להתקשר לנזכירות של הקופת חוליםאנונימי (פותח)

בפעם המליון.

 

לברר שוב מה קורה עם הוועדת חריגים.

לשמוע שוב שכלום לא זז.

לאיים שנעבור קופת חולים.

 

להילחם.

 

להילחם על הבדיקה האחרונה שנשארה לנו,

אחרי שכל האחרת תקינות.

 

להלחם על האופציה האחרונה שאולי יש.

על הסיכוי הקלוש,

שאולי כן יש בעיה שהרפואה יכולה לגלות,

ואז נוכל לטפל.

 

להלחם על להגיע להריון מתוך כל ההשתדלויות האפשריות

 

להלחם על לא להגיע להריון בעיניים עצומות בלי שום טיפול

ולהצטרך לפחד פחד מוות,

כפשוטו.

ולא להעיז לקוות.

 

להלחם על הכרה 

על הכרה בזה ששתי הפלות זה מספיק

זה מספיק כאב

פיזי ונפשי

 

להלחם על זה שאנחנו רוצים עכשיו לבדוק הכל

אפילו שרק פעמיים

 

להלחם.

 

 

לדבר איתה בטלפון הכי קשוחה שיש.

 

לנתק.

 

 

להתפרק מבכי.

להתפרק.

אוי יקירה ואהובה...בא לי רק לרוץ ולחבק אותך... כמה מלחמות...ציפי כהן
וכמה כאב
וכמה אהבה יש בך לעצמך,
שאת לא מרשה להם לסרב לך...

אני לא יודעת מה הצלחת והאם הצלחת להשיג את הבדיקה האחרונה,
אבל משהו במלחמה שלך, שממוטט אותך וגורם לך להרגיש מתפרקת,
גורם לי להרגיש שאת לביאה וחזקה יותר ממה שאפילו נדמה לך.
ומשהו בתוכי רוצה לומר לך-
יקירה,
יש הרבה תקווה.
מנסיון.
גם לי היתה סכנת חיים,
ועברתי בדיקות,
והיו תקינות,
ולכאורה לא היתה סיבה
(כי לא להכל קיימת סיבה...)
ורופאים אמרו די,
והלכנו לעוד,
וגם אמרו די,
וכמעט שהתייאשנו מלהביא לעולם עוד אחד, כי כמה אפשר...
לא רוצים לסכן שום דבר...
וכמה פחד וכמה כאב יש בתהליך הקשה הזה,
וכמה חוסר רצון לוותר...

ולבסוף כן הלכנו על זה
עם רופא שעקב והסכים ובדק,
והרבה תרופות ובדיקות וחרדות,
הרבה פחדים והרבה תקוות
ולבסוף תינוקת קטנטנה, אהובה ויקרה,
ואני בריאה ושלמה...

אין בי מלים לתהליך כה קשה,
אבל מהידיעה הפנימית שלי את אותו התהליך (דומה ושונה לאין שיעור)-
אני יודעת ורואה שאת לביאה אמיתית.
ומחבקת אותך בתקווה גדולה
באהבה
ובאמונה.

הלוואי. הלוואי. הלוואי.

ואם צריך קופה אחרת או רופא אחר- הקשיבי ללב ולכי.
מעבר קופה זה תהליך פשוט.
ואת חשובה ויקרה. מאוד.

חיבוקים חמים ואוהבים,
לכי לנוח ותראי שיחזרו לך כוחות חדשים.

איתך!!
ציפי יקרהאנונימי (פותח)

כמה כח את נותנת בתגובות שלך.

כמה הבנה והכלה.

 

 

עוד חייבת לך תגובה בשרשור אחר,

בתקופה שלא היה לי טיפת כח למעבר למינימום,

שקראתי ושמחתי שהגיבו, ולא היה לי כח להתייחס.

אבל שוב, תודה על כאן.

 

 

 

ולגבי הבדיקה (קריוטיפ, אגב. הבדיקה היחידה שלא עשינו. ולצערי כל השאר תקינות)

כנראה שצעקות עוזרות

וגם איומים.

כי הם כבר בשלב של להתנצל על העיכוב,

והמנהלת של הסניף פתאם דואגת שהתהליך יזורז.

יש אישור עקרוני של הרופאה המחוזית, ועכשיו זה סוף סוף חוזר לוועדת חריגים עצמה שצריכה להחליט על בסיס ההחלטה של הרופאה המחוזית.

 

תודה לך! שמחה שחיזקתי, במה שיכולתי...ציפי כהן
וכמובן אינך צריכה להרגיש חייבת להגיב על משהו.
הניחי פה את הלב, כשאין כח לענות זה בסדר רק להניח וללכת.
אנחנו מחזיקות.

איזה יופי שבסופו של דבר עושים לך את הבדיקה... לביאה, כבר אמרתי

בהצלחה יקירה!!
אישרו לך בדיקות קרישיות יתר מולדת?אין ייאוש בעולם
מממ לאידתאנונימי (פותח)

מה השם של הבדיקה?

 

אישרו לי משהו גנטי, אם זאת הכוונה

 

בבדיקות דם הוציאו לי 12 מבחנות

תבדקי שעשו לך בדיקות קרישיות. זה מאד חשובאין ייאוש בעולם
בבדיקות את תראי את המילה פקטור.
זה לא גנטי
זה בדיקה של מערכת קרישת הדם
פקטורים כן בדקו עד כמה שזכור ליאנונימי (פותח)


איזה פקטור?אנונימי (פותח)

אני ממש לא מצליחה להבין איך מבדלים

 

יש לי באתר רשימה של תוצאות, שכולן תחת הכותרת של קרישה.

מה בדקו שם אם לא קרישת דם?

קשה לי להאמין שזה באתר של הקופת חוליםאין ייאוש בעולם
זה בדיקות ששולחים אותך לבית חולים לבצע אותן
להגיע לבדיקת דם והאחות כבר מכירה אותך מרוב בדיקות...אין ייאוש בעולם
כן, את כבר vip שם... חיבוק!!ציפי כהן
אייייי מי כמוני יודעת כמה שזה מתסכלמחושלת
הייתי מאוד שמחה לעזור לך במספר פרטים שעזרו לי
אם תרצי תפני אליי במסר
אוקייאנונימי (פותח)

רוצים לדעת למה כלום לא זז עד שהתקשרנו להנהלה?

 

כי הטפסים פשוט לא הגיעו לוועדת חריגים.

כי כל פעם שדיברתי עם אחת מהמזכירות והיא בדקה מה קורה עם זה, היא לא שמה לב שהם בכלל לא שלחו את זה.

כי כל אחת שאמרה לי שזה מוזר שכ"כ הרבה זמן שום דבר לא מתקדם ומחר היא תבדוק- כנראה לא בדקה.

אחרת היא הייתה שמה לב.

 

אף אף אחד לא באמת בדק

ולא התייחס

 

ורק אחרי חודש, כשפנינו להנהלה,

הם טרחו לבדוק.

והתברר שצריך פשוט ללחוץ על כפתור.

כפתור שלנו אין גישה אליו.

רק להן.

כפתור 'שלח'.

 

ואז הן קיבלו על הראש

והייתה שיחה לכל הצוות

ועכשיו כל המזכירות כבר מכירות את השם שלנו.

כולן כבר יודעות שאני צריכה לתת את המספר זהות של בעלי ולא שלי.

 

 

כולן מתנצלות נורא כל פעם.

ואני לא עונה.

לא מסוגלת לומר להן מה מרגישה

לא יכולה לספר להן שאחרי כל שיחה שדיברנו בה

והן הבטיחו לבדוק

התפרקתי מחדש לחתיכות.

לא יכלה לספר שגם עכשיו אני בוכה.

 

הוועדה תהיה ב17/12

15 ימים בדיוק אחרי שהתלוננו.

שבועיים זה יקח, הם הבטיחו לי כשהגשנו את הטפסים.

איכשהו,

זה נהיה יותר מחודש וחצי.

 

 

ואין לי מילים.

אין לי.

רק דמעות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ואולי זה טוב יותר.

שנחכה קצת.

עוד זמן עד שנכנס לפחדים של הריון חדש.

 

 

יואווו איזה טירוף מערכות!!! כפשוטו...ציפי כהן
מה זו ההתמודדות ההזויה הזו שנפלה עלייך??
נשמע לי לא נומטיבי, ודאי לא בהקשר של בדיקות רגישות, שבדרך כלל מתיחסים בהקשר שלהן באופן רגיש, דיסקרטי, מקצועי...
אני מאוד מצטערת לשמוע שכך טיפלו בך.
לא ראוי.
את ראויה ליחס מקצועי, מכבד, דיסקרטי, אמין ומחוייב כלפייך.
ממש כך. לא פחות.
אני כל כך שמחה שיש בך הכח לפנות להנהלה ולדפוק על השולחן, שמחה שאת לא מקבלת את היחס הזה כמובן מאליו או כמשהו שפשוט קורה,
ולא אתפלא אם ביום מן הימים פשוט תחליטי שאת פותחת מחדש מערכת יחסים עם מקום אחר... ולו רק בגלל חוסר הנעימות מהמזכירות שמכירות כבר את התיק בעל פה, או מתנצלות בפעם האלף.
אוף.
(אגב, בעיניי אפשר גם לומר להן שהתפרקת בבכי אחרי כל שיחה. אם מתאים לך ואת רואה את זה כדבר שיכול לתרום במשהו...)

אני רוצה לומר לך שאת ראויה ליחס הוגן,
שאת יודעת לעמוד על שלך וזה מופלא בעיניי,
שהכעס והעלבון מוצדקים בעיניי,
ושכולי תקווה שמעתה היחס שתקבלי יהיה שונה בתכלית.
שתרגישי עטופה ומחובקת. מגיע לך.

חיבוקים על המסע המטלטל!!!!
מקוה שאת מחובקת מכיוונים אחרים, שאינם קופת החולים...
בכל אופן אנחנו פה מחבקות. וירטואלית, אבל מכל הלב.
לצערי זה ממש לא חדשמחושלת
בקופות ובבי"ח יש המון אנשים לא אנושיים וחסרי רגישות
לא אכפת להם מכלום. מבחינתם כל הסיפור של אובדן הריון זה רק כמה אותיות על דף, כאילו אין אנשים שסוחבים איתם את הכאב ומתפרקים כל פעם מחדש כשמורחים אותם שוב

מה לעשות, אנשים איבדו את הרגישות

לי למשל כשהרופאה עשתה גרידה בהפלה השלישית ברצף כולי הייתי שבורה וצרחתי בצער על העובר שאיננו "חמוד שלי..."
אז הרופאה לעגה לי בלעז "אוי החמוד שלה" בטון מזלזל ופוגע וזה עוד תוך כדי הגרידה

מזעזע מה שהולך פה
את יודעת מה? שלא נצטרך אותם אף פעם
אני פשוט בהלם. מחושלת יקרה, זה לא צריך להיות כך!ציפי כהןאחרונה
עבר עריכה על ידי מתחדשת בתאריך י"ג בכסלו תש"פ 07:03
ואני גם יודעת שזה לא כך בכל מקום.

בכל מקום יהיו אנשים לא רגישים, וזה מבאס וקשה. אבל זה לא כך בכל מקום!! ולא כולם נוהגים ככה!!

אני מכירה רופאות בעלות לב רחב, רחום ואוהב שיעשו המון עבור המטופלות שלהן, ברגישות גדולה.
(למשל הרופאה שטיפלה בי בלידה השקטה נשארה כל הלילה בבית החולים למרות שזו לא היתה המשמרת שלה, רק כדי להיות איתי בלידה. זה היה מרגש מאוד!)
יש אחיות רגישות ומקסימות, יש שגם פחות.

אני פוגשת צוותים רפואיים לפעמים,ואני קולטת שפעמים רבות הם כואבים מבפנים אבל קשה להם להתמודד עם כל כךהרבה כאב, אז הם חוסמים את עצמם מלהרגיש אותו...
לעג או ציניות זו תגובה שיכולה להגיע מתוך הגנה פנימית על עצמה, שלא תרגיש חזק מדי.

הזדעזעתי עד עומק נשמתי מהתגובה הזו של הרופאה,נשמע מעליב,משפיל ונוראי בכל קנה מידה!!! זו התגובה הכי לא ראויה שאפשר להגיב בה, והייתי מתלוננת עליה להנהלה שם,אם היה בי הכח לעשות זאת, כדי שהיא לא תישנה.

אני באמת מכירה לא מעט אחיות ורופאים והם נוהגים רובם ברגישות גדולה. עם זאת, תמיד יש כאלה שיאמרו אמירות מכאיבות או קשות. אוף. זה חלק מהסיבות שהעליתי הופעה. כדי להעלות מודעות לצרכים של מי שעובר.ת לידה שקטה. (וגם הופעתי בפני צוותים רפואיים עם הסיפור שלי כדי לקדם הבנה).

גם את, כמו הפותחת, ראויה ליחס מכבד.
אמירה מזעזעת מצד הרופאה.
חיבוק, אהובה!!!! הוא היה החמוד שלך.ועוד איך.
וואו.... קשה.

❤❤❤

במה קורה?אנונימי (פותח)

בנות הסיפור שלי כואב ממשש...

התחתנתי לפני שלוש שנים..

ניסינו בערך חצי שנה להיכנס להריון ולי כאב ממש הלכתי לרופא היא אמרה שיש מחיצה ברחם בנרתיק משהו גדול קיצר עברתי חמש היסטרוסקופיות להסיר אותה ונכנסתי להריון ישר אחרי הפלה שבוע שש הפלה עברתי פעמיים ציטוטק ואז חיכינו שבעה חודשים להיכנס להריון נכנסתי והפלה שבוע שמונה וזה הלך יותר קשה להוציא כי נשאר שאריות והייתי צריכה לעבור גרידה..

חיכינו חודש ובה התבשרנו על הריון..

כול הבדיקות תקינות הכל טוב עוד בדיקה שראינו דופק ועוד אחת קיצר הגענו לבדיקה שבוע עשרים נכנסו לרופאה אין דופק..

בנות עברתי לידה ןגרידה ואיפילו לראות אותה לא יכולתי כי התינוקת יצאה מעוכה כולה..

אני פחות משבוע אחרי ואני שבורה ומפורקת ...

אשכרה יש לי שלושה ילדים אבל הם לא פה..

💗💗💗שימושית

אין לי מילים לנחם, אבל אני יכולה להיות איתך בכאב האינסופי

אז תדעי שאיפהשהוא בארץ יש אישה שמרגישה אותך ומתפללת עלייך לטוב מתוק ומואר וללב מנוחם.

💗💗💗💗💗💗

אוי יקרהכל היופיאחרונה

איזה כואב זה 🫂🫂

בטח שאת שבורה ומפורקת.

זה כואב כל כך ❤️

תראי אם יש מישהי במציאות שאת יכולה לשתף אותה, זה טיפה מקל כשאת לא סוחבת את זה לבד בלב.

הפסקת הריון- עובר פגועאנונימית בהו"ל

הלב שלי גמור

אני בשבוע 20

לעובר שלי גילו במי שפיר טריזומיה 18

שזה או תמותה ברחם או כמה חודשים של סבל מחוץ לרחם ואז מוות

לא רואה שאלה בכלל בקשר להמשך הריון אבל כואב לי מאוד שאני צריכה לבצע את זה בעצמי (אומרת לעצמי שזה למנוע ממנו את הסבל וזה בשבילו הדבר הכי נכון)

הרופאה אמרה לי שהפרוצודרה היא גרידה בלי אופציה אחרת.

חושבת לבצע את הגרידה בשבוע 22 כדי לקבל חופשת לידה ולהשתקם נפשית מהאירוע המטלטל הזה.

מישהי כאן ביצעה גרידה בשלב כזה מאוחר?

הרופאה אמרה לי שאין סיכון גדול יותר בין 20 ל22 וזה פחות משנה (בכל מקרה זה לא יהיה לפני 20+4)

אשמח לכל תובנה שהיא אם יש כאן כאלו שעברו דבר דומה

אין לי עצה או משהו, אבל חיבוק ושה' ישלח לך נחמהשימושית

ואור מהר מהר

חיבוק❤️ קשה ממשנעמי28

חיבוק גדול, זה סבל כל כך גדולאנונימי (2)

לי לא נתנו רק גרידה אפילו בשבוע 17 ו18 (לצערי איבדתי שתי עובריות בשלב הזה )

הייתי חייבת לעבור גם תהליך כמו לידה עם ציטוטק וגם גרידה, הבנתי שככה זה ברוב המקומות בשבוע הזה

לא יודעת אם יתנו לך בפועל, בטח בשלב יותר מתקדם, קחי בחשבון שכנראה תצטרכי גם וגם (לחכות ל22 אולי יעזור לך לפחות לוותר על גרידה)

יש הפרש של שבוע ויומיים בין 20+4 ל22, הגיוני לחכות את זה, השאלה אם לא יהיה לך סיוט במיוחד שמתחילים לראות ❤️

אבל מסכימה איתך שעדיף חופשת לידה, לי לא היה כאמור והיה לי סיוט לחזור כל כך מהר במיוחד שהגוף והנפש היו מפורקים

כן זה מה שהעוסית בבית חולים אמרה ליאנונימית בהו"ל

אצלי כבר ממש רואים וכולם אומרים לי מזל טוב וכו' ממש כיף לי

נראה לי שאנחנו בורחים לשבוע

לא הבנתי שזה גם לידה וגם גרידה. מה זה הסיוט הזה. חשבתי או זה או זה.

מוזר שהרופאה בקופה אמרה לי משהו אחד והעוסית בית חולים משהו אחר. לא מבינה למי להקשיב.

תבררי בבית חולים, רופאים בקופה לא מביניםאנונימי (2)

ממש הדגישו לי כשביקשתי בשבוע 18 רק גרידה שבשבוע הזה יש מקומות בודדים שעושים וזה עלול להזיק, נשמע לי מוזר שבשבוע מתקדם יותר מדברים רק על גרידה

באמת ממש זוועה לעבור גם לידה וגם גרידה, אם בשבוע 22 זה רק לידה זה שיקול משמעותי

(ואל תקשיבי לאחיות אם הן אומרות לך ללחוץ!! אם אין עובר שצריך להציל לפחות תעשי את זה כמו שצריך רק בזמן ציר ולא ללחוץ סתם! הלחיצו אותי והלך לי הגוף סתם)

באמת תשקלי בשבוע הזה לצאת למשהו שיעשה לך טוב ולא תפגשי באנשים (תחשבי מה לא הרשיתי לעצמי בהריון ותרשי לעצמך עכשיו ), אבל משהו שיעשה הסחת דעת כי להיות לבד עם המחשבות האלו זה נורא ❤️

מצטערת לשמוע על החוויה שלךאנונימית בהו"ל

נשמע ממש קשוח.

תודה על התגובות והעזרה

אני עברתי גרידה בשבוע 19 )גם הפסקת הריון(אנונימי (3)

זה היה לפני 10 שנים כמעט ואז נאמר לי שרוב הבתי חולים מבצעים גרידה רק עד שבוע 18.. אני עברתי בשבוע 19.. וזה היה גבולי..

אז הכי נכון לבדוק מול הבית חולים ולא לפי מה שהרופאה בקהילה אמרה.. ויש גם עניין של לקבוע תור..

בשורות טובות ושה' ימלא את חסונכם.

(אם יתאים לך אולי לדבר עם מכון פועה, תנסי לדבר ישירות עם הרב בורשטיין , אותי זה חיזק שיש דעת תורה שהדריכה אותנו.. וגם הרב האישי שלנו כמשפחה היה מעורב וחיזק)

כותבת לך גם כאןאפונה

אני חושבת שיש יתרונות ללידה על פני גקידה ולכתחילה הייתי הולכת על לידה.

גם אם תצטרכי לעבור גרידה אחר כך (אני לא הייתי צריכה ב"ה אבל זה היה בשבוע מתקדם יותר).

מה שכן הייתי בודקת - אמרו לי שרק בשע"צ יש אפשרות לוותר על ההמתה אם הלידה מתרחשת בין שבוע 22+1 ל24+0. אצלנו זה לא היה רלוונטי כי הוועדה נקבעה ל24+0, אבל בהחלט הייתי שוקלת כי ההמתה היתה השלב הגרוע ביותר בכל התהליך.

אבל המתה זה לא תהליך של חסד לעובר?אנונימי (4)

מבינה שזריקה ללב של העובר חוסכת ממנו את הסבל.

כןאפונה

האמת שההמתה נועדה למנוע מצב שהעובר יוולד חי ואז יהיו מוכרחים לטפל בו ולהמשיך להאריך את חייו (ואת הסבל..) ככל הניתן.

אבל בין השבועות האלה הסיכוי שהוא ישרוד את הלידה ויצא חי כל כך נמוכים, שבשערי צדק לוקחים את הסיכון ומאפשרים להורים לבחור לא להמית.

אני לא יודעת אם זה רעיון טוב או לא, אבל זו חווייה מפוקפקת ביותר והאפשרות לוותר עליה מאד מפתה בעיני.

סליחה שחופרת אבל יש לי עוד שאלהאנונימי (4)

לגבי הילדים שבבית

הגדול בן חמש וחכם מאוד

מה לספר לו? הוא לא יודע בכלל על ההריון אבל זה מאוד מוזר כי אני ממש גדולה והוא לא שואל, אני מרגישה שהוא יודע באיזה שהוא רובד ופשוט מבין שהוא לא אמור לדעת אז לא שואל

לא יודעת מה לספר לו בעלי חושב שממש לא לספר לו על זה ויותר להגיד משהו מרגיע שאני הולכת לרופא כדי שיעזור לי בבטן ואני חושבת שאולי זה לא מספיק בשביל החכם והרגיש שלי. וצריך מענה יותר רציני שיבין את הימים שאחרי .

אנחנו סיפרנו, אבל אצלנו ידעו על ההריון..אנונימי (3)

אני לא חושבת שכדאי לספר אם הוא לא יודע על ההריון בכלל..

לשמור באיזה מקום על התמימות שלו...

אפשר אולי להגיד שכאב לך והלכת לרופא שיבדוק ואמר שצריך להשאר להשגחה/ לנוח... משהו מהסגנון...

אני לא סיפרתי (בגיל קטן יותר)אנונימי (2)

הילד לא היה מודע ולא רציתי להרוס לו את התמימות

מה שכן חשוב להבהיר לו בדרך כלשהי שאין לך מחלה קשה חלילה, כי יש ילדים שמפחדים שאמא שלהם עומדת למות

את יכולה לספר לואפונה

שהתחיל בגוף שלך היריון, אבל בהיריון לא התפתח לתינוק, או לתינוק בריא - כמו שלא כל פרח על העץ הופך לפרי...

אז הרופאים יעזרו לך לסיים את ההיריון.

גם אצלנו לא סיפרנו על ההיריון, והעו"סית המליצה לספר באופן הזה (להרחיק, לא לדבר על תינוק).

בדיעבד אני מצטערת שסיפרתי ככה, אבל הילדים שלי היו גדולים יותר.

חייבת להוסיף שהשתתפתי בקבוצה לנשים לאחר לידה שקטה, היו שם שתי נשים שלא סיפרו לילדים שלהן בכלל ושתיהן היו במצב ממש לא טוב.

את בטוחה שזה קשור?אנונימי (2)

כלומר לא לספר מיד

אני לא מסתירה שעברתי הפלות (זה באמת עושה לא טוב)

אבל לא סיפרתי מיד, צריך המון כוח כדי לספר לילדים קרוב לתאריך, ובד"כ אין את הכוח הזה. כשהייתי צריכה לספר לחברות כי שיתפתי על הריון זה היה לי נורא ואיום ברמות בלתי נסבלות, אז לספר לילד שצריך אמא מוחזקת נשמע לי יותר גרוע

כך שמוזר לי אם זה קשור

יש כ"כ הרבה גורמיםמתיכון ועד מעון

שיכולים לגרום לאשה להרגיש גרוע אחרי לידה שקטה, אני לא יודעת אם זה בהכרח קשור

גם אני לא יודעתאפונה

רק יכולה לספר שהיינו 7 נשים בקבוצה,

ורובנו היינו בשלבים כאלה ואחרים של התאוששות.

היו 2 נשים שממ שהיו בשפל עמוק ולאורך הזמן (כמה שבועות) לא היתה שם תנועה של החלמה... לפחות מבחוץ.

שתיהן היו חרדיות ושתיהן לא סיפרו לילדים על ההיריון. אחת מהן עברה לידה שקטה בשבוע 22, וסיפרה לילדים שעברה איזה ניתוח בבטן וצריכה לנוח. השניה בשבוע 40! יצאה ללידה בלילה עם עובר חי וילדה תינוק מת. חזרה הביתה למחרת והמשיכה כרגיל לא סיפרה לילדים כלום.

שתיהן הופתעו לשמוע משאר הקבוצה שדיברו עם הילדים וסיפרו להם. הראשונה התבשלה עפ זה קצת ואחרי כחודש וחצי החליטה לשתף את הילדים, ולפחות בעיני אחר כך חל מפנה והיא התחילה להשתפר.

השניה לא סיפרה וכשנפרדנו היא עדיין היתה כבויה מאד, תפקדה על אוטומט בבית ובעבודה, והיה ברור שהיא לא בטוב בכלל.

לצערי אני מכירה נשים נוספות שהעובר שלהן מת בסוף ההיריון/בלידה, כולל מהקבוצה ההיא. זה נורא! אבל זה לא תמיד ככה ונשים כן משתקמות. לי ברור שהחוסר יכולת להתאבל בבית מפריע להתאוששות.

לי עברה שנה וחצי ולא החלמתי באמתאנונימי (2)

אבל אין קשר לזה שלא סיפרתי, כי אולי לא סיפרתי לילד אבל אני גם לא מסתירה לרגע, התאבלתי המון בבית וגם אמרתי לו אחרי זמן משהו כללי, כשהייתי מסוגלת לדבר על זה, וכל הסביבה יודעת גם.

הסתרה זה גרוע, אבל לא חייבים להסתיר מילד בן 5 שום דבר כדי לא לספר לו, בשלב כזה שלא ממש רואים (שבוע 40 זה מוגזם)

אולי אצלן הן ממש הסתירו וזה גובה כוחות, אבל ממש יש הבדל אם הילד קטן או לא. וגם, יש הבדל בין להסתיר לבין לא לשתף, או לשתף רק בזמן שאת מסוגלת ולא חובה מיד כשאין כוח

וכמובן כן להתאבל בבית, זה ברור שקריטי

(אצלי לא התאוששתי כי זו הפלה שלישית, מתוך 4 הריונות, כלומר רק אחד שרד, וגם אחרי שבוע סוף קיוויתי שיש לי איך לעצור את ההפלות וגיליתי שזה לא עובד וכמה מסירות נפש שאני אעשה לא יעזור כי יכול להיות שהעובר לא בריא, וזה די כיבה לי את התקווה שפעם יהיה טוב וכשאין תקווה אי אפשר להתאושש)

שימושית

מתפללת בשבילך לכוחות, לנחמה ולטוב מתוק ומואר

אמן!אנונימי (2)

זו הבעיה שאני צריכה טיפולים בשביל זה, ומתה מפחד להתחיל

(וגם רצוי שאעשה דיאטה שגם זה דבר שאני לא באמת מסוגלת אחרי מה שעברתי)

וגם לא יודעת מה לעשות אם יצליח יצא חיובי, כי עד עכשיו היו לי דימומים משבוע מוקדם ממש (האחרון התחיל משבוע 5!) והרופאים לא עושים עם זה כלום, מבחינתם שיגמר בהפלה ואני לא מסוגלת לעבור עוד הפלה, הגוף והנפש כבר הרוסים מזה

חיבוק ענק יקרהאפונה

את צריכה להחלים מהרבה יותר מאשר לידה שקטה...

זה באמת ניפוץ של דרך ארוכה ואובדן נוסף בשרשרת של אובדנים, יחד עם חרדה מההמשך.

זה חתיכת דבר ובהחלט דורש עיבוד רציני בשביל לשמור על הנפש שלך❤️‍🩹

הלוואי שתמצאי שליחים טובים בדרך...

האמת שהתייאשתיאנונימי (2)

ניסיתי את כל סוגי הטיפולים הידועים לי בשנה וחצי הזאת, הרמתי ידיים אחרי שכלום לא עזר

וואו יקרהאנונימי (4)

מנסה להבין, ניסית טיפולים של הפרייה? הרופאים יודעים מה הבעיה? אצל מי את מטופלת? נשמע סיפור קשוח מאוד. אני רק מנסה להבין אם את בידיים טובות מבחינה רפואית

התכוונתי לטיפולים נפשיים,לעזור לעצמיאנונימי (2)

על טיפולי פוריות כתבתי בהודעה אחרת (וכן, מדובר על הפחות שהגיעו אחרי שנות ציפייה, לא הריונות שהגיעו בקלות)

מדובר בכמה בעיות, חלק הרופאים יודעים וחלק לא ברור, בכל אופן לא יודעים מה אפשר לעשות שלא יחזור (וגם הרופאים לא ממש משתפים פעולה עם דברים כמו מנוחה מרובה שחד משמעית קריטית אצלי)

זה באמת יכול להיותאפונה

דרך ארוכה מאד.

יש לי איזו מחשבה שאולי תוכל לתת לך כיוון

אם תרצי ויתאים לך, מתי שיתאים לך, מוזמנת באישי...

תודהאנונימי (2)

מתלבטת אם אני מסוגלת להזדהות אחרי כל מה שכתבתי כאן, אני אחשוב על זה (האמת היא שאפילו בעלי התייאש ואין לו כוח להשקיע זמן, נסיעות וכסף בשביל דברים שהוא לא מאמין שיצליחו וזו עוד בעיה)

את יכולה קצת לרמוז אפילו מה הכיוון?

הייתי מנסהאפונה

התמקדות (focusing).

צריך לראותאפונה

מה יאפשר לך או אפילו לבעלך לעשות את זה.

בייחוד אם כפי שכתבת את מאמינה שהילד יודע ולא מדבר איתך על זה...

את מצטערת שסיפרת ככהאנונימי (4)

כי זה מרחיק?

אני נוטה לספר על זה שיש לי משהו בבטן והרופא יוציא אותו ואני ארגיש טוב מעניין ההקשר בין לספר לילדים להחלמה. נראה לי שאולי הנשים שאת מתארת לא סיפרו בכלל?

כי אצלי כל החברות וכל המשפחה יודעות ורק הילדים לא.

אני חושבת שלהסביר להם איך שהעוסיות אמרו זה לא כזה מרחיק אלא דווקא שם את הכול בפרצוף תוהה אם להתמודד עם כזה כאב בגיל 5 זה נכון.

אני לא יודעת איך אהיה אחרי. ואולי זה משהו רלוונטי. אם אהיה עצובה וכבויה ליד הילדים או שאצליח שלא. כי עד עכשיו בזמן בין הבשורה ללידה אנחנו ממש משדרים לילדים שמחה ואהבה (להיפך כל היום מחבקים ומנשקים ושמחים ואומרים שהם המתנות שלנו)

אני לא שלמה עם שום דבר ומחרתיים כבר מתאשפזת.

אולי באמת נספר אחרי ולא לפני.

אני הצטערתיאפונה

כי הרגשתי בדיעבד שהיה יותר טוב אם יכולנו לדבר בחופשיות על התינוק שאיננו (הילדים גם שאלו שאלות שיצאו מתוך הנחה שיש תינוק, למרות נסיון ההרחקה, ולא יכלנו לתת להן מענה כי אז היינו מסתבכים בשקר של עצמנו).

תסתכלי מה כתבתי למתיכון ועד מעון..

את כנראה תהיי כבויה ולא מאד מוחזקת בחלק מהזמנים אחרי הלידה, ובעיני הרבה יותר פשוט כשאת בוכה והילד שואל אותך למה? לענות לו: אני עצובה בגלל התינוק... ואפשר לבכות ביחש וככה לאט לאט זה מחלחל ומתאוששים טוב יותר מאשר כשלא עוברים דרך זה.

סליחה שאני רואה רק עכשיו...מתיכון ועד מעון

עברתי הפסקת הריון בשלב דומה, אצלי זה היה הלידה ולא בגרידה...

לגבי הילד, אם הוא לא ידע על ההריון לא הייתי מספרת לו בכלל...

אני סיפרתי רק לגדולים ביותר (אצלי הגדול היה בן 18) וזה היה חוויה קשה ביותר, שהייתי מעדיפה לוותר עליה אם הייתי יכולה, אז באמת לא רואה טעם אם ילד לא יודע להכניס אותו לסרטים.

אפשר להגיד שאמא קצת חולה, זה לא נראה לי משהו חריג במיוחד...

אני נעדרתי מהבית בסך הכל ליום אחד

כשעשיתי מי שפיראפונה

כבר ידעתי שבלי קשר לתוצאות הבדיקה אנחנו הולכים להפסיק את ההיריון.

אחותי באה איתי ואחר כך הסתובבנו בקניון של עי"כ ופגשנו שם חברה שלה מפעם, אשה בת 50 פלוס.

דיברנו, והיא סיפרה שבהיריון האחרון שלה היא תגננה לספר לילדים אחרי הסקירה ואז לא זוכרת כבר אם זו היתה הפלה ספונטית או הפסקה יזומה, בכל אופן היא עברה הפלה בשבוע 18. ומאחר ולא סיפרה על ההיריון גם לא סיפרה על ההפלה ופשוט המשיכה את החיים כרגיל.

מפה לשם כשהילדים בגרו והנושא עלה, התברר לה שכל הילדים ידעו, לא בהכרח שהיתה הפלה אבל לכולם היה ברור שקרה שם משהו והיה ברור להם גם שזה סוד ואסור לדבר על זה.

אחר כך כשנחשפתי קצת לקונסטלציה משפחתית זה עוד יותר התחבר לי.

תודה על התגובהאנונימי (4)

אני חושבת באמת שכרגע לא אספר אלא אגיד משהו רפואי אבל מרגיע. אבל קודם כל היום אנסה לדבר איתו לראות מה הוא חושב ורואה ויודע. ואם בהמשך אראה שהוא בחרדה או בלבול אני אספר לו איך שהוא. אני חושבת שהוא קטן מדי מכדי לשמוע על זה. בייחוד שהעניין של ההרחקה לא חושב. שיעזור לילד רגיש וחכם כמוהו.

כשהייתי ילדהאנונימי (5)

בערך בת 8 אמא שלי עברה לידה שקטה

היא נסעה בשבת ואבא שלי חזר במוצש

וסיפר לנו שהיה תינוק והוא נפטר בבטן

נתן לנו לשאול קצת שאלות

לנו זה היה מאוד טוב

תקופה קצרה אחר כך חברה של אמא שלי פגשה אותי

ושאלה אותי אם אמא שלי ילדה כבר

אם לא היו מספרים לי הייתי ממש מתבלבלת

אבל קיבלתי את זה מאוד בהבנה

שלפעמים קורה שהתינוק נפטר בבטן

היו לי גם אחים גדולים יותר ואחות קטנה יותר

אני לא יודעת איך הם קיבלו את זה

יש לי זיכרון דומה עם חוויה שונהמתיכון ועד מעון

אמא שלי עברה לידה שקטה בחודש שמיני, הייתי בת 5 וחיכיתי מאוד לתינוק, הייתה לי רק אחות אחת שהייתה גדולה ממני.

אני זוכרת שאבא שלי הגיע בערב שהיינו במיטות ואמר שהתינוק מת, אני זוכרת שנכנסתי למיטה של אחותי ושתינו הפננו לאבא שלי את הגב התחבקנו ובכינו.

כמבוגרת אני חושבת שזה נורא מה שעשינו לאבא שלי אבל כילדה לא הייתי כנראה מסוגלת למשהו אחר

כשהייתי בערך בת 11 היה לדודה שלישימושיתאחרונה

לידה שקטה, אמא שלי סיפרה לנו, ואני חושבת שזה היה מאוד חכם- ידענו איך להתנהל עם הבני דודים שלנו וסוג של תמיכה חברתית בשביל הילדים.

אבדן הריון גרידהJoyS

היי

עברתי גרידה לאחר שהייתי בשבוע 12 והעובר נצפה באולטרסאונד בשבוע 8 ללא דופק

(נצפה עם דופק בשבוע 6…)

זה היה ההריון הראשון ומאוד התרגשנו

כמה זמן לוקח לדימום להפסיק? אני כבר 10 ימים אחרי והדימום נרגע ליום/ יומיים ואז ממשיך

היי חיבוק חזק על האבדןעל הנס

ממש ממליצה לך להתייעץ עם רב.

כי יכול להיות מאתגר להיטהר אחרי זה ויש הרבה הקלות שאפשר לקבל בתהליך הזה.

אם נרגע ליום כן הייתי ממליצה לך לעשות הפסק ואם עשית תתיעצי מה לעשות בהמשך עם רב או עם מכון פועה יש קו בערב שנשים עונות בו.

לי לקח ארבע שבועותעדי7אחרונה

וגם היה לי בונוס מדללי דם שמאט את התהליך

גרידה שבוע 20אנונימי (פותח)

אחרי גרידה בשבוע 20 שבורה מרוסקת. איך ממשיכים מכאן? כמה ימי מחלה לקחתן?

בשורות טובות לכולן

חיבוק גדול♥️♥️ואילו פינו

שה' ימלא חסרונך בקרוב, בהריון בריא בידיים מלאות

אחרי גרידה בשבוע מוקדם יותר לקחתי 3 ימים וזה ממש לא היה מספיק.. חזרתי ליום אחד, התפרקתי, ואז יצאנו לחופש של אחד החגים אז זה עזר לי שלא הייתי צריכה להגיע לעבודה.

(בעיקר נפשית.. קצת פיזית)

לפעמים זה עושה טוב לנפש לצאת, אבל צריך לדעת מה המינון וכמה...

אני רק חיבוקעדי7

איזה קשהמתיכון ועד מעוןאחרונה

עברת גרידה בשבוע כ"כ מאוחר?

הכי קשה שמבחינה חוקית אין שום הכרה ושום זכויות.

בעיני תקחי כמה שיותר, אפילו חודש, אל תחזרי לפני שתרגישי מספיק טוב פיזית וגם שתרגישי שאת מסוגלת נפשית להתמודד.

איך ממשיכים זו שאלה גדולה ממש, לפעמים כדאי לפנות לטיפול לצורך עיבוד, לפעמים שיחה עם חברה, דמות רבנית, לפעמים פשוט הזמן מרפא.

בשורות טובות, ואם צריך עוד משהו, אני פה...

שק הריון בלי עוברmiren301

היום בבדיקת האולטראסונד המיוחלת גיליתי שאין דופק ואין עובר, נצפה רק שק הריון ושק חלמון, אני אמורה להיות שבוע 8 כנראה שהיה ביוץ מאוחר אבל ב6/8 כבר היתה בטא חיובית מה שכנראה מעיד בהחלט על הריון לא תקין, הרופאה לא הסכימה להפנות למיון בשביל הפלה עד בדיקה חוזרת עוד כשבוע, מבאס שזה יוצא גם עם ראש השנה. צריכה להתכונן לחג ...מה הייתן עושות.

ציטוטקmiren301אחרונה

רציתי לעודד כאן את הנשים שמציעים להן ציטוטק ולהגיד שזאת היתה חוויה לא כזאת נוראית תוך שעות ספורות כל התוכן ברחם פשוט יצא. אז זה גם יכול לעשות את העבודה במינימום התערבות..

היי שאלה דחופהTst

עברתי יום רביעי הפלה בשאיבה

יש לי כאבים דמוי מחזור התכווצויות למטה מורגשים

דימום אין אבל יש כמו הפרשה חומה בהירה

האם מישהי חוותה האם זה תקין ?

יומים אחריי שאיבה דימום קלTst

וכאבי מחזור

האם זה בסדר ? משהי מניסיון

עזרה דחופהTst

יש לי מחר תור לשאיבה משהי עשתה את זה יכולה להסביר לי

אשמח לשמוע אני בחרדות

שאיבה או גרידה?ואילו פינו

אני לא מכירה שאיבה

עברתי בגרידה

אם רלוונטי אפרט

וחיבוק גדול♥️♥️

אמרו לי שאיבהTst

אני בחרדות

בהרדמה מלאה? אם כן זה נשמע כמו גרידה..ואילו פינו

מה מפחיד אותך?

התהליךTst

הרבה חרדות לקראת

אמרו שאיבה וואקום

וואי.. אני לא מכירה בשביל להגיד לך.. אבל שולחתואילו פינו

חיבוק ענק♥️♥️

אולי תכתבי בפורום הריון ולידה? הוא יותר פעיל ואולי יהיה שם יותר מענה..

אני עשיתי את זה (מקווה שזה אותו דבר)מתואמת

קצת כואב ולא נעים, אבל נסבל ועובר מהר.

בהצלחה! ושה' ימלא את חסרונך❤️

היTst

עשיתי היום בבית חולים נהריה עם הרדמה מלאה

שאיבה .. דימום קל וכאב קל

מרגישה רק עייפה

נתנו לי גם אנטיביוטיקה כי נמצא לי בדם זיהום

מעניין שבהרדמה מלאה... תרגישי טוב ובשורות טובות!מתואמת

היTst

תודה אמן לכולנו

היירקאני

איך את עכשיו?

🫂

הייTst

היום עשיתי בבית חולים נהריה סיבובת שעה 16:00

שאיבה בהרדמה מלאה

קצת דימום קל וכאב קל

כרגע מרגישה טוב רק עייפות

תרגישי טוב❣️רקאניאחרונה