מה עם הוספת עיתים לתורה?
ידוע שהתורה מעדנת את הנפש והנשמה.
תמיד מחפשים דרך קצרה ופתרונות קסם ,אבל בסוף הם הופכים לדרך ארוכה ורכבת הרים של קיצוניות.
האמת יכולה רק לצמוח ולהיבנות לאט לאט, דרך ארוכה ואיטית אבל משתלמת לטווח ארוך.
(לא אומרת שלא צריך לעשות משהו מיידי של 'מצב חירום 'כביכול)

אוליי לדבר עם מישהו בקדושה שיש לו כלים מעשיים לעזור.
בטוחה שזה רק מבטא משהו הרבה יותר עמוק.
ועד שלא מבררים את השורש שהכל נובע ממנו, כל דבר יהיה בבחינת הרגעה למקום המדמם ולא באמת יאפשר רפואה והחלמה עמוקה.
אתה צריך להחליט שזה באמת מפריע לך, שאתה מטפל בעצמך, שאתה רוצה שינוי אמיתי, ולברר מול עצמך שאם זה אמיתי מה אתה מוכן לעשות למען זה(להוציא כסף על טיפול מעמיק, לעשות עבודה מחשבתית על זה, כל יום לפנות זמן להתפלל על זה וכ'ד).

"חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'"
ה'איתך !
"בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו"

אני מאד משתדל למלא את כל היום שלי שלימוד תורה או שמיעת שיעורים בדרך הלוך וחזור מהעבודה.
בבוקר אני משתדל לקום למניין מוקדם יותר ממה שאני צריך כי אלרי התפילה יש שיעור, משבוע שעבר בה התחלתי ללמוד קבוע לבד מספרים 15 דק לפני שאני יוצא לעבודה בדרך אני שומע שיעור וגם בחזור משתדל מאד למלא את היום שלי בלימוד תורה.

כמעט כל תפילה אני מתפלל על זה.

אני לא יודע להגיד אולי אני מפספס משו (בטוח שאני מפספס).

אולי לדבר עם מישו יכול לעזור אבל את יודעת קשה לדבר על הנושאים האלה.

אווףףףף כמה שזה קשה

אשרייך שומעים את ההשתדלות והמאמץ.
אבל לענ"ד צריך מישהו חיצוני. ללא ספק זה קשה , אבל על קושי מתגברים פעם אחת ואחר כך מרוויחים לטווח ארוך.

אני חושבת שצריך לנסות להבין מה אתה רוצה בדיוק, והאם אתה באמת רוצה את זה.

תדמיין את הריגוש האסור הזה מתממש. זה אולי מרגש ומלהיב, אבל באיזה תחושה אתה נמצא אח"כ?

דמיין חיים כמו שהיית רוצה, החיים הכי טובים, האם הריגושים האלה יהיו שם, או שהם רק באים למלא איזה חסר גדול יותר?

זה יכול לחדד ולעזור.

שבנפילות אני לא ממש מתרגש ואני יודע שאין בזה שום דבר והכל דמיונות גם תוך כדי הנפילה, אבל יש כוח כזה של סקרנות או אולי חיפוש שאולי בכל זאת אמצא את הריגוש הנכסף. ולצורך הזה של הריגושים אני חייב למצוא תחליף כשר למלא את הצורך הזה.