לא כל מי שלוקח כדורים נוגדי דיכאון נקרא חולה, רוב האנשים מרגישים דכדוך בכל מיני תקופות בחיים, יש כאלה שבוחרים לקחת כדורים שיעזרו להם לעבור את התקופה, יש כאלה שמצליחים להתמודד בדרכים אחרות, אף אחד מהם לא נקרה חולה נפש. וגם לך זה יכול לקרות.

חושבת שאת יודעת מי אני.. כתבתי לך לפני כמה זמן....

מקווה שניפגש מתישהו ואז יהיה לי יותר קל לשתף..

אם התחושה היא טובה מהתרשמות מהדינמיקה והתמונה הכוללת לא הייתי מפסיק.

אבל אני באמת לא יודע איך זה מרגיש להיות בנכחות עם מישהי כזאת אז אני לא יכול לדעת.

בסופו של דבר חשוב מאוד שבקשר עצמו יהיו תחושות נעימות ולכן אם התחושה היא נעימה ואיכשהו היא מצליחה לרסן את ההדברים אז יש מה לדבר. אמנם עדיין זה לא פשוט.

אבל אענה מהצד שלי ,

אני חושבת שאדם שמודע שיש לו בעיה ומטפל בבעיה ,

זה הרבה יותר חשוב ואחראי .

מאדם שיש לו בעיה- והוא מתכחש לה  (אף מסתיר אותה ) ולא מוכן לקחת שום טיפול - שמזה אני חושבת שכדאי להיזהר יותר.

לא מניסיון  אישי שלי ,

אבל של חברות שיצאו לדייטים והיו בחורים עם כל מיני בעיות נפשיות ששיתפו שקיימות

אבל לא מוכנים לקחת שום טיפול כי לא מאמינים לרפואה ?! 

אבל מעדיפים להודיע לבחורה שתיקח בחשבון שהם כבויים כמה שבועות במיטה בלי יכולת לזוז ...

אחלה לא?!

בנות מקבלות את זה הרבה יותר בהכלה ובהבנה. חברות שלי שאני משתפת אותן מאוד מחזקות ומעודדות..

אני כמובן הולכת ומטפלת בעצמי (לא משנה מה העלות הכספית שזה דורש ממני).

פשוט מפחיד אותי איך יקבלו את זה בנים שאפגש איתם..

ואם תסכים אשמח  אם תוכל לכתוב את דעתך/הרגשתך לגבי העניין...

תמצאי מישהו מתאים, כשתראי שיש כיוון שמתאים, תיידעי.

אם התפקוד השוטף שלך לא נפגע במיוחד, זה לא אמור להפריע.

לפעמים מתוך טיפול טוב - יכולים גם להיות יתרונות. יותר רגישות, יותר ענוה.

יש להניח שבחור שאין לו משהו דומה, לא יודע על מה מדובר. אז מסבירים.

יתכן שיהיו בחורים שיירתעו, כמו מכל דבר לא מוכר - לא נורא. לפעמים זה גם מדד טוב עבורך. כי באמת חשוב שיהיה מישהו סבלן ונינוח.

ובהיות שכתבת בהמשך שאת מטפלת ללא תלות בעלות הכספית - אז כדאי שתלכי לטיפול שמשלב את התרופה עם טיפול קוגנטיבי. אצל מומחה ממש. ממה ששמעתי מאנשים שהתנסו מכך, וממומחים, זה אכן יכול לעזור ממש בצורה דרמטית.

הצלחה רבה.

ובהיות שכאן הבחורה שאלה, כתבתי, "אז מסבירים"... שתסביר לו במה מדובר.

ואני מחזק את דבריך, שלפעמים בגלל "פלומבות" שאין להן ולא כלום עם המהות של האדם המדובר - מפסידים שידוכים טובים.

כמובן, כדבריך, צריך לבדוק אם באמת מפריע או לא.

אני הצעתי פעם לבחורה עם או.סי.די מטופל - שבאמת לא גורם לה שמץ בעיה, מלבד שעושה אותה קצת יותר טובה.. - שכאשר תיידע את הבחור, תאמר לו: האו.סי.די - זה בדיוק איך שאתה רואה אותי בפגישות. אין שום משהו אחר "אחר כך"....

לא אצל כולם זה כך. אבל מי שזה כך אצלו/ה - אז זאת האמת שם.

שיש רצון וצורך כזה בסיסי להקים בית, להתחתן

ואז צצים קשיים שמצריכים התמודדות בחיי היום יום

וגם שמביאים איתם חששות לגבי הקמת הבית

בבקשה תאמיני ותדעי שאת מתחתנת בעז"ה עם בחור טוב שיאהב אותך ויכיל אותך ויעריך אותך (עד להערצה חח)

ואת אותו

ושום דבר שבעולם לא יימנע את זה. בעז"ה

אם זיהיתי נכון

אוהבת אותך♥

ציפרלקס עוזר למצבים קלים של חרדה ודיכאון ועוד מספר מחלות קלות, ועובר אחר מספר חודשיים. אישית לא היה מפריע לי.

כן חשוב שאדע את המקום של בן הזוג בהווה.

לא קראתי על OCD אז אין לי דעה בנושא ולכן לא הייתי יוצא בנתיים עם מישהי עם OCD.

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

הטיילת בארמון הנציב

גן הורדים

הליפתא

עין חנדק

עין לבן

גן סאקר

מקומות בפנים בתשלום יחסית קטן:

בית הקפה בגן הבוטני

בית קפה בסנטר 1

המסעדות בקומה 2 במרכזית (אם כי שם קצת רועש לשבת)

מניח שמוסולין גם לא יקר

פלאפל דורון

פלאפל בן יעקב

(הייתי מחפש מקומות של גלידה או פלאפל כי הם יהיו יחסית זולים)

ברמות אשכול - רובם דתיים. צפוף למדי. אבל אפשר לשבת בחוץ. מקום הומה.

בדניה - יושבים בחוץ. מאוד נחמד. לרוב - חילוני.

יש גם בקניון רמות אבל זה בפנים והמקום קטן למדי.

לא ממליצה להיפגש בערב בגינה.