האישה אמורה להכין את האוכל?ביינשון
לתפיסתכם, באמצע השבוע- האישה אמורה להכין את הארוחות? הבעל? יחד? כמה להשקיע?

(נתפס אצלי קצת כתפקיד של האישה.. בדרך כלל אצלנו או מכינים יחד או שאני מכין... גם לשבתות, אבל דווקא לשבת אין לי בעיה כי תכלס אני הבשלן אצלנו... אבל כן בא לי לפעמים שהיא תשקיע להכין איזה משהו יותר מיוחד וטעים... ולא סתם חביתה ירקות וגבינה כל ערב... (ודווקא באפייה היא סבבה)).

אני מניח שיש סיכוי שהשאלה הזו עלתה פה פעם או פעמיים, אשמח גם לקישורים והפניות..
החלטה זוגית של כל זוג לעצמומיואשת******
לענין - תפקיד נשי, ובכן, הוא דורש שתי ידיים, עיניים, שכל.. כל הדברים שיש גם לגברים. אין בהכנת אוכל שום תהליך שדורש שימוש באיברים נשיים
השפים הגדולים בעולם הם גברים
רב השפים בבתי מלון וכו הם גברים.

מי שאוהב לבשל ויש לו זמן לבשל, למה שלא יבשל? ולמה פינוק באפיה זה לא מספק?

אני חושבת שזו החלטה של זוג, כמו כל חלוקת תפקידים בבית, מי עושה מה, ובאופן כללי חושבת שמי שיותר אוהב לעשות משהו אז עדיך שהוא יעשה אותו כי זה לא כיף לעשות תפקיד שאתה לא אוהב , לפעמים יש תפקידים ששתי בניהוזג לא אוהבים ואז מתחלקים. אבל אם מלכתחילה מישהו אוהב לבשל או לאפות, למה בכח שהבן זוג השני יעשה את זה?
לא מסכים. יש דברים שנשים טובות ואוהבות הרבה יותריהלומ
ללא כל שימוש באיברים נשיים
אלא אם כן הראש הוא איבר נשי
למרות שפעם אחרונה שבדקתי היה לי ראש, ואני כנראה גבר.

יש דברים שנשים טובות בהם. רוב הגברים לא יכולים להיות עם ילד יום שלם ונשים לרוב יכולות בשמחה.

יש פערים, ההתכחשות להם מביאה ליאוש מוחלט ביכולת זוגית.
עניתי לגבי ראיית הבישול כתפקיד נשי.מיואשת******
אכן נשים מרגישות יותר קשר לבית ולהפעלתויהלומ
דבר שקשור בהחלט גם להאכלת הבעל והילדים.

הלוואי שכל אישה תרגיש לזה מחוייבות
וכל בעל יסייע לאישתו לבצע את המשימה הזו.
זה לדעתי הסדר הנכון והמתאים.
הלוואי שכל זוג יחליט לעצמו מה הסדר המתאיםמיואשת******
דעתך שזה הסדר הנכון והמתאים, טובה לבית שלך ולאשתך.
להחליט שזה מה שנכון באופן מוחלט ו״הלוואי שכל אשה תרגיש לזה מחויבות״ ממש מוזר

האם לדעתך גם כל גבר צריל להקיש מחויבות לעשות תיקונים ושיפוצים בבית? לבנות איזה קיר גבס אם צריך לתקן בעיות חשמל ולפתוח סתימות?
עזוב אל תענה.
לדעתי כל זוג יודע מה נקודות החולשה ובחוזקה של כל אחד ומה כל אחד אוהב ושמח לעשות וכל זוג מחליט לעצמו מה טוב לו.
בלי ״הלוואי שכל אשה/גבר ירגישו מחויבות למשהו מסוים שהוא לדעתך נכון.״
מאוד מסכימה!מקרוני בשמנת
אצלינו למשל רק אני עושה כביסות כי הוא ממש לא אוהב. בתמורה אני פחות שוטפת כלים.
באמצע השבוע בד״כ אין חשק וכוח להשקיע במטבח, אחרי יום עמוסקרן-הפוך
בעבודה, או שילוב לימודים+עבודה, ילדים למי שיש.

אפשר מידע פעם כן להשקיע באמצע השבוע, אך זה יהיה ערב מיוחד ולא עניין שבשגרה.

בשגרה, כמו שכתבת - סלט, חביתה, ממרחים, אבוקדו, גבינות, לחמים.
עכשיו בחורף אפשר גם שיהיה מרק באמצע השבוע - ומי שרוצה. רק, מכין את המרק....

.
זה מאד תלוי מה העומס שיש לכםפרח לב זהב
ועד כמה אתם טרודים כל השבוע.

אני משתדלת לבשל את כל הבישולים בבית,
ובעלי לרוב עוזר פה ושם, בחיתוך או קילוף.
וגם יש דברים שהוא אוהב לבשל בעצמו ואני ממש שמחה לתת לו את המקום הזה.

זה מאד מחזק את הזוגיות לבשל או להכין משהו מושקע פעם בשבוע או שבועיים.
ותמיד אפשר לבקש בצורה שתתן כח להכין עבורך, וכמובן בהתאם לכוחות של אשתך.
בהצלחה!
דיברת פעם עם אישתך על הנושא?מוש השור...
כמובן באופן ידידותי וחיובי...
בחיי נישואין אין אמורה או אמור לעשות. אלו חיים של שותפות. וכול מה שמוסכם היניכם סבבה. מה שעוד לא יודבים ומדברים ומקבלים החלטה המקובלת על שתיכם.
הסגולה הכי טובה שתהיה לך ארוחת ערב מושקעת היא: תדאג לארגן את הילדים בערב. לקלח להכין להם ארוחת ערב. סיפור קריאת שמע ולישון. סדר את הבית כלעם כביסות אם צריך גם ריצפה. תן לאישתך את כל נמרחב והזמן שהיא צריכה ותראה שתהיה לך אחלה ארוחה...
בתקווה שלא תקרוס מעייפות...
לדעתי יש 2 גישות להתנהלות הביתיהלומ
גישה פרגונית וגישה ביקורתית

שתהן יעילות ומצלילות
אך אחת עם פרצוף מבואס לשבוע
ואחת בצורה שמחה וידידותית
תבין לבד מה כדאי לעשות..

כל אישה רוצה שבעלה יהיה מרוצה,
קח את זה כנקודת מוצא בסיסית בבית.
אישה שיודעת שבעלה יצא מגידרו לפרגן על אוכל שהיא הכינה והוא טעים לו - תהפוך את העולם בשביל להכין את האוכל הזה.
תשתמש בזה בצורה מושכלת, תראה ישועות.
האמתחדשה ישנה
עבר עריכה על ידי חדשה ישנה בתאריך כ"ד בחשון תש"פ 09:14
שמה שתפס אותי זה המשפט ''אני הבשלן בבית'',
'אתה תופס מעצמך הבשלן, אז אשתך מרגישה את זה וזה מיד מקטין אותה לתחושה שאני לא מבינה בלבשל, אני לא טובה בזה אז אני עושה חביתות ושלום על ישראל.
אם תפרגן לה, בצורה נעימה, ''אשתי היקרה, את מזה אלופה במאפה של הבורקס הזה, והפשטידת גבינה הזאת את עושה מדהים! אם בא לך מידי פעם לפנק אותי בארוחת ערב שווה, אני ממש אשמח! יש לך ידיים מעולות באפייה''. צריך לדעת איך לבקש, ברגישות ובחכמה ובטח שלא בהתנשאות.
זה לא משנה מה קורה אצל זוגות אחרים, כל אחד והדינאמיקה שלו. מה שחשוב זו ה*תקשורת* שלכם!
ואם משהו מפריע משוחחים עליו ב*נחת* ובלי ביקורת
גם אצלינו האיש הוא הבשלן, ועדייןמקרוני בשמנת
יש מאכלים מסויימים שמבקש ממני להכין כי אוהב איך שאני עושה, וזה ממש מחמיא לי ומשמח אותי!

(כלומר, מסכימה איתך).
יופי של ניתוחביינשון
חחחחחח 😅
אהבתי את הניתוח, אבל לא ממש קלעת..
לא תמיד אפשר להביא ניתוח כזה חודר על פי משפט אחד..
תודה בכל אופן
זה ממש תלוי בעומס...יפעה1986
אצלינו לדוגמא יש עומס על שנינו אז
אנחנו מנסים להכין בערב שלפני ארוחת צהריים ביחד. היום שנשים עובדות כמו גברים זה ממש לא תפקיד רק לאישה.
לפעמים אני מתקשה להבין את השאלות פה...תיתי2
אני מבינה שאתה ממש צעיר.
אתה צריך להבין שזה לא משנה מה קורה אצל אחרים,
ואין "נכון" ו"לא נכון"
אתה לא מחפש צדק או אמת
או "הרוב קובע".

הדבר היחיד שמעניין אותך, זה אשתך והזוגיות שלכם.
האם היא אוהבת לבשל?
האם היא עייפה?
האם היא לא רעבה בערב?
תשאל אותה ותדבר איתה
ותשתף אותה בציפיה שלך
ותגיעו לעמק השווה ביחד כמו אנשים בוגרים.
דעת הפורום ומה קורה אצל כל אחד בבית - ממש ממש לא רלוונטי לכם.
היא יכולהשירוש16
לא 'אמורה'.

אין חיוב על האישה להכין אוכל.

אני אישית מאוד אוהבת לבשל. ממש תחביב.
שמחה לראות את בעלי נהנה מיצירה חדשה שלי.
כשאני לא בבית בזמני ארוחות בעלי לא מת מרעב. הוא יודע להכין לעצמו.

לדעתי מדובר בהחלטה זוגית מכורח המציאות.
לא. הפנוי/ המעוניין/ המוכשר / הרעב, תלוי סיטואציה.דינהדינה
לעיתים אני המפנקת ולעיתים האיש. יש רשימה מאד קצרה של תפקידים זוגיים נשיים מובהקים והיא כוללת להיות בהריון, ללדת ולהניק. כל השאר זה עניין של החלטות זוגיות שנגזרות משלל גורמים.
מבין מהיכן השאלההלוי מא
אחי.
עזוב אותך מהשוואות למודלים בבתים אחרים.
אתה אוהב לבשל לך על זה..

ועוד ניתן תמיד להקדיש את ימי חמישי שישי לבישולים מבשלים אקסטרה מקפיאים בקופסאות על פי מנות ויש אוכל בשלוף לכל השבוע.

תמיד אפשר לזרוק גם באמצע שבוע בקשה בנוסח נעים.

אשתי היקרה הרבה זמן לא אכלנו אוכל טעים כמו שלך מה דעתך להתארגן לנו על משהו?
תלוי בהרבה דבריםמקרוני בשמנת
פעם שרק האיש יצא לעבוד והאשה תמיד הייתה בבית, אז ברור שהיא הייתה אחראית על הארוחות.
כיום תפקידי הבית צריכים להתחלק בין שני בני הזוג כי שניהם לרוב עובדים ו/או לומדים מחוץ לבית.
הגיוני שמי שמגיע מוקדם יותר יהיה אחראי על הכנת ארוחת הערב לאותו היום. בלי קשר מי זה.

אצלינו גם כן האיש שלי הבשלן, וגם אני עובדת בימי שישי והוא פנוי - אז את רוב השבת הוא מכין. במהלך השבוע יוצא שהוא מבשל יותר כי חשוב לו לאכול בכל יום ארוחה בשרית. לפעמים הוא מבקש שאפנק אותו ושאני אכין לכבודו ולפעמים אני מבקשת ומתפנקת. בלי לחץ.
אצלנומעורב
מי שבבית מכין,לשבת אשתי בדכ כי היא אוהבת לבשל. אם קרה משהו ולא יכולה אני מבשל.
ובכללי שנינו עושים הכל, אין "חלוקת תפקידים" מוגדרת.
אין כלליםמופאסה
יש היום מלא אמצעים שאפשר להכין אוכל ממש טעים, סיר בישול איטי, מעשנת גז או חשמל, גריל גז ועוד.
אפשר לדחוף לסיר ירקות חתוכים,פטריות, קטניות, תפו''א וכן להכניס כמה עופות שלמים למעשנת בבוקר ובצהריים הכל מוכן, סעודת מלכים.
מה זה משנה מי מכין את זה, מי שמוכר ומי שיש לו זמן
כיף לקרוא את התגובותהריונית ותיקה
כי רואים את השינוי בגישה , אם שאלה כזו היתה נשאלת לפני 10 שנים אז התשובות היו הפוכות לגמרי.....
אצלנו אני בשישי בדרך כלל ובעלי בשאר הימים , שנינו עמוסים מאד כן משתדלים תמיד לאכול ביחד בערב ( לפחות פעמיים בלי הילדים ארוחה מושקעת יותר)

מסכים ממשביינשון
זה שהתשובות לפני עשור היו הפוכות לגמרי זה לא בהכרח רענאור97
ומנגד זה שהתשובות שונות היום זה לא בהכרח טוב.
אלו פשוט שני מודלים שונים שהמציאות יצרה, אז לא ממש שייך להשוות.

אורח החיים של בני הזוג כיום בהרבה מקרים שווה או קרוב לשווה (שעות עבודה וכו') ואז נוצר הצורך הזה ב"שוויון" במטלות. זה לא שפעם (לפני עשר שנים. לא חמישים) גברים לא היו עושים אלא יושבים רגל על רגל. הם היו חוזרים מאוחר לעומת האישה שהייתה יותר בבית בד"כ ופנויה לעשות.

לא חושב שהמצב היום טוב יותר מבחינת הקשר הזוגי ושהנשים והגברים מאושרים יותר לעומת עשר שנים קודם. יש קסם מיוחד בזה שבן זוג אחד סיפק לשני חסרון שהוא לא יכול לספק לעצמו לבד (לעניינינו אוכל לגבר ממוצע של פעם שידע להכין לבד רק דברים פשוטים). ולכן גם הכרת הטוב של האיש לאשתו הייתה גדולה יותר והאהבה התחזקה יותר בזכות זה.
היום המודל השתנה אצל הרבה זוגות. יש יותר שיוויון ושותפות וחלוקה. וכשעושים בשביל אדם משהו שהוא יכול לעשות גם לבד הוא כמובן מעריך אבל זה שונה.
לכן היום צריך יותר השקעה בשביל לשמור על הקשר ולחדש אותו. כי בבסיס, בדברים היומיומיים, אין כל כך הרגשה של נתינה כמו פעם.
אולי מתישהו אנשים יתגעגעו או ירגישו חסרון וירצו לחזור למודל הישן, של אישה עובדת פחות ויותר בבית.
יכול להיות שהילדים שלנו יתרשמו יותר מהמודל של סבא וסבתא שלהם מאשר של אבא ואמא..
או שהמודל ישתנה באופן מוחלטהריונית ותיקה
אני חושבת שברגע שנשים גילו את העצמאות ואת הסיפוק בעבודה זה לא ישתנה.
הרי עבודה זה לא רק משכורת, זה הרבה מעבר.
כמובן. העניין זה בעיקר המינון שהיום לדעתי לא מאוזןנאור97
וחוצמזה סיפוק זה משהו אינדיבידואלי וגם תלוי תרבות וחינוך. גם ילדים וזוגיות זה הרבה מעבר..

יתכן שהקיצוניות שדי קיימת היום תוביל תנועה גדולה בעולם שתרצה שינוי.
במקום סלוגנים כמו "ילד=כלא לאישה" (אמיתי) יהיו סלוגנים חדשים כמו "עבודה=כלא לאישה", והרבה נשים יעדיפו בית וילדים ועבודה בחוץ בהיקף מצומצם במקום הקריעה של היום.

לדעתי העולם באמצע תהליך התבגרות ובסוף הדברים יתאזנו ודי יחזרו למה שהיה פעם, אבל מבחירה ולא מכפיה כמו אז.
מי שתרצה להיות יותר בבית סבבה ומי שתרגיש שהיא רוצה יותר לתרום בחוץ גם סבבה. לא תהיה הסללה והחוקים יהיו נוחים יותר.

אין חולק על זה שנשים תורמות המון בחוץ וברור שהן נותנות את הצדדים היחודיים להן לעומת גברים גם בעבודה שהיא לכאורה אותו דבר, אבל מצד שני היחודיות שלהן קצת מתפספסת בבית לדעתי.
להתפספס בבית... מענייןהריונית ותיקה
לדעתי המינון של העבודה גבוה נקודה , לא קשור למגדר .
במדינות המפותחות אנחנו די בטופ של הטבלה מבחינת שעות עבודה .
בכל מקרה לטעמי גם הגברים "של פעם" פספסו הרבה בזה שלא הם גידלו את ילדיהם ולא ממש הכירו אותם, וחלקם אף מודים מזה.
עיקר הטוב שקורה היום זה שנשים יכולות לבחור מה לעשות בין אם להישאר בבית או להיות מהנדסת טילים וזה מה שנפלא... כמובן הדרך עוד ארוכה לשיויון הזדמנויות וגם זה יגיע.
ילד הוא לא כלא , אבל בבתים בהם אין שיווין לעיתים הילד הוא הגורם לאישה להישאר מאחור , דבר שלא פעם גורם לצער גדול מאד לאישה .
נכון, אבל עדיין לדעתי אצל נשים הפספוסנאור97
גדול וצורם יותר. רוב הגברים גם לא מתים על להיות בבית וזה לא ישתנה עוד כ"כ. אצל נשים זה יותר בטבע.

הבחירה היא באמת דבר נפלא. אבל העולם מעוצב לפי השקפה גברית שמודדת הצלחה בכסף או בתרומה לבטחון וכו'.
אם הייתה שולטת בעולם השקפה נשית יותר, מורה הייתה לא פחות חשובה ומוערכת מעורכת דין או רואת חשבון (ולכן אולי גם מרוויחה לא פחות). נשמה של ילד הייתה חשובה יותר מפיתוח תוכנה ללא יודע מה. פסיכולוגית שמטפלת בילדים לא הייתה חשובה יותר מאמא שמייעצת לילדים שלה ודואגת לבריאותם הנפשית.

ברור שאם יש אישה גאונה כדאי שתהיה מדענית טילים או פיסיקאית גרעין. וברור שצריכים כמה שיותר נשים שילמדו רפואה למרות ההקרבה. אבל כיום המציאות והטבע של נשים כאלה ממילא יובילו אותן לשם. אין צורך בהסללה של היום בשביל נשים כאלו.
ההסללה לא גורמת להרוויח את הטובות אלא להפסיד את אלו שבאמצע שהיו יכולות להיות יותר בשביל הבית במקום לעבוד יותר מדי.

באותה מידה יש אצל גברים פספוס עצוםמיואשת******

היום יש מלא גברים שלא טובים בדברים פיזים ולא מתעסקים בהם

הם לא בונים קירות גבס

ולא יודעים לפתוח סתימות

או לקדוח מדפים

ולהחליף גלגל לבד

 

זה פשוט פספוס גדול וצורם, כי זה ממש בטבע שלהם. עצוב מאד.

את יכולה לנסות להגחיך את מה שכתבתי אבל לכלנאור97
אחד ברור שאין מה להשוות בין מיצוי חוש טכני לבין מיצוי משפחתי וזוגי. הרי לכל אדם מה שהכי חשוב בחיים זה המשפחה.
נכון, גם לגברים הכי חשוב בעולם זה המשפחהמיואשת******

ולכן זה נהדר שהיום יש מגמה של גברים שיוצאים מוקדם מהעבודה לקחת ילדים מהגן, של גברים שבוחרים להישאר בבית לפעמים, של גברים שכמו שהגדרת את זה כל כך יפה - ממצים את המשפחתיות, הזוגיות , והמשפחה. 

זה פשוט מדהים ומופלא והלוואי שימשיך כך

כמובןנאור97
הדיון פה הוא לא מריבה פמיניסטית. הדיון הוא עד כמה האמא מרכזית בחייו של הילד יחסית לאבא ועד כמה התרבות של היום גורמת להפסד בגלל שנשים עובדות הרבה.
אם יש זוג עם אבא אמהי יותר ואמא אבהית יותר סבבה, שהאבא יעבוד פחות ויהיה עם הילדים יותר. אצל רוב הזוגות לא נראה לי שזה ככה. לאמא יש יותר כשרון לילדים ולילדים יש יותר צורך באמא. כמו שילדים מעדיפים מורה אישה ולא מורה איש.
טוב זה דיון עמוק מיני יםמיואשת******

אני אומר בקצרה את דעתי

זה שלרוב האימהות יש "כשרון" לילדים יותר מלרוב האבות זה קודם כל נתון לדיון כי זה משהו שמתפתח מתרבות וחינוך לאורך הדורות ולא רק משהו גנטי.

בכל מקרה גם במקרה הזה , זה לא אומר שהתפקיד של האמא בחיי הילד יותר חשוב מהאבא. לדעתי ילד צריך גם אבא וגם אמא במידה שווה

המצב היום שגורם לכך שרב הזוגות לא יכולים לחיות ממשכורת אחת גורם לשני בני הזוג לצאת לעבוד, ואז או שיש אחד שנשאר יותר , או בלעדית (כמו פעם) עם הילדים והשני עובד המווווון ורואה אותם בשבתות

או שמאזנים ושני בני בזוג עובדים בצורה סבירה שמאפשרת להם לשלב עבודה ומשפחה. 

 

לחזור למודל של פעם שרק נשים נשארו בבית הוא לא שאיפה בעיני,

לדעתי השאיפה האמיתית היא שכל בני האדם יעבדו פחות , בשעות שפויות יותר, וחשיבות המשפחה והילדים תוכר בעולם גברים ונשים כאחד (מסכימה איתך על משכורות של מורות וגננות ) וכל זוג ימצא את האיזון המתאים לו ולילדים שלו.

 

מסכים איתךנאור97
הדיון היה יותר עקרוני. המציאות באמת מורכבת הרבה יותר לצערנו.

רק לגבי ההתחלה. התרבות וההתפתחות אכן גורמות לגברים לרכוש תכונות נשיות ולהיפך, אבל השאלה היא למה לעשות את זה בכלל.. למה שלא כל מין וכל פרט יזרום עם כשרונותיו הטבעיים? למה להסליל?

ויותר מזה. כמו שגבר ממוצע תמיד ישאר חזק יותר פיזית מאישה ממוצעת ככה אישה ממוצעת תמיד תהיה אמהית יותר מגבר מבחינה פיזית (קול, גוף וכו'). ולכן לילד שצריך יותר אהבה בגיל הזה עדיף יותר שעות עם אמא. ככה ברוב המקרים לפחות.
אני לא רואה באהבה לילד תכונה נשית.מיואשת******

זה שגבר יאהב ילד בצורה שונה - למשל יניף אותו גבוה באויר בגיל צעיר ויקח אותו לטיול במדבר יהודה בגיל מבוגר

לעומת אשה שבגיל צעיר תשיר בקול נשי ובגיל מבוגר צלך איתו לטיפול פנים (סתם מקצינה דוגמאות )

זה לא משנה את הענין שזו אהבה לילד

גבר ואשה יביעו אותה בצורות שונות בהתאם לתכונותיהם ואופיים

אבל עצם האהבה היא אותה אהבה, הזמן ביחד הוא אותו זמן ביחד וילד צריך את הזמן והאהבה הזו משתי הוריו במידה שווה.

 אני ממש ממש ממש לא רואה בעובדה שגברים היום מבלים יותר זמן עם הילדים שלהם רכישת תכונה נשית. הכי לא. וגם לא חושבת שעדיף בהכרח יותר שעות עם האמא. תלוי באבא, תלוי באמא, תלוי בילד...

נכון. לא דיברתי על רכישת כשרונות הפוכיםנאור97
בהקשר הזה.

לגבי ההמשך, עדיין אמא זו אמא ואהבה ורוך של אמא זה משהו אחר משאבא יכול לתת ולהבנתי בשלב הילדות ילד צריך הרבה מזה ולרוב האמהות זה טבעי.

חח יוצא בסוף שאנחנו כמעט לא חולקים..
אם הולכים על סטריאוטיפיםמיואשת******
אז אהבה ורוך זה אמא וגבולות זה אבא וילד צריך משתיהם בכל גיל

אני מכירה כמה אבות שהלוואי עלי האהבה ורוך שלהם... אז שוב, אני חושבת שזה תלוי זוג ומשפחה. וילד צריך הורים, והורים שנמצאים בבית איתו בשעות סבירות.

הכי טוב לא לחלוק
👍🏻נאור97אחרונה
לדעתי כןדורשת קרבתך
אני ממש משתדלת שיחזור ואוכל יהיה מוכן. אני מתבאסת שכשהוא חוזר הביתה והארוחה לא ערוכה על השולחן..
האם זה אומר שזה קבוע אצלנו כך?
לא..
אבל זאת השאיפה
תודה על התגובהביינשון
מי שיודע להכין אוכל, תפקידו להכין 🤷🏻‍♀️ציפ'קה
אני יודעת להכין אז אני מכינה. אצל בת דודה שלי, האיש שלה יודע, אז הוא מכין. אצל ההורים שלי יש ימים שאמא ויש ימים שאבא מכין
אין אמורהפרגולה למעלה

זן שאלה של סיכום  בין בני הזוג, זמן פנוי וחלוקת מטלות.

אני מבשל, רוב חבריי , לא

האשה יודעת לעשות הכלללסודית
בדרך כלל בסוף היא עושה את מה שהיא הכי טובה בו, לאו דווקא אוכל
שאלה קצת הזוייה, מחילהעל במותיך
כל זוג ומה שמתאים לו.

אשתי דווקא בשלנית בחסד, אבל בניקיון היא ברדקיסטית ואני פדנט. אז בכוח לכפות נורמות של לפני מאתיים שנה? אפשר לחשוב שאני עובד בשדה כל היום והיא בבית חובצת חמאה...

אני על הניקיונות והיא על הבישולים.
והאמת שלפני כמה חודשים עלה אצלה קצת מרמור כי הזנחתי והפלתי עליה את כל מטלות הבית. למדתי להכין חביתה טובה ומושקעת ועוד כמה מנות פשוטות. יומיים באמצע השבוע אני אחראי על האוכל וקוטף מחמאות כאילו מי ישמע הכנתי צלי גורמה .

אדרבה, נשים אוהבות גברים שמבשלים.

בכל אופן אם מתחשק לך פינוק פה ושם כדאי לא לרמוז, כי לא תמיד נשים מבינות רמז, אלא לבקש. אולי גם להירשם לסדנה פשוטה. לא כל אשה נולדת עם כישרון.

וכמו שכתבו לך, תמיד בעדינות ובאהבה, לא בפנקסנות. נשים, במיוחד בשנים הראשונות, הן רגישות מאוד.
^^^ יופי של תגובהמיואשת******


מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןoo

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

האמת?עוד מעט פסח

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.


רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.


דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג


ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לא מכירה כתובעוד מעט פסח
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
יעזור לך לדעת שהילדים חוזרים למסגרות ביום ראשון?רוני 1234
זה לא וודאי. ותלוי בכל מיני דבריםיעל מהדרום

לק"י


אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לא כולם חוזרים כנראה5+אחרונה
גם אם יחזירו, לא בכל המוסדות קיים מרחב מוגן ולא בכל מקום יחזירו. צריך להערך לזה. 
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אפשר להשקיע ולמצוא דירה קרובה. אפשר בתשלום ויש הרבאיציק אברג'ל
רעיוןחיוך2019אחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוג

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook


עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
לשאול בחוות באיזור אולי5+אחרונה
לבעלי החוות יש קבוצות ווצאפ
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחהאחרונה
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אולי יעניין אותך