אני בוהה בה וכל מה שעולה לי בראש זה כמה מחשבה מוקדשת בראשי לכל הפרטים הקטנים האלו איך 'כשהיא מקשיבה למוזיקה היא לא מסוגלת לא לתופף בדממה במקצב שלה ואיך שהיא מחייכת וכמעט בוכה יחד עם השיר
איך שהיא מתחבאת תמיד מאחורי המעיל הענק עליה ומאחורי המשקפיים העגולות הגדולות שלה
איך שהיא אף פעם לא מצליחה לעכל את זה שיש אנשים שאוהבים אותה...
איך היא אף פעם לא מאמינה למחמאות אך בכל זאת מחייכת ומסמיקה עד לקצות אצבעותיה
איך היא בטוחה שמקשיבים לכל פאדיחה שהיא אומרת אך לעולם לא תגיד את מה שהיא באמת חושבת
איך שהילדה הקטנה הזו לא בוטחת באף אחד... ובצדק היא למדה בדרך הקשה לסמוך רק על עצמה
איך שהיא מסמיקה כל פעם שמזכירים את ע' ולעולם לא תו-ה שהיא מאוהבת בו עד מעל לראש
איך שהיא לאט לאט "מתקלקלת" כלשונה ולא מבנה שזה פשוט להתבגר
וככל שאני יותר במחשבות מתבהר לי כמה היא חשובה לי למרות שלא יוצא לנו לדבר כמעט וכמה זמן לוקח לנו להסיר את שכבות הציניות וההתגוננות כל פעם מחדש כמה היא מבינה אותי הכי קלישאה שיש...
איך שתמיד שהיא מרימה משהו מהריצפה היא זורקת אותו לאויר ותופסת בידה השניה... תציד מצחיק אותי
איך אכפת לה מכולם ולא אכפת לה מכלום באותו זמן
איך שאיכשהו ילדים תמיד אוהבים אותה למרות שהיא מחייכת רק חצי חיוך מנומס
ואיך שהיא סוחפת אותי איתה בעובדות האלה שאף אחד לא מתעניין בהם חוץ ממנה
ואיך שכל פעם שאני איתה אני שוב בגיל 8 אבל עם עוד שכבות של הגנה
ופתאום הבנתי למה אני כל כך נגד ע' צחוק הגורל האכזר ששלח את הקנאה להרוג את החברות הזו...
איך שהיא מתחבאת תמיד מאחורי המעיל הענק עליה ומאחורי המשקפיים העגולות הגדולות שלה
איך שהיא אף פעם לא מצליחה לעכל את זה שיש אנשים שאוהבים אותה...
איך היא אף פעם לא מאמינה למחמאות אך בכל זאת מחייכת ומסמיקה עד לקצות אצבעותיה
איך היא בטוחה שמקשיבים לכל פאדיחה שהיא אומרת אך לעולם לא תגיד את מה שהיא באמת חושבת
איך שהילדה הקטנה הזו לא בוטחת באף אחד... ובצדק היא למדה בדרך הקשה לסמוך רק על עצמה
איך שהיא מסמיקה כל פעם שמזכירים את ע' ולעולם לא תו-ה שהיא מאוהבת בו עד מעל לראש
איך שהיא לאט לאט "מתקלקלת" כלשונה ולא מבנה שזה פשוט להתבגר
וככל שאני יותר במחשבות מתבהר לי כמה היא חשובה לי למרות שלא יוצא לנו לדבר כמעט וכמה זמן לוקח לנו להסיר את שכבות הציניות וההתגוננות כל פעם מחדש כמה היא מבינה אותי הכי קלישאה שיש...
איך שתמיד שהיא מרימה משהו מהריצפה היא זורקת אותו לאויר ותופסת בידה השניה... תציד מצחיק אותי
איך אכפת לה מכולם ולא אכפת לה מכלום באותו זמן
איך שאיכשהו ילדים תמיד אוהבים אותה למרות שהיא מחייכת רק חצי חיוך מנומס
ואיך שהיא סוחפת אותי איתה בעובדות האלה שאף אחד לא מתעניין בהם חוץ ממנה
ואיך שכל פעם שאני איתה אני שוב בגיל 8 אבל עם עוד שכבות של הגנה
ופתאום הבנתי למה אני כל כך נגד ע' צחוק הגורל האכזר ששלח את הקנאה להרוג את החברות הזו...
- לקראת נישואין וזוגיות