אתמול טיילנו קצת, ובדרך, עברנו בחווה שהייתה נשמעת ממש אחלה.
מפה לשם,
אני מזה ביקורתית
ויואו להרגיש מתנשאת זה לא כיף לגמרי
אבל וואלה, יש שם כל כך הרבה דברים לא משו...
קודם כל הריח, את יכולה לדעת אם הסוסים מטופלים טוב לפי הריח של האורוות. נכון, שום חווה לא מריחה כמו משו מעורר תיאבון, אבל חוות שבהן מנקים את התאים פעם ביום, ושוטפים את הסוסים אחרי שהם עבדו, והאוכל שנותנים להם הוא טוב ובריא להם, אז האורוות מריחות לגמרי אחרת.
דבר שני, ראינו סוס משוחרר במגרש, אוכל מתוך ארגז עץ גדול, יעני במקום מרעה. שזה לא משו, אבל נסבל במקרה שאין אפשרות אחרת (שלגמרי היה שם אינסוף מקום למרעה אבל אנלא באמת מכירה את הסוס או את המצב)
דבר שלישי, לבחור המסכן הייתה ראשייה!!! במגרש! כשהוא אוכל! כשהוא אמור לקבל חופש!
זה השלב שהרגשתי כל כך מתנשאת שהייתי חייבת להוריד את עצמי מהעץ פן אעוף לי. זו בעיה מוכרת ורווחת למרבה הצער שאנשים בורים משחררים את הסוס למרעה הם משאירים ראשייה כדי שיהיה קל יותר להחזיר אותו. שזה מעיד על חוסר מקצועיות, חוסר הבנה וחוסר אכפתיות כלפי הסוס. ובנוסף לכל זה, זה גם מסוכן ממש לסוס.
אבל החמור מכל עוד לפנינו!
כשהתקדמנו יותר, וראינו את התאים ממש, הסוסים שהיו בתאים, היו גם עם ראשיות!!!
בתוך התא!
זה השלב שבו התגברתי במאמץ רב על החשק ללכת לדבר בבוטות מסויימת עם בעל החווה ועשינו אחורה פנה.
הבורות בעולם הסוסים כל כך נרחבת, כל כך מסוכנת, כל כך צער בעלי חיים!
יואו שזה מתסכל
כמו שאומר ריק, עולם הסוסים מלא עיוורים, ואלה שעם העין אחת חושבים שהם אנשי סוסים מדהימים ואשכרה מלמדים אנשים אחרים את הטעויות המסוכנות שלהם.
אוף שבורות זה מתסכל כל כך!!!
זה כן, החווה שבה למדתי היא חווה עם סטנדרטים גבוהים ומצויינים ואפילו עליהם הייתה לי ביקורת בזכות ריק.
האם אין ברירה ואם אני רוצה לעבוד עם סוסים בלי להרגיש מתעללת בחיות אני חייבת שיהיו לי סוסים משלי? כאלה שיוכלו לראות בחוץ כל היום בלי להיות תקועים בתא מסכן באורווה ובלי שיינעצו בהם דורבנות או ישימו להם מתגי מתכת בפה?
באסה.
כי זה ייקח נצח עד שיהיה לי סיכוי שזה יקרה.
כמו שאמר דראקו, לפעמים, כשאתה הופך להיות מודע לבעיה, אתה לא יכול להפסיק לראות אתזה. וזה פשוט ממשיך לעצבן אותך.
חשט

הצחקתם אותי...