..אנונימי (פותח)
סבתא רבקה. סבתא אהובה שלי.
ביום שלישי אבא העיר אותי בבוקר ואמר שהמצב לא טוב. נסענו אלייך, אבא אמא אני והלל.
שכבת על מיטה של בית חולים, מקום שכלכך לא אהבת להיות בו. רצית לחזור הביתה, למקום שלך. רצית לחזור לאלוהים.
הספקתי לעמוד לידך, להיות לידך, להחזיק וללטף לך את היד. שאלתי אותך איך את מרגישה ואמרת שב"ה. כמה זמן אחר כך, כשהשתעלת וגנחת מכאב, אמרת שאת לא יכולה יותר.
את לא יכולה יותר? את שעברת כל דבר? שאיבדתי את כל המשפחה בשואה, והקמת משפחה ענקית, את לא יכולה יותר? את שישבת ובכית במוצש של שבת משפחה אחרי התמונה המסורתית ואמרת שזו הנקמה בהיטלר, את לא יכולה?
הבאנו אלייך בבית חולים את הלל. הכנסו אותה לרגע למרות שביקשו שלא. איך שראית אותה התיישבת, ונדלק לך אור בעיניים. כמה אהבת ילדים קטנים, כמה השתדלתי לבוא לכל הבריות גם כשהיה לך קשה.
באנו אלייך שנה שעברה, עם כמה ילדים. שתראי את נווה. רק עמדת וטרחת להכין לנו אוכל, שלא יהיה חסר כלום. שכולם ישבעו ויהיו מרוצים.
כשבאו אלייך עם הלל כל-כך התאכזבתי שלא אמרו לי, שלא. באתי איתם.

סבתא את מופלאה. תמיד חייכת לכולם, זכרת איך קוראים לכולם, אהבת לראות את המשפחה.
ערב שבת חיי שרה, הלכת לי בגיל 95.
תחזרי אליי, סבתא. תחזרי.
את הכל אני ראיתי.אנונימי (פותח)אחרונה
ראיתי איך מורידים אותך לקבר, גוף קטן וצנום עטוף בתכריכים לבנים.
ראיתי את ערימת החול, ושמעתי את קולות המעדרים שמשאירים אותך לבד, בחושך.
סבתא את כל כך לא אדם של חושך, כל-כך לא. את אדם שכל כולו אור. בכל התמונות האחרונות שלך את מחייכת עם עיניים בורקות. חייכת מגאווה להיות זו שהקמת את כל השבט הענק הזה. החזקת את אברהם של עקיבא שהיה בן שבועיים, וכל כך קרנת. הבאנו לך את הלל לבית חולים, והתיישבת והעיניים שלך ברקו.
סבתא, אם זה היה תלוי בך, לא היית מסכימה לכולם לבוא בערב שבת ללוות אותך. מה פתאום בערב שבת, ולמה בכלל לטרוח. אבל מגיע לך, מגיע לך שנבוא, שניפרד, שנחלוק לך כבוד אחרון. שנתגעגע ביחד איתך.
היית ככ דואגת. דאגת לכולם. לסבא אברהם, לילדים, לנכדים נינים וחימשים. אבל לעצמך אף פעם לא דאגת. גם כשהיה קשה, תמיד את התעקשת לעשות הכל לבד. לא הסכמת לנו לשטוף כלים כי חבל על המים. במילא את תשטפי אחר כך שוב. את היית היחידה שניקית את הבית, אף אחד לא יכל לעשות את זה במקומך.
לא נתת לאף אחד להתקרב למטבח שלך. רק את מבשלת, לא משנה כמה אנשים יהיו בשבת. את הכל.
כשנסעתם לאנשהו, לא הסכמתם שיבואו לקחת אתכם. תמיד אמרתם שמה הבעיה, אתם תיסעו באוטובוסים. העיקר לא להטריח, לא להכביד.
הייתם מסודרים נורא. הכל מתוקתק ומאורגן, עד שזה הגיע לנכדים והנינים. איתם הכל אפשרי.
תמיד כשהיינו מגיעים היית מחלקת לנו סוכריות גומי עגולות כאלה. הייתה לך קופסא בארון במטבח, וכל פעם חילקת לנו.
זכרת את השמות של כולם. כל אחד הרגיש נכד יחיד, כמה שהתעניינת, כמה שדאגת, ייעצת.

(מישהו אמר בלוויה שהם הגיעו אלייך עם כמה ילדים ביום שלישי. ושאלת למה הילדים לא בבית ספר. ואיך עם הבניה של הבית. וכששאלו אותך מה איתך ואיך את מרגישה, אמרת מצויין. גם עם האחיות, העדפת שיטפלו בחולים אחרים ושאת זקנה מידי כבר. לא רצית להכביד על אף אחד.)

אבא אמר לי אתמול שאחרי שסבא נפטר הרגשת לבד. נורא לבד. ולקחת על עצמך את האחריות לסיפור של דוד קלמן, שכנראה התאבד, ואמרת לילדים שהוא נהרג בהתנקשות כשהוא היה בלחי.
ואחרי שדוד ישראל נפטר, הרגשת שזהו, אין לך עוד בשביל מי להישאר. נשארת לבד.

(תודה סבתא. תודה שזכיתי להיות לידך 17 שנה, שזכיתי להיפרד. סליחה שלא אמרתי לך כמה אני אוהבת אותך.
תמסרי דש לסבא. לתאום שלך, דוד ישראל. לדוד קלמן. תמסרי דש לכולם.
אני מתגעגעת.)
(.אנונימי (פותח)

כוסעמק.

את תלמדי מטעויות. אבל אפשרי בלי פשוט?

ודי לקחת ללב כל-כך.)

עוד פורום כפולמקפיצים נטושים

יש אותו ואת גרעין דביר ,
מה שזה לא יהיה בכלל...

למה תמיד את עושה את זה.אנונימי (פותח)

אולי את באמת כזו?

את לא כזומקפיצים נטושים

זה לא אמיתי,

זה חיצוני לך,
תאמיני בטוב שלך,

הוא באמת אמיתי,

ודווקא בימים האלו,
של אלול,

לפני ר"ה,

זה הזמן שבאמת אפשר לתקן הכל,

ולגדול,

ולהשתפר,

ולצמוח.

לך מפה, מה אתה מגיב לי.אנונימי (פותח)
אתה מכיר אותי שאתה מביא כזו תגובה? לא לימדו אותך שלא מגיבים בפורומים כאלה?
איכשהו אני נוטה לשבירת מוסכמויותמקפיצים נטושים

אבל סליחה. אפסיק בלנ"ד להגיב פה מעכשיו..

תשבור את המוסכמויות שלך במקומות אחרים. תודה.אנונימי (פותח)אחרונה
(.אנונימי (פותח)

כבר שנים שלא עקצצה לי התחושה הזו בגוף.

והנה פתאום שוב, זה נוכח, וזה מבהיל.

לא יודעת אם אני רוצה,

אבל אני רוצה.)

אני מגזימה?אנונימי (פותח)
כוסעמק.
חחחחחחחחחחאנונימי (פותח)
אתם יודעים?אנונימי (פותח)
הכל עוד לא התחרבן אבל הולך לקרות בקרוב מאוד. ואני לא יודעת מה לעשות הלאה.
הכל מתסכל אותי.שעות של אמת.

לפעמים זה מעצבן להתחשב באנשים אחרים.

לפעמים מעצבן שככה זה מתנהל. 

אולי יעניין אותך