משהוא של בעלי באופן עוור.

אני מתייחסת אליו כאל שווה אל שווה אלי . הוא לא שווה כלום יותר ממני ולכן לא פוחדת ממנו

אבל צריכים להיות טפשים בשביל להבין שנכנסים למיטנ הבעל מוריד ממך את הפיגמנ לאן זה מוביל. אבל גם האמת שהוא שואל אם אני בקטע

תיוארים. עדיף באישי 

אתה מדבר ממציאות שונה לחלוטין ממה שכביכול אישרת.

זה לא שייך אליך.

פשוט לא מבינים למה שאני מתכוונת פה.

אם בעל אומר לאישתו. אני מתגעגע. צריך אותך.. והיא עונה אני עיפה. והוא מתחנן עם עוד מילים אז לא להסכים?
זה בכוח?

ואת מסרבת
איפה זה שם אותך? אותן?
זאת בעיה שלו שיתמודד איתן?

שבעיניי, כשאישה אומרת שאין לה כח, מן הראוי שהגבר יכבד ולא יתחנן.

למה?
כי לא שייך בזוגיות שאדם יצפה מהשני שיסבול בשביל הסיפוקים שלו.

זה פשוט לא שייך.

מאידך, אם גבר אומר שהוא מתגעגע, והיא אומרת לו שאין לה כח, והיא רואה שהוא מרפה ולא לוחץ עליה,
שתבדוק, אולי היא יכולה לבוא לקראתו.
הרי מסכן, הוא כל כך טוב ואנושי, והוא בסה"כ מתגעגע או רוצה לפרוק פיזית (וגם זה בסדר לפעמים), אז אולי היא יכולה להתאמץ בשבילו.

אבל אסור שיחסים יתנהלו בצורה שמישהו מצפה ומבקש מהצד השני שיתאמץ בשביל הבונוסים שלי.

או במילים אחרות, שהעונג שלי יבוא על חשבון הסבל שלו.

לא יתכן לאף צד.

ולמחרת לקום בבוקר מבואס? לא רוצה כלום רק מבואס

הבאסה לא אמורה ללוות אותו ביום למחרת אם זה רק חשק פיזי שלא נענה.

נראה שהאכזבה שלו היא כי הוא לוקח את זה באופן אישי.
כאילו עשית לו דווקא.

וזה, לא שייך.
הוא צריך לכבד את זה שגם אם הוא מחבק אותך כי זה עושה לך טוב, זה לא צריך להיות מותנה במה שלדעתו את חייבת לו.

בכלל, בזוגיות תקינה מן הראוי שכל אחד יחשוב איך הוא יכול להייטיב עם השני, ולא מה וכמה השני חייב לי.

לא שייך פה להתאכזב.
ואסור לו לשדר לך את זה.
זה לא עושה לכם טוב בשום צורה.

הוא צריך ללמוד לקבל את הסירוב שלך בצורה בוגרת.

חיבוק זה בסיסי - ולא מחייב סקס אחרי זה!!!

אני גם אומרת לפעמים.
וגם הוא מתחשב לפעמים. אבל אם אני רואה שהוא ממש מבקש וצריך ואני לא יתעלף מעיפות..אני יכנע. ויכולה גם לבקש לא למשוך את זה הרבה זמן כי אין לי כוח.

כל אישה מכירה את בעלה. וגם הוא.
אם הוא רוצה שלוש פעמים בשבוע כי פעמים לא מספיק לו, אז הוא צריך לעזור ולתת לה לנוח שתסכים.

את בעצמך אומרת חיים באהבה ותשוקה.
יום אחד היא עייפה... מה קרה???

זה נישמע יותר עיקרון שככה אני. וזה קבוע לא יותר מ 3 או 4 בשבועיים.
אז לפעמים קמת גמישות לא תזיק.

והבעל לא מפייס!!!! מתבצר בעמדתן!!!
אז גם האישה צריכה לחשוב על זרע לבטלה?

הלכה מפורשת.
שעת כעס זה אחד ההזדממויות שבהם אסור לקיים יחסים. על הגבר מוטל לפייס.

לא מבינה מה נשים נכנסות לזרע לבטלה, זה בכלל לא עניינן.
חינוך מעוות.

אבל עדין חושב שאשתו פגעה בו אז למה הוא צריך לפייס

את עברת גירושין את הכי הכי אמורה להבין מה זה תיסבוכת זוגית שלא ניתן לצאת ממנה!!!
אני עוד בשלב שמנסה לצאת מבעיות בכל מיני דרכים.
ואת מפתיעה בשאלה מאיזה כוכב הבעל הזה? יש בעלים ממלא כוכבים. אני אמורה להגיד לך? את אמורה להגיד את זה! שבעלך מכוכב כזה שנאלצתם להיפרד

זה רק בכוח. מישהו דיבר אי פעם על לקיים יחסים בכוח? זה אונס לכל דבר.
רק מוכיח כמה אתן לא מבינות מה שאני אומרת.

אני סיימתי. זה לא יגמר.
בטח לא עם אנשים שהם רק בדיבורית ולא בהאזנה

כח הכונה זה לא לתפוס פיזית
זה לגשת ולחבק ולהמשיך למרות שהפנים של אישתך נראות עצובות
ולא תמיד אישה תגיד תקשיב . תפייס אותי תבקש סליחה. אלא תשתוק והבעל ממשיך
וגם אם תגיד תבקש סליחה אז הוא יכול להגיד לדעתי אני צודק וכו וזה יכול להביא לעוד מריבות

זה שיש מימד של אונס, ש*הן* אונסות את עצמן.

כביכול שוכבות איתו כשהן לא מסוגלות.

אף אחת לא דיברה על מציאות שהגבר אונס אותה.

יותר על אונס בעלמא... קיום יחסים בחוסר חשק מכל סיבה שהיא.

ולפי התורה זה לא נכון ואסור לבעל לעשות את זה בלי פיוס.

מה את רוצה להגיד לי בחיים לא כעסת עליו? היית בעלבון?
תמיד תמיד הוא מפיס אותך מבקש סליחה?
או שאת מאוד ותרנית ולא כעסנית ומחליקה
כי אחרת אין לי איך להסביר את זה

וכל עוד שלא התרצתי באמת אז לא.
מדברת על זמן רגיל שהכל טוב וזורם.

מענין רק בזמן שאת לא מתרצת
בחיים לא נתקלת בזה? לא מצליחה להבין
בחיים לא קרה שהיית מאוכזת ממשהוא פגועה ממשהוא והוא לא פייס אותך? ורצה לקים יחסים?

עובדת פלאים

את האי זוגיות שלך בכל מקום.
וכותב מחשבות והשקפות אידאיות.
בא נגיד בעדינות שאני חולק עליך, מניסיון.
אני עברתי קצת בחיים, מכיר את מין הנשי יותר מדי טוב.
עצם הרצון להיות אתה, הקביעות למען המטרה זה כבר מדליק אותה וזה כבר לא מאולץ.
בע''ה שתהיה לך עם מי לנסות ואז תנסה, תקום בבוקר עם חיוך

להיות *איתה* לבין להשתמש בה.
הבדל מהותי מאוד.
שאישה מרגישה בזה.
ואולי אתה גבר טוב ואתה מדבר ממקום שלא מכיר מציאות של "להשתמש" באישה.

ממש לא כל פעם שגבר רוצה להיות עם אישתו "והקביעות למען המטרה" (לא הבנתי בדיוק למה אתה מתכוון, אבל נניח לזה) כבר מדליק אותה.

זה לא נגמר.

ולא נכנסת למחלוקת בינכם.

שנינו רוצים להיפגש, קובעים
ד''א זה לא סותר את הספונטני
אין לי בלקסיקון כזה דבר להשתמש באשה.
גם היא לא משתמשת בי, אנחנו נהנים ביחד ומתקרבים זה לזו.

שבגלל שאתה לא מכיר (כי כנראה שאתה גבר טוב), אתה חושב שעצם הרצון להיות איתה, זה כבר מדליק אותה.


וחוץ מזה, קראתי את הדברים שכתבת למעלה, שהם יפים ונכונים.
(שאתם דואגים לזמן איכות ולמילות חיבה, ואם יש רצון, נמצאים ביחד ואם לא - לא).
כך ראוי וכך נכון.

לא כולם מצליחים! היו לנו תקופות שאפילו פעם בשבוע לא הגענו לזה מרוב טירוף של החיים. פעמיים בשבוע זה האידאל. יותר זה בתקופות טובות מאוד.

זה סיוט.
מיצד שני מישהו התיעץ עם בעלי מה לעשות שאישתו רוצה כל יום? זה וקשהה לו.
לפעמים מעדיף לבוא מאוחר לבית שהיא ישנה כבר.
לי זה ניראה חולי יותר מגבר שירצה כל יום.

אם הבעל יודע לפרגן קודם. לפייס. לתת המון. ולפנק לפניו.

זה ממש לא סיוט.

 

ולא! זה לא חולי!

 

יוצא שאני רוצה יותר או הפוך... הכל זה תקופות וגם לי ידו שונה

הבעל הזה לא עומד בקצב שלה. וגם זה דוחה אותו כבר כל הנושא.
אין פה קשר לבעל מפרגן אלא לצורך שלה.
גם גבר הוא בן אדם שצריך מנוחה בין לבין.
לדעתי אישה עם חשק מוגבר אולי זה לא חולי אבל חריג ומוגזם.

טעות בהבנה שלך.

זה לא מה שכתבתי.

 

בוודאי שזה מוגזם אם האישה רוצה כל יום.

כשכתבתי בעל מפרגן זה בעל שרוצה כל יום אך נותן לה להנות קודם.

 

מקווה שעכשיו יותר ברור

לדעתי זה מוגזם גם לגבר וגם לאישה

אם זה משהו ששניהם רוצים?

דבר ראשון לא אמרתי שאסור לאישה ולגבר מותר.

דבר שני הסברתי את מה שכתבתי

 

שיש גבר שרוצה כל יום ובשביל שיהיה לאישתו נחמד עם זה וכייף מקפיד ממש לפנק תמיד לפניו.

 

וחוץ מזה שזה עניין של כל אדם.

יש גברים שירצו כל יום ויש שיספיק להם פעם פעמיים בשבוע.

 

מכירה חברה שבעלה ישןן. היא מעוררת אותו. וזה לא נחמד בעליל.

 

 

אין כללים בזה.

כל זוג עם העדפות שלו.
כל גבר ומה שנעים לו
וכל אישה עם מה שנעים לה.
הזוג קובע את הנורמה של עצמו ביחס אל עצמוץ הבעיות מתחילות לדעתי שמשווים לאחרים.

כמה פעמים בשבוע הגבר חייב לאישתו. תלוי במה הוא עוסק. לא זוכרת בדיוק.
לא ניראה לי שהוא חייב כל יום. ואם הוא משתדל בישבילה יפה מאוד.

הבעיה שיש פערים בין בני הזוג. לא מחייב שעושים השואות.

בעיניי לפחות.
אשתי לא "חייבת" לי כלום
ולא הייתי רוצה שתעשה בשבילי דברים כי היא "חייבת"

יש משהו שממש חשוב לה או משמח אותה?

בבקשה מימך. אל תעשה אם לא בא לך.אתה לא חייב לה כלום!!
היא צריכה להתגבר ולהבין שנישואים אף אחד לא חייב לשני.

בדיוק ככה אני רואה את הדברים!
בעיני נישואים זה לוותר אם יכולים. לשמח את השני. לבוא ליקראת השני.
לכאוב מה שכואב לו. ולישמוח במה שמשמח אותו.
הדדיות!

ולהגיע לעמק השווה.
לא כי חייב. כי רוצים

לא מתחתנים סתם להיות שותפים.
ברור שצריך לדבר ולא לעשות כל דבר כמו גולם. אבל כן צריך לדעת שיש איזושהי מחויבות כלפי אחד לשני.
אוי ואווי אם כל אחד יעשה מה שבא לו.

לסיטואציה בין איש לאשתו.

משני הצדדים

ואי אפשר להתעלם מזה.

 

ומחילה!

נישואין זה גם מחוייבות בין השאר.

 

ואם אין מחוייבות כל אחד יעשה ככל העולה על רוחו- ומה על הזוגיות??

 

 

הגישה הנפשית זה ההבדל

גם אם היא מאד רוצה ולא באלו...

דברים אישיים?

לעולם אני לא אספר לחברות/אחות/אמא דברים מחדר המיטות

יש לי חברה אחת ממש קרובה שכן. יש דברים שאני משתפת.

בזהירות ובמכובדות כמובן.

בגלל שבעלי מדריך חתנים אנשים מתיעצים איתו.
אני לא מכירה את האנשים. ובכלל הוא מספר לי בלי שמות.

יש לי שתי חברות סיפרו לי שהיו בזמן משבר עם הבעל. בתור לישפוך את הלב. ולא סתם לפטפט על דברים אישיים.

אה. פרודתך, סליחה מכבוד מעלתך

אז אישתך עזבה?
היא קוראת פה. אתה מסתבך.

מה זה התגובות והיציאות האלה?

מתפלל שכל הנשים שנפלו ברשתך יבינו שאתה סתם נצלן והורס להן את החיים !!!

 

גם אם הזוגיות שלך לא טובה זה בשום פנים לא מתיר לך להרוס משפחות ולנצל חולשות של נשים!!!

 

מאחל לך כל הטוב שבעולם

אף פעם לא טוב לשמור תסכולים בבטן.

בלי לפגוע בכבודם של חברי הפורום הנכבד.

 

יש מישהי מתוקה דתיה בשם אפרת צור,

ויש מישהי אמנם חילונית אבל מאוד שמורה וצנועה: שירי לופוביץ

 

ויש בטח עוד הרבה.

 

יתן לכם עזרה הרבה יותר ממוקדת לכם, בלי לחשוף את סודות חדר השינה שלכם בציבור, ובלי להכניס לכם לראש משפטי הבל שבטח יכתבו/נכתבו בשרשור (לא קראתי).

אני:כלה נאה,סוסה אדומה. ונכון לשרשור זה גם לה' המלוכה

לסוסה אדומה כנראה שהכי אתחבר

מה שיפה בפורום זה שלא שופטים לפי חיצוניות . כי לא יודעים מהי. 
אלא רק לפי דעות.
כלה נאה ולה' המלוכה כנראה שיהיה דיון ארוך מאוד על מחשבות שנויות במחלוקת.
וכל השאר... יהיה מעניין בקיצוררר !!

חחח

אולי יהיה שלום בית !!

אף אחד לא יגיד מה הכינוי שלווו

ודרך אגב, אני לא שרותים. (לא ראיתי. ככה נאמר לי בפרטי. ממש לא יפה).
לעולם לא הרגשתי שהוא משתמש בי, ובטח, ובטח לא זורק אחרי כן,
כמו שהרבה חושבות פה.

הכל מתחיל מזה שאינכן, יורדות לסוף דעתי, וממהרות לשפוט ולהסיק מסקנות.
נהנתי לאורך כל שנות נישואיי, להיות כעזר לנגדו.

אני מתנצלת,זה היה בוטה מידי.

ולמה את חושבת שהתכוונתי אליך? התכוונתי להרבה אנשים מעניינים מפה

תחיי ותעשי מה שבא לך, בהצלחה בהמשך החיים

מאחלת לך באמת רק טוב

וגם אם לא אליי, זה באמת בוטה.
גם אני לא הסכמתי פה הרבה פעמים, ובחיים!!! לא ירדתי לפסים אישיים ונמוכים כל כך, או העלבתי וביזיתי.

ואני באמת בטוחה, שאם תראי אותי במציאות, תביני מי אני ומה אני. ואני ההיפך הגמור, ממה שמציירים אותי כאן.

פשוט הבהרת את עמדתך בנחרצות,ורוב הכותבים לא הסכימו איתך

מאמינה שבמציאות את טובה מאוד. זה גם משתמע שאת מאוד רוצה להטיב לשני, מרגיש שאת מקריבה יותר מידי מעצמך.

בהצלחה

ושוב סליחה אם נפגעת

קראו לי?

 

"בת "

 

"טרול"

 

"צייד בוגדני"

 

אתם לא מכירים אותי ולא אותה ולא אף אחד במציאות!!!

 

 

מותר לחשוב שונה מכם ולא לחטוף קיטונות של השפלות ושקרים

 

אני עוקבת אחר כל השרשור כאן.

העלית הסקה מסויימת שהסקת ומתוך התגובות של הבנות סיפרת על החיים האישיים שלך.

הן לקחו את ההסקות שהסקת מהחיים (מהתורה)

ופשוט הסבירו שיש טעות ביסוד ההבנה של הדברים.

 

 

לא נראה לי שהתכוונו אלייך באופן ישיר אלא למסקנות המוטעות.

כן, יש כאלה שמעט הגזימו ולקחו למקומות לא נעימים.

אבל בגדול סיפרת. והגיבו לך.

 

ואם את שואלת את דעתי (וכנראה שלא)

אז בעיני להיות עם הגרוש ביום של הגירושין זה תמוה אם לא בעייתי הלכתית.

 

אבל מכיון שאניני יודעת מה היא מסכת חייך, איך כמה ולמה , אינני שופטת אותך.

אבל כן חושבת שחשוב וחובה להעצים את העניין שחיים אינטמיים אמורים לבוא מפיוס ולא מריצוי או פחד.

 

את נשמעת אישה מיוחדת ורגישה!

אל תקחי ללב מה שאמרו לך באופן אישי. לא בטוחה שהתווכנו לפגוע כמו לזעזע.

 

לי נפשית לא נוח ולכן נמנע ממגע - החלטה שלי - 

 

 

לגבי הנושא ההלכתי עד שהגט ביד נשואים לגמרי

 

 

יש סעיף של מאוסים -  לא משתמשים בו היום

 

 

יום נפלא

בואי אני מזמינה אותך אלי לקפה.

האמת..זה מענין אם מי מדברים פה