ממש מפתיע אותי שאתה השבוע כל יום הייתם גם עם חברים..איך אפשר לבנות משהו ככה? זוגיות וקשר עמוק לא בונים בין לבין.

הרבה גברים-אחרי החתונה מרגישים כבולים וחנוקים ואובדן חופש.

אני מציעה דבר ראשון-לאמץ עמדה נפשית נכונה-אתה ואשתך תא אחד כעת.

חשוב לך גם חברים? האם באמת או כי מחניק לך מדי רק איתה כל הזמן?

לשבת ביחד ולגבש מינון חברים שמתאים גם מבחינתה.

ולקבל את זה באהבה ובהבנה.לא במסכנות.

אישתך מעל הכל.. והיא גם צריכה להרגיש את זה אחרת אתה תפסיד את הנישואין שלך ואני לא מגזים

"אני יודע שאדם צריך לדבר עם אשתו יותר מהרגיל בשנה הראשונה"

מה זה צריך? כאילו מישהו הכריח אותך, זה אמור לבוא ממך, אתה לא צריך לדבר איתה, היא לא צריכה טובות, אתה אמור לרצות לדבר איתה ואם אתה לא רוצה זה כבר משהו אחר.

אם קשה לך לדבר איתה, או שזה מעיק או שאתה מרגיש שאתה חייב לעשות את זה, אז כנראה הצורך בחברים זה פשוט בריחה למקום יותר נוח ופחות מחייב, מקום בו אתה לא מרגיש שאתה חייב לעשות משהו.

לאישה יש קטע שחשוב לה לדעת שהיא בראש של בעלה כל הזמן

לכן,מייעצת לך

1)שכשאתה עם חברים תשתדל להתקשר פעם בשעה,ולשאול,מה את עושה? ממש להתענין בה. לא בשביל לצאת ידי חובה.

2)לתת לה הרגשה שאתה ממש מעריך את זה שהיא מפרגנת לך לצאת

3)כשאתה חוזר מחברים,תקטוף לה פרח בדרך,ככה היא מרגישה שחשבת עליה. או שתגיד לה שמישהו סיפר משהו,וישר נזכרת בה, כמה היא טובה וכו

4)דחוף לה פתק לתיק של העבודה:"יום טוב לך אשתי" וכו

ממש לא קשה,אניי אומרת לבעלי כמה גברים מפסידים שהם לא עושים את הדברים הקטנים האלה. שבסה"כ הוא מרוויח מזה בסוף

ומעל הכל נשמע שאתה יותר מידי עם חברים ולא הפנמת שהתחתנת

מבטל פגישות עם חברים.

מה חסר לה?

מה היא אומרת שאתה לא מצליח לשמוע ?

הרי שאתה מוכן ומזומן לעזור ולתת, מה לא עובר אליה?

מוזר.

בעלי . הדבר הראשון שאמר לי "אני מוותר על החברים"

לא ויתר לחלוטין, אבל נתן לי את התחושה שרוצה רק אותי!

בשנה הראשונה היינו דבק!

אח"כ כבר נתנו יותר חופשיות.

אבל זה א' ב'.

האמת מרחמת על אישתך שהתחתנת איתה כי צריך.

אתה לא צריך אותה כל הזמן ? משפט הזוי

מתי אתה כן צריך אותה?

אם לא תתאפס על עצמך תמצא את עצמך לבד. היא תברח.

זוגיות צריכה השקעה!!!!!

חבל.

רק להוריד מינון. ולהדגיש לאשתך כמה היא חסרה לך וכמה אתה אוהב אותה. לתת לתת ושוב לתת!

אני חושבת שזה מאוד פוגע המשפט "כרגע אנחנו אסורים אין איזה חור גדול"

זה נורא.

לחשוב שהיא חסרה לך רק כשאתם מותרים...............כי..

סליחה , אבל זה ממש לא עניין טבעי!

שבעלי ירצה אותי רק כשאני שם בשבילו? ואווווו ממש עצוב. זה מה שיש לי לומר.

לא נשמע שהתחתנת מאהבה. מה גם שציינת שהתחתנת "כי צריך"

יש סיכוי שהתחתנת מוקדם מידי. לא בשל לנישואין.

לא נראה לי שאתה אדם רע חלילה, אבל יש בך הרבה תמימות.

אתה מתנהג לאשתך כמו אל עוד חברה - וזה טעות חמורה.

נישואין זה שותפות. לא חברות.

לדעתי יש מקום להתייעץ. ההתנהגות הזו היא לא טבעית ונורמלית.

ועוד שנה ראשונה.
 

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו"

לפחות שנה ראשונה תעזוב חברים וכו'

ושמתי לב שכתבת שמנית כמה פעמים שהיית איתה, במחילה זה צריך להיות הפוך, שתיהיה בעיקר איתה ותוכל למנות על אצבע אחת כמה פעמיים היית עם חברים

אתה אומר בעצמך, שההערה שלה באה אחרי שבוע שלם שביליתם כל ערב עם חברים.

מן הסתם העירה לפי מה שהרגישה באותו זמן.

תאמר לה בנחת, שלא שמת לב שזה יצא פחות מידי, ושכאשר נראה לה שאתם פחות מידי בפני עצמכם - יכטולה להפנות את שימת ליבך.

וגם אתה עצמך, שים לב. אכן, אתם שנה ראשונה. זה לא אומר לוותר לגמרי על "משהו מהותי בך". גם היא כנראה לא ביקשה כך. זה אמר להיות מודע יותר לרצון שלה ליותר זמנים ביניכם לבד. תנהג כך מעצמך.

אל תסתכל על זה כדבר שהוא "נגד רצונך" אז זה גם לא יהיה כך. תשים כעת את אשתך במקום הראשון, ואת החברים אח"כ. יהיה מספיק להכל.

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת